מדענים פתרו את חידת הציפור הגדולה ביותר בעולם. במשך 60 מיליון שנה, "ציפור הפיל" המקורקעת "אפיאורניס מקסימוס" צדה בסוואנה וביערות הגשם של מדגסקר, עד שניצודה והוכחדה לפני כאלף שנה בלבד.
במאה ה־19, זואולוגים אירופים הרפתקנים עסקו ביצור באובססיביות, ובזזו שלדים וביצים מאובנות כדי להוכיח את קיומה של הציפור הגדולה ביותר בעולם. אך מחקר שפרסמו בשבוע שעבר מדענים בריטים מעיד על כך שזן אחר של ציפור הפיל היה גדול עוד יותר: משקלו של אחד הפרטים מהסוג החדש היה כ־860 ק"ג, כמשקלה של ג'ירפה בוגרת.
"הן התנשאו מעל בני האדם", אומר ג'יימס האנספורד, המחבר הראשי של המחקר, באגודה הזואולוגית בלונדון. "אין ספק שהן לא יכלו לעוף, מכיוון שלא יכלו לתמוך במשא שאפילו קרוב למשקלן". במחקר, שפורסם בכתב העת Royal Society Open Science, בחן האנספורד עצמות של ציפורי פיל שנמצאו בכל העולם והזין את ממדיהן לאלגוריתם המבוסס על למידת מכונה, כדי לשער את הגודל המוערך של בעלי החיים הללו.
את ציפור הפיל הגדולה ביותר עד כה תיאר ב־1894 המדען הבריטי ס"ו אנדרוז: זהו "אפיאורניס טיטן", זן גדול יותר מאפיאורניס מקסימוס. ואולם יריבו הצרפתי של אנדרוז דחה את הגילוי וטען שהטיטן הוא רק פרט גדול בזן המקסימוס. במשך עשרות שנים הוויכוח נותר בתיקו. מחקרו של האנספורד הוכיח שהטיטן לא היה רק אפיאורניס מזן שונה, אלא שעצמותיו שונות עד כדי כך שהוא מסוג ביולוגי נפרד לחלוטין – לא "אפיאורניס", אלא משהו אחר לגמרי.
ה"וורומב טיטן" – "ציפור גדולה" בשפה המלגשית – היה בגובה של שלושה מטרים לפחות, ומשקלו הממוצע היה 650 ק"ג. "בפרט הקיצוני ביותר מצאנו עצם אחת שבאמת דחפה את גבולות הבנתנו על גודלה של הציפור", אומר האנספורד, בהתייחס לפרט שמשקלו המוערך היה 860 ק"ג. "זה לא פרט יוצא דופן, היה מגוון רחב של פרטים גדולים מאוד".
ציפור הפיל, בת דודה קרובה של ציפור ה"מואה" הנכחדת בניו־זילנד, שייכת לאותה משפחה של חיות ללא מעוף שהיום כוללת את הקיווי, האמו והיען. ביציה המאובנות עוד מביאות סכומים גדולים במכירות פומביות, והיא מככבת ב"אי האפיאורניס", סיפורו של ה"ג וולס מ־1895, יחד עם שכיר חרב אוהב מדון ששמו בוצ'ר: הוא מתגורר עם אחד היצורים האלה, ולבסוף הורג אותו.
אף שהתקיימה במשך תקופה ארוכה ביותר במדגסקר – שבידודה משאר אפריקה הוביל להתפתחותם של כמה זנים ייחודיים – ציפור הפיל נכחדה לאחר שגל מהגרים הגיע לאי לפני כאלף שנים. "אתה מתחיל לראות שינוי באזורי הגידול לאחר שרפת יערות והקמת יישובים חקלאיים חדשים. זה מה שככל הנראה הביא להכחדת כל המגפאונה במדגסקר, כולל ציפור הפיל", אומר האנספורד.
לדבריו, הציפור אינה רק מציאה מסקרנת. אף שהיא עצמה נכחדה לפני שנים רבות כל כך, במחקר עליה טמונים אולי רמזים חשובים על המערכת האקולוגית העתידית של מדגסקר. "ככל הנראה, לציפורי הפיל היה תפקיד חשוב בשימורם ובפיתוחם של הנופים הטבעיים של מדגסקר לפני שבני האדם הגיעו לשם. עלינו להבין את תפקידם של בעלי החיים בנופים האלו, כדי שנוכל להתחיל לבנות מחדש ולשמר את מה שנותר לנו".
