תחקירי צה"ל שפורסמו הערב (ה') כוללים ארבעה חלקים עיקריים – הכישלון המודיעיני והמבצעי בשנים ובחודשים שקדמו לטבח 7 באוקטובר, הכישלון בזיהוי הסימנים המקדימים בלילה שקדם לטבח, והחלק השלישי הוא בקריסת ההגנה על היישובים וחוסר היכולת של צה"ל להשיב מלחמה מאורגנת בחציו הראשון של יום 7 באוקטובר.
- פתיחה – אחרי כמעט שנה וחצי: פורסמו תחקירי צה"ל ל-7 באוקטובר
- חלק א' – התפיסות השגויות של ישראל ביחס לחמאס ורצועת עזה
- חלק ב' – כל המערכים כשלו, אף סימן לא זוהה: התנהלות צה"ל בלילה שקדם לטבח
- חלק ג' – אף אחד לא דמיין: כישלון ההגנה על יישובי העוטף
- חלק ד' – מאז 2016: חמאס תכנן את הטבח שנים והמודיעין לא התריע
כשל המודיעין
הכישלון המודיעיני של ישראל גדול ורחב יותר מכישלון ההתרעה בבוקר ה-7 באוקטובר. כך קובע התחקיר, כשלפיו מדובר בכישלון מודיעיני, איסופי ומחקרי, רוחבי בכל צה"ל וגם בכל ארגוני המודיעין, בבחינת והבנת האסטרטגיה ויעדי העל של חמאס, יכולותיו ותוכניותיו המבצעיות לאורך שנים. הכישלון המודיעיני הוא תוצאה של בעיות עמוקות, יסודיות ומערכתיות בליבת השיטה המודיעינית, במקצוע ובתרבות הארגונית שהתפתחו לאורך שנים. אפשר לומר שלאורך הזמן, בישראל דבקו באותן תפיסות שגויות לגבי חמאס, למרות שכל הסימנים הראו אחרת לגמרי.
הכשל המודיעיני כולל שלושה כשלים מרכזיים:
- פער גדול ומתמשך בין ההבנות שהתגבשו במערכי המודיעין לגבי חמאס לבין המציאות. באמ"ן הבינו את אסטרטגיית חמאס בצורה מסוימת אך מסמכים שנתפסו במהלך המלחמה הראו כי כולן, ללא יוצא מן הכלל היו שגויות לחלוטין.
- כישלון ההתרעה מפני מתקפת הפתע של חמאס בימים שקדמו לה.
- פער בתפיסה והפעלת יכולות האיסוף ביחס לסוגיות ליבה בחמאס במשך שנים.
עד ה-7 באוקטובר, בישראל חשבו שחמאס וסינוואר הם פרגמטיים בהתנהלותם היום יומית למרות שהם לא מוותרים על "החזון" הרחוק – "מערכת השחרור", והפרויקט השלטוני מבחינתם הוא נכס אסטרטגי, ולכן הם דבקים בהסדרה ובשקט כאסטרטגיה מובילה, ומתמקדים ביהודה ושומרון. לשיטת ישראל, חמאס חושש ומורתע ממלחמה ומחיריה, וההימנעות מהסלמה לאורך זמן – כולל בסבבים הקודמים בהם רק הג'יהאד האיסלאמי השתתף, ריסון ההפגנות על הגדר והפלגים הסוררים חיזקו את התפיסה הזו. תרחישי המלחמה הסבירים כללו מיסקלקולציה, דינמיקת הסלמה ותגובות משני הצדדים בלבד.
הדרך של חמאס למלחמה בפועל החלה משנת 2016, כשבמקביל לבניית המכשול, חמאס החל בהכנות להתקפה עילית רחבה להכרעת אוגדת עזה, כולל כיבוש שטח בעוטף עזה, פעולות הרג וחטיפה. תכנית שזכתה בישראל לשם "חומת יריחו".
מבצע "שומר החומות" היה למעשה קו פרשת המים. אם במשך שנים, הפער בין יכולות חמאס להבנת ישראל מה באמת קורה שם היה קיים אך לא גדול, כעת הוא התחיל לגדול באופן משמעותי. צה"ל הכריז כי תקף את ה"מטרו" – רשת המנהרות האסטרטגיות של חמאס באורך של 100 ק"מ, ולמעשה פגעו בהם בצורה נרחבת ומשמעותית עד כדי הוצאה מכשירות. בישראל הניחו בנקודת הזמן הזאת שחמאס עוד לא מודע להיקף הנזק שהסבו לו ולמעשה יש לו פגיעה גדולה ביכולות המבצעיות שהוא יגלה כשיצא מהמחבוא.
בצד החמאסי, ישראל ניסתה לפגוע במטרו של עזה, התרברבה בהונאה שעשתה וטענה שהרסה 100 ק"מ של מנהרות, אך הם יודעים שיש בידיהם 500 ק"מ של תת-קרקע והפגיעה בהן היא בחמישה אחוזים בלבד. לגישתם, הפער בין מה שישראל מצהירה לבין האמת – יצר אצלם תחושת מסוגלות גדולה. הירי לירושלים גרם לכל החברות בציר הטרור להבין שמדובר באירוע משמעותי שיכול להוביל בפעם הבאה למערכה רב זירתית אזורית משותפת, וגם כי חמאס "עלתה לליגה של הגדולים". הם מרגישים שותפים עכשיו וחשים כי "מפלתה של ישראל אינה דבר בלתי אפשרי". זה חיזק את המסוגלות הצבאית שלו והפך את רעיון ה"שחרור" לממשי. הם מחליטים לשנות גישה, לזנוח את ההישענות על המנהרות, אחרי שהמכשול נחנך והם מתחילים להכין את התכנית. את כל זה המודיעין הישראלי מפספס לחלוטין.
מאז אפריל 2022, שנה אחרי שומר החומות וסביב יום הנכבה, חמאס שקל מספר פעמים להפעיל הפעלת התוכנית. בדיעבד לא ברור לישראל למה חמאס לא תקף באותן הזדמנויות. יכול להיות שמדובר בחוסר מוכנות של הציר. בחמאס מחליטים להמשיך לפעול כדי לשכנע את ישראל שהם רוצים ללכת לרגיעה לטובת שגשוג כלכלי. בחמאס עושים הונאה משמעותית סביב זה. מייצרים תדמית של רצון בשקט. ישראל מצידה מאמצת את "ניהול הסכסוך". יש סימן שאלה עד כמה בוצעו פעולות אקטיביות כדי לשכנע את ישראל – יכול להיות שבסבבי הגא"פ, חמאס לא מצטרף כדי לשכנע את ישראל שהם בצד.
בספטמבר 2022 חושבים להפעיל את התכנית. עומדים על 85 אחוזי כשירות. רוצים לבחון פעילות בחגים ולקשור את זה לדברים שקורים בירושלים. בודקים מול ציר ההתנגדות והם מגלים שנסראללה עסוק במו"מ הימי מול ישראל.
במחצית הראשונה של 2023 מתרחשים דברים רבים בגזרה זו: בחמאס מהדקים את התיאום הצירי, ומחריפים את השיח בנוגע להר הבית, זאת במקביל לפעילות צה"ל ביו"ש, החמרת תנאי האסירים, קיפאון בסוגיית השו"ן והנורמליזציה עם האמירויות שמשאירה אותם בחוץ. באותו זמן, בחמאס רואים את המשבר הפנימי בישראל – המחאות והסרבנות בצה"ל נגד הרפורמה המשפטית. בתחקירים לא מצאו עדות מפורשת לכך שזה השפיע, אך לא ניתן לשלול כי זה נתן תרומה לנסיבות האסטרטגיות למימוש התכנית.
בחצי השנה השנייה של 2023 הם מקבלים החלטה שלא להיכנס לעימות, אלא עומדים מהצד ולא נכנסים למה שיכול לגרור אותם למערכה ולהרוס להם את התכנית. הם צוברים את הכוח למערכות האסטרטגיות ומבקשים מהגא"פ לא להפריע להם.
מאי 2023 בחמאס מקבלים החלטה להפעיל את התכנית בחגים, ואף נוקבים בתאריך ספציפי: 7 באוקטובר, מאחר ומדובר בשבת וחג.
בחודש ספטמבר 2023, הישורת האחרונה עם מחאות על הגדר. בישראל עדיין לא יודעים לומר היום אם מדובר בעימות אותנטי או בהונאה ובהרדמת ישראל.
מגיעים לרגע האחרון עם מידור משמעותי על שעת ה"ש" – בה תתחיל המתקפה. ביום שישי, 6 באוקטובר, יש מעבר משגרה לחירום של רבים מפעילי חמאס בדרגים הגבוהים ופעילי הנוחבה, ומעגל האנשים שיודעים על התכנית מתרחב. מגדירים שתי פעולות שיעצרו את המתקפה: טנקים בעמדות וכטב"מים בשמיים.
סיבות העומק מאחורי הכישלון כוללות תרבות מודיעינית זחוחה שהתאפיינה בתחושת וודאות, ידיעת כל, חוסר חיפוש אחר הפתעות וחוסר מאמץ למצוא פערים בהבנות היסוד. השיטה המודיעינית העצימה הטיות, היעדר ביקורתיות וויכוח, והתגבשו תפיסות קשיחות שלא אותגרו למרות מידע שונה במציאות. ליקויים בתפיסת האיסוף הביאו לכך שהאסטרטגיה האיסופית הייתה צרה ולא מאוזנת והתבססה על מקורות מודיעין מוגבלים. בנוסף, שחיקה בהיכרות עם העולם הערבי והעזתי גרמה לכך שגורמי צה"ל והמודיעין לא הכירו את תרבותו, דתו, שפתו וההיסטוריה שלהם בעשייה המחקרית והאיסופית. חוסר איזון בסדר העדיפויות בין תפקודי אמ"ן, שחיקה ביוקרה ובהשקעה ביכולות מודיעיניות בסיסיות ובעיות בחלוקת האחריות הביאו לתפקוד לקוי של המודיעין. כעת באמ"ן מגבשים שורת הפקות לקחים בנושא, אשר חלקם כבר הוטמעו במערך המודיעין משלב ההכשרה ובתוך היחידות עצמן.
