בני הר־אבן, אביו של רס"ן שילה הר־אבן שנפל במוצב נחל־עוז ב־7 באוקטובר, ציפה לתחקיר הצה"לי הרשמי שפורסם השבוע, אבל כמי שערך בעצמו תחקיר עצמאי במשך שנה וחמישה חודשים כדי להתחקות אחר הנסיבות המדויקות שבהן נפל בנו, הוא הכיר את עיקרי הממצאים; את היקף ועומק המחדלים שסללו את הדרך לאסון הנורא, ואת הגבורה ההירואית שגילו בנו והלוחמים האחרים.
"שמענו כבר לפני זה את הקולות וראינו את הצילומים, ועדיין לקבל תחקיר מפורט זה קשה", הוא אומר. "נעשתה עבודה מדהימה בתחקיר, דקה אחרי דקה. התחקיר הנוקב מרכז את כל הגבורה והטרגדיה של נחל־עוז, וכמובן את הכשלים של מי שאחראי על כל העניין הזה. זה היה נורא לראות את זה בעיניים, לראות את הבן שלך בתוך התופת, לשמוע את העוצמות של החיילים, ולראות את שילה ממשיך להילחם למרות הפציעה, ואת כל מה שעבר עליו בשעות האלה. זה נורא ואיום, זה מטלטל, אני לא יודע להסביר עד כמה. אין לי כוונה להכביר מילים, אני לא חושב שיש מילים לומר על הדבר הזה. כל מי שאשם יודע שהוא אשם".
"זה היה נורא לראות את זה בעיניים, לראות את הבן שלך בתוך התופת, לשמוע את העוצמות של החיילים, ולראות את שילה ממשיך להילחם למרות הפציעה, ואת כל מה שעבר עליו בשעות האלה"
הר־אבן מסתייג מביטויים כמו שורדים וניצולים, כאשר מדובר בלוחמי צה"ל. "כל אחד מהם היה יכול להיות במקום שילה והאחרים שנהרגו. בסוף אי אפשר לתמצת את מה שהם עברו שם. הייתה נחישות של כל הלוחמים, היה ברור שכל מי שפוגש את האויב נלחם עד טיפת הדם האחרונה".
התחקיר הצה"לי על הקרב במוצב נחל־עוז, שפורסם ביום שני השבוע, משרטט מחדל ביטחוני בלתי נתפס אך גם גילויי גבורה שקשה לתאר מצד החיילים והמפקדים. 53 מהם נפלו בקרב; שבע תצפיתניות נחטפו, ושלושה לוחמי שריון.
את התחקיר ערך במשך עשרה חודשים צוות בראשות אל"מ עידו קס, מפקד חטיבת הצנחנים במילואים 551. במסגרת עבודתו אסף אל"מ קס את כל הנתונים, ההודעות והקלטות הקשר, וצפה בשעות רבות של תיעוד ממצלמות צה"ל ואלה של מחבלי חמאס.
בהצגת התחקיר לכתבים הצבאיים קבע קס בבהירות: "זה אחד הכישלונות הכי גדולים באותו יום. זה לא קיבוץ – זה מחנה צבאי, שפוגש בבוקר משהו שאמורים לדעת להתמודד איתו. וזה בלתי מתקבל על הדעת, לא בתוצאות של נפילת המחנה ולא בכמות תומכי הלחימה שנהרגים". כפי שציין אל"מ קס, מדובר במחנה צבאי שממוקם בחזית עם 162 חיילים באותו יום, מהם 90 אוחזי נשק ובהם 81 לוחמים. בנוסף, זהו המקום שבוצעו בו הכי הרבה תקיפות של חיל האוויר באותו יום. הבסיס היה אמור לדעת להתמודד עם מספר המחבלים שהגיעו בגל הראשון ולהדוף את המתקפה. זה לא קרה, והמחנה נפל.
התחקיר מצביע על כשל באופן תפיסת המקום, המרוחק כ־850 מטר מגדר הגבול. הבסיס היה אמור להיות מוצב קדמי, אבל בשל אילוצים כלכליים הוא הפך בפועל למחנה עורפי מבחינת תפיסת האבטחה. הוא לא נוהל בשגרת מוצב ולא הייתה בו דריכות מבצעית מספקת. כך למשל מצביע התחקיר על כך שבעמדת הכניסה לבסיס שפנתה לשטח ישראל הוצב רק שומר אחד. בכל השטח ההיקפי, כולל זה שפונה מערבה לשטח הרצועה, לא הוצבו שומרים.
על אחד המחבלים נמצאה מפת המוצב ששורטטה בדיוק מרבי, והופקה בעזרת מידע מצטבר שחיילים העלו לרשתות החברתיות. חמאס הכיר את פרטי התצפיתניות והמפקדים במוצב, את סידורי הלינה והאבטחה ואת הנהלים בעת אזעקה. אחת התצפיתניות ששבו העידה כי מחבלי חמאס הראו לה מודל של מחנה נחל־עוז שנבנה בתוך עזה, לצורך אימונים. חמאס העריך נכונה כי מרגע תחילת המתקפה עומדים לרשותו 15 דקות כדי להכריע את קו ההגנה ההיקפי של המוצב.
בכל זמן ההתקפה, התצפיתניות בחמ"ל פעלו במקצועיות, בנחישות ובאומץ לב, כך נקבע בתחקיר. הן העבירו תמונת אויב שלמה ונכונה, ועל בסיסה ניהל רס"ן הר־אבן, מ"פ בגדוד 13 של גולני, את הקרב. הר־אבן נפצע אנושות במהלך הקרב, כשהוא וחייליו חתרו למגע מול המחבלים. למרות פציעתו, הוא הוביל שתי התקפות על הפולשים. במתקפה השנייה, הוא ושישה לוחמים תחתיו נפלו למארב בכניסה למוצב. רק חייל אחד, הקשָר, שרד את המארב והמשיך בלחימה עם כוח אחר.
בכל אותו זמן, המחבלים ניסו לפרוץ לחמ"ל ונתקלו בהתנגדות עיקשת של לוחמי גדוד 13 של גולני: סגן נמרוד אלירז, סגן יוחאי דוכן, סמ"ר איתי רון, והגשש רס"ב אברהים ח'רובה. המחבלים קראו ללוחמים להיכנע, והם סירבו. לפי עדויות, חרובה דיבר עם משפחתו ונפרד ממנה, ואמר לתצפיתניות: "כבוד בשבילי למות למענכן ולמען ישראל".
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (ו') במוסף יומן
