בדיקות חירום הראו שהכאב הבולט בצד הימני של בטנה של הת'ר ואנדוסן היה דלקת התוספתן, אפנדיציטיס, והיא הניחה שתועבר במהרה לניתוח. במקום זאת הציעו לה הרופאים את האפשרות של טיפול אנטיביוטי. מחקר חדש בפינלנד מראה שהאפשרות היא חלופה סבירה לרוב החולים במחלה. חמש שנים לאחר הטיפול באנטיביוטיקה, כמעט לשני שלישים מהחולים לא היה התקף נוסף.
זהו שינוי גדול בחשיבה על הטיפול בדלקת התוספתן. במשך עשרות שנים, אפנדיציטיס נחשב למצב חירום רפואי הדורש ניתוח מיידי לכריתת האיבר הפנימי, מחשש שיתפוצץ ויגרום לסיכון חיים. אך התקדמויות בבדיקות הדמיה, בעיקר סריקות CT, הקלו על הרופאים לקבוע אם התוספתן באמת עלול להתפוצץ, או שאפשר לטפל בחולים בבטחה ללא ניתוח.
התוצאות מצביעות על כך שכמעט שני שלישים מחולי האפנדיציטיס אינם בסיכון, ועשויים להיות מועמדים טובים לאנטיביוטיקה במקום ניתוח. "זוהי אפשרות ריאלית, בת קיימא ובטוחה", אומרת ד"ר פאולינה סלמינן, המחברת הראשית של המחקר ומנתחת בבית החולים האוניברסיטאי "טורקו" בפינלנד. המחקר שלה בקרב מבוגרים הוא המעקב הארוך ביותר עד כה אחר חולי דלקת התוספתן שטופלו בתרופות ולא בניתוח.
המחקר גם הראה שאנטיביוטיקה עשויה לסייע גם לילדים החולים באפנדיציטיס. התוצאות פורסמו ביום שלישי שעבר בכתב העת Journal of the American Medical Association. במאמר מערכת בכתב העת נכתב ש"זהו עידן חדש בטיפול באפנדיציטיס". על פי סלמינן, הסרת התוספתן היא ניתוח החירום הנפוץ ביותר בעולם – כ־300 אלף מקרים בשנה בארה"ב לבדה. לטענתה, תוצאות המחקר שלה מעידות שמרוב הניתוחים אפשר להימנע. רופאים אמריקנים כבר מציעים אנטיביוטיקה כתחליף לניתוח, וסלמינן אומרת שהיא עצמה עושה זאת מפעם לפעם. עורכי כתב העת הוסיפו שיש להציע למטופלים את האפשרות.
במחקר השתתפו כ־500 מבוגרים פינים, שעברו בדיקות CT כדי לשלול השתתפות של מקרים חמורים. מחצית מהמטופלים טופלו באנטיביוטיקה; האחרים עברו ניתוח. בין מטופלי האנטיביוטיקה, 100 עברו ניתוח בתוך חמש שנים לאחר הטיפול – רובם בשל חשד לדלקת חוזרת במהלך השנה הראשונה. שבעה ממטופלי האנטיביוטיקה כלל לא לקו באפנדיציטיס והיו יכולים להימנע מהניתוח לחלוטין. לפי מחברי המחקר, לטיפול האנטיביוטי היו 64 אחוזי הצלחה.
כרבע מהחולים שנותחו סבלו מסיבוכים, כולל דלקות בנקודת החיתוך, כאבי בטן ובקע (קילה), בהשוואה לשבעה אחוזים בלבד בקרב מטופלי האנטיביוטיקה. מי שטופלו באנטיביוטיקה גם היו זקוקים בממוצע ל־11 ימי מחלה פחות מהמטופלים בקבוצת המנותחים. בשנה הראשונה, עלות הטיפול בהם הייתה קטנה ב־60 אחוזים. התוצאות שפורסמו לא כללו את ניתוח עלות הטיפול בחולים במהלך כל חמש השנים.
המנותחים במחקר הפיני כולם עברו ניתוחים קונבנציונליים, ולא ניתוחי "חור המנעול" הפחות פולשניים והנפוצים יותר בארה"ב. המטופלים שלא נותחו קיבלו שלושה ימים של אנטיביוטיקה באינפוזיה בבית החולים, ולאחריה שבעה ימים של כדורים בביתם. ד"ר ג'יאנה דוידסון, מנתחת באוניברסיטת וושינגטון, מעורבת במחקר גדול המתוכנן בארה"ב שעשוי לבחון את יתרונות האנטיביוטיקה על טיפולים בניתוח "חור המנעול". דוידסון כינתה את המחקר הפיני "חלק קריטי בפאזל, אבל אני לא חושבת שהוא עונה על כל השאלות".
הת'ר ונדוסן טופלה באוניברסיטת וושינגטון ב־2016. לדבריה היא בחרה בטיפול אנטיביוטי גם כדי למנוע צלקות מהניתוח, ועכשיו היא מייעצת לחולים המשתתפים במחקר של דוידסון. "ידעתי שהתרחיש הגרוע ביותר יסתיים בבית החולים, אז למה לא לנסות אנטיביוטיקה קודם?", אומרת ונדוסן. היא במצב טוב מאז הטיפול, אך החיסרון הגדול ביותר הוא "התהייה, בכל פרק של כאבי בטן או גזים חזקים, אם זה יכול לקרות שוב".
