ההרכב הבכיר של שופטי בית המשפט העליון מקיים כעת (ה') דיון בהתנגדויות לצו על תנאי שהוצא בשלוש עתירות לבג"ץ, הנוגעות לדרך בחירת נציב שירות המדינה הבא.
השופטים יצחק עמית, נעם סולברג ודפנה ברק ארז הורו במסגרת הצו על תנאי לראש הממשלה וליועצת המשפטית לממשלה לנמק מדוע לא ייבחר נציב שירות המדינה הבא בהליך תחרותי. "ניתן בזה צו על-תנאי, המורה למשיבים להתייצב וליתן טעם: א. מדוע בחירת נציב שירות המדינה לא תיעשה בהליך תחרותי. ב. מדוע לא יגובש נוהל של קבע למינוי משרת נציב שירות המדינה", נאמר בצו שפורסם ב-16 בפברואר.
עו"ד דוד פטר, המייצג בדיון את ראש הממשלה, פתח את דבריו באמירה כי "התשובה לשאלה פשוטה: זה החוק. נקודה. כל מה שאומר מכאן ואילך הוא בבחינת למעלה מן הצורך. מתחילתו של דיון זה, אני ניצב כאן וטוען טענה פשוטה – זה החוק וזו ההלכה הפסוקה שנפסקה בין היתר על ידי מי שעומד בראש ההרכב הנכבד היום (השופט יצחק עמית, שישב בהרכב שדן בעתירה דומה בשנת 2011 ודחה אותה – ש"פ). כך גם יישמו את הדין בפועל מקדמת דנא. מעולם לא מונה בישראל נציב שירות מדינה בהליך תחרותי. החלטת הממשלה המעודכנת קובעת מנגנון זהה לגמרי לזה שבו מונה הנציב היוצא הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ'".
"השאלה כאן היום", הוסיף פטר, "וזאת השאלה למעשה מתחילת ההליך, היא לא מה שיטת המינוי שהיו רוצים העותרים וגם לא שיטת המינוי שהייתה רוצה היועצת המשפטית לממשלה. היא אפילו לא מה שיטת המינוי הרצויה בפני בית המשפט. השאלה היא אחרת לגמרי. השאלה היחידה היא האם ישנה הצדקה לביקורת שיפוטית מנהלית, כלומר כניסה של הרשות השופטת אל תוך המתחם של הרשות המבצעת ודה-פקטו גם הרשות המחוקקת, במקום שבו הממשלה פעלה על פי חוק, על פי פסיקה, כאשר היועצת המשפטית לממשלה אמרה במפורש – וטוב שאמרה זאת בסוף – שאין מניעה משפטית, כאשר כך מינו את הנציב היוצא שהיועצת ביקשה את הארכת כהונתו. האם במצב שכזה יש הצדקה לביקורת שיפוטית מנהלית. זו השאלה כאן היום".
"כעניין אנליטי צרוף", טען עו"ד פטר, "אם נקבל שיש כאן הצדקה לביקורת שיפוטית מנהלית, הרי שהפכנו את המשפט המנהלי למשפט שלא צריך בו עילות. די בסעדים מבוקשים ובשכנוע אישי חזק דיו, אבל עילות לא צריך. כי הרי אין עילה חוקית, אין עילה בהלכה, אין שום עילה במובן המשפטי המוכר. מלל על גבי מלל, קראתי כל מילה ולא בכדי אני, כעניין רטורי אבל גם כעניין מהותי, ביקשתי לקצר גם בכתובים כפי שבית המשפט ראה. כי אני חושב שלא נכון להשיב לדברים הללו באריכות רבה מדי, משום שאז נוצר הרושם שניתן לדון במשפט מנהלי בלי עילות. המשמעות של משפט מנהלי בלי עילות היא מרחיקת לכת. המשפט כולו גמיש ומשתנה, וטוב שכך. כדי להתאים אותו ליישום במקרים שונים, אבל צריך נקודת כפתור, עוגן יציב ולא משתנה".
השופטת דפנה ברק ארז קטעה בשלב זה את עו"ד פטר וציינה, "אני אגיד לאדוני למה כדאי שהוא יתייחס, אם הוא רוצה כמובן. לכל החלטות הממשלה שהתקבלו לגבי זה שעתיד להיות נוהל קבוע לבחירת נציב שירות המדינה ולא עוד ימשיכו הדברים להיות כפי שהיו בעבר. אולי גם אלה הם נתונים שכדאי להתייחס אליהם".
"אני אתייחס להכל, אל חשש, אני מבטיח", השיב עו"ד פטר, אך שב לטיעוניו, "העוגן של המשפט הוא שהחוק הוא קשה אך הוא החוק. היום כאן בדיון החוק הוא אפילו לא קשה, החוק פשוט, הפסיקה פה אחד פשוטה, גם לא ניתן לומר מה שלא פעם עולה בפני בית המשפט, 'טוב, פעם לא עתרו אז בית המשפט לא נדרש לדון בסוגיה'. כאן העותרת כאן עתרה ובית המשפט פסק כפי שפסק. כאן מבקשים לומר שממשלה שפעלה בדרך החוק והפסיקה כל כך חורגת מסמכותה ומהדין שזה מצדיק ביקורת שיפוטית מנהלית. הדבר הזה הוא אבסורד".
עו"ד פטר הוסיף והדגיש כי הקביעות בפסק הדין משנת 2011 שרירות ותקפות, ולמעשה אפילו הפנייה לוועדה המייעצת, כפי שנקבע שייעשה גם במקרה הזה, היא בבחינת "למעלה מן הצורך, ולמען האמת קביעת המחוקק מסמיכה את הממשלה למנות נציב ללא כל הליך מקדים.
לדברי פטר, גם העובדה שהממשלה ביקשה לקבל הצעה למתווה חדש איננה מחייבת אותה לקבל את המתווה שהוצע לה: "כעניין עובדתי הממשלה קיבלה מתווה, דנה בו, דברי ההסבר שמצורפים להחלטה ארוכים מאוד, כתבי הטענות שהגשתי כאן מפורטים, מעולם ממשלת ישראל לא פירטה את הרציונל בדרך מינוי נציב שירות המדינה כפי שנעשה כאן. אז לא ניתן לומר, כעניין לוגי, שהחלטת הממשלה המתוקנת, המעודכנת, עומדת בניגוד להחלטה הקודמת. אין סטייה מהחלטות עבר. ואפילו אם הייתה, ממתי ממשלה לא סוברנית לקבל החלטת ממשלה שונה".
