פרק זה עוסק במסד התפיסתי שעליו נשענו תפיסות ההפעלה הן המדינית והן הצה"לית בבוקר 7 באוקטובר. תפיסות שליוו את המערכות הישראליות במשך שנים, ועיצבו את המדיניות מול רצועת עזה וחמאס. התחקיר עוסק בתקופה ממבצע צוק איתן ב-2014 ועד 7 באוקטובר 2023.
- אחרי כמעט שנה וחצי: פורסמו תחקירי צה"ל ל-7 באוקטובר
- חלק א' – התפיסות השגויות של ישראל ביחס לחמאס ורצועת עזה
- חלק ב' – כל המערכים כשלו, אף סימן לא זוהה: התנהלות צה"ל בלילה שקדם לטבח
- חלק ג' – אף אחד לא דמיין: כישלון ההגנה על יישובי העוטף
- חלק ד' – מאז 2016: חמאס תכנן את הטבח שנים והמודיעין לא התריע
מדינת ישראל, הדרג המדיני ומערכת הביטחון נשענו על שמונה תפיסות שקרסו כולן באחת בבוקר 7 באוקטובר (מה שכונה בתקשורת ובשיח הציבורי "הקונספציה"):
- עזה כאויב משני: במישור הביטחוני, מדינת ישראל התמקדה בעשורים האחרונים באיראן ובחיזבאללה, כאשר המדיניות מול עזה טמנה בחובה פרדוקס: חמאס לא לגיטימי, אך לא מתקיים עיסוק בבניית חלופה.
- ניתן לרסן את חמאס: מדינת ישראל בחרה במדיניות "ניהול סכסוך" שתכליתה שימור ושיפור של המציאות הקיימת, וממנה נגזרה שיטת הפעולה הצבאית. כלומר, ניתן לייצר תקופות ממושכות של שקט, לאור ההבנה השגויה לפיה חמאס אינו מעוניין ואינו נערך למלחמה רחבה, וניתן להפעיל עליו מנופים שיצמצמו את המוטיבציה למלחמה בעזרת שיפור תנאי המחייה, מזוודות הכסף הקטארי, הכנסת עשרות אלפי פועלים עזתיים לישראל ועוד. התפיסה מול הרצועה התבססה על הגנה, הסדרה, מאמצים למניעת התעצמות, מוכנות "לימי קרב" והיערכות להתפתחות מלחמה. בדיעבד התנהלות חמאס לאורך השנים כללה רכיבי הונאה שהזינו וחיזקו את התפיסה.
- האיום מוגבל, תגובתי ולא מיידי: האיום של התקפה מפתיעה ורחבה, לא נתפס כתרחיש הייחוס לאור פער בהבנת האויב. צה"ל וגופי הביטחון תפסו את חמאס כאיום מוגבל ותגובתי בבסיסו, וכי בכל מקרה תגיע התרעה במקרה של אירוע כלשהו. מכל מקום ההנחה הייתה כי לא תהיה מתקפה רחבה ללא התרעה. מבצע "שומר החומות" מסומן כנקודה משמעותית שבה התפתח פער בהבנת האויב, שם התחזקה תפיסה שגויה לפיה חמאס מורתע מהפעלת הכוח הישראלית, בעוד שהוא דווקא צבר ביטחון, תחושת מסוגלות והזדמנות ליוזמה רב-זירתית וגיוס צירי.
- האיום הגדול הוא האש (ירי תלול מסלול), איום הפשיטה מוגבל: בשנים האחרונות, על רקע המכשול ותפיסה שהתבררה כשגויה ביחס להישגי "שומר החומות" מול מנהור חמאס, המיקוד הצבאי היה בעיקר ביכולת ירי הרקטות והטילים. תחת הנחה מובלעת שלפיה המודיעין, המכשול וההגנה מגבילות את יכולת חמאס לבצע פשיטה רחבה.
- תפיסת המב"ם: מימוש המב"ם (המלחמה שבין המלחמות) ותפיסת הסבבים תרמו לתחושת עשייה ואוששו את הרעיון הבסיסי לפיו ניתן לרסן את חמאס, או לחלופין לשחוק את יכולותיו, גם ללא לחימה רחבה.
- אפשר להגן כאשר האויב על הגדרות: על רקע הפער בהבנת התפתחות האיום המשמעותי מהרצועה, תפיסת ההגנה גרסה כי ניתן לייצר מענה איכותי שמבוסס על מודיעין, מכשול והגנה.
- המכשול, הסד"כ ומגבלות ההגנה: המכשול לא תוכן למתקפה רחבה בהפתעה, וייעודו איפשר שליטה באירועי מחאות המוניים ומשבש חדירה מוגבלת – הייתה תחושת ביטחון מופרזת ביכולותיו, גם מול צמצום הסד"כ בגבול לאור אילוצי המשאבים בצה"ל.
- המלחמה הבאה תהיה רב-זירתית: בשנים האחרונות התפתחה בצה"ל תפיסה ביחס למלחמה רב -זירתית, והתקיימו תהליכים לשכלול התפיסה ובניין כוח מתואם. עם זאת, במהלך המלחמה התברר כי תפיסת האויבים את המלחמה הרב-זירתית הייתה מתקדמת יותר מכפי שהכרנו, עד כדי גיבוש רעיון מערכתי-צירי להשמדת ישראל.
לאור כל התפיסות שקרסו ב-7 באוקטובר, בצה"ל רשמו שבעה לקחים: הראשון הוא שלא נכון "לנהל סכסוך" מול אויב שתכליתו השמדת ישראל. חמאס ניצלה את מדיניות "ניהול הסכסוך" של ישראל כדי לקדם תכנית סדורה למתקפה רחבה. יש למנוע כל איום מיידי או משמעותי, ובפרט אויב על הגבול. יש להעדיף את הסרת האיום על פני השגת שקט ביטחוני, תוך מאמץ למניעת התבססות אויב בקרבת הגבול. כדי למנוע את האיום הבא, חובה לנתח את אבולוציית האיום, כפי שחמאס עבר מפשיטה דרך המנהרות לפשיטה עילית רחבה בגלל המכשול בקרקע.
בנוסף, המכשול הוא חלק אחד מתוך תפיסה משולבת של איסוף, אש וסד"כ רלוונטי, כשבהיעדר יכולות תומכות מספקות, לרבות סד"כ, התועלת של המכשול תרד משמעותית. השתנות התפיסות ולקחי המלחמה, ובראשם מניעת איום מיידי או משמעותי ומניעת אויב על הגבול, לצד ריבוי האיומים הכוללים מחייבים הגדלת היקף המשאבים והיכולות. הבקרה התפיסתית – נדרש תהליך סדור ומעמיק של בקרה, בחינה וערעור של התפיסות האסטרטגיות, המודיעיניות והמבצעיות. המלחמה ממחישה את הצורך של צה"ל ומדינת ישראל לבנות את עצמם למערכה רב-זירתית רחבה.
