ההיענות לתחרות כתיבת השירים "מה אורי היה כותב?" הייתה מרשימה. כמאה שירים הגיעו למערכת, שורות קצרות שמתארות את קורות התקופה, פסיפס מחורז שנשלח לוועדת השיפוט. כולם ניסו לכתוב בסגנון שאפיין את אורי כשכתב את סדרת ספריו לילדים, שהבולט בהם הוא "אולי בשבת יזרקו סוכריות".
צוות השיפוט הורכב משלושת אנשי מערכת מקור ראשון, מיכל אורבך, צור ארליך ואוריה קניג. השופטים קיבלו את אוסף השירים שנשלחו בלי שמות הכותבים.
"כשניגשנו לבחור את השירים המצטיינים, אחד שיופיע בעיתון לצד איור מקורי של שי צ'רקה ועוד ארבעה שיעלו לרשתות הדיגיטל של מקור ראשון, חיפשנו שירים שיזכירו בסגנונם וברוחם את שירי הילדים ומכתמי הילדים של אורי", מסר חבר השופטים "חיפשנו שירים שיהיו בהם הומור ועין בוחנת, אירוניה וקורט תמימות מעושה או ממשית; שלא יטיפו מוסר, לא יתיישרו עם דפי מסרים, ואם יעירו – יעירו בחיוך; שיבטאו משהו מצביון התקופה, מצווי השעה ומצבעו של חודש אדר; שייחרזו במידה סבירה, ושסדר המילים במשפט לא ייעקד לצורך כך בנהפוך־הוא מאולץ; שיהיה בהם קצב, גם אם לא משקל, ומשקל רעיוני, הגם שבתחפושת משקל נוצה; ולבסוף, כבונוס, שיהיו מוצלחים". בנוסף הוחלט ששירים שהגיעו מעובדי מערכת מקור ראשון לא יוכלו לזכות במקום הראשון, אך ייכללו בין המצטיינים שיועלו לרשתות.
ההחלטה התקבל כמעט פה אחד: שירה של גילה וכמן נבחר לטוב ביותר.
"עוד שירים רבים נוספים אולי לא לימדו אותנו בדיוק מה אורי היה אומר, אך למדנו מהם מה אומרים מחבריהם המוכשרים – וגם זאת זכות", ציין צור ארליך, מצוות השיפוט. בנימה אישית הוסיפה מיכל אורבך: "תודה לכל הכותבים, ותודה למקור ראשון על התחרות ועל מגוון המיזמים לציון יום השנה לאורי ז"ל, כולל השידור החי מהערב לזכרו. באשר לתחרות השירים בסגנונו, משמח שעשור לאחר לכתו של אורי נוצר פרץ יצירתיות מבורך כזה לזכרו ובהשראתו. עידוד כתיבה היה נושא שאורי החשיב במיוחד, ונרצה לעסוק גם בו בעמותה החדשה שהוקמה לזכרו, 'בדרכו של אורי אורבך'".
