ביישובים צמודי הגדר בצפון הייתה תכונה רבה השבוע עם החזרה הביתה, ובמוסדות החינוך עבדו במרץ כדי לקבל את פני התלמידים ביום ראשון הקרוב. "אלו ימים מורכבים, ואנחנו עובדים מסביב לשעון", אומר אופיר גליק, מנהל תיכון אורט שלומי.
גליק, תושב מעלות, מנהל את בית הספר בשלומי כבר 15 שנים. "אנחנו כמה חודשים בשיפוצים בעקבות נזקי המלחמה. בד בבד המשכנו לנהל בית ספר עם מאות תלמידים בקריית־חיים", הוא מספר.
תושבי שלומי, כמו רוב תושבי גבול הצפון, בילו את השנה שעברה בנדודים. משלומי התפנו לשלושה מוקדים עיקריים – חיפה, טבריה וירושלים – ואחרי שבועיים בלבד פתחו בכל אחד מהם מרחב חינוכי של התיכון. "הרגשתי שאין מצב שאנחנו עוזבים את הילדים, אני לא מוכן שהם ישלמו את המחיר הנפשי של להיות לבד באיזה בית ספר מקומי", מסביר גליק. "זה היה מבצע מורכב, וקיבלנו המון תמיכה. בירושלים נכנסנו למבנה הישן של הספרייה הלאומית, בחיפה קיבלנו מבנה מהתיכון הריאלי, ובכרמיאל פתחנו במכללת ברודה את כיתות המחוננים האזוריות שפועלות בבית הספר שלנו".
כך, במשך שלושה חודשים הוא ניהל למעשה שלושה בתי ספר. "בכרמיאל ובחיפה המורים נסעו מכל הגליל, לפעמים יותר משעה, במקום לנסוע עשר דקות לשלומי" , אומר גליק. "יש לנו מורים מדהימים, אין לזה אח ורע. הכול מבוסס על עשר האצבעות של כל אחד משמונים אנשי הצוות שלנו. הם עושים פשוט עבודה מטורפת ביום ובלילה.
"התחלנו עם מאה תלמידים בכל שלוחה, וסיימנו את השנה בחיפה עם 340 תלמידים ועוד מאה תלמידים פזורים ברחבי הארץ, שכל הזמן היינו נוסעים אליהם. הקהילה בשלומי נשענת על בית הספר וכולם התקבצו לחיפה. אנחנו עטופים מכל כיוון – מהמחוז במשרד החינוך, מהמועצה בשלומי ומרשת אורט, כך שאני מקבל מענה בכל דבר שאני צריך.
"ראינו דברים שלא האמנו שנראה. ביום שפתחנו את בית הספר בתיכון הריאלי בחיפה, לא האמנתי שהתלמידים יצאו מהמלון. ביקרנו אותם במלונות ובדקנו מתי ארוחת הצהריים, כי הבנו שהם חייבים לחזור עד לשעה הזאת, אחרת אין להם אוכל עד הערב. ככה עשינו את מבחני הבגרות, ותוך כדי המלחמה הגענו ל־90 אחוזי זכאות לבגרות. גם משרד החינוך היה קשוב מאוד ויצר מתווים שיאפשרו את זה".
כשהתושבים התחילו להתקבץ בחיפה, גליק חיפש לבית הספר מקום גדול יותר מהתיכון הריאלי. הוא פיצל את חטיבת הביניים והתיכון – הצעירים היו בבית הספר הנשיא, והחטיבה העליונה התארחה במכללת גורדון בחיפה. את השנה הזאת פתח בית הספר בקריית־חיים.
"בשבוע שעבר עשינו מבצע אריזה גדול", מספר גליק. "המנהלת האדמיניסטרטיבית ניצחה על כולם, מורים ותלמידים הכניסו דברים לארגזים וכתבו בדיוק מה יש בכל ארגז, ואז העברנו הכול לשלומי. יצאו מכאן שלוש משאיות עם ספרי לימוד, ריהוט, מסכי טלוויזיה, מחשבים ניידים, ציוד רשת, ציוד משרדי, עגלות מחשבים, חדר מורים, שולחנות פינג־פונג. מה לא".
תלמידים שאורזים בית ספר – זה לא משהו שרואים בכל יום.
"כבר עשינו כמה מעברים, אבל עכשיו היינו כולם ביחד, אז זה היה יותר עוצמתי. רגש חמוץ־מתוק. אווירה של סוף תקופה מצד אחד, ומצד שני הרגשנו שזו תחנת מסע שמספרת מי אנחנו ועל הקשר בינינו. התלמידים גם הגיעו לבית הספר בשלומי וניקו את הכיתה כדי לחבר ולהתחבר מחדש.
"זאת תחושה מרגשת מאוד, אבל יש גם איזו צביטה בלב כי הייתה כבר יציבות, ועוד פעם עוברים ומערערים את מה שהצלחנו לייצב. השבוע המשפחות עברו דירה בחזרה לשלומי ואנחנו סיימנו את השיפוץ, וביום ראשון נפתח את 1 בספטמבר בפעם השישית בשנה וחצי. התחושה היא שאנחנו חוזרים הביתה, למקום האהוב".
טיולים והרצאות להנעמת הקאמבק
השיפוץ לא היה פשוט כלל: בית הספר היה מפורק מפגיעות שפירקו חלקים שלמים מהמבנה, ומנזקים של בעלי חיים כמו יונים, תנים, חזירי בר ושועלים. לכך נוספו נזקי מים, שהציפו והרסו חלקים במבנה ובציוד. 6 מיליון שקלים הושקעו בשיפוץ, ועשרות פועלים עבדו בלי הפסקה כדי להשמיש את בית הספר.
"היום הוא נראה טוב יותר משעזבנו אותו", אומר גליק. "גם ברובד החינוכי אנחנו רוצים לא רק לחזור לנקודה שבה יצאנו אלא לצמוח. וזה אפשרי, כי לתלמידים ולצוות שלנו יש משאבי חוסן גבוהים מאוד, הם אלופי העולם. תלמידי שלומי הם סיפור מופלא של הצלחה בזכות עבודה קשה מאוד, שלהם ושל הצוות, למרות הנסיבות הכי קשות שיש".
איך אתם נערכים לתקופת ההסתגלות?
"בנובמבר, כשהלחימה הייתה בעצימות גבוהה, לקחתי את הצוות שלי ואמרתי להם 'עכשיו עוצמים עיניים חזק ומדמיינים איך היום הזה הולך להיראות'. כבר אז בנינו תוכנית עבודה לפתיחת בית הספר מחדש.
"לצוות היו השבוע חמישה ימי עיבוד, והם קיבלו עוד כלים אישיים וחינוכיים. מול התלמידים, ברובד הנפשי והחברתי אנחנו ערוכים עם אנשי מקצוע, שיעזרו גם להורים שעוברים בעצמם תקופה לא פשוטה בכלל.
"יש כמובן מענה פדגוגי כדי ליישר קו עם שאר תלמידי ישראל, וגם בין התלמידים שהיו איתנו לאלה שהיו פזורים בארץ. יצרנו גם תמהיל חברתי עם התנדבות, טיולים, פעילויות והרצאות להעשיר ולהנעים את החזרה. יהיו לנו שבועות מרתקים".
