שופטי בג"ץ, דוד מינץ יוסף אלרון ויעל וילנר, דחו פה אחד את עתירת עיריית קרית שמונה ונציג הנהגת ההורים בעיר נגד מתווה חזרת תושבי הצפון לבתיהם, וסגירת מוסדות החינוך הייעודיים למפונים שנקבעו בהחלטות הממשלה.
"לאחר עיון בטענות הצדדים ולאחר ששמענו בקשב רב את טיעוני באי-כוחם בדיונים שהתקיימו לפנינו, כמו גם את דבריהם של הגורמים הרלוונטיים ונציגי העותרים, לא מצאנו מקום להתערבות בית משפט זה בשיקול דעתה של הממשלה במתווה החזרה שנקבע", כתב השופט מינץ בפסק הדין.
השופט מינץ הוסיף וציין את המחיר הכבד ששילמו התושבים המפונים: "תחילה ייאמר כי אין ספק שתושבי הצפון בכלל, ותושבי קרית שמונה בפרט, שילמו מחיר יקר בעקירתם ממקום מגוריהם. הללו נשאו בעבר, נושאים בהווה ויישאו בעתיד בנטל מכביד למשך זמן ניכר. ללא קשר לתוצאת פסק הדין, הלב עם תושבי הצפון ואנו מאחלים להם שיבה קלה לבתיהם עד כמה שניתן וחזרה לשגרה במהרה".
"אין חולק כי המלחמה עמה נאלצת המדינה להתמודד מייצרת מצבים מורכבים ביותר", הדגיש מינץ, "פינוי אוכלוסייה בהיקף נרחב מאזורי עימות כרוך במשאבים רבים ונושא עמו השלכות משמעותיות על האוכלוסייה המפונה, המתווספות על ההשלכות הנובעות מעצם המלחמה. החזרת אוכלוסייה זו למקום מגוריה המקורי עם שוך הסערה נושא עמו אף הוא השלכות משמעותיות. כלכליות, רגשיות, אישיות וחינוכיות. השלכות אלה לא נעלמו מעיניהם של המשיבים, אשר פעלו ליצירת מתווה המאזן בין הרצון והצורך לאפשר את חזרתם של תושבי הצפון לבתיהם בהקדם, לבין הרצון לאפשר לאלה המעוניינים להשלים את שנת הלימודים הנוכחית במקומות אליהם פונו לעשות כן".
"אכן, מתווה זה אינו חף מקשיים, אך להתרשמותנו הוא משקלל בין כלל השיקולים השונים הצריכים לעניין. משאלה הם פני הדברים, אין החלטות הממשלה או המתווה שנקבע במסגרתן מגלים עילה להתערבות בשיקול הדעת הרחב הנתון למשיבים בכגון דא", קבע השופט מינץ.
השופט הוסיף והסביר כי התעקשות על המשך הפעלת כל בתי הספר הזמניים שהוקמו עבור מפוני הצפון ברחבי הארץ עלולה לסכל את האפשרות לפתוח מחדש את מוסדות החינוך בקרית שמונה: "משרד החינוך אכן פועל בהתאם למחויבותו ליתן לכל תלמיד בקרית שמונה מענה חינוכי הולם בהתאם לבחירת הוריו. אמנם, אין חולק כי כתוצאה ממתווה זה יידרשו תלמידים מסוימים לשנות את מוסד לימודיהם במהלך שנת הלימודים, והדבר אינו אידיאלי. ברם כפי שציינו המשיבים, מדובר בתוצאה בלתי נמנעת הנובעת ממצבת כוח האדם החינוכי ומהצורך לפתוח מוסדות חינוך בצפון. החלופה אותה מבקשים העותרים, בדמות דחיית הפעלת מערכת החינוך לשנה הבאה, תביא בהכרח לפגיעה ביכולתם של תושבי הצפון המבקשים לחזור כבר עתה לבתיהם (שחלקם מקרב תושבי העיר אינו מבוטל, כאמור) לעשות כן בהיעדר מסגרות חינוכיות מתאימות".
בהמשך דחה השופט מינץ גם את יתר טענותיהם של העותרים וסיכם: "המתווה שלפנינו, הגם שהוא טומן בחובו קשיים, מאזן בין השיקולים השונים ובין האינטרסים המנוגדים של אלה המעוניינים לחזור לבתיהם, לבין אלה המעוניינים לסיים את שנת הלימודים במקום מגוריהם החלופי. שוכנענו אפוא כי המשיבים פועלים בדרכים רבות כדי להקל עד כמה שניתן על הכאב ועל הקשיים הכלכליים, הרגשיים, החברתיים והחינוכיים הכרוכים במלחמה ובחזרה הביתה, ואף אם ניתן היה לשרטט את קו הגבול לפינוי התושבים במועד אחר, אין בכך כדי להצדיק את התערבותנו… יישום המתווה אכן מצריך אורך רוח מצד כל הנוגעים בדבר, אך אין כל ספק כי טובת התושבים העומדת בראש מעייניהם תסייע במציאת הדרך להשבת התושבים לביתם בצורה החלקה ביותר".
