דנה (שם בדוי) בשנות ה-30 לחייה, היא לקויית ראייה. הנכות שלה בין היתר לא מאפשרת לה לעשות הליכות ארוכות ברגל. אלא שהיום היא נאלצה להפקיר את ביטחונה בשביל הזכות להגיע הביתה. בדרך הספיקה לטעות מספר פעמים ולהחליף מספר אוטובוסים שנתקעו בדרך עד שהגיעה לביתה בשלום. את הדרך מהעבודה הביתה שאורכת לה שש דקות נסיעה במצב רגיל, עשתה בשעתיים ורבע של הליכה מפוחדת.
"יצאתי מקריית הממשלה והחתמתי שעון ב-12:45", היא מספרת, "ידעתי מראש איפה חסום, ואמרתי לעצמי שאקח את האוטובוס במסלול החלופי שלו. למרות שקשה לי, אילצתי את עצמי ללכת שני רחובות ברגל. בגלל לקות הראייה שלי הגעתי בטעות לעיר, שם עליתי על קו 19 שעשה מסלול חלופי כי עזה חסומה. אלא שהמפגינים עלו גם לכיוון הנסיעה החלופי והוא נעצר ברחוב רמב"ן בלי יכולת להמשיך במסלול בכלל. מי שהיו באוטובוס היו אנשים מבוגרים, נכים, ילדים קטנים ונשים עם תינוקות, אני ירדתי מהאוטובוס, אבל מה הם אמורים לעשות? הם לא יכולים לעבור בין המכוניות בביטחה, בטח שלא עם כיסאות גלגלים או עגלה. זה היה פשוט הזוי. הייתה איתי באוטובוס אישה עם תינוק במנשא, והיא הייתה צריכה להגיע לבת שלה במעון. היא ניסתה להתקשר לגן ולהגיד שהיא מאחרת, אבל לא היה מי שייקח לה את הילדה. לא הייתה לה ברירה אלא ללכת ברגל בחום הזה עם תינוק. אפילו לא ידעתי איך אני יכולה לעזור לה, בעצמי יש לי קושי ללכת. זו חוסר התחשבות טוטאלית במי שגר פה בעיר הזאת".
דנה ביקשה מהשוטרים הכוונה לרחוב הזז, סיפרה להם שהיא לקויית ראייה ומפחדת, "רובם לא היו ירושלמים ולא יכלו לענות לי. בדרך ראיתי כבאית נוסעת, צופרת למפגינים עם הסירנות והכול, אבל הם לא התייחסו והמשיכו לחסום את הדרך. כעבור שעה הגעתי לתחנת אוטובוס אחרת. אחרי כמה מטרים גם הוא גם נעצר. המשכתי ברגל לכיוון צומת הזז: עברתי דרך עמק המצלבה, טשרניחובסקי-עזה, ופתאום ראיתי מכוניות חוסמות צומת ריקה (צומת טשרניחובסקי, א"פ), וניידות המשטרה, ממש ליד, לא עושות כלום חוץ מלכוון את התנועה שהמכוניות חסמו, ולמרות ששם לא אמורה לעבור ההפגנה. בהמשך נתקלתי במשאית שנסעה על המדרכה שהלכתי עליה, עברתי ללכת קרוב לשיחים כדי שתוכל לעבור.
"סליחה, זה לא בציניות. אבל הצלחתי להגיע הביתה בחיים אני כועסת על המשטרה שלא אוכפת. בשנות ה-90 וה-2000, כשאנחנו היינו בהפגנות, אם היינו יורדים לכביש, היינו חוטפים מכות מהמשטרה. אני לא בעד מכות, אבל בואו, נתתם להם אזור שמותר להם לחסום ולהפגין בו. למה אתם מאפשרים להם להשתלט על כל העיר? זה עבר כל גבול".
אבי, בשנות ה-40 לחייו ותושב קטמון לא האמין ליד החופשית שהעניקה המשטרה למפגינים. "אנחנו מלומדי הפגנות וחסימות כבישים. לשכונה הייתה סבלנות שנראה לי לא הייתה בשום מקום אחר בעולם. אבל היום המפגינים השתמשו בשיטה עצמאית של חסימות כבישים. הגיעו אל צומת כיכר פריז בשלושה רכבים, כשכל רכב על נתיב אחר, ופשוט נטשו את הרכבים על הצומת. מאחוריהם עוד שני רכבים נטושים ליתר ביטחון. כל הרכבים שמגיעים מאחור תקועים ואף אחד לא זז. האוטובוסים נתקעו, הרכבים נתקעו, וכל ההמון יוצאים לכבישים. השוטרים, במקום להזמין גרר ולהזיז את הרכבים הנטושים נתנו דו"חות של 1,000 ש"ח לכל רכב שעמד בצומת. אני שואל בתור איש פשוט – האם בשביל 3,000 ש"ח לא שווה לסגור את כל ירושלים? לוחות פרסום עולים לי 30,000 ש"ח. איך רכב כזה שסוגר את כל העיר ועושה פרסומת בכל התקשורת עולה 3,000 ש"ח? שאלתי את השוטר למה הוא לא מביא גרר. הוא אמר לי שבשלב הזה אסור לו להביא גרר.
"הרכבים האלה סוגרים את הציר המרכזי של ירושלים ואת כל הנספחים להם. רחוב אגרון עד ממילא סתום, קינג דיוויד סתום, כל קרן היסוד סתום. שום דבר לא זז. נהגי אוטובוסים יוצאים לרחוב, עומדים ומחכים. אני לא יודע על מה יצא הקצף, אבל פשוט אי אפשר לזוז. יש שוטרים ופה ושם כמה ניידות, אבל הם לא עושים שום דבר. אף אחד לא בא לפנות את האנשים שיושבים על הכביש או להזיז אותם מהרחובות שבהם הם לא אמורים להפגין כמו בהפגנות אחרות. רוב הניידות הן של משמר הגבול. אפשר לומר שאין פה משטרה באירוע – דו"חות זו לא אכיפה, ומדובר פה בסגירה מוחלטת של עיר הבירה. מי שלא הולך על רגליים לא יכול לזוז. זה נותן לאוייבנו כל מיני רעיונות שאני לא רוצה אפילו לדבר עליהם".
אבי טוען שהביקורת שהוא מפנה כנגד המפגינים אינה נוגעת לזכות המחאה שלהם, אלא לאפשרות שעולה בדעתם כאילו בשם זכות זו הם רשאים לפרוץ כל גבול. "הפגנה באמצע יום עבודה, אנשים שצריכים להגיע לעבודה יושבים שעתיים-שלוש באוטו, אנשים מבוגרים ונשים באוטובוסים, ילדים קטנים שצריכים לחזור מבית הספר, והמפגינים מבחינתם – לא מעניין אותם אף אחד. בחור ששאלתי אותו למה חסם את הכביש אמר לי שהוא חזר ממילואים של 80 יום והגיע להפגין למען החטופים. אמרתי לו שאין לי בעיה, אבל שהוא לא עוזר בזה לחטופים, אלא סתם מעצבן את עם ישראל. הוא לא יכול לנטרל לכל העם את היום-יום שלהם. אם אדם רוצה להפגין הוא יכול לעשות את זה בגן סאקר, מול הכנסת, אבל אסור לסגור את מרכז העיר".
משטרת ישראל מסרה בתגובה: "כוחות המשטרה בסיוע לוחמי מג"ב, ממשיכים גם בשעה זאת במשימת שמירת הסדר במהלך מחאה ברחוב עזה שבירושלים.
"בתוך כך במהלך המחאה, החלו עשרות משתתפיה להפר סדר תוך שניסו פעם אחר פעם לפרוץ את גדרות מתחם המחאה ונבלמו בסמוך להם והתעמתו עם השוטרים. באחד המקרים, חבט מפר סדר באמצעות שלט שאחז, בראשה של לוחמת מג"ב.
"עד כה, עצרה המשטרה 4 חשודים בשל הפרת סדר, איומים ואלימות, ביניהם צעיר (23) שאותר ברשותו כלי תקיפה והתבטא לפגיעה במשתתפי המחאה. התנהלותם זאת של המוחים לצד חסימת רחובות שונים בעיר ירושלים באמצעות כלי רכבם, הנה הפרה בוטה של תנאי המחאה שתואמו מראש בין מוביליה לבין משטרת ישראל בימים האחרונים.
בשעה זאת, המשטרה פועלת לגרירת כלי רכב אלה. לצד אלו, ממשיכים השוטרים ולוחמי מג"ב לשמור על הסדר במקום, ולאפשר למוחים את חופש הביטוי בגבולות החוק".
