מחבל מיהודה ושומרון שנכנס בין אלפי פלסטינים לשטח ישראל כדי להתפלל בהר הבית, ולאחר מכן מבצע פיגוע בעיר העתיקה בירושלים. זהו אחד התרחישים המרכזיים שבצה"ל נערכים אליהם בשבועיים האחרונים, במסגרת חודש רמדאן. "אסור שזה יקרה", מבהיר אל"מ ג', המפקד על החטיבה המרחבית עציון מאז אוגוסט. הגזרה הזו מתאפיינת תמיד בכוננות ודריכות, אך מאז תחילת רמדאן והחלטת הדרג המדיני לאפשר כניסת פלסטינים לשטח ישראל בימי שישי, המח"ט מתוח אף יותר.
דרך מעבר קבר רחל שבגבול ירושלים־בית־לחם, המצוי בשטח אחריותו של ג', עברו וימשיכו לעבור בימי שישי הבאים יותר מ־3,000 פלסטינים לתפילות בהר הבית. אל"מ ג' נערך לכך כבר תקופה באמצעות חיזוק התשתיות במעבר, תרגול של תרחישים חריגים בגזרה בשיתוף כוחות משמר הגבול, עיבוי מערך התצפיות, תגבור המרחב בפלוגות לוחמות כדי לא לפגוע במשימות של החטיבה, וישיבות הערכת מצב בתדירות גבוהה.
אנחנו נפגשים במעבר רחל ביום שישי האחרון. שעה קלה לפני כן ביקרו במקום מפקד פיקוד המרכז אלוף אבי בלוט ומפקד אוגדת איו"ש תא"ל יקי דולף. כ־3,500 פלסטינים מגוש עציון ומאזור הר חברון עברו באותו יום בידוק, תשאול ורישום, וגם הוזהרו שלא לחזור אחרי השעה 16:00, בהתאם להחלטה שהתקבלה גם בשנה שעברה שלא לאפשר לפלסטינים להישאר ללינה בירושלים. במעבר קלנדיה עברו במקביל עוד 3,300 פלסטינים בדרכם להר הבית. בצה"ל מנהלים מעקב מפורט אחרי כל מי שנכנס, ובודקים מתי הוא עובר בחזרה. כל הנתונים מוזנים במערכת ומפולחים לפי מיקום מגורים, גיל ומצב משפחתי. אלה מוצגים בלוח מחוונים, וכל נתון חריג "קופץ" ומתריע. כך יכולים בחטיבה לראות מי איחר לשעת הגג ומוגדר כעת "דרוש לחקירה", ולמנוע את כניסתו לישראל בהמשך.
דקות אחרי שמפקדי הגזרה סיימו לסכם את האירוע, המח"ט מספר שלא היו שום ניסיונות להבריח סכינים או אמצעי לחימה. מבוקש לחקירה הגיע למעבר, אך המערכות זיהו אותו והוא נעצר מיד. "הגילים הפעם יותר נוחים", אומר אל"מ ג'. צעירים לא מורשים להיכנס, רק גברים מעל גיל 55, נשים בנות 50 ומעלה וילדים עד גיל 12.
"כמות הפעילות ההתקפית שהחטיבה עשתה עם תחילת חודש רמדאן, גדולה יותר מבשבוע שעבר. אני רוצה דווקא יותר פעילות כי יש עכשיו להט דתי והפוטנציאל גבוה"
בניגוד לפרסומים, מח"ט עציון טוען שבגזרתו לא הוסרו חסמים לרגל חודש רמדאן ולא ניתנו הקלות משמעותיות בגלל הצום. "אנחנו ממשיכים כרגיל. כן לוקחים בחשבון את השעות שבהן הם עובדים או חוזרים מהעבודה לפני הסעודה, ואת זה שהם יותר ערים בלילות. שיניתי את השעות של המחסומים בצירים בחזרה לכפרים, אבל באופן עקרוני אין שינוי דרמטי בגלל רמדאן. כמות הפעילות ההתקפית שהחטיבה עשתה השבוע גדולה יותר מבשבוע שעבר. העובדה שעכשיו רמדאן לא מורידה. להפך, אני רוצה יותר פעילות שלנו כי יש עכשיו להט דתי והפוטנציאל גבוה. אם אני מחבר את זה למספר המחבלים ששוחררו לפה, זה מטריד אותי מאוד".
יש מי שרואים באוכלוסייה הפלסטינית ביו"ש אויב, ואילו אחרים עושים הפרדה בין ה"בלתי מעורבים" לארגוני הטרור. איפה אתה נמצא?
"אנחנו מדברים על זה הרבה. אצלנו משתדלים לבדל בין המחבלים לאוכלוסייה. מצד אחד לאפשר אורח חיים סביר למי שמגיע לו, ומצד שני להיות התקפיים מאוד במקומות שצריך. אני 'לוקח' מהם ו'נותן' להם כל הזמן. הייתה עכשיו זריקת אבנים בחוסאן, והם יודעים טוב מאוד שאחרי משהו כזה אני נכנס לפעילות בכפר וזה פוגע בחופש התנועה שלהם. אנחנו בשיח עם מתווכים מול ראשי הכפרים שרוצים שקט, לפחות באופן הצהרתי. הם עובדים קשה שיהיה שקט וכדי להוכיח את עצמם מול התושבים, כדי שהחיים שלהם יוכלו לחזור למציאות דומה למה שהיה לפני המלחמה. בצירים מסוימים היו זריקות אבנים, ואחרי שיח עם ראשי החמולות הם הצליחו לכבות את זה. לפעמים כשבאים עם עוד ועוד כוח זה לא מספיק. צריך לדעת להתחבר לאוכלוסייה ולתת גם גזרים".
אילו גזרים יש לך?
"אפשר לפתוח ציר במקום מסוים למשאיות שלהם, כדי שלא יהיה הרבה אבק על בתים מסוימים. אחרי דבר כזה ראש החמולה מרגיש שהוא הביא הישג, ומבחינתנו הוא דואג לכך שהטרור לא יפגוש את האזרחים שלנו. זאת עבודה רב־ממדית, וככל שנצליח להתמיד בה זה יהיה יותר אפקטיבי".
אל"מ ג' רואה בחומרה את זריקת האבנים בכביש שבין ביתר־עילית לחוסאן בשבוע שעבר, אבל חש סיפוק שהדברים מסתכמים במישור הזה. "זה אירוע רע מאוד מבחינתי, מדובר בפיגוע לכל דבר, אבל זאת הרמה אצלנו", אומר אל"מ ג'. לדבריו, כל אירועי הטרור הקשים האחרונים, כמו פיגוע הירי בצומת אל־ח'דר שבו נהרג הילד יהושע שמחה ז"ל, בוצעו על ידי מחבלים שהגיעו מהגזרה שמדרום לגוש עציון, שבאחריות חטיבת יהודה.
"החיבור עם חברון מייצר את מרבית הפיגועים הקשים שקרו פה בעשרים השנים האחרונות", מבהיר המח"ט. לדבריו, המחבלים מכירים את חלוקת הגזרות הצה"לית ויודעים לנצל אותה. "כך המחבל יכול לצאת מהבית שלו בחברון ולעשות פיגוע בגוש עציון, וה'צרות' לא קורות בשכונה שלו. גם רכבי התופת שהתפוצצו בצומת הגוש ובכרמי־צור באוגוסט 2024 היו בהובלת מחבלים שהגיעו מהגזרה שמדרום לנו, וכך גם חטיפת שלושת הנערים ורצח דביר שורק".
מפת חום
אל"מ ג', נשוי ואב לארבע בנות, גדל בפתח־תקווה ומתגורר היום במושב ליד גדרה. התגייס ליחידת 669 וטיפס בה עד לתפקיד סגן מפקד היחידה. בהמשך עבר לסיירת חרוב ופיקד עליה ועל בית הספר לקומנדו. בשבעה באוקטובר הוא לחם עם פקודיו בקיבוץ נירים.
במרכז החטיבה שבאחריות אל"מ ג' עובר כביש 60. "אנחנו כרגע בתהליך משמעותי של הצבת 'שערים טכנולוגיים' שבאמצעותם נוכל למנוע מהמחבלים להגיע מאזור חברון לגוש עציון ואף צפונה ממנו", אומר המח"ט. "אנחנו מסתכלים על חלק מהכפרים פה כגזרה אחת. ביום שישי בתחילת התפקיד שלי הגיע לכאן מפקד פיקוד המרכז אלוף אבי בלוט ואמר לי 'תמיד תסתכל על שתי החטיבות האלה כמקשה אחת'. באותו ערב הגיעו שתי מכוניות התופת לצומת הגוש.
"חקרנו את כל הרכבים שהיו קשורים לפיגועים בעשרים השנים האחרונות ואת כל המאפיינים שלהם, מתוך רעיון לאתר דפוס שיאפשר לזהות – מודיעינית וסטטיסטית – רכבים שעתידים לעשות פיגועים. ב־90 אחוזים מהמקרים הם ייעצרו עוד לפני הכניסה לגזרה". המלאכה הזו נעשית בעזרת כלי בינה מלאכותית ויכולות ניתוח נתונים ברמה גבוהה. "זה כל הזמן לומד, והולך ומשתפר", הוא מוסיף.
לא תפספסו את המקרים יוצאי הדופן?
"זה לא סותר שצריך להמשיך ולעבוד ולהיות התקפיים", מבהיר אל"מ ג', ומדגיש שברוח לקחי 7 באוקטובר, הוא לא מתכוון להסתמך על הטכנולוגיה בלבד.
אתם שוקלים להקים עוד מחסום לאורך הציר?
"מחסום פוגע במרקם החיים. זה אולי ימנע את הפיגוע הבא, אבל תושב קריית־ארבע שנוסע לירושלים ייתקע בפקקים פעמיים. זה לא הגיוני. צריך למצוא פתרונות, ואני חושב שאנחנו די קרובים לפיצוח של זה. כרגע יש לנו פה חופש פעולה מלא, ואין שום נקודה בשטח שאנחנו לא נמצאים בה. החטיבה מנהלת 'מפת חום' שמראה איפה אנחנו נמצאים יותר ואיפה פחות, ואפשר לראות שאנחנו כל הזמן נמצאים בחיכוך בכל מקום. אצל האויב זה מייצר תחושת נרדפות, ואצלנו תהליכי למידה. שיטת ההגנה שלנו היא כזאת שמגדירה את מרחב האבטחה שלנו בכפרים עצמם. בחודש האחרון החלטנו שהכפר אל־ערוב הוא המוקד שלנו. אז לקחנו גדוד מילואים וצוותי מג"ב ו'טחנו' את השטח. הגענו לחיכוך ופגענו במי שהתעמת איתנו.
"אנחנו פועלים בכל מקום, בכל יום ובכל שעה, גם במקומות שבעבר היו שמורים רק ליחידות מיוחדות. זה בזכות תהליך שירשתי מקודמי בתפקיד, ולפיו כולם עובדים בכל המשימות. היום, לצורך העניין, גדוד של פיקוד העורף וגדוד מילואים של החטיבה נכנסים יחד למחנה הפליטים דהיישה, לוקחים את כל הפעילים הצעירים של החזית העממית למועדון שלהם במרכז הכפר, את חלקם חוקרים שם וחלק נלקחים למעצר. הם ניסו להקים שם 'כתיבה' (גדוד טרור מקומי, י"א) והיו להם רעיונות ומחשבות לעשות דברים, אבל לא משהו מסודר ומוכן כמו בצפון השומרון, לפחות ממה שפגשנו כאן.
"מתחילת המלחמה עשינו 3,000 פעילויות התקפיות בגזרת עציון, השטח מוחזק בצורה טובה. כל מי שמדבר ומתכנן, נעצר באותו יום. על השולחן שלי לא נשארים מעצרים. אין מישהו שרוצים לעצור ואי אפשר. לפעמים זה תהליך שלוקח זמן כי צריך להשלים את תמונת המצב המודיעינית ולסגור עליו מעגל. משבעה באוקטובר עשינו כאן קרוב לאלף מעצרים. הייתי רוצה עוד, אבל זה תלוי במספר החוקרים ובכמות המשאבים. אם אי אפשר לעצור, עושים תחקורי שטח ומיפויי בתים. כיום החטיבה נמצאת במקום התקפי מאוד, כמו בתחילת המלחמה. החיבור עם השטח הוא טוב כי החיכוך הוא יומיומי והמגע הזה בריא לנו".
בנק מטרות
כמו בכל יהודה ושומרון, גם בגוש עציון מזהים ניסיונות איראניים להביא להסלמה. "אנחנו רואים הכוונות מבחוץ להבעיר את השטח. זה במעקב שלנו, ואנחנו קוטעים אותן כל הזמן", אומר אל"מ ג'. "אני מוטרד ממקומות שבהם אנחנו פחות נוגעים. בהערכת מצב אמרתי שהולכים למקומות בצד המזרחי של הגזרה שלא הספקנו להגיע אליהם בתחילת התפקיד שלי. בחודשים האחרונים עשינו כמה מבצעים גדודיים, כולל מבצע עם 250 לוחמים מההכשרה של פיקוד העורף. השטח והאתגר מאפשרים את זה. לשמחתי אנחנו לא במציאות שצריך טנקים ונגמ"שי 'איתן' כמו בצפון השומרון. אנחנו יכולים להיכנס לכל מקום ובכל זמן נתון ברגל, ויש מקומות שגם ברכבים קלים".
בעיני אל"מ ג', אחד ממדדי הביטחון הוא כמות המשאבים שצה"ל צריך להשקיע לטובת פעולה מסוימת. למשל, כשצה"ל מביא לג'נין נגמ"ש 'איתן' רק כדי להעביר חיילים ממקום למקום, מדובר במאמץ גדול למען משימה פשוטה למדי. בגזרת עציון, לעומת זאת, המצב שונה. "אם רוצים להגיע לבית של מבוקש, אנחנו פשוט הולכים לשם ומוציאים אותו. זו הסיבה שהפעילות ההתקפית שלנו נעשית בתדירות גבוהה יותר. אם כל מעצר בודד מצריך מבצע גדודי או יחידה מיוחדת, המספרים יהיו נמוכים יותר. בחטיבות אחרות היחידות המיוחדות עובדות המון, אצלנו בכלל לא כי פחות צריך אותן, וזה סימן חיובי מבחינתנו. צריך לומר שגם הגדודים שלנו טובים ומצליחים להתמודד עם האיומים האלה. הם עשו קפיצת מדרגה מטורפת. הם היו מאוד התקפיים והביאו את ציר 60 לאפס אירועים. שילבנו מארבי ירי ופגענו בזורקי אבנים ובקבוקי תבערה. סימַנו את הנקודות מראש, התמקמנו והסתווינו, ואז פגענו במחבלים מיד, בלי צורך לסרוק את השטח לאחר מעשה. לשם כך צריך לדעת לנתח, לתכנן וללכת גם ברגל כדי להפתיע".
ג' משבח את גדוד ההגנה המרחבית של החטיבה שכולל כאלף חיילים, תושבי היישובים. "זה מכפיל הכוח של החטיבה. אלה אנשים שמגינים על היישוב שלהם ויש להם חוש ריח שאין ללוחם סדיר או למילואימניק שרק הגיע לגזרה". כדוגמה לכך הוא מציג תקרית שהתרחשה לפני כמה שבועות. במהלכה זוהו בתצפיות שלושה חשודים ("מבחינתנו הם מחבלים") שהגיעו בארבע בבוקר לגדר הסמוכה לקריית החינוך בנווה־דניאל. "כוח ההגמ"ר יצא קדימה ותפס אותם, הם עצורים עד עכשיו ונמצה איתם את הדין. מבחינתי אני אמשיך עם ההגמ"ר כמה שיותר, כי זה סוג של תעודת ביטוח למקרה שנכשלנו בסיכול האיום בשלב מוקדם יותר".
במסגרת תוכנית "משיב הרוח" לחיזוק יחידות ההגנה המרחבית וכיתות הכוננות, ההתיישבות תוקצבה במיליוני שקלים. "יש יישובים שזכיתי לתכנן להם תוכניות עם מכ"מים ומצלמות, ובלא מעט מקומות אנשים יוכלו לנשום לרווחה אחרי שהתוכניות יצאו לפועל. היכולות החדשות האלה ייתנו התרעה שהיא חשובה מאוד. זה משנה את המציאות במקומות שבהם אנחנו עלולים לפספס. אנחנו עדיין מוסיפים עוד ועוד אמצעים וזה עדיין לא מושלם, תמיד יש מה לעשות עוד".
בחטיבה מתַרגלים לא מעט תרחישים בזמן האחרון. באחד מהתרחישים הללו, עשרות פלסטינים עושים את דרכם מהכפר ליישוב היהודי הסמוך ומנסים לחדור אליו. "תרגלנו את זה שלוש פעמים בחודשיים האחרונים, כולל פעם אחת עם הרמטכ"ל. לקחנו 50 חיילים כ'בימוי אויב' ואמרנו להם להתקדם לעבר היישוב, ואז בחנו איך הכוחות מתמודדים. הוספנו ליישובים ולמוצבים מקלעי מאג ותחמושת נפיצה, ויש עוד הרבה דברים שהייתי רוצה להוסיף".
ביום רביעי השבוע התכנסו הרבש"צים של גוש עציון, מפקדי הגדודים ומפקדי הפלוגות בגזרה עם אנשי חיל האוויר, ותכננו מטרות שביום פקודה יותקפו באמצעות כלי טיס. "אחרי תהליך ארוך ומתמשך, אנחנו נאשר אשכול מטרות של חיל האוויר לכל יישוב, כדי שבזמן אירוע, בתוך זמן קצר ייפלו טילים של חיל האוויר על יעדים בגזרה. דבר דומה יהיה גם למסוקי קרב לשם חסימת צירים ובידוד גזרות, וגם למטרות קרב אג"מיות, כדי שאם מחבל יחשוב לצאת ויראה פצצה נופלת, הוא יחשוב שוב ויחזור הביתה. זה חלק מהלקחים מ־7 באוקטובר, שבו לקח יותר מדי זמן להפוך את חיל האוויר לאפקטיבי".
האנשים לפני הכול
מתוך מאות המחבלים ששוחררו בעסקת החטופים, 50 הגיעו לגזרת עציון. אל"מ ג' מוטרד מהעניין הזה. "הם אנשים רעים שלא חלמתי שיראו אור יום. עשינו אצלם ביקורי בית, נתַנו להם ולמשפחות שלהם 'יחס אישי' והזהרנו אותם, ועכשיו אנחנו במעקב אחריהם. הם לא יכולים לעבור לישראל ויש עליהם הגבלות, כך שהם מנועים מלהגיע לכל מיני מקומות".
איך הטרור שמתחולל בצפון השומרון לא מגיע לכאן?
"קודם כול כי יש לחטיבה שער חשוב שנקרא 'מחסום הקיוסק', בצפון הגזרה ממזרח לאבו־דיס, וקשה מאוד להגיע אלינו בלי לעבור בו. יש שם בידוקים ומעקבים אחרי מי שמגיע מהשומרון ואנחנו בבקרה על זה. יש גם דרכים עוקפות במדבר, אבל אנחנו עושים שם תעלות ומכשולים. מעבר לזה, חופש הפעולה שלנו וכמות הפעילות ההתקפית של החטיבה גרמו שלא יהיה כאן מה שיש בג'נין. כל מקום שמזניחים, העשבים השוטים צומחים בו והרבה יותר קשה לעקור אותם; פתאום צריך להביא 'כלי גינון' אחרים כמו איתנים, טנקים ויחידות מיוחדות. כאן אפשר כרגע להסתמך על הקיים ולא להביא אקסטרה. מי שנמצא כאן עובד קשה מאוד. אין לילה שלא עובדים שש שעות בכפרים, וזה עושה את העבודה.
"אנחנו בשיח מתמיד מה נכון ומה לא", אומר המח"ט בנוגע לנוכחות כלים כבדים בגזרה שלו. "הגעת טנקים ונגמ"שים לגזרה עלולה לגרום לבהלה אצל המתיישבים ולהגביר את המוטיבציה אצל המפגעים. בינתיים יש לנו אמצעים משמעותיים כמו מקלעים ויחידת לוט"ר של החטיבה שנפתחה לאחרונה. יכול להיות שצריך יותר, אני לא שולל את זה, אבל צריך לזכור שצה"ל מתוח עד הקצה.
"תמיד הייתי רוצה שיהיו פה עוד גדודים סדירים", אומר ג', ומביא כדוגמה את גדוד לוחמי פיקוד העורף שנמצאים בגזרה כבר 400 ימים ברציפות. "החיילים עובדים קשה מאוד. צה"ל זקוק לעוד לוחמים, שמעתי גם את הרמטכ"ל הנכנס מדבר על זה בנאום. זאת הסיבה שההגמ"ר מגויס ושאנשי המילואים של החטיבה עומדים על יותר מ־300 ימי מילואים. ההיענות עדיין גבוהה למרות שקשה לאנשים, אבל ככל שהזמן עובר הקושי גובר. אני מקווה שלא יהיה חלילה אירוע שיטרוף את הקלפים כי אנחנו עובדים קשה מאוד, ולמרות זאת נקודת המוצא שלי כמח"ט היא שנופתע. בשגרה אני מסכל את המחבל כשהוא עוד ישן".
לפני כמה ימים, מספר ג', הוא ערך לאשתו סיור בגזרה שכלל ביקור בהרודיון וביקב מקומי, וגם מפגש עם יהודית קצובר בגבעת עוז וגאו"ן. "עם כל היופי, הגיאוגרפיה וההיסטוריה של המקומות, בסוף הדבר הכי מדהים פה הוא האנשים", הוא אומר. "הייתי רוצה שתושבי הגוש ידעו שהם בידיים טובות ושאנחנו עובדים קשה כדי שזה יהיה ככה. שכל יום שעובר אנחנו מוכנים יותר טוב – מפיקים לקחים, לומדים, משחיזים את להב החרב כל הזמן. עושים הכול כדי לעמוד במשימה שלנו".
