יותר משנה וחמישה חודשים חלפו מאז השבעה באוקטובר, ובימים האחרונים הושלמה הצגת התחקיר המבצעי בנושא הטבח קיבוץ ניר עוז לחברי הקהילה והמשפחות השכולות. התחקיר סוכם על ידי הרמטכ"ל לשעבר רא"ל הרצי הלוי והוצג לשר הביטחון ישראל כ״ץ. הרמטכ"ל הנוכחי, רא"ל אייל זמיר לא מעורב בתחקירים שהסתיימו, וכבר הודיע על הקמת צוות בראשות אלוף במיל' סמי תורג'מן לבחינתם ולווידוא שהלקחים מוטמעים בצבא.
האלוף ערן ניב, שהיה ראש אגף התקשוב, פרש לפני מספר חודשים מצה"ל אך כשבצבא הבינו שהתחקיר על הטבע בניר עוז מורכב וגדול מידי עבור אלוף משנה שמשמש במקביל כמח"ט בסדיר, ניב התבקש לחזור מפרישה ולנהל את התהליך. כמי שגדל בקיבוץ ארז שבעוטף, ניב מכיר לא מעט מהאנשים מניר עוז, וגם לאור הממצאים הוא העיד כי מדובר ב"תחקיר הקשה ביותר שעשיתי בחיי".
ממצאי התחקיר בלתי נתפסים. במשך יותר משש שעות, הקיבוץ היה תחת מתקפה של כ-400 מחבלים, כשברשותם מספר חד ספרתי של נשקים, וצה"ל לא הגיע כלל למקום כדי לעצור אותו. תושבי ניר עוז מצאו עצמם קוראים לעזרת כוחות הביטחון בכל האמצעים העומדים לרשותם, אך נותרו לעמוד לבדם אל מול מתקפה אכזרית במשך שעות, כשהמחבלים עושים ככל העולה על רוחם, רוצחים, חוטפים, גונבים ושורפים בתים על יושביהם, משפחות שלמות, ילדים, הורים וקשישים – כשבסופו של היום, רבע מתושבי הקיבוץ נרצחו או נחטפו. התחקיר קובע כי הכוח הראשון שהגיע לגזרה, לוחמי יס"מ דרום שהוקפצו בעקבות דיווח למוקד 100 של המשטרה, נכנסו לקיבוץ 40 דקות אחרי שהמחבל האחרון יצא, וכלל לא נתקלו במחבלים במהלך הסריקות. בנוסף, מתוך כמאה בתים בניר עוז, רק לשישה המחבלים לא נכנסו, וגם זה רק כפספוס ולא בגלל שחששו מהגעת כוחות צה"ל. בשל כך קבע צוות התחקיר כי צה"ל נכשל במשימת ההגנה על תושבי הקיבוץ ניר עוז.
ביום המתקפה שהו בקיבוץ שנמצא קצת יותר משני קילומטרים מהגדר – 386 תושבים ואורחים. בהתקפה על הקיבוץ נרצחו 41 תושבים, ונחטפו לשטח רצועת עזה 76 חטופים וחטופות – 14 מהם עדיין מוחזקים בעזה, מדובר בשליש מכלל החטופים באותו יום. בין הנרצחים והחטופים היו גם אזרחי תאילנד וטנזניה שעבדו וגרו בקיבוץ, ב-7 באוקטובר נרצחו מהם 12 וחמישה נחטפו. בנוסף לנרצחים ולחטופים שצוינו, נרצחו בשער הקיבוץ שישה אזרחים שהשתתפו במסיבת ה"פסיידאק" שהתקיימה בסמוך ואשר ניסו להימלט אל הקיבוץ בבוקר 7 באוקטובר. התחקיר קבע כי בניגוד למסיבת הנובה, כאן המבלים שברחו – נרצחו ואלה שנותרו – ניצלו.
התחקיר נמשך כעשרה חודשים וכלל שעות רבות של ראיונות ושיחות עם תושבי קיבוץ ניר עוז, חברי כיתת הכוננות, חברי צח"י ומפקדים רלוונטים בגופי הביטחון. כמו כן נאספו ונבחנו מאות הקלטות, הן של תקשורת גלויה והן של תקשורת מסווגת, שכללו הודעות, דיווחים וחומרים מודיעיניים, על מנת לגבש תמונה בהירה של השתלשלות האירועים בקיבוץ כפי שהייתה, ולקיים חקירה יסודית אחר שאלות מרכזיות שעלו מהאירוע באשר לתפקוד צה״ל. התחקיר עדיין חסר מאחר ואין תיעוד צה"לי בשטח למה שקרה שם, וחלק מהחטופים ששבו בעסקאות האחרונות סייעו לשפוך אור על חלק מהפרטים. התחקיר בדק ביסודיות כל אירוע רצח וחטיפה, אך לא פורסם בפרטי פרטים בשל הרצון לשמור על פרטיות התושבים שעברו אירועים קשים.
צוות התחקיר הציב לו שתי מטרות: בירור האירועים שהתרחשו בניר עוז ב-7 באוקטובר והפקת לקחים להעלאת כשירות ומוכנות צה"ל להתמודדות עם מתקפת פתע וגם השבת האמון של צה"ל והמדינה עם הקיבוץ שנפגע בצורה קשה כל כך.
הוגדרו שלוש שאלות מרכזיות בתהליך התחקור עליהן ניתנו תשובות:
השאלה הראשונה היא למה הגיעו כל כך הרבה מחבלים לניר עוז? על פי הערכות מדובר בכ-400 לאורך היום, וביחס לקיבוץ קטן, מדובר בכמות גבוהה מאוד.
השאלה השנייה היא מדוע כוחות צה"ל בגזרה לא הצליחו לבלום את האויב? מדובר באחריות של גדוד 51 שתפס את המרחב.
השאלה השלישית היא למה לא הגיעו כוחות עתודה אפקטיביים בזמן כדי לקטוע את הטבח? כאמור, ב-12:30 מתועדת יציאת המחבל האחרון, וב-13:10 כוח יס"מ מגיע.
הממצאים
הכוחות שתפסו קו במרחב קיבוץ ניר עוז היו פלוגה מגדוד 51 של גולני – "פלוגת נירים", אשר בסיסה במחנה מו״פ, כ-3 ק"מ דרומית לניר עוז, ומחזיקה מוצב ב"בית הלבן" שבו נמצא צוות קרב משוריין הכולל שני טנקים ונמ"ר. דרומית לגזרה תפס גדס"ר נח"ל. באותו יום היו בגזרה הגדודית 182 לוחמים ועוד 57 תומכי לחימה.
בקיבוץ עצמו הייתה כיתת כוננות קטנה, כשבאותו היום הייתה נוכחות של שבעה מתשעת חבריה, בהם רבש״ץ הקיבוץ, שלכולם נשק ארוך בבית ולחלקם גם אקדח, ובנוסף היו אזרחים עם נשק אישי.
5:34 – סמג"ד 51 שהיה במוצב כיסופים ופיקד על הגזרה לאור יציאת המג"ד הביתה, מכין את הכוחות ל"זמן גשר" (כוננות עם שחר) ואומר שאין צפי להפגנות, "אם יש זמן לנוח שינוחו", הוא אומר בקשר למפקדים. כל הלוחמים עומדים בהנחיות שנקבעו להם. הם לא קיבלו שום דיווח על ההתרעה ולא היה להם מושג מה יקרה ולכן מבחינתם נערכים לשגרה. בסיור נמצאים שלושה רכבים עם לוחמים סמוך לגדר, ועמדת "משמיד" – טיל גיל שממוקם בגזרה של הפלוגה המסייעת לטובת הסיור. יחד עם שני צוותי טנק ונמ"ר שנמצאים ב"בית הלבן".
6:29 – "צבע אדום" בכל העוטף. 450 שיגורים לעבר הגזרה, בעיקר למוצבי צה"ל כדי לרתק את הכוחות. במקביל עשרות כוחות אויב לאורך כל גזרת האוגדה פרצו את המכשול. בגזרת הגדוד פרצו המחבלים 14 נתיבים ובגזרת הפלוגה – שישה. המשוריינים יורדים מיד לגדר בהתאם להנחיות. בדיעבד, בתחקיר נקבע כי עדיף שיגנו מקו אחורי על היישובים, אבל הם לא ידעו באותו זמן את היקף החדירות. הם מתפצלים וכל רק"מ תופס עמדה על מול הגדר. במקביל התושבים נכנסים למרחבים מוגנים.
6:42 – מפקד החטיבה הדרומית אל"מ אסף חממי מבין שיש כאן משהו חריג ואומר ברשת הקשר: "לדבר עם אילן הקב"ט (של מועצה אזורית אשכול), להקפיץ כיתות כוננות ביישובים ולהקפיץ יחידות מיוחדות. אנחנו במלחמה!". ב-6:46 – אחרי שחפ"ק המח"ט נכנס לתוך קיבוץ נירים, מגיע הדיווח האחרון של הקשר של חממי, סמ"ר תומר אחימס ז"ל: "אנחנו בהיתקלות". הלוחמים וחממי נהרגים.
6:43 – פקודת "פרש פלשת" מוכרזת בפיקוד דרום. הרבש"ץ מקפיץ בניר עוז את כיתת הכוננות. הם משאירים את משפחותיהם בממ"ד ויוצאים ללחימה שנמשכה שעתיים.
6:50 – עד דקה זו צלפי חמאס משביתים את כל התצפיות בגזרה למעט עמדה 172 שליד הקיבוץ. היא פועלת כרגיל ומשדרת עד הסוף אבל לא נעזרו בה לתמונת מצב כלל.
6:49 – מחבלים מגיעים לפשפש הצפוני של הקיבוץ. שני רכבים שנמלטו מהפסיידאק עברו 10 שניות לפני כן וניצלו. שלושת הרכבים הבאים ייפגעו.
6:52 – חילופי האש הראשונים עם המחבלים בצפון הקיבוץ. הרצח הראשון בתוך הקיבוץ התבצע כחמש דקות לאחר מכן.
6:57 – מחבלים רוצחים את ברכה לוינסון תוך שהם משדרים את המעשה בחשבון הפייסבוק שלה.
7:06 – סרן עומר וולף הסמ"פ, מבין שיש כאן הטעיה ופוקד על הלוחמים שלו להגן על היישובים ולא לנסוע לגדר. "צריך לראות שאנחנו נמצאים בפריסה לכיוון שטח הארץ, כל עוד הם בתוך המטעים הם לא מאיימים על היישובים וזו המטרה העיקרית. תהיו יותר בפריסה לכיוון שטח הארץ". הוא נוסע למוצב "הבית הלבן", נתקל במחבלים ונהרג עם שני לוחמים אחרי 6 דקות.
7:00 עד 8:00 – נשלחו הודעות רבות בקבוצות הוואטספ של חברי הקיבוץ על זיהוי מחבלים ועל יריות במקומות שונים בקיבוץ. בנוסף התחילו גם להגיע הודעות על הרוגים.
8:19 – ניר מצגר, יו"ר צח"י של הקיבוץ, שולח הודעה בקבוצת ראשי צח"י של מועא"ז אשכול: "מה קורה עם הצבא?"
8:30 – החטיפות הראשונות מהשכונה הסמוכה ל"שער הכרם".
8:41 – הקרב האחרון של כיתת הכוננות ליד "צומת הפחים". הם נתקלים במחבלים, מנהלים קרב ונהרגים. כיתת הכוננות החזיקה שעתיים. משלב זה ואילך התרחשו מספר אירועי לחימה בודדים על ידי תושבים חמושים בנשקם האישי. חברי כיתת הכוננות היו בנחיתות מספרית משמעותית מאוד ולמרות זאת הם חתרו למגע, הרגו מחבלים ונלחמו זמן ממושך, עד שנפגעו. "אתה לא מצפה מכיתת כוננות שתלחם לבד ותחזיק שעתיים", אמר האלוף ניב וקבע כי הם הצליחו לעכב את המחבלים זמן רב, ושאם צה"ל היה מגיע למקום הסיפור היה נראה אחרת. "קרב גבורה שצה"ל לא הצליח להשלים אותו". מכאן והלאה הגיעו עוד מחבלים רבים, שברובם לא היו משויכים לארגוני טרור. הם נוספו למחבלים שהגיעו מוקדם יותר וביצעו מעשי רצח, חטיפה, שריפה וביזה בכל רחבי הקיבוץ. סך הכל הגיעו ארבע מחלקות נוח'בה שכללו כ-120 מחבלים ובהמשך כ-300 מחבלים לא משוייכים ולא מאורגנים. התחקיר קובע כי החטיפות והרציחות נעשות גם על ידי המחבלים המאורגנים וגם על ידי מי שהוגדרו כ"בוזזים", כי בשלב מוקדם יחסית, סביב השעה 10:30, המחבלים המאורגנים מקבלים הנחייה לצאת, והתיעוד מהמצלמות מוכיח זאת, ומעשי הרצח נמשכו גם לאחר מכן.
9:22 – הגיע לראשונה מסוק קרב ותקף דרומית לציר המגיע מרצועת עזה לקיבוץ, שם זוהה ריכוז של עשרות מחבלים. קצין סיוע האש החטיבתי נותן לו פקודה להשמיד מחבלים. הטייס שואל: "אתה שולח אותי לירות בשטחנו? אתה בטוח?" הקצין משיב לו: "אלה מחבלים שייכנסו ליישוב ויהרגו אזרחים". המסוק שניסה להבהיל את המחבלים בתעופה מעליהם, ולחצוץ בינם ובין הקיבוץ, נפגע מטיל נ"ט, והצליח לטוס עד לנחיתת חירום בבסיס חצרים. בהמשך יגיעו עוד מסק"רים ויעשו חמש תקיפות על ניר עוז והציר המוליך לעזה. זאת אחת הסיבות המרכזיות לכך שמחבלים התחילו לצאת כבר ב-10:30. באחת התקיפות נפגעו גם תושבי קיבוץ שנחטפו, ואחת מהם נהרגה.
התחקיר מציין כי הרבה ידע נוצר בשיחות של המסק"רים שדיווחו תמונת מצב למכלולים. אבל זה נעצר רק בשיח הנקודתי על התקיפות ולא עלה לדיונים על תמונת המצב. לא היה פיקוד ושליטה ולכן המידע לא עבר. בכל שש השעות שהאוגדה קרסה והוכרעה, לא היה שום תהליך לגיבוש תמונת מצב. אם מישהו היה תופס את המידע שהגיע ממסוקי הקרב והיה עושה עם זה משהו, הכול היה משתנה.
9:45 – דיווחים רבים, הן בקבוצות התקשורת הפנימיות של הקיבוץ ובקבוצת ראשי הצח"י של מועצת אשכול, על שריפת בתים על ידי מחבלי חמאס.
9:55 – טנק מגיע לשער הצפוני ודיווח על מחבלים רבים, שירה עליהם שני פגזים וחיסל אותם. ליד הגדר הוא חטף נ"ט, ומערכת הקשר והצידוד נפגעו. המט"ק פצוע ואיש צוות שלו שנפגע קודם פונה לנמ"ר. המט"ק מחליט לא להיכנס לקיבוץ. ב-10:06 מ"פ השריון מדווח בקשר הגדודי שהוא מזהה מחבלים מטפסים על נמ"ר ליד הגדר ושהוא בדרך להסתער עליו. מפקד הטנק מחליט לעזוב את הקיבוץ ולהצטרף אליו. הם ממשיכים לחסל מחבלים באזור הגדר, ובזכותם בת שבע יהלומי מצליחה לברוח – היא נחטפה עם שתי ילדות על אופנוע, אך בעקבות ירי הטנקים הוא נפל והיא הצליחה להימלט לשדות. היא פוגשת שם שני מחבלים שמנסים לשכנע אותו באנגלית רהוטה לבוא איתם. למזלה הם לא לוקחים אותה והיא ממשיכה למפעל נירלט, שם לוחמי אגוז ייפגשו אותה ב-13:45.
10:00 – מסוק קרב יורה במחבלים דרומית לקיבוץ, קצין מרכז אש מאוגדת עזה לוחץ עליו לעזוב למחנה רעים כי יש שם מחבלים. הם מתווכחים ולבסוף הטייס נכנע, נוסע לאוגדה ויורה על מחבלים שמתבצרים באולם ספורט. אחרי 20 דקות הוא חזר לניר עוז וירה על מחבלים אבל תמונת המצב שהעביר לאוגדה לא הופנמה.
10:08 – ניר מצגר שולח בוואטספ של ראשי צח"י: "יש חטיפה של ילדים בקיבוץ".
במשך שעות ארוכות תושבי הקיבוץ היו נצורים בבתיהם, שומעים מבעד לדלתות הממ״ד את המחבלים זורעים הרס ובוזזים את הבתים. התושבים נאבקו על ידיות דלתות הממ"דים כדי למנוע מהמחבלים להיכנס, לעיתים נכשלו ולעיתים נפגעו מירי דרך הדלת. היו מקרים שהמאבק הצליח והמחבלים לא נכנסו לממ״ד, ובמקרים שהצליחו המחבלים לחדור לממ״ד, התבצעו מקרי הרצח והחטיפות. במקרים רבים המחבלים שרפו את הבתים על יושביהם.
12:20 – מסוק קרב תוקף שישה מחבלים על הציר מהקיבוץ לעזה. עשרות גופות של מחבלים פזורות שם.
12:30 – יציאת מחבלים מהשער הדרומי. הפעם האחרונה שמחבלים נצפים בקיבוץ בדיעבד. המחבלים לקחו איתם את רוב גופות חבריהם שחוסלו מהאוויר ועל ידי כיתת הכוננות, כך שלא ניתן לומר בוודאות גם חוסלו.
13:10 – כוח ימ"ס נכנס, בהמשך הגיעו גם כוחות מיחידת אגוז, שייטת 13 וסיירת מטכ"ל. הכוחות ביצעו סריקות ברחבי הקיבוץ, חילצו את התושבים מבתיהם ולא זיהו מחבלים במרחב. בשעות הערב הגיעו לקיבוץ כוחות צה"ל נוספים, שהצטרפו למאמצי סריקת הקיבוץ וחילוץ התושבים.
מדוע הגיע אויב רב כל כך לניר עוז?
המתקפה על ניר עוז נחלקה בין שני סוגי כוחות. אחד היה כוח מאורגן המורכב מכוח מיוחד של חמאס (נוח'בה), מסיבות שעדיין אינן ברורות, הגיעו ארבע מחלקות נוח׳בה במקום מחלקה אחת. כוחות אלו התאפיינו בציוד ובאמצעי לחימה רבים, פיקוד ושליטה (פו"ש) בקשר והנחיות מסודרות. ככל הנראה מדובר בכוחות שתכננו להגיע למקומות אחרים בעוטף אך משנתקלו בכוחות צה"ל, שבו לניר עוז.
הכוח השני היה בנוי מכוחות אויב שלא היו משויכים ברובם לארגוני טרור, והתארגנו הן בעידוד ובהנחיה של ההנהגה והן באופן ספונטני לבצע רצח, חטיפות, הרס וביזה, וזאת ממספר סיבות:
דרבון על ידי הנהגת חמאס לצאת ולפלוש ליישובים הישראליים – כפי שקרא מוחמד דף. זה היה חלק מהתוכנית המאורגנת; תחושת ביטחון בקֶרב האויב כי צה"ל הובס ואין סכנה בפלישה לישראל בכלל ולניר עוז בפרט. הטנק של כוחות הגדוד שנשרף ליד הגדר סמוך לניר עוז – הפך לסמל ולמוקד משיכה עבור רבים. מחבלים רבים שהגיעו לטנק, ראו את ההמון ממשיך על הציר לקיבוץ והצטרפו אליהם; הלך רוח של מסע נקמה, אקסטזה דתית ותחושת ניצחון.
מדוע לא הצליחו כוחות הגדוד לבלום את האויב?
כוחות הגדוד הופתעו לחלוטין מתרחיש שלא נערכו לו: כוחות הגדוד נערכו לתרחיש של פשיטה אחת בגזרתם ולתרחיש קיצון של שתי פשיטות. הכוחות לא נערכו, לא התכוננו ולא תרגלו תרחישים בסדר גודל כפי שהיה ב-7 באוקטובר. בפועל, כבר בין 6:30 ל-6:42 נדרשו כוחות הגדוד להתמודד עם כ-14 חדירות בגזרה, שבהם נעו מאות מחבלים. הכוחות היו ערוכים על פי הפקודות והערכת המצב בשעה 5:34 ב"כוננות עם שחר". הם לא קיבלו שום התרעה ושום חידוד לא נמסר להם באותו לילה. כבר בתחילת הלחימה נפגעו רבים מהמפקדים בדרגות שונות בגזרה, ושרשרת הפו״ש קרסה – המח"ט נהרג, הסמ״פ נפל כבר בסביבות 7:00, מ״מ השריון, סרן עומר נאוטרה שיצא עם הצק"ם למכשול נפגע על הגדר ונחטף; והמ״מים של הפלוגה נלכדו בחדר האוכל במחנה מו״פ וניהלו לחימה מול כוח חמאס – סרן שילה ראוכברגר נהרג והמ"מ השני נפצע. כבר בשעה הראשונה למתקפה קרס הפו"ש בפלוגה והכוחות נלחמו לבדם.
חוסר יכולת לקיים הערכת מצב מסודרת – כוחות הגדוד נלחמו בכל הגזרה, ובכלל זה על הגדר ועל המוצבים שלהם עצמם, ולא הצליחו לקיים הערכת מצב מסודרת. אין שום תיעוד לשיח של גורמי הגדוד או הפלוגה עם גורם כלשהו בניר עוז, להבנת תמונת המצב של המתרחש שם. היות שבפלוגה ובגדוד לא הבינו את תמונת המצב בניר עוז, הם לא דיווחו על כך לחטיבה.
צוות התחקיר ציין כי כוחות הגדוד נלחמו בעוז בכל המרחב, ולא עצרו את לחימתם על אף קריסת שרשרת הפיקוד, ולעיתים המשיכו להילחם גם כשהיו פצועים וגם כשחסרו להם אנשי צוות. לגדוד היו נפגעים רבים ב- 7 באוקטובר; הם הגנו על יישובים רבים אך לא הצליחו להגיע לכולם, גם לא לניר עוז. הלוחמים נלחמו בסוף כבודדים ללא מפקדים. צוות התחקיר קובע כי אם הייתה ניתנת התרעה לגדוד, אפילו קצרה ביותר, אין ספק כי היה אפשר לצמצם את הנזק; הן מבחינת יצירת תודעה מקדימה שמדובר במלחמה והן מבחינת היערכות הכוחות בעמדות וביישובים.
צוות התחקיר מציין שני פערים בהתנהלות הכוח:
היה על הכוח לחבור לרבש"ץ ניר עוז או לבעלי תפקידים אחרים ביישוב, כדי לברר את תמונת המצב ולסייע לחטיבה הדרומית לתעדף כוחות. ללא זרימת המידע מלמטה, היה קשה מאוד לבנות תמונת מצב בחטיבה. היה על הכוח למנוע את נטרולו של מחנה מו״פ: במקרה כזה הייתה לה עתודה שאפשר היה להפעיל לטובת ניר עוז. נושא זה עוד צריך לעבור תחקיר מעמיק, הן על התרגולות וההנחיות והן על כך שסמוך לגדר צריכים להיות מוצבים הבנויים להגנה ולא מחנות.
הירידה לגדר של צוות הקרב המשוריין הייתה שגיאה; נכון היה במתקפה כה רחבה להגן על היישובים ולא לרדת לגדר. יש לציין כי הירידה המהירה לגדר להשמדת מחבלים בפשיטה הייתה הרעיון המסדר באוגדה ובחטיבה, אלו היו הפקודות, ועל כך הכוחות התאמנו. עם זאת, במצב חירום ובעיקר כאשר תמונת המצב אינה ברורה יש לדבוק במשימת היסוד – הגנה על היישובים והתושבים.
כיתת הכוננות לחמה בגבורה והפגינה תושייה עד שנפגעה לבסוף.
מדוע לא הגיעו כוחות עתודה לניר עוז?
התחקיר קובע כי פשיטות המחבלים הרבות בכל העוטף, שכיתרו את המוצבים וחדרו אל חלקם, הקימו חסימות על הצירים והתחילו תנועה לעומק ישראל, הקשו על המפקדות להבין את תמונת המצב ולשלוט בכוחות על מנת שיגיעו לתגבור היישובים על פי חומרת המצב. בתנאים אלה, כוחות שהצליחו להגיע למרחב נתקלו בכוחות אויב טרם הגעתם למרחב "הפרסה" – כביש מקביל לכביש 232, המוביל ליישובים כיסופים, עין השלושה, נירים וניר עוז, וכך נוצר עיכוב קריטי, שגרם לכך שהכוחות שהגיעו לניר עוז מאוחר מדי.
כוחות מעטים בלבד קיבלו פקודה מפורשת להגיע לניר עוז; כוחות אלה ניסו להגיע לקיבוץ אך נתקלו בדרך במחבלים בצמתים, ניהלו קרבות וספגו אבדות. גדוד 450 הוקפץ לחטיבה הדרומית בבוקר, הוא הגיע ונלחם עם מחבלים בצומת מעון ב-9:45, אך התפצל לכרם שלום וכיסופים. הסיבה לכך הייתה אי הבנת חומרת המצב בניר עוז.
כוח של סיירת מטכ"ל בפיקודו של אמיר סקורי ז"ל, יוצא בהכוונת היחידה לניר עוז בלי תמונת מצב, יחד עם כוח נוסף שנשלח לקיבוץ מגן. הצוותים מותקלים בצומת מעון, מנהלים שם קרב בסופו המפק"צ סקורי נהרג. משם הם נשלחים באיחוד כוחות לקיבוץ רעים. כוחות אחרים שנשלחו כמו אגוז, ימ"ס ושייטת 13, הגיעו בסופו של דבר לניר עוז, אך היה זה גם מאוחר מדי. ככלל, רוב כוחות תגבור, בין אם היו מאורגנים או מאולתרים, לא הגיעו למרחב גדוד כיסופים בשש השעות הראשונות למתקפה ולא הוכוונו לניר עוז במיוחד.
הכישלון של המִפקדות להבין את תמונת המצב הקשה של כמות האויב בניר עוז והאירועים הקשים המתרחשים שם, והיעדר כוח צה"לי בנקודה נבע מכמה סיבות: הלחימה כללה מעל 60 מוקדי לחימה ביישובים ומחוצה להם ויצרה קושי להבין במהירות היכן המקרים הקשים ביותר ולקבוע סדר עדיפות לתגבור כוחות. הפיקוד והשליטה קרסו מהפלוגה ועד האגודה. שרשרת הפיקוד נפגעה קשות. המִפקדות עצמן היו תחת אש – למחנה האוגדה והחטיבה ולמחנה הגדודי בכיסופים חדר אויב. המפקדות היו בלחימה, בחלק מהמקומות היו נצורים בחמ״ל. לא ניתן היה להגיע שעות ארוכות לתגבור מפקדות הגדוד, החטיבה והאוגדה בשל המחבלים על הצירים. ההיערכות באותה שבת הייתה היערכות של שגרה, ולא היערכות למלחמה. בכל הדרגים, מהחטיבה ועד הפיקוד, לא היו מכלולים מאוישים למצב חירום, והשעות הראשונות נוהלו עם צוות מצומצם מאוד. גם כשהוקמו מפקדות חלופיות, נוצר צורך לסנכרן ביניהן, ובזמן אמת, לנוכח כמות אירועים גדולה ומספר נפגעים גבוה – זה היה מסובך מאוד.
גם בציר קבלת ההחלטות האזרחי נוצר עומס רב מאוד על חמ״ל המועצה האזורית, וגם שם לא הצליחו לגבש תמונת מצב ולא הבינו את ממדי המצב הקשה בניר עוז. חמ״לי העורף במפקדות נדרשו גם הם לייצר תמונת מצב כזו, אך גם הם לא תפקדו בשעות הראשונות.
צוות התחקיר ציין כי היה מידע שניתן היה להפיק בזמן אמת, כמו סיגינט שהיה עשוי להצביע על המצב הקשה בניר עוז, אך בשל הבעיות שצוינו, מידע זה לא הופק ועל כן המפקדות לא ידעו עליו. בנוסף, היה מידע שהופק בזמן אמת, כמו תצפית 172 שפעלה ושידרה לג'וליס ברציפות, והתובנות שעלו בשיח בין מכלולי האש ומסוקי הקרב, אך המכלולים השונים לא הצליחו להפוך מידע זה לתובנה מבצעית, שהייתה עשויה להצביע על חומרת המצב בניר עוז. הצוות ציין שחלק מהמידע כן הגיע למפקדות, והצביע על כך שיש אויב בניר עוז ואף מתבצעים בו מעשי רצח וחטיפות, אך מידע מעין זה הגיע ממקומות רבים נוספים, ולא היה אפשר להבין ממנו שדווקא ניר עוז נתון במצב קשה יותר מיישובים אחרים. תושבי ניר עוז קראו לעזרה פעם אחר פעם, אך דיווחיהם וקריאותיהם אבדו, בכאוס של אלפי הודעות ודיווחים.
לסיכום שאלה זו: המפקדות ידעו כי בניר עוז נמצאים מחבלים וכי מתקיימים בו אירועי רצח, הרג וחטיפה, אך לא הבינו כי האירועים בניר עוז חריגים בסדר גודל יחסית למקומות אחרים, לכן הן לא שלחו כוחות לניר עוז ולא ניסו לוודא הגעה כמו לכל יישוב אחר שלא היה במיקוד המבצעי. ההחלטה להציף את השטח בכוחות הייתה נכונה בהתחלה אך בהמשך היה צריך לשלוח באופן ממוקד. כוחות שנשלחו לניר עוז לא הצליחו להגיע בזמן בשל חסימות האויב. הכוחות שהצליחו לבסוף
להגיע – הגיעו מאוחר מדי. הכשל המרכזי של כלל המפקדות – מרמת החטיבה ועד המטכ״ל – היה אי בניית תמונת מצב שהייתה יכולה לסייע לתעדף בין יישובים שונים, ואי מיצוי המידע הקיים שהיה מצביע על כך שניר עוז במצב קשה מאוד. אילו היו תהליכים אלו מתרחשים ומשפיעים על התעדוף של ניר עוז – יש להניח כי כוח היה מגיע מוקדם יותר ומצליח לפחות לצמצם מהותית את הפגיעה בקיבוץ ובתושביו.
עיקרי מסקנות תחקיר האירועים בקיבוץ ניר עוז
הכישלון של צה"ל להגן על תושבי ניר עוז גדול במיוחד, בין היתר מכיוון שכוחות צה״ל הצליחו להגיע ליישוב רק לאחר שאחרון המחבלים כבר יצא ממנו. המחבלים ביצעו את זממם בקיבוץ כמעט ללא הפרעה. בתנאי פתיחה קשים מאוד, הכוחות הגזרתיים עשו ככל יכולתם, נלחמו בגבורה ורבים מהם נפלו, אך הם לא יכלו לבלום מתקפת פתע כה רחבה. כיתת הכוננות התארגנה במהירות ונלחמה בגבורה, אך בנחיתות רבה למול יחסי הכוחות. אנשיה חתרו למגע ונלחמו במשך שעתיים, עד שנפלו.
צוות התחקיר ציין כי הכשל של הצבא בכך שלא הגיע לניר עוז אינו כשל טקטי או ערכי – הכשל הוא מערכתי. כלומר, הכוחות לא נכשלו בניווט אל הקיבוץ וגם לא השתהו מתוך פחד וגם לא בחרו שלא להילחם. הכשל באירוע זה היה שהמפקדות לא הבינו שבניר עוז המצב קשה במיוחד, ושנעשים בו מעשי טבח וחטיפות בממדים עצומים, ולכן לא תעדפו באופן מיוחד שליחת כוח לניר עוז על חשבון מקומות אחרים. היו יישובים נוספים שהמצב בהם היה קשה מאוד, והיו יישובים נוספים שהכוחות לא הגיעו אליהם בזמן, אבל באף יישוב לא היה אותו צירוף קטלני של מצב כה חמור מחד גיסא והיעדר כוח צבאי ביישוב מאידך גיסא. זה מה שקרה לניר עוז.
ההשפעה של קריסת מערכות הפיקוד והשליטה, בעיקר בחטיבה ובאוגדה, היא הגורם מרכזי לכך שלא נבנתה תמונת מצב ולכן כוחות לא תועדפו לניר עוז. מהפיקוד ומהמטכ״ל, שלא היו תחת מתקפה, נדרש היה לצפות שבידיעתם את המצב הקשה בדרגים שתחתם ינסו לחתור לתמונת המצב האמיתית ולא להסתמך רק על דיווחים. יש לציין שתרחיש זה כמעט ולא תורגל והתגלה פער במיומנות זו ועם זאת החתירה לתמונת מצב בכל מחיר היא מיסודות תורת הפו״ש, ואי ביצועה מביא לכישלון.
עיקרי הלקחים
- הקמת מוצב מערבית לניר עוז שיגן על הקיבוץ ויחצוץ בינו לבין האויב. הדבר נחוץ מאוד בשל קרבת הקיבוץ לח'רבת אחזאעה.
- חיזוק היישוב בנושאי נשק – זהו לקח מערכתי לכל יישובי העוטף; המלצת הצוות היא לחמש כעשרה אחוזים מהתושבים ולא פחות מ-50 אוחזי נשק שיוכלו להגן על היישוב בשעת חירום עד להגעת כוחות הצבא.
- התחקיר שערך הצוות עסק באירועים בניר עוז ובסביבתו, ולמרות זאת עולים בתחקיר גם לקחים מערכתיים בסוגיית הכנת הכוחות מול מתקפת פתע, הצורך לקיים חוסן ויכולת הסתגלות מול מִתארים אשר חורגים מאוד מהמצופה, הצורך לקיים תרגילים מוּבְנים על מנת ליצור תודעה ויכולות פיקודיות בקרב המפקדים והמטה המבצעי, שגם תחת הפתעה משתקת יוכלו להתאושש ולהשיב מלחמה שערה.
