כשחושבים על גרעיני משימה והתיישבות, חושבים בעיקר על צעירים בגיל צבא שעולים לקרקע עם טוריה, מעדר וחולצת תנועה, אבל זה בדיוק מה ש"אנובנו", עמותה המציעה לבני הגיל השלישי לצאת לשנת שירות בקהילה, מבקשת לשנות.
"לפני שיצאתי לפנסיה לא הכרתי את עולם הגמלאות", מספר יצחק אשחר (71), היזם של "אנובנו", "כך שהתחלתי לבדוק לעומק מה קיים בארץ ובעולם, וגיליתי תופעה מעניינת. בארץ כל גמלאי מוגדר אוטומטית כבן הגיל השלישי ואומרים לו: אל תפריע לנו, ואם צריך, אנחנו נסייע לך בהתמודדות עם הבדידות, הבריאות וכלכלת הבית. אבל בחו"ל זה לא כך. שם מפרידים בין הגיל השלישי לגיל הרביעי. רק כאשר אדם מפסיק לתפקד ונעזר באחרים הוא עובר להיות שייך לגיל הרביעי, ועד אז הוא בן הגיל השלישי, שהוא גיל תפקודי ולא גיל ביולוגי. כך שהגיל השלישי יכול להתחיל בגיל 50 ולהימשך עד גיל 100 ואף יותר. בארץ ההפרדה הזו לא קיימת. לא חושבים על זה שיש פה אנשים עם זמן, ניסיון ולעיתים גם מוטיבציה. מבחינת הרשויות ברגע שיצאת לפנסיה אתה נכנס לקטגוריה של נזקקות וצורך עזרה, ואת זה החלטתי לשנות".
אשחר, פנסיונר תושב הושעיה, גר בעבר בשלומי במשך עשר שנים, היה מנהל ראש מינהל חינוך, חברה ורווחה בעיריית בית שאן, ועסק בפיתוח תוכניות חברתיות עבור משרדי ממשלה, ביניהן תוכנית של"ף ומרכזי צעירים. "החלטתי שאני נכנס לנישה הזו ומשנה אותה מלמטה, באמצעות פיתוח של תוכניות לגיל השלישי שמכוונות לתרום לחברה, מתוך כוונה שאם זה יצליח, זה יגרום גם לשינוי בתפיסה של החברה ומשרדי הממשלה".
לאחר מבצע "שומר החומות" הקים אשחר גרעיני התנדבות לבני הגיל השלישי, שהיו אמורים לעלות לקרקע יום למחרת שמחת תורה תשפ"ד, 8/10/23. "חברי הגרעין, חלקם זוגות וחלקם יחידנים, היו אמורים לגור ולהתנדב בתחום העיסוק שלהם בעיר העתיקה של עכו ושל לוד", הוא מספר, "המלחמה גרמה לזה לתוכנית הזאת להיגנז. במקום זה החלטנו לשים את המוקד שלנו על המרחב הצפוני".
במסגרת הגרעין, החברים עוברים לגור בעיר או ביישוב לפחות 4 ימים בשבוע ומתנדבים בהיקף של 20 ש"ש בתחום העיסוק שלהם, זאת לצד התחייבות לקחת חלק בפעילות הקהילה, בוועד הבית, בוועדות תרבות וחינוך וכדומה. "מהניסיון שלנו, חברי הגרעין אמנם מחויבים לגור בקהילה לפחות 4 ימים, אבל בפועל רבים מהם מרגישים שהמקום החדש הוא הבית שלהם ועוברים לגור שם למשך רוב ימות השבוע".
עם בן הזוג והפודל
לאחר פיילוט מוצלח בערד, שם הוקם גרעין של 17 מתנדבים, היעד הבא של "אנובנו" הוא קריית שמונה. בעמותה כבר ראיינו עשרות מועמדים, שמתוכם נבחרו 34 חברי הגרעין שיעלו בקרוב לקריית שמונה, עיר שסבלה רבות במהלך המלחמה ורבים מתושביה עדיין לא חזרו אליה. כל חברי הגרעין הם בני הגיל השלישי ורובם תושבי יישובים קטנים מרחבי הארץ. מחצית מהגימלאים שהחליטו לעלות צפונה הם דתיים ומחיצתם לא, כששליש מהם יבואו לעיר כיחידנים, ושני שלישים – כזוגות.
זוג "עולים חדשים" כאלו הם תמר (64) ומרדכי (66) גדרון, תושבי גבעת אלה, יישוב קהילתי בעמק יזרעאל. תמר היא מנהלת בית ספר לשעבר, שעבדה גם בפיתוח תוכניות לימודים במשרד החינוך. לאחר היציאה לפנסיה למדה בתוכנית לרבנות חילונית ובשבוע הבא תוסמך כרבה חילונית.
"עוד לפני השבעה באוקטובר הרגשנו שמשהו לא טוב עובר על החברה הישראלית", היא מספרת על מה שהניע אותה לעזוב את שגרת החיים הנוחה ולעלות לקריית שמונה המרוחקת, "והשבעה באוקטובר עצמו היה קו שבר שגרם לנו להבין שאנחנו צריכים לפעול. באמצעות החינוך עסקתי המון שנים בניסיון לתקן ולשקם, והרגשתי שגם עכשיו אנחנו חייבים לעשות משהו. אני ובן זוגי גדלנו בגליל העליון, וכשראינו שהאזור הזה התרוקן ונעזב בזמן המלחמה, היה לנו קשה והרגשנו צורך לעזור. זה אזור שהוא בית מבחינתנו, ולכן כשהכרנו את 'אנובנו' דרך הרשתות החברתיות, הצטרפנו לגרעין".
"הגרעין שהתגבש הוא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. יש בקבוצה אנשים שבאו מערים, מושבי עובדים, קיבוצים ויישובים קהילתיים, חילוניים ודתיים, מתוך הקו הירוק ומחוץ לקו הירוק, שכולם החליטו לצאת יחד למסע משמעותי בגיל השלישי".
לקריית שמונה יעלו השניים עם הפודל המשפחתי, אבל בלי הילדים שכבר גדלו.
ואת לא מפחדת לעבור לגור בקרבת הגבול עם לבנון?
"לא. גרתי וגדלתי באצבע הגליל בתקופת הקטיושות, אז אני לא רואה בזה שום קושי. זה גם לא עלה לדיון בקבוצה שלנו, כי כל מי שהצטרף לגרעין עשה את זה כשהוא יודע שזה המקום שאליו אנחנו עולים וידע שזה חלק מהסיפור".
"אני כבר עסוקה בגיוס מתנדבים לתגבור בבתי הספר", היא מספרת על עיסוקה בימים שלפני העלייה לעיר, "ואני מתכננת להצטרף לאגף החינוך של העיר ולסייע בכל מה שאוכל. אני יודעת שאני יכולה לתת לעצמי ולעזור לאחרים, וזו הזדמנות לעשות את זה במקום שבו אוכל לתרום בדיוק מתוך הידע והניסיון שצברתי במהלך החיים".
את לא חוששת שתמצאי בקריית שמונה חברה שמרנית ומסורתית שלא תדע לעכל יהדות חילונית כמו זו שאת מביאה איתך?
"יהדות הומניסטית משותפת יש כמעט בכל מקום וערכים הומניסטיים משותפים קיימים כמעט בכל מקום, כך שאני בטוחה שאמצא את מקומי".
"מבחינתנו", אומר אשחר, יוזם גרעין המשימה של הגיל השלישי, "קריית שמונה היא סמל ואייקון, גם לפני המלחמה היא הייתה עיר שתמיד הייתה בחזית, ובוודאי במהלך המלחמה ואחריה, כשהתושבים שלה התפזרו ברחבי הארץ. אנחנו כבר מוכנים לעלות ועכשיו רק מחכים לדיור, שאותו אמורה להעמיד לרשותנו הרשות המקומית, ועד שכלל הדירות יהיו מוכנות, כוח חלוץ יעלה ממש בימים הקרובים כדי להתחיל להתנדב באגף החינוך והרווחה של העיר שסובל ממחסור בכוח אדם. יש להם 40 תקנים של עו"סים, אבל בפועל מגויסות רק 13 בלבד, שצריכות לתת מענה ל-50 אחוז מהתושבים שעדיין מפונים, ול-50 אחוז שכבר חזרו, שלא לדבר על הקשיים שנוצרו בעקבות המלחמה. בתוך החבורה שלנו יש כמה נשים שעבדו שנים בתחום העבודה הסוציאלית, והן יתגברו את המערך. בסוף, בשביל דברים כאלו אנחנו עולים לעיר".
