"לא ידעו שזאת תהיה התמונה האחרונה שלו"

בחודש האחרון לחייו של ד"ר איתן נאמן, הגיעו לטיפולו במחלקת טיפול נמרץ ילדים בסורוקה מספר חריג של ילדים שסבלו מוות מוחי. "אחרי כל מקרה כזה איתן עבר את כל תהליך האבל", מספרת יעל, אשתו. "הוא ממש חי את המטופלים, וכל מוות שאב ממנו המון אנרגיות, גם בבית. בכל פעם היינו יושבים לאכול יחד, כמו סעודת הבראה שעושים לאבלים, ומעבדים את מה שאיתן חווה. בשיחות הללו הוא סיפר לי שאחד הדברים שמעניקים לו כוח להתמודד זו הנוכחות של הרב אודי רט ממיזם 'קדושת החיים' של מכון פוע"ה, שמגיע לעיתים לתת מענה הלכתי וליווי למשפחות שיקירן נמצא במצב של מוות מוחי. כך הבנתי עד כמה חשוב שהמטופלים בבית חולים יקבלו תמיכה מגורמים שאינם חלק מהצוות הרפואי".

המחשבות הללו הובילו אותה להקים לאחרונה את מיזם "נאמני איתן", להנצחתו של בן הזוג שנפל בקרב עם מחבלים בפאתי שדרות ב־9 באוקטובר. החזון שלה הוא שמנהיגי קהילות מכל חלקי החברה יעברו הכשרה ייחודית כדי להעניק תמיכה רגשית ורוחנית למשפחות של חולים ופצועים במצב מסכן חיים, וישמשו גם גורם מתווך בין הצוות המטפל למשפחה. "המערכת הרפואית מאוד מכוונת מטרה", היא מסבירה. "המיקוד שלה הוא לפתור בעיות מיידיות ולחתור למגע, כמו שאומרים בשפה הצבאית. אבל האדם הוא מכלול, הוא גם חלק ממשפחה והוא גם נפש וגם נשמה והרבה דברים אחרים. התקשורת של המערכת הרפואית היא בשפה של doing, וכדי לייצר אמון עם המטופל אתה צריך לתת מקום לשפה שלו, לתרבות ולמערכת הערכים שלו. יש לכך השלכות גם על סוגיות כמו תרומת איברים: אם לא תיתן מקום לעולם הערכי של המטופל, המשפחה לא תהיה עם המערכת הרפואית, וברגע האמת היא גם לא תתרום את איבריו".

בצבא, מזכירה יעל, יש "קצין נפגעים" שמלווה את החייל הפצוע באשפוז ובטיפול. "אנחנו רוצים שיהיה 'קצין נפגעים אזרחי' שהמטופל ייתן בו אמון – ובמי הוא יכול לתת אמון אם לא במנהיג של הקהילה שלו? לכן אני חושבת שהמלווים הללו יהיו בעיקר אנשי דת, כי השפה צריכה להיות רוחנית. ההזדקקות לליווי

לבד בכפר־עזה

איתן לא היה כמעט בבית בשנתיים שקדמו למלחמה, מספרת יעל. "הוא היה רופא כונן או תורן או במילואים. הוא גם התנדב ביחידת חילוץ ערד והיה מתרגל במד"א, לימד באוניברסיטה וגם היה אמור להתחיל את תוכנית מנדל למנהיגות רפואית בנגב. הוא היה בפריחה, עף על החיים, עשה מה שבא לו ואף אחד לא עצר אותו. אבל כשהוא דיבר על המשך ההתנדבות ביחידת החילוץ, אמרתי לו: אתה לא יכול הכול. אם אתה רוצה לטייל, בוא נטייל ביחד".

והוא היה גם רב־סרן במילואים, ששירת כרופא בשתי מסגרות במקביל: במשך תקופה ארוכה הוא היה משובץ בחטיבה 551, חטיבת קומנדו במילואים, ולפני כשלוש שנים הוכשר לתפקיד רופא מוטס ביחידת החילוץ 669, אך מכיוון שלא מצאו לו מחליף בחטיבה, הוא המשיך לשרת גם שם. באוגוסט 2023 מצאה החטיבה רופא חדש, ואיתן היה אמור להשלים את המעבר, אך התהליך התעכב. ב־7 באוקטובר הוא גויס כרופא לוחם ב־551, ולקרב האחרון הוא יצא ביום שהמחליף שלו היה אמור לחזור מחו"ל ולשחרר אותו לטובת 669.

בבוקר שמחת תורה עוד היה איתן עם משפחתו בביתם ביישוב טנא־עומרים בדרום הר חברון. "הוא יצא להתפלל מוקדם, וכששמע את היירוטים הבין מיד שפרצה מלחמה", מספרת יעל. "איתן חזר הביתה, ובשבע בבוקר כבר נסע לסורוקה ולקח איתו גם ציוד למילואים. בשעות הראשונות הוא היה במחלקת טיפול נמרץ, שכבר הייתה עמוסה פצועים. אנשים שעבדו איתו שם באותו הבוקר מספרים שהוא תפקד באופן בלתי רגיל, עשה פרוצדורות במהירות, עבד כמו בסרט נע.

"אחרי כמה שעות הגיעה אליו הקריאה מהמילואים. בבית החולים לא רצו לשחרר אותו, מנהל יחידת הטראומה אמר לו שלא ילך, אבל איתן ענה שהם יסתדרו בלעדיו, ובשעה 11 יצא משם. במוצאי שבת התכתבנו קצת, וביום ראשון הייתה השיחה האחרונה שלנו. הוא נהרג ביום שני לפנות בוקר".

"ביום ראשון הייתה השיחה האחרונה שלנו. הוא נהרג ביום שני לפנות בוקר"

כוחות חטיבה 551 הוזנקו ב־7 באוקטובר לשדרות. ד"ר נאמן יצא מהעיר בלילה עם חובש ונסע לכפר־עזה, כדי לסייע בטיפול בפצועים. "ניסו למנוע מהם להיכנס לקיבוץ כי עדיין התנהל שם קרב, אבל הם הסבירו שהם חוליה רפואית. החובש שהיה עם איתן התקשה לשאת את המראות, הוא התיישב תחת עץ ולא הפסיק להקיא. איתן נכנס לבדו לבתים, עבר בית־בית וחיפש ניצולים".

בבוקר הם חזרו לשדרות. שם, ליד הפארק, צילמו החברים את נאמן כשהוא מניח תפילין, בלי לדעת שזאת תהיה תמונתו האחרונה. במהלך היום הם סרקו את העיר בחיפוש אחר מחבלים. למחרת, לפנות בוקר, זוהה מחבל סמוך לתחנת הרכבת של שדרות. כוחות הוזנקו לאזור, וחילופי האש חשפו חוליה גדולה שארבה סמוך לצומת שער הנגב. כוח מפלס"ר 551, ובו גם איתן, ספג מכת אש מטווח קצר. הראשונים שנהרגו מהירי היו רס"ר אביחי אמסלם וסרן יובל הלבני. "איתן פתח באש לעבר העמדה של המחבלים, ואפשר ללוחמי הפלס"ר לצאת משטח ההשמדה", מתארת יעל. "תוך כדי חתירה למגע הוא נפגע מכדור בבטן. חבר שניסה להגיע אליו חטף כדור בכתף. בהמשך חילצו אותם מהשטח, וטנק שהגיע למקום הרס את העמדה של המחבלים. התברר שהיו שם הרבה מאוד אנשי חמאס שחיכו להזדמנות לחדור לשדרות".

הראיון המלא יפורסם מחר (יום ו')  בדיוקן