המלחמה הנוכחית חשפה חלקים נרחבים מ"ציר ההתנגדות" האיראני שפעלו הרחק מעיני הציבור הישראלי. בין יתר הכוחות שנכנסה לרדאר שלנו הצטרפו גם המיליציות הפרו-איראניות בעיראק. מיהן המילציות הללו, המהלכים שאיראן מקדמת על-מנת לחזק את כוחה במדינה השכנה במטרה להפוך אותה לשותפה לתוכנית "התלכדות הזירות"?
כאשר מדברים על המיליציות הפרו-איראניות בעיראק, מתייחסים בעיקר לאל-חשד א-שעבי ("יחידות המוביליזציה העממית" או PMF), ארגון המאגד תחתיו למעלה מ-60 מיליציות – רובן המכריע שיעי ופרו-איראני, וכמה מהן סוניות, יזידיות ואף נוצריות – המאגדות לכאורה כמעט רבע-מיליון פעילים.
בין עשרות המיליציות החוסות תחת "אל-חשד א-שעבי" ניתן למצוא את "חטיבת האימאם חוסיין" שהוקמה בידי כוח קודס האיראני, מיליציית כתאא׳ב אימאם עלי, ארגון עסאיב אהל אל-חק שלחם לצד חיזבאללה נגד ישראל במלחמת לבנון השנייה, "תנועת חיזבאללה א-נוג'בה" הנתמכת בידי חיזבאללה, כתאא׳ב חזבאללה שהוקמו במטרה לגרש את צבא ארה"ב מעיראק, חרכת אנסאר אללה אל-אופיא, כתאא׳ב סייד א-שוהדא ועוד.
מאז טבח 7 באוקטובר הפלגים השונים היו מעורבים בירי של למעלה ממאה טילים וכטב"מים לשטח ישראל. בפרט על נמלים ושדות-תעופה אך גם לעבר בסיס צה"ל ברמת הגולן, שם נפלו שני לוחמים מפגיעת כטב"ם מעיראק בראש השנה האחרון – סמל דניאל אביב חיים סופר הי"ד ורב"ט טל דרור הי"ד. בנוסף הפלגים הללו אחראים ליותר ממאתיים תקיפות כנגד כוחות אמריקניים בעיראק ובסוריה, פעולות כנגד הכורדים בסוריה וכוחות נוספים המקורבים לציר הפרו-אמריקני.
ואז הגיע דאע"ש: התעצמות המיליציות
במשך שנים שימשה עיראק כעורק הראשי שדרכו מועברת תחמושת מאיראן לחיזבאללה ולמיליציות פרו-איראניות נוספות בלבנון ובסוריה, בפרט דרך מעבר הגבול אל-בוכמאל בין עיראק לסוריה, שמצדו המערבי מצוי כיום בשליטת הכוחות הכורדיים, ובמקביל PMF זוכה לציוד צבאי ולתקצוב ממשלתי עוד מ-2016, אלא שבהיבט הזה חלו תמורות משמעותיות. כדי להבין אותן אנחנו צריכים לחזור קצת אחורה.
את הביטוי המשמעותי הראשון למעורבות האיראנית בעיראק ניתן היה לראות במלחמת המפרץ השנייה. מאז הפלישה האמריקנית לעיראק בשנת 2003, הוביל כוח קודס האיראני מיליציות השיעיות בעיראק ובראשן ג׳יש אל-מהדי, שלחמו באמריקנים ובהמשך – לאחר הפלת סדאם חוסיין – בכוחות המזוינים של עיראק, שהוקמו מחדש בסיוע אמריקני. מספר שנים של מלחמת אזרחים אכזרית ופעולות צבאיות של ממשלת עיראק החדשה בתמיכה אמריקנית כנגד הארגון הביאו את מנהיגו, מוקטדא א-סדר, להכריז על הפסקת מרבית פעילותו הצבאית.
ואז הגיע דאעש.
ביוני 2014 כבש ארגון המדינה האסלאמית את מוסול, העיר השנייה בגודלה בעיראק. הופעתו של השחקן החדש והמאיים בזירה הביא את א-סדר להקים מחדש במהירות את הזרוע הצבאית של הארגון, הפעם בשם פייסני יותר, סראיא אלסלאם ("גדודי השלום"). הארגון החדש-ישן התמזג לתוך אל-חשד א-שעבי, ומול האויב המשותף בדמותו של דאעש החלו המיליציות לשתף פעולה עם צבא עיראק, תרחיש שחודשים ספורים קודם לכן נשמע דמיוני לחלוטין.
בשנת 2018, לאחר שכוחות המדינה האסלאמית בעיראק הוכרעו, קרא א-סדר למיליציות השיעיות להתפרק מנשקן ולהשיב את הכוח לממשל העיראקי. מרביתם המוחלטת של פעילי סראיא אלסלאם צייתו, והארגון – שנישא על גבי העוז שגילה במלחמה בדאעש ובממלכתיות שהציג כשבחר להתפרק מנשקו – זכה במרבית הקולות בבחירות ואנשיו השתלבו במערכת הפוליטית העיראקית ובכוחות הביטחון שלה. אנשי הארגון שלחמו שכם אל שכם עם חברי PMF ואף משתייכים לאותו זרם דתי ברובם – הפכו לגורם פוליטי רב עוצמה.
מאז הקמת הממשלה העיראקית הנוכחית, באוקטובר 2022, התחזק מעמדן של המיליציות, בתמיכת אנשי סראיא אלסלאם ותומכי PMF. אם ב-2022 עמד תקציב הארגון על כ-2.2 מיליארד דולרים, ב-2023 הסכום האמיר ל-2.6 מיליארד ואילו אשתקד הוא נסק לשיא של למעלה מ-3.4 מיליארד דולרים. נוסף על כך, קיבל PMF את השליטה במספר בסיסים צבאיים השייכים לצבא עיראק וכוח-האדם שלו עלה מ-122 אלף חיילים ל-238 אלף, אם כי סביר להניח שחלקם פיקטיביים והמספר נועד להצדיק את התקצוב הגבוה.
מפחדים מישראל ומארה"ב
לאחרונה עלתה בפרלמנט העיראקי הצעת חוק בעלת השם התמים "חוק השירות והפרישה של PMF". חזרתו של דונלד טראמפ לבית הלבן ואירועי השנה החולפת, שכללה מכות קשות על ציר ההתנגדות האיראני מצד ישראל וארה"ב, גרמו ל-PMF לחשוש מתקיפות על בכיריו. ויש להם סיבה טובה לכך.
מאז שהוקם בשנת 2014, אל-חשד א-שעבי תקף פעם אחר פעם כוחות אמריקנים ומשתפי-פעולה עם הציר האמריקני, זאת בצירוף העובדה שמדובר בפרוקסי איראני, הנשלט בידי משמרות המהפכה. בתחילה האמריקנים הבליגו במידת מה על התוקפנות של PMF בשל האינטרס המשותף במלחמה בדאעש, אך ככל שחלף הזמן החלו בוושינגטון לסווג עוד ועוד קבוצות בו כארגוני טרור, האחרונה שבהן ביוני 2024.
יתרה מכך, על יו"ר ה-PMF הנוכחי, פאלח אל-פיאד, הושתו סנקציות מצד האמריקנים, זאת בשל הפרות חמורות של זכויות אדם וראש אגף המבצעים בארגון, עבדול עזיז אל-מוחמדאווי (הידוע כ"אבו פאדק"), הוא בכיר בכתאא׳ב חיזבאללה, שבינואר אשתקד תקף בסיסים אמריקניים וגרם למותם של שלושה חיילים ולפציעתם של 47 נוספים. בתגובה תקף חיל-האוויר האמריקני 85 מטרות של גורמים פרו-איראניים בעיראק ובסוריה, כמעט כל המתקנים הושמדו או הושבתו ועשרות פעילים של מיליציות הטרור ושל משמרות המהפכה – חוסלו.
הצע חוק שעלתה לאחרונה לדיון בפרלמנט העיראקי, נועדה לכאורה להניא את ארה"ב וישראל מלתקוף את כוחות PMF בזכות החלפת המפקדים המיליטנטיים בכאלה שנתפסים כמתונים יותר, אך תומכי הגווארדיה הוותיקה באל-חשד א-שעבי טענו כי מדובר בכלל במהלך פוליטי שהונע בידי מי שהתיימרו להחליף אותם. הסעיף המדובר ביותר בו כלל הוצאה לפרישה בגיל 60, מה שהיה דוחק החוצה את היו"ר הנוכחי, פאלי א-פייאד, שיחגוג השבוע 69, ועוד כ-180 בכירים ב-PMF. לפי דיווחים בעיראק, ראש הממשלה, מחמד שיאע אלסודאני, פועל בהתאם לאינטרסים של המנהיגים הוותיקים.
בסופו של דבר, ולאחר שהצעת החוק עוררה הדים בעיראק, היא נמשכה לבסוף ולא תעלה להצבעה. יש להניח שהצעות אחרות העוסקות במבנה המיליציות ועתידן יעלה בעתיד הלא רחוק בפרלמנט המקומי.
התרחיש הגרוע ביותר עבור הציר האמריקני בכלל וישראל בפרט הוא המשך ההתעצמות הזוחלת של המיליציות עד שביום בהיר אחד תהפוך עיראק לחוליה נוספת בתרחיש "התלכדות הזירות" בעימות האזורי, ולא רק תחנת מעבר או עורף לוגיסטי בין איראן לסוריה ולבנון. החלפת פאלי א-פייאד והגווארדיה הוותיקה שחותרת לאמץ לידיה עוד ועוד כוח על-חשבון השלטון העיראקי במנהיגים חדשים שיהיו מחויבים לריבונות המדינה, לצד שינוי הגדרת סמכויותיו של PMF בעיראק בחוק, כך שהמיליציות יאבדו מכוחן – הוא אינטרס מערבי.
רבות מדובר על הפעלת הלחץ המקסימלי האמריקני על איראן והשפעותיה האפשריות על משטר האייתוללות ופרויקט הגרעין אליו הוא שועט. החרפת הסנקציות על שלוחיה של איראן יקשה גם עליהם למלא חלקם במכונת ההשמדה האיראנית. בהקשר של המיליציות בעיראק, ניתן להטיל סנקציות על כל הזרוע הכלכלית ב-PMF ובקבוצות שתחתיו, לרבות סנקציות אישיות על גורמים שעוסקים בתחום.
