מחדל ביטחוני בלתי נתפס כפי שהתרחש בכל רחבי העוטף, אך גם גילויי גבורה שקשה לתאר, של חיילים וחיילות, מפקדים, קצינים וקצינות, שתחת אש עם פציעות ובמצבים יוצאי דופן, נלחמו עד הסוף: זו הייתה המציאות במחנה נחל עוז ב-7 באוקטובר. 53 חיילי וחיילות צה"ל נהרגו בקרב הזה, מהם 22 תומכי לחימה והשאר, 31 במספר, לוחמים. עשרה חיילים וחיילות נוספים נחטפו.
היום (ב') שנה וחמישה חודשים אחרי אותו קרב קשה ועקוב מדם, מפרסם צה"ל באופן רשמי את התחקיר שערך אל"מ עידו קס, מפקד חטיבה 551, שבמהלך המלחמה איבד בעצמו 23 מלוחמיו. כשקיבל בחודש אפריל האחרון את המינוי לתחקור הקרב במחנה נחל עוז, הרגיש שיש לו חובה להביא את התוצאות והמסקנות הכי מדויקות וקרובות לאמת למשפחות השכולות.
בהתחלה ניסה אל"מ קס לבנות את התחקיר שלו דרך התחקירים שהיחידות עצמן עשו, אך במעלה הדרך הבין שיש רגישות רבה מאוד, סתירות ונרטיבים רבים שכבר השתרשו, ולכן החליט להתחיל מהתחלה. הוא נפגש עם כל משפחות החללים למשך 4 שעות לכל אחת כדי לקבל מהן עדות, את ההודעות של יקירן שנפל וגם לשמוע את השאלות שירצו לקבל עליהן תשובה. קס שוחח גם עם שש התצפיתניות שחזרו במהלך המלחמה מהשבי, חמש מהן בשבועות האחרונים. הן שוחחו איתו וסייעו לו להבין את תמונת המצב בקרב, וראו את התחקיר הסופי אתמול בבוקר.
קס מודע לביקורת והטענות על כך שקצין בדרגת אלוף משנה בקבע, ששירת תחת לא מעט מהקצינים שמופיעים בתחקיר, יערוך תחקיר כזה, אך הוא מבהיר ומתחייב שלא שינה אף מילה לפי בקשת גורם כלשהו, והתחקיר שהציג לרמטכ"ל היוצא הרצי הלוי, הרמטכ"ל הנכנס אייל זמיר ושר הביטחון ישראל כ"ץ זהים לחלוטין. ובכלל, קס הוא אדם שאומר דברים בכנות גמורה ולא מפחד מהאמת גם אם היא קשה לשמיעה. אמנם התחקיר לא מציג מסקנות אישיות, אבל קס ציין באוזני מפקדי הצבא את דעתו האישית-מקצועית על התנהלות הקצינים והכוחות בשטח באותו יום. בשבוע שעבר הציג את התחקיר לכמעט כל המשפחות השכולות של נופלי המחנה, ומעיד בדיעבד ש"זה הדבר הכי קשה שעשיתי בפער, יותר מכל חוויה קרבית, אבל העיסוק במשך 10 חודשים בחמ"ל השרוף – זאת השליחות שלי", הוא אומר.
כבר בפתיחת הצגת התחקיר הוא קובע: "זה אחד הכישלונות הכי גדולים באותו יום. זה לא קיבוץ – זה מחנה צבאי, שפוגש בבוקר משהו שאמורים לדעת להתמודד איתו. וזה בלתי מתקבל על הדעת, לא בתוצאות של נפילת המחנה ולא בכמות תומכי הלחימה שנהרגים". התחקיר מראה כבר בתחילתו, שמחנה צבאי, גדודי, שנמצא בחזית עם 162 חיילים באותו יום, מהם 90 אוחזי נשק ובהם 81 לוחמים, בנוסף, מדובר גם במקום עם הכי הרבה תקיפות של חיל האוויר באותו יום, אמורים לדעת להתמודד עם כמות המחבלים שהגיעה בגל הראשון ובכך להדוף את המתקפה. אך זה לא קרה, והמחנה נפל.
מדובר באחד הקרבות הכי מתועדים שהיו ב-7 באוקטובר, כי הוא קורה במחנה שיש בו כלים כבדים עם מצלמות, 5 רחפני חמאס שצילמו תוך כדי הקרב, כלי תיעוד ומצלמות גו-פרו של המחבלים, וגם מצלמות תרמיות שהיו בזווית למחנה. זאת יחד עם רשתות הקשר, ראיונות ועדויות, סלולרים אזרחיים של החיילים, וואטסאפ ושעוני דופק. כמעט כל חייל רואיין לתחקיר, מהחייל הכי פשוט ועד מפקד אוגדת עזה באותו זמן, תא"ל אבי רוזנפלד. למעט מי שלא רצה כי כבר השתחרר.

בדומה לכל הקרבות בעוטף, גם כאן המחבלים חולקו לשלושה גלים, כשבסך הכל היו 215 מחבלים, שעשרות מהם חוסלו במהלך אותו יום – 36 בתוך המחנה, עשרה ליד מצלמת התצפית, עשרות נוספים על כביש 25 ובמעברים, רובם חזרה לעזה או לקיבוץ נחל עוז. בגל הראשון שהגיע עם תחילת המתקפה היו 65 מחבלים; בגל השני בשעה 9:00 היו 50 מחבלים; שעה לאחר מכן יגיע הגל השלישי עם 100 מחבלים. בשיא הקרב היו עשרה מוקדי לחימה בתוך המחנה. בשעה 10:28 נחטפו התצפיתניות מהמיגונית. קצת לפני השעה 12:00 החמ"ל מתחיל להישרף. הכוח החיצוני הראשון, הגיע ב-13:30.
בכלל, בתכנית "חומת יריחו" חמאס מתייחס למחנה נחל עוז כאחד המוצבים הגדודיים המשמעותיים ומפרט את המשמעות האופרטיבית בהשמדתו. במסמכים שנתפסו ברצועת עזה, עלה כי נבנה "תיק מבצעי" ברמה גבוהה מאוד, שמתייחס לתקיפת מחנה נחל עוז עד לרמת הנחיית מפקד החוליה, וגם עובר עדכונים לאורך השנים. בדיעבד מבינים בצה"ל שחמאס אוגר את רוב המידע מתצפיות בשטח שג'עייה ששולט על אזור נחל עוז, רחפני איסוף שהוא שולח לאזור לצלם וגם מה שבצה"ל מכנים "איסוף אינטימי" – פרסומים בתוך הבסיס מהרשתות חברתיות של החיילים שמשרתים שם, וגם פרסומים של צה"ל בתקשורת. בזכות זאת לאורך השנים חמאס משנה את התכניות ומעדכן אותה. אחת התצפיתניות ששבה, העידה כי מחבלי חמאס הראו לה מודל של מחנה נחל עוז שנבנה בתוך עזה.
מסמך שנתפס ברצועת עזה ונכתב בחודש מרץ 2023, חצי שנה קודם לטבח, מציין כי צריך שיום ההתקפה יהיה בסוף שבוע או בחגים, והזמן המתאים ביותר הוא "עם אור ראשון". פרק מיוחד מוקדש לסוגיית המיגוניות והמקלטים במחנה. בצה"ל מבינים כי לא היה צורך בלוחמת סייבר מתוחכמת או פריצה למצלמות, כי כל המידע היה גלוי ברשתות החברתיות, עד לרמה בה ידעו איפה המפקדים ישנים, איפה חדרי הדיונים והישיבות ומה עובי קירות הבטון שמוצבים בחלק המערבי של המחנה. לבסוף הם מסכמים כמה חיילים יש (ומצליחים די לדייק) ולמי יש נשק ואיזה. הם גם מבינים מה היא תפיסת ההגנה של המחנה – "לספק התרעה מודיעינית מתמשכת ונטרול הלוחמים בתוך רצועת עזה לפני הגעתם לגבול. הסתפקות בסד"כ הכוחות הפרוסים והפקת תועלת מהעליונות הטכנולוגית לטובת מניעת מגע אנושי עם ההתנגדות, וכן שליטה באמצעות כלים מרחוק (רואה יורה)".
מהמסמכים שנתפסו עולה כי הם תצפתו על כוחות צה"ל בתרגילים שנערכו, ומהם הבינו כי "לכוח התערבות מהיר (טנקים) ייקח 10 עד 15 דקות להגיע למקום האירוע. כוח כוננות – 5 עד 10 דקות". הם ידעו בדיוק איפה הכוח עתודה נמצא כל הזמן ואיפה מחלקת המרגמות.

הרעיון המבצעי של המתקפה היה "התקפה רחבה בעיתוי בו הסד"כ נמוך משמעותית. מאמץ הונאה נרחב בשלבים המקדימים ולאחר מכן פגיעה במאמצי התצפית והאש כדי למנוע גילוי מוקדם". לפי ההגדרה שלו חמאס, צריך לחדור מהר את המכשול ואם תוך רבע שעה הגל הראשון יגיע למחנה – הם יצליחו להכריע את כוח צה"ל שנמצא בו. במפות שנתפסו בעזה נראית חלוקת המחנה לגזרות לכל מחלקה וחוליה, עם משימות מפורטות – טיהור של ממ"דים, עם איזה רכבים ואיזה תקשורת וכלי פריצה לבוא, כמה מטולי RPG ומקלעים לשאת, ואיפה להשאיר מטעני פריצה עבור כוחות צה"ל שיגיעו אחרי. מתחקיר צה"ל עולה שביום שישי בשעה 18:00, מפקדי המחלקות מקבלים את הפקודה ונדרכים, שעתיים לאחר מכן גם מפקדי החוליות, וב-21:00 גם הפעילים הזוטרים מקבלים את הפקודה.
מחנה נחל עוז, הוא מפקדה גדודית, בו גדוד 13 של חטיבת גולני, בפיקודו של סא"ל תומר גרינברג ז"ל (נהרג בקרב בשג'עייה חודשיים לאחר מכן), נמצאים במקום במשך כמעט שלושה חודשים, ואף עשו תהליך הכנה ברמה הגבוהה ביותר לקו, כולל תרגול של מספר תרחישים בהם פשיטה לאחד המוצבים הקטנים בגזרה, פגיעה של רחפנים מטילים בכלים הכבדים וגם פשיטה עילית רכובה במרחב נחל עוז ולכפר עזה. אבל בתוך כל התרחישים שתורגלו, לא מתרגלים התקפה על מחנה נחל עוז, כפי שלא תרגלו בשנים האחרונות.
המחנה עצמו, נמצא 850 מטרים מגדר המערכת והוא מוגדר כרב יחידתי – יש בו לא מעט כוחות שונים – לוחמי גולני, שריון, "בלונאים" שאחראים על בלון התצפית, לוחמות רוכב שמיים, תצפיתניות, גששים ועוד. כל כוח מתגורר במתחם משלו שם יש לו מיגונית סמוכה למקרה של ירי פצמ"רים ורקטות. עמדת הש"ג בכניסה מאוישת כל הזמן, ועוד שלוש עמדות נוספות מאוישות באותו יום – עמדה בטנק עם חייל שמאזין לרשת הקשר, עמדה בנשקייה שלא קשורה להגנת המחנה שמאויישת על ידי איש מפקדה, ועמדת בלון התצפית, שממילא לא תקין. סך הכל יש 4 עמדות מאוישות. העמדות המערביות שפונות לעזה – מאוישות רק על פי צורך מבצעי והתרעה, וכאמור, הפעם לא הייתה אחת כזאת.
אחד הקשיים הבולטים מכך שהמחנה היה רב יחידתי צף כשבתחקיר ניסו להבין מה השבצ"ק של אותו היום – איזה חיילים נכחו במחנה נחל עוז ב-7 באוקטובר. רק אחרי ארבעה חודשים מרגע תחילת התחקיר, המשימה הוכתרה כהצלחה.
הקרב בחמ"ל התצפיות:
לא מעט רפש הוטל על לוחמי גולני, ונטען שלא בצדק ובעידודה של התקשורת בשם נרטיב מסוים שהם הפקירו את התצפיתניות ומילטו את עצמם. לפי התחקיר – לא היה ולא נברא. הגשש איברהים חרוב'ה, הלוחם איתי רון, והמ"מים סגן יוחאי דוכן וסגן נ', הגיעו לשם וניהלו במשך זמן רב קרב גבורה – יורים, יוצאים לפשיטה החוצה מדי פעם, והורגים סך הכל שמונה מחבלים שמתקרבים, כולל אחד בידיים חשופות וסכין. בזמן שכל קציני המטה של הגדוד והתצפיתניות נמצאים בחדר האחורי.
בשלב מסוים, המחבלים מציתים את החמ"ל מבחוץ וכולם נכנסים עוד ועוד פנימה כדי להתרחק מהעשן שמתפזר במבנה. חרוב'ה הוותיק מפקד בפועל על הכוח. המחבלים צועקים לו שייכנע והוא עונה להם שלא למרות שמח"ט הצפונית משאיר את זה לשיקול דעתו. הוא מדבר עם המשפחה שלו ונפרד מהם, עומד מול כל החיילים ואומר להם שהוא גאה להגן עליהם. מדווח למח"ט הצפונית על המצב תוך כדי שהוא משתעל מהעשן והמחבלים זורקים מטענים פנימה. ואז יש פיצוץ והשיחה מתנתקת. אחרי שהעשן ממשיך להתפשט, הם מבינים שאין להם ברירה אלא לצאת איכשהו. מי שהכי קרוב ליציאה מגשש את דרכו ונוגע בקירות, עד שמגיעים לתא שירותים, שוברים את החלון הקטן שמעל האסלה ויוצאים החוצה – תצפיתנית אחת, חמישה קצינים ולוחם. המ"מ נ' יוצא מחלון בחדר אחר, אחרי שהוא מנסה לכבות את האש עם מטף. בהמשך הוא יחזור לשירות, יילחם בעזה ובלבנון כסגן מפקד פלוגה בגדוד. 15 מהחיילים שהיו בחמ"ל נספים – שבע תצפיתניות: ים גלס, יעל לייבושור, מיה ויאלובו פולו, רוני אשל, שירה שוחט, עדי לנדמן ושיראל מור, המפקדת שלהן סגן שיר אילת, שתי סמב"ציות: שיראל חיים-פור ואושר ברזילי, סמל מבצעים של הגדוד דניאל ראשד, קצין הקשר הגדודי סרן עידן בלוי, סגן יוחאי דוכן, סמ"ר איתי אברהם רון והגשש רס"ם איברהים ח'רובה.

על הביקורת של התצפיתניות בחמ"ל, התחקיר קובע כי עובדתית לא נטשו דווקא אותן מאחור. הצוות של ארבעת הלוחמים והקצינים המשיכו להילחם על החמ"ל ואז נכנסו פנימה איתם, שלושה מהם נהרגו איתם ממש. עיקר הביקורת היא על קציני המטה שלא נלחמו ולא הסתובבו עם נשקים, ויצאו מהחלון רק בגלל שהיו מראש יותר קרובים לדלת. גורמים בצה"ל שבקיאים בתחקיר אומרים שלמרות הכל קשה לשפוט מה קרה בסיטואציה שנוצרה שם, "כל אחד שם הציל את עצמו", אומרים, ומציינים כי "בצה״ל קצין צריך לצאת אחרי חייל, וגם לוחמת צריכה לצאת אחרי חיילת וכולם צריכים לצאת אחרי אזרח".
הממצאים הבולטים של התחקיר:
בתיק הגנת המחנה, אין שום התייחסות לסוגיית חיילים בלי נשקים ולתומכי לחימה בזמן מתקפה. לאן הולכים ומי מגן עליהם. אין פקודת "גשם סגול" שקובעת עליה על ציוד. חודשיים לפני ה-7 באוקטובר, העלו את זמן הכוננות של צוותי הטנקים, כך שהם יצאו מהמשטח שלהם במוצב כשהמחבלים כבר הגיעו לחומת המוצב.
המקום נקרא "מוצב" אבל מדובר למעשה ב"מחנה עורפי רב יחידתי" – אין בו עמדות לחימה, תעלות ובכלל חשיבה כמוצב. לדוגמה מוצב ק'2 שנמצא סמוך לניר עם, הוא מוצב מסודר ולכן גם לא נחדר. יש כמה פרצות בחומת הבטון של המוצב שמופיעות בעזרים של המחבלים – האיסכורית שהחליפה חלק באורך מספר מטרים שלא הייתה חומה, חורים בלוחות הבטון ששימשו את המחבלים לחרכי ירי. המרחבים המוגנים והחמ"ל נבנו לתרחיש של ירי פצמ"רים ורקטות, ולא נגד תקיפה קרקעית ולכן אי אפשר לנעול אותם, יש רק מטף בחמ"ל וזהו ויש פתח מילוט אחד. כוחות 414 של התצפיתניות – אין קשר בין המ"פ לחיילות שלה ולגדוד. הופכים למלכודת מוות כשהמחבלים מגיעים ולא מתקשים לזרוק רימונים פנימה ופשוט להיכנס ולהרוג את כולם.
תקלות:
חפ"ק הסמג"ד והתאג"ד לא נכחו ב"זמן גשר" בשעות הבוקר המוקדמות. הנוהל של החטיבה היא מקל יותר מהנוהל של האוגדה שמציינת עיבוי ותגבור של עמדות שמירה.
גורמים ישירים:
הכוחות במחנה לא היו ערוכים בשום צורה, גם מחשבתית, לאפשרות של פשיטה כזאת לשטח ישראל ולא היו מוכנים לכך. ברמה הטקטית – גל המחבלים הראשון הגיע לחומה המערבית לפני כוחותינו – לא היו שומרים בעמדות והכוחות היו צריכים לעלות על מדים וציוד ואז לרוץ לעמדות. הפער התודעתי הוא רב מדרגי עמוק ומתמשך, מהפיקוד ועד הגדוד באשר לתפיסת האיום על המחנה עצמו.
מהות המחנה ותשתיות ההגנה:
האופי של המחנה וניהול השגרה בו לא מאגד את כלל הכוחות השוהים בו לכדי שגרת מוצב בקו המגע. תשתית הגנה שמאפשרת חדירה ממספר פרצות – אורך של 1,300 מטרים, חורים בגדר וכו'.
המלצות ללקחים:
- תו תקן למוצב, תשתיות הגנה חדשות, הגדרת בעלי תפקידים בעת פלישה, מערך הנדסי תומך למכשול, תרגולי הגנה, מטרות מתוכננות.
- ממליץ לבצע שינוי עמוק של הפו״ש – מוצא כשלים של שליטת הפו״ש, שיש מג״ד ומ״פ במחנות אחרים ומוצאים לזה קשר ישיר זה שהמפקדים שלהם לא נמצאים איתם זה משפיע.
- ממליץ לבטל את מודל המחנה הרב יחידתי בנחל עוז ומחנות שאינן מוצבים בסמוך לגדר.
- ממליץ לתחקר את אופן הטיפול במשפחות הנפגעים בימים הראשונים שלאחר השבעה באוקטובר.
- ממליץ לאסור על ביצוע ראיונות מפקדים וחיילים לתקשורת לאחר אירוע עד להשלמת תחקיר מבצעי ראשוני כדי לא לקבע נרטיבים ולהשוות עדויות.

רצף האירועים:
- אחרי 4:00 לפנות בוקר, מתקבלת אינדיקציה על נגיעה בגדר. הסמג"ד רס"ן ניר בוימפלק, קצינת המבצעים ומפקד פלוגה ב' רס"ן שילה הר אבן מגיעים לחמ"ל מבצעים ומקיימים הערכת מצב ומשוחחים עם החטיבה הצפונית. מחליטים לתת פקודה לסיורים וכיתות הכוננות של להתקרב לציר המערכת מחשש לירי נ"ט. יש להדגיש כי בצה"ל טוענים שאין קשר בין האינדיקציה להתקפה עצמה כי חמאס לא היה מסתכן בחשיפה שלה בשלב כזה.
- בשעה 6:29, מתחילים מטחי הרקטות והפצמ"רים לעבר מוצבי ויישובי העוטף. "גשם סגול, זה לא תרגיל", מכריז שילה המ"פ בקשר שנמצא יחד עם הסיור מחוץ למוצב. כלל החיילים במחנה קופצים למיגונית הקרובה אליהם כאשר רובם לובשים פיג'מות. יש חוסר הבנה על מה שמתרחש, והרוב מעריכים שמדובר בעוד מטח שייגמר בקרוב ואז יוכלו לשוב לשגרה. במחנה עצמו אין נוהל "גשם סגול" שמגדיר מה צריך לעשות מעבר להליכה למיגונית, האם צריך לעלות על מדים וציוד או לתגבר את העמדות. באחד הסרטונים שהחיילים מצלמים במכשירי הטלפון שלהם, רואים את מפקד המחלקה סגן יוחאי דוכן ז"ל, כשהוא בלי חולצה אך עם ווסט עליו כדי להקשיב למה שמתרחש בקשר.
- ב-6:31 התצפיתניות כחלק מהתרגולת של ירי תמ"ס, סורקות מהר את מרחב הגדר, ומזהות במקביל 2 חוליות שנעות לעבר הגבול בשתי נקודות. ברשת הקשר הגדודית הסמג"ד מכריז על "אירוע מורכב –גשם סגול ופרשים טורקיים". מפה אין פער בתמונת המצב ובהבנה כי התצפיתניות מדווחות בצורה מדויקת, חדה וקרת רוח על הכל.
- 6:33 אחת התצפיות מזהה פיצוץ בגדר הראשונה. שילה מכריז "אירוע מוכרז ודאי".
- 6:34 תצפית נוספת מזהה פיצוץ בשער נוסף בציר המערכת. "התצפיתניות עושות עבודה מדהימה, כל דקה מדווחות הכל", מצויין בתחקיר.
- 6:35 – שילה יוצא מרכב ה"דוד" של הסיור ועולה לנמר שנמצא בעמדה ליד אנדרטת חץ שחור. הוא רוצה להגיע לעמדה ליד אחת ממצלמות התצפית ולהשמיד את האויב שיחדור עוד מעט. הוא שוכח את הטלפון האישי והסלולר הצבאי ברכב הממוגן, מה שישפיע בהמשך על העברת מסרים. הוא אמר לרכבים בהם שישה לוחמים לחזור למחנה אבל הם נוסעים לכניסה למפלסים. ב-7:50 הם כמעט חוטפים טיל נ"ט ונסים לשדרות. הם פוגשים שם את מפקד מחוז דרום של המשטרה ניצב אמיר כהן ונלחמים אתו בתחנת המשטרה בעיר.
- 6:36 – בינתיים במחנה, שני לוחמי גולני רצים לש"ג כדי לתגבר את חבריהם. הגיבורים הם דור לזימי, אורי כרמי ואדיר בוגלה ז"ל. הם העמדה האחרונה שתוכרע במחנה. אחרי קרב ארוך מאוד כשהם לבדם.
- 6:37 – רכב "דוד" ובו שני גששים יוצא מהמחנה ומתרחק מהבסיס לפי הנוהל. מבינים שיש פשיטה, ולמרות שחברם איברהים חרוב'ה אומר להם שצריך להישאר והוא עצמו נשאר.
- 6:37 עד 6:38 – התצפית מזהה פיצוץ בגדר השנייה, ומדווחת בקשר הפלוגתי והגדודי.
- 6:40 מחלקת המרגמות הגדודית במוצב פגה מנסה לעלות מול הסמג"ד אך ללא הצלחה. עד שיצליחו, המחבל הראשון יגיע אליהם למוצב פגה. לא נורתה שום פצצת מרגמה באותו יום. 14 לוחמי גולני יהרגו שם בקרבות הגבורה.
- 6:41 – פיצוץ בנקודה נוספת בגדר הקרובה לשטח ישראל. מזהים עוד 30 מחבלים שחוצים סמוך לעמדת רואה-יורה. לא ברור בתחקיר מדוע היא לא הופעלה נגדה.

- 6:42, המחבלים נעים מזרחה עם טנדרים ואופנועים על הציר למחנה. ברשת הקשר הגדודית מ"מ האיסוף סגן שיר אילת מעבירה סקירת מצב ברשת הקשר הגדודית ומדווחת על אירוע מורכב וחצייה של 15 מחבלים בקו דיווח (ק"ד) 51 ועוד מספר חציות ותנועות. הסמג"ד מאשר קבלה ופוקד על מ"פ מסייעת רס"ן דניאל בוני שהיה במוצב ליד עלומים, לצמצם את כוחותיו לכיוון הבטונדות בציר שליד המוצב. אין בעיה של בניית תמונת מצב. תפקוד האיסוף -ברמה גבוהה מאוד, של התצפיתניות וגם למפקדת שלהם. החטיבה שומעת את רשת הקשר הגדודית היטב. לאורך הבוקר יש הרבה מאוד פערים לחטיבה אבל המקום היחיד שבו ידעו בדיוק מה קורה זה מחנה נחל עוז.
- 6:40 מח"ט צפונית משוחח עם הסמג"ד ואומר לו לחסום את ציר 25 כדי שהמחבלים לא יגיעו לעומק.
- 6:43 מפקדי המחלקות במחנה מבינים את המצב, מחלקים את הכוחות לעלייה מדורגת על ציוד ועיבוי עמדות בכ-3-4 לוחמים. במצלמות רואים שהלוחמים הגיעו לעמדות מיד אחרי שהמחבלים הגיעו מהצד השני.
- 6:45 כבר יש מחבלים בפינה הדרום מערבית של המוצב. המחבלים רצו להגיע לשם כי יש רווח בחומת הבטון שסגרו באיסכורית.
- בגלל התפיסה השגויה של המחנה והמצב בעוטף, לכוחות אין רימוני רסס ומטולים, אלא רק אמצעים לפיזור הפגנות בגלל הפרות הסדר בגדר, ושלושה נגבים שמפוזרים בין הכוחות בגזרה – רק אחד במוצב. המא"גים נעולים בנשקייה.
- 6:45 בגלל זמני כוננות שהוארכו משיקולים שונים, הטנקים מתחילים תנועה רק אחרי יותר מרבע שעה מאז ירי התמ"ס. הכוח המרכזי של המחבלים כבר הגיע לחומה לפני שהטנקים יצאו מהמשטח.
- טנק סמ"פ, חולף על פני הסמג"ד שיצא מהמחנה, לא רואה אותו, ויורה חמישה פגזים לעבר המחבלים אבל לא מבין כמה יש שם.
- שילה מבין שהוא צריך לחלק את כל המאמצים בגזרה בגלל כמות החדירות. כל הזמן הוא נמצא בדילמה הזאת. הוא מעביר תמונת מצב על מספר אירועים ונוסע על גדר המערכת כדי לחפש מחבלים.
- מ"פ מסייעת מנסה להיכנס לקיבוץ נחל עוז כדי להגן עליו, לבסוף נוסע מסביב ותופס עמדה מערבית אליו כדי לעצור חדירת מחבלים.
- הסמג"ד פוקד על סמל המרגמות במוצב פגה להפעיל מיסוך לעבר המחנה ומאשר גם פצמ"ר נפיץ.
- 6:51 כוח מחבלים נוסף מגיע לפינה המזרחית.
- 6:52 – הכוחות בחילופי אש בעמדות. שילה פוקד על הטנק שנמצא בחץ שחור לנוע לכפר עזה, גם בעדיפות למחנה נחל עוז. הוא חוטף נ"ט וחוזר למחנה בהמשך.
- 6:55 הסמג"ד חוזר לתוך המחנה ויחד עם החפ"ק שלו – המ"כ נהוראי לוי אמיתי, ברק בן דוד וסהר מידני מייצרים קו מול המחבלים מהצד השני של האיסכורית מאחורי ה"דוד". זמן קצר לאחר מכן הוא חוטף כדור ונפצע קשה.
- באותו סוף שבוע יש כוחות צלפים מיחידת הלוט"ר וסיירת צנחנים במחנה. אחרי האזעקות הם מקבלים פקודה להישאר במיגונית, ולהגן על תומכי הלחימה ששם.
- 7:00 – מח"ט צפונית מבין שהסמג"ד נפגע, עולה בקשר מול שילה, "אנחנו במלחמה", הוא אומר לו ופוקד עליו לתפוס פיקוד על הגזרה, למנוע חטיפה לשטח עזה ולהפעיל את הטנקים. שילה ומ"מ האיסוף סגן אילת בונים בקשר תמונת מצב מדויקת מאוד של הגזרה.
- 7:04 – המחבלים משתמשים בחורים שיש בחומת הבטון כחרכי ירי. כל הלוחמים שמתגברים את העמדות חוזרים בחזרה למיגוניות. עמדת הש"ג נותרת במקומה. שני המ"מים ביחד עם הלוחם איתי רון, חוברים לגשש חרוב'ה בחמ"ל.
- 7:09 – מחבלים מנסים להשלים איגוף מהצד הדרום-מזרחי. הם פוגעים בשני לוחמי גולני – נאור סיבוני ודוד רתנר שנלחמו שם בגבורה. צלפי סיירת צנחנים מרתקים אותם באש ומונעים מהם להתקדם.
- שלושת הלוחמים בחפ"ק סמג"ד מחזיקים קו מול 40 מחבלים עד שנפגעים מרחפן שמטיל עליהם ראש קרב. הם נפצעים, מתפנים לאחור ומנהלים קרבות תוך כדי הגנה על המיגוניות.
- 7:09 התצפית מפסיקה לעבוד. "נוהל נטישת עמדה", התצפיתניות הולכות למשרד של מ"מ איסוף סגן אילת.
- 7:15 המג"ד תומר גרינברג שהיה שבת בבית, מתקשר למ"פ המסייעת בוני ואומר לו – "סמג"ד נפגע, תפוס פיקוד". בוני מודיע על זה בקשר הגדודי. הכפילות היא כי שילה לא לקח את הסלולר הצבאי שלו. אבל זה לא משנה כלום לקרב.
- 7:22 – שיח בין מח"ט צפונית לשילה, שאחרי קרבות בשטח הפתוח הוא נוסע למחנה נחל עוז.
- 7:30: – אחרי שעה של קרב כל הלוחמים בש"ג נהרגים ואז המחבלים מקיפים את המחנה.
- 7:31 – שילה עם הנמ"ר נכנס למחנה מיד אחרי שהמחבלים נכנסים. עמדת הקטלנית לא עובדת – שילה מפעיל את המא"ג כשהוא חשוף בחוץ. כטב"ם מגיע לגזרה ומנסה להתאפס על תמונת מצב. לא מצליח להבין מה קורה אז יורה ירי שיבוש למגרש כדורגל בלי פקודה.
- 7:46 שילה שנכנס למחנה, נפגע ביד באופן קשה מירי המחבלים אז הוא יוצא החוצה ומתארגן מחדש.
- 7:49 קרב קשה במיגונית של הבלונאים – סמ"ר אמיר איל ז"ל, סמל שמעון לוגסי ז"ל, סמ"ר דניאל שפרבר ז"ל, סמ"ר אלרואי בן שטרית ז"ל וסמ"ר נטע בר עם ז"ל. כולם נהרגים.
- באותו הזמן בדיוק, המחבלים מצליחים להכריע את המיגונית של הבנות. במיגונית יש 31 חיילות, מתוכן רק שש חמושות. חמש מהן אלה סרן עדן נימרי וארבע הלוחמות שלה מיחידת רוכב שמיים, פוגעות במחבל הראשון שנכנס, ואז המחבלים זורקים פנימה רימוני עשן ושלושה רימוני רסס – שניים מהם התצפיתניות הודפות. בתוך ההמולה הזאת, 14 מהבנות מצליחות לברוח מהפתח הצפוני של המיגונית לחדרים סמוכים. 11 בחדר אחד ושלוש בשני. כרגע נשאר נשק אחד במיגונית והוא אצל סרן נימרי הגיבורה. נגמרה לה התחמושת, ומחבל שנכנס למיגונית מנסה לקחת לה את הנשק, היא נאבקת איתו ארוכות עד שהוא יורה בה.
- 8:04 – כשהמחבלים מתחילים לחפש את שאר הבנות, הכטב"ם רואה שקורה משהו מוזר, יורה טיל לשיבוש שמנפץ את החלונות ומבריח את המחבלים בחזרה למיגונית.
- 8:20 – הכטב"ם יורה עוד 2 טילים ובכך מציל את חייהן של 11 חיילות. בחדר אליו ברחו שלוש חיילות, נכנס מחבל, סמל שיר ביטון ז"ל, חובשת בחטיבה הצפונית, יורה והורגת אותו. מחבלים נוספים שנכנסים לאחר מכן הורגים אותה ועוד שתי חיילות – והורגת אותו.
- 7:56 – במקביל, שני המ"פים החברים, בוני ושילה חוברים בקשר ומתארגנים להתקפה מחודש לכיבוש המחנה. בוני אומר לו "אני ואתה מול כל העולם".
- 7:58 – שילה הפצוע קשה בידו, עולה לרשת הקשר, משתיק את כולם ואומר שהוא לוקח פיקוד על הגזרה. הוא מחזיר את הטנקים ומעביר סקירה לקראת היציאה להתקפה.
- 8:09 לפני המתקפה, שילה עושה שיחת מוטיבציה לחיילים שלו. "זה הזמן שלנו, בשביל זה התאמנו. אנחנו המגן האחרון, אין אף אחד אחר חוץ מאיתנו, אנחנו הולכים להציל את החברים שלנו".
- שילה בונה תמונת מצב מול מחט צפונית. ומחלק כוחות ומשימות. הוא תוקף את המחנה, ובוני נשלח לכפר עזה בפקודת המג"ד תומר "יש מסע הרג בקיבוץ".
- 8:20 הכוח של שילה – סמל רועי ברקת, סמ"ר דביר זכאי, סמ"ר דור ירחי, סמ"ר ישי פיטוסי, וסמ"ר יעד בן יעקב, מגיעים לבטונדות שבציר המזרחי בין הש"ג של המחנה להאנגר הלבן – ומותקלים שם באש כבדה. הקשר של שילה הוא היחיד שלא נפגע, מדווח על כך וחובר לכוח אחר של הגדוד איתם הוא ממשיך ללחימה בכפר עזה.
- 8:53 אחד הטנקים מסתובב במחנה, נפגע מטילי נ"ט, ופורקים, מפקד הטנק יוני גולן יחפה לאנשי הצוות שלו שידלגו למיגונית הקרובה, ואז יפגע ויהרג.
- נמ"ר וטנק בפיקודו של סגן דניאל פרץ, חוזרים לכיוון הגדר כדי למנוע חטיפות.
- 8:45 – מזהים את הגל השני שמגיע ומתאמים ירי עם כוחות הצלפים של סיירת צנחנים. מנסים לדרוס אותם ולפגוע בהם. הטנק ייפגע מטילי נ"ט ושלושה אנשי צוות יהרגו. ב-10:00 שניים מהם יחטפו כחללים ואחד בחיים. איש הצוות האחרון יישאר חלל בטנק.

בסיכום התחקיר נכתב כי "נחל עוז הוא קרב שמבטא כישלון כואב, וחובתנו להסתכל לכישלון הזה בעיניים ובאומץ. במחנה של 162 חיילים, בהם 90 אוחזי נשק, מהם 81 לוחמים, עשרה נחטפו, ו-53 נהרגו. חלק גדול מן ההרוגים והחטופים הן חיילות שאינן קרביות. זוהי תוצאה בלתי מתקבלת על הדעת והיא מבטאת בראש ובראשונה כשל מערכתי חמור בהתמודדות עם מתקפה על המחנה. לצד הכשלים המערכתיים ואירועים נקודתיים ערכיים, בולטת הגבורה של הלוחמים, הקצינים וחיילים והחיילות שעמדו מול סיטואציה בלתי אפשרית, המחויבות שלנו לאותם הגיבורים והגיבורות שנפלו היא בהגדת גברותם לצד חשיפת הכשלים באופן הנוקב ביותר".
יש לציין כי התחקיר לא נוגע בשאלת ההתראה של התצפיתניות ולא פעולות מערך האיסוף (בהיבט הפיקוד ובהיבט המקצועי) סוגיה אשר נחקרה באופן רחב במסגרת התחקיר האוגדה ובתחקיר חיל הגנת הגבולות.