קצת יותר משלושה שבועות חלפו מאז סיום שלב א' של עסקת החטופים, שבה חזרו לישראל 30 חטופים חיים, כולל שניים שהוחזקו בידי חמאס לפני המלחמה, ושמונה חללים חטופים. הפסקת האש בין ישראל לחמאס נמשכה בפועל עד השבוע, בלילה שבין שני לשלישי. בשעה 2:10 תקפו עשרות כלי טיס של חיל האוויר וכן כלים של חיל הים, כ־80 מטרות טרור בכל רחבי רצועת עזה. התקיפה נמשכה פחות מעשר דקות אך הייתה קטלנית במיוחד ופגעה בבכירים בזרוע המדינית של חמאס ובמפקדים בדרג הביניים.
המתקפה הפתיעה את חמאס לחלוטין, מכיוון שישראל עסקה עד אז רק בתקיפות נקודתיות במקרים של הטמנת מטענים והתקרבות לאזור החיץ. מאז המשיך צה"ל בתקיפות רבות של מטרות טרור, שאמ"ן ופיקוד הדרום אספו בשבועות האחרונים לקראת יום פקודה. הרמטכ"ל הנכנס אייל זמיר הורה לשמור על עמימות ומידור ברמה גבוהה, כך שגם חמאס הופתע מהתזמון וגם אזרחי ישראל, שלא זכו לשמוע שום התייחסות רשמית לתקיפה מצד גורם צבאי.
לפי התדרוכים הראשונים בצה"ל מדובר בפעולה שמטרתה ללחוץ על חמאס לשוב לשולחן המשא ומתן אחרי שורת סירובים של ארגון הטרור לתנאים שהציבה ישראל ולמתווה השליח האמריקני סטיב ויטקוף. בצה"ל הבהירו שיש כמה אפשרויות להתקדמות הפעולה, בהתאם להתפתחויות ולתגובת חמאס. ביום רביעי, לוחמי אוגדה 252 נכנסו שוב לשטח רצועת עזה עד ציר סלאח א־דין ותפסו כשליש ממסדרון נצרים. המשימה שלהם היא ליצור חיץ בין צפון הרצועה לדרומה. במקביל, חטיבת גולני תופסת את דרום הרצועה אחרי שנה של פעילות בגבול לבנון. התגובה היחידה לעשרות התקיפות של ישראל ברצועת עזה, לפחות עד לכתיבת שורות אלה, היה טיל קרקע־קרקע אחד ששיגרו החות'ים ביום שלישי לפנות ערב ויורט בשמי סעודיה.
עודד עילם, לשעבר ראש חטיבת הפח"ע במוסד וכיום חוקר במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון, מסביר מה עמד מאחורי התקיפה: "בחמאס הבינו שהם זקוקים לזמן בגלל כמה סיבות ובהן הצורך לגייס ולאמן לוחמים חדשים, להתחמש ולחזק את האחיזה באוכלוסייה. גיוס הלוחמים לא מסתכם בהודעה של חמאס על גיוס עוד 5,000 נערים בני 16 עד 18 שכל אחד מהם קיבל 300 שקל. זה עדיין לא עושה אותם ללוחמים אפקטיביים. צריך לאמן ולחמש אותם, וזה תהליך שלוקח זמן. הם גם מנסים לחדש את מלאי התחמושת שנפגעה במלחמה, ובין השאר אוספים נפלים של חיל האוויר שפזורים בשטח, ומייצרים מהם מטענים.
"הסיבה השלישית היא האחיזה באוכלוסייה. ככל שחולף הזמן חמאס מבצר את אחיזתו באוכלוסייה העזתית, ובעצם אומר להם לשכוח מתרחיש שבו חמאס עוזב, מתפרק מנשקו ומפסיק להיות רלוונטי. המסר הוא 'אנחנו פה'. לחמאס יש יחידה בשם 'סהם', שהתפקיד שלה הוא לטפל במשתפי פעולה וגם בסוחרים שמעלים מחירים בשווקים, ובחמולות שמשתלטות על חלוקת הסיוע. היחידה הזאת מטילה אימה ופחד על העזתים שמפקפקים באתוס של חמאס. הם מטפלים בעזתים ביד קשה, מתעללים בהם והורגים אותם. לכן לחמאס יש אינטרס להאריך את המשא ומתן ואת המגעים, ולהעלות דרישות שונות ומשונות בכל פעם".
בניגוד ליחסים עם ממשל ביידן, אומר עילם, כרגע ישראל מתואמת עם האמריקנים. "ישראל הסכימה למתווה ויטקוף, וחמאס הוא שסירב", הוא מציין, ומתייחס למי שקוראים להסכים לעסקת חטופים בכל מחיר, ואז לחזור ללחימה. "חמאס לא יחזיר את כל החטופים", הוא קובע. "אברה מנגיסטו והישאם א־סייד היו עשר שנים אצל חמאס, שמבין בדיוק מה המשמעות של קלף החטופים מבחינת ישראל, ולכן הוא לא יחזיר את כולם. קיימת אשליה ש'בואו נלך על נסיגה מלאה, נקבל את כל התנאים של חמאס, ואחרי זה נפר את ההסכמות'. זה לא יקרה, מכיוון שחמאס לא יחזיר את כל החטופים.
"יתרה מזאת, חמאס נמצא עכשיו בנקודת שפל. כל גורמי התמיכה שהיו סביבו הכזיבו או חדלו מלהתקיים. חיזבאללה בוודאי לא יצטרף למערכה, גם האיראנים לא, החות'ים אולי יירו מפעם לפעם איזה טיל שיעיר אותנו בלילה, אבל לא מעבר לכך, ולכן הם נותרו די לבד. כרגע חמאס נלחם על קיומו ושרידותו. הוא מבין שהוא לא ישלוט, אבל רוצה את מודל חיזבאללה שאומר 'אני לא הריבון, אבל בעצם מכתיב את הכול'. חלק מהרעיונות שרצים כרגע מאפשרים לו את זה, כולל התוכנית המצרית, שמאפשרת לו להשתלב כגוף פוליטי בתוך הממשל שיקום בעתיד. המשמעות היא שחמאס ימשיך להתקיים, כי כל עוד הוא לא יתפרק מנשקו הוא יכתיב את כל מה שנעשה בעזה. אני לא רואה שום כוח רב־לאומי שמסוגל לבוא ולפרק את חמאס מנשקו. המצרים בוודאי לא.
סא"ל במיל' ירון בוסקילה: "שני דברים צריך לשנות – הפסקה גורפת של הכנסת סיוע הומניטרי ישירות לידי חמאס, ומניעת אפשרות של מחבלי חמאס לעבור ממקום למקום בזמן הלחימה"
עילם מבקש להזכיר שב־2016, "ששת אלפים לוחמי דאעש בסיני כמעט מוטטו את המצרים והם זעקו שנבוא ונציל אותם. מה שהציל אותם הוא כמה כטב"מים שלנו, אף־16 ומודיעין. לכן המצרים הם לא אלטרנטיבה בכלל. אין לישראל כיום אופציה אמיתית וריאלית לעמוד ביעדי המלחמה – החזרת החטופים ומיטוט חמאס – בלי כיבוש עזה עד הסנטימטר האחרון. אנחנו צריכים לבצע ניקוי יסודי שעיקרו פירוק התשתיות, בלימת ההתחמשות, וכמובן חנק מוחלט של הארגון מבחינה כלכלית. יש להעמיד משטר צבאי שיגבה את המהלכים הישראליים, ולאחר פרק זמן שיכול להימשך שנה, שנה וחצי, אולי קצת יותר, לנסות לייצר אלטרנטיבה שלטונית פנימית לחמאס, כמובן תוך מתן אפשרות ביטחונית לישראל לעשות בעזה מה שאנחנו רוצים, וכמובן עם פרימטר שיבטיח ששבעה באוקטובר לא יחזור. אני לא רואה שום דרך אחרת".
הפעילות הצבאית שהתחדשה השבוע בעזה היא התחלה של התהליך הזה, סבור עילם. "באיזו מידה נצליח? אני לא יודע. באיזו מידה האמריקנים יהיו מוכנים לתת לנו יד חופשית? אני לא יודע, אבל כרגע זה מהלך נכון שצריך לעשות".
במערכת הביטחון טוענים שהמטרה כרגע היא רק הפעלת לחץ לשחרור חטופים ולא כיבוש הרצועה.
"המטרה צריכה להיות הרבה יותר רחבה והרבה יותר גדולה. היא צריכה בסופו של דבר להשיג גם חילוץ כמה שיותר חטופים באמצעות הלחץ הצבאי, אבל המטרה הרחבה יותר צריכה להיות כיבוש הרצועה. נכון שזה לא עומד בהלימה עם הרצונות של חמאס, אבל צריך לזכור שחמאס לא ניצח פה. הכינו אותו קשות. אמנם לא הבסנו אותו ולא השמדנו את כל היכולות שלו, אבל חמאס הוא גוף מוכה, וכעת אנחנו צריכים לממש את ההישגים הצבאיים שלנו.
"יכול להיות שבעקבות הלחץ הנקודתי שיצרנו, והמבצע המאוד מוצלח שעשינו, חמאס יסכים להתגמש בפעימה הראשונה, לחזור לשולחן המשא ומתן, למחוק את כל הדרישות הבלתי סבירות שהוא הציב, ולהגיע למצב שאנחנו מרחיבים את שלב א' לעוד כמה שבועות, נניח אחרי רמדאן, בתמורה לשחרור חטופים חיים, לא חללים. אסור לישראל לקבל בשלב הזה חללים במקום חטופים חיים. אם נשיג את היעד הנקודתי הזה, זה דבר ראוי, אבל אסור לנו לשכוח שהמטרה הסופית שלנו היא למגר את האחיזה של חמאס בעזה, גם צבאית וגם פוליטית. מכיוון שכך, לא יהיה מנוס בשלב מתקדם יותר מכיבוש עזה עד חוף הים. לא מדברים על זה בישראל.
"יש לנו עכשיו זמן של חסד עם הממשל הנוכחי בארה"ב", מזכיר עילם. "אני לא יודע עד כמה השעון ימשיך לתקתק לטובתנו, זה זמן שאנחנו צריכים לנצל. אנחנו צריכים לשנות בצורה דרמטית את הטקטיקה ואת המטרות האסטרטגיות שלנו. לא להסתפק בפשיטות כדי לפגוע בשלושה מחבלים. המטרה צריכה להיות יותר יומרנית, והיא בהישג יד".
רוח חדשה
סא"ל במיל' ירון בוסקילה, לשעבר קצין אג"ם של אוגדת עזה והיום מנכ"ל תנועת הביטחוניסטים, מסביר כי מתקפת הפתע נועדה לשבש את תוכניות חמאס להוציא פשיטה לעבר יישובי העוטף או מוצבי צה"ל באזור החיץ. "אנחנו יודעים כבר הרבה זמן שחמאס מנסה לייצר פשיטה", הוא אומר. "תקופת הפסקת האש נוצלה מבחינתם לייצור אמל"ח, הכנות והתארגנות מבחינת כוח אדם ואיסוף מודיעין. הם ניסו להגיע להישג ולומר 'אנחנו עדיין מסוגלים לייצר פעילות התקפית ולחטוף לכם אזרחים או חיילים, בואו תחזרו למשא ומתן'. המתקפה המקדימה של צה"ל נועדה לפגוע ביכולת הזאת".
לדבריו, "הבחירה לצאת לפעולה הזאת שונה ממה שעשינו לפני המלחמה. ראינו שיש לו רצון ויש לו יכולת, וגם בלי שידענו בדיוק מתי ואיפה הוא עומד לפעול, אנחנו יוזמים ולא מגיבים".
בוסקילה אומר שהתזמון נבחר לפי מצב המודיעין, שהצליח לאגור מטרות רבות של חמאס. "יש פה מסר לחמאס שכדאי לו להרחיב את שלב א', כי אחרת אנחנו נבוא קרקעית. 'תראו מה אנחנו יודעים לעשות בתקיפה של לילה אחד, רק תפסידו מזה. אז בואו נמשיך ותשחררו עוד חטופים, ותרוויחו גם מה שאתם רוצים להרוויח'. זה ניסיון להכניס אותם ללחץ, שיהיו עם הגב לקיר, ולדחוף אותם להמשיך את הפעימות".
עודד עילם: "הפעולה צריכה בסופו של דבר להשיג חילוץ של כמה שיותר חטופים באמצעות הלחץ הצבאי, אבל המטרה הרחבה יותר צריכה להיות כיבוש הרצועה"
סיבה נוספת שמציין בוסקילה לתקיפה האווירית השבוע היא הכנה לכניסה הקרקעית. "אנחנו יודעים שצה"ל מתכונן לכניסה קרקעית גדולה, שונה, גם בטכניקה וגם בטקטיקה, וצריך לנקות חלק מהאיומים. חמאס כבר מלכדו חלק מצירי הכניסה והמבנים, וצה"ל צריך להערך לכך.
"הופתענו שחמאס לא יורה בתגובה על המתקפה", אומר בוסקילה. "אנחנו יודעים שהוא מיקם חלק מהרקטות שלו, וכנראה הצליח להבריח חלק מהדברים בסיוע ההומניטרי, כי פתאום הוא מצליח להרים הרבה רחפנים לאוויר. הסיבה היא שגם הם צריכים זמן להתארגן צבאית לקראת כניסה קרקעית של ישראל. אני מניח שצה"ל ייכנס קרקעית מהר מאוד. הקבינט, עם הרמטכ״ל, יצטרך להחליט מתי. להערכתי, ולא מידיעה, מדובר בשבועות הקרובים. לא נמשיך את הפסקת האש הזאת כשחטופים נמצאים בצד שלהם והמו"מ לא מתקדם".
איך צריך לדעתך לנהל את הפעולה הזו, בניגוד למה שהיה קודם?
"יש שני דברים שלדעתי צה"ל כבר מתארגן עליהם, שהם הדברים המרכזיים שצריך לשנות. הדבר הראשון והמשמעותי ביותר הוא מניעה גורפת של הכנסת סיוע הומניטרי ישירות לידי חמאס. אם מכניסים סיוע, אז ישירות לידי האזרח הערבי בעזה, או דרך צה"ל, או דרך גוף שלישי שצה"ל מאבטח. מסירתו לידי חמאס היא בדיוק מה שנותן לו את הכוח השלטוני והצבאי. הוא משתמש בזה כדי לגייס לוחמים. למִפקדת מתאם הפעולות בשטחים (מתפ"ש) יש תוכניות מוכנות בעניין הזה.
"הדבר השני, שהלחימה לא תהיה באופן כזה שמאפשר לחמאס לעבור ממקום למקום. בעבר היינו באים לתקוף שכונה, מודיעים להם, חמאס עובר לשכונה שבה אנחנו לא תוקפים, ולאחר מכן חוזר או הולך לאזורי המחסה עם כל העזתים. אני מבין שזה יהיה שונה עכשיו. בהבנה שלי עומדים לתקוף בכל המקומות במקביל בלי לאפשר לחמאס לעבור ממקום למקום, וליצור אזורים אזרחיים מבוזרים ולא במקום אחד. זה מה שהייתי עושה אם הייתי מתכנן את התקיפה".
עילם מסכים עם בוסקילה ומציין שהתקיפה במתכונתה הנוכחית אפשרית בעיקר לנוכח השינויים בצמרת צה"ל. "הרמטכ"ל החדש מכניס שינויים למערכת, והאנשים שהוא ממנה שונים במידה לא מבוטלת מהמטכ"ל הקודם, שעדיין היה שרוי בתוך הקונספציה שכשלה. בצבא יש אנשים טובים, במטכ"ל הנוכחי וגם במטכ"ל הקודם, רק שהם שגו שגיאות גדולות בתפיסה שלהם. אף אחד מהם לא פושע ואף אחד לא צריך לעמוד לדין או להיות מוקע בכיכר העיר, אלה אנשים שהקדישו את כל חייהם למדינת ישראל; אבל את השגיאות שלהם צריך לתקן, אם אנחנו חפצי חיים פה במזרח התיכון".
מה חיפש נפוליאון
אם ישראל תחסל את בכירי חמאס בחו"ל, זה יכול להשפיע?
"לא, הנהגת חו"ל של חמאס לא רלוונטית כיום", משיב עילם. "מה שצה"ל עושה ביהודה ושומרון הוא טוב, וצריך להמשיך ביתר עוצמה. לפינוי של מחנות הפליטים בטול־כרם ובג'נין ולהרס שאנחנו משיתים שם, יש חשיבות גם בעולם הדימויים והנראות של המזרח התיכון, שהם חשובים. העובדה שאף־15 יכול להטיל פצצה בטול־כרם היא דבר שאף אחד לא העלה על דעתו בעשרים השנים האחרונות, ויש לזה חשיבות רבה מאוד של צריבה תודעתית. חמאס עושה ככל יכולתו להתסיס את יהודה ושומרון. האיראנים מבינים שיהודה ושומרון זה המאחז הכמעט אחרון שלהם בחגורת האש, והם עושים כל מאמץ להתסיס, לא כל כך בהצלחה.
עם זאת, אנחנו רואים מה קורה מבחינת ההתארגנויות המקומיות ואת אוזלת היד של הרשות הפלסטינית, שהיא לא גורם שאנחנו יכולים להשליך עליו את יהבנו. באותה מידה אנחנו לא יכולים לראות אותם כגורם שלטוני בעזה, בטח לא עם הרשות הנוכחית של אבו־מאזן. לכן ישראל צריכה להמשיך לפעול באותו היקף, ואפילו ביתר שאת".
הלחץ הצבאי ישבור את חמאס?
בוסקילה: "חד־משמעית, זה יחזיר אותו למשא ומתן. הפעולה הצבאית היא המשך המשא ומתן, רק בדרכים אלימות יותר. הפעם השאלה שעל השולחן היא שחרור מחבלים, הפסקת המלחמה ויציאה מציר פילדלפי, או גירוש של חמאס למדינה שלישית. ככל שהלחץ הצבאי יגבר, וככל שלחמאס יהיה יותר מה להפסיד, התנאים שהוא יוכל להציב לישראל יהיו קטנים בהרבה ולא כאלה שיצמידו את ישראל לקיר".
ואילו עילם משיב: "אני לא אומר לך שאני אופטימי, לאופטימיזם במזרח התיכון יש חיי מדף קצרים. הייתי אומר בזהירות שהמזרח התיכון השתנה ב־17 בספטמבר – יום הביפרים. התזוזה הטקטונית הזאת יצרה פה תהליכים שאם היית שואל אותי לפני שנה אם אני יכול לחזות דברים, כאלה הייתי אומר לך בפירוש 'לא'. מהבחינה הזאת אני בהחלט רואה מיצוב גאופוליטי חדש לחלוטין. צריך גם להגיד ביושר, היה לנו מזל גדול שטראמפ ניצח בבחירות. אני לא רואה אפשרות שהיינו מסוגלים להתנהל במרחב הזה כמו שאנחנו מתנהלים אם קמלה האריס הייתה מנצחת. נפוליאון אמר שהתכונה הראשונה שהוא מחפש במרשל בצבא שלו היא שיהיה לו מזל. היה לנו גם מזל".
