במהלך מלחמת חרבות ברזל הטילה טורקיה אמברגו על סחר עם ישראל. באפריל 2024 הוכרז השלב הראשון של האמברגו, ונאסר על יצוא של 54 קטגוריות מוצרים לישראל, בעיקר חומרים לבנייה ולתעשייה. במאי 2024 הפך האיסור לאמברגו גורף על יצוא לישראל מכל סוג. ואולם מחקר חדש של בנק ישראל מראה כי השפעת האמברגו הייתה מוגבלת, ותגובת השווקים הגלובליים צמצמה את השפעתו המזיקה. במילים אחרות: החרם של ארדואן נכשל, שכן השוק הישראלי איתר את אותם מוצרים במחירים דומים במדינות אחרות.
יחסי טורקיה־ישראל מתאפיינים בשני העשורים האחרונים בעליות ומורדות, כולל התנגשויות רבות סביב תקופות לחימה בעזה. ובכל זאת, לאורך השנים נשמרו יחסי המסחר בין המדינות, ואף שגשגו. בשנת 2023 עמד יבוא הסחורות הטורקיות לישראל על כ־5.3 מיליארד דולרים – כשישה אחוזים מסך היבוא לישראל, והמקום החמישי ברשימת המדינות שישראל מייבאת מהן. הייבוא מטורקיה היה משמעותי במיוחד בתחום התשומות לבנייה ולייצור – כמחצית מסך ייבוא המלט והגבס הגיע מטורקיה, וכחמישית מהברזל והפלדה. ישראל מייבאת מטורקיה גם מוצרי פלסטיק, כלי רכב ומיכון אלקטרוני. במקביל, הייצוא מישראל לטורקיה הגיע בשנת 2023 להיקף של כ־1.6 מיליארד דולר, בעיקר של מוצרי תעשיות כימיות, וגם הוא הופסק בעקבות האמברגו.
למרות החשש בענף הבנייה, בישראל הצליחו למצוא מקורות חלופיים למלט הטורקי. על פי הניתוח שערכו בבנק ישראל, מחירי היבוא וחומרי הבנייה עלו בהיקף קטן של פחות מאחוז, וגם העלייה הזו נבלעה בתוך ירידות המחירים של סחורות אחרות, כך שהמדד לכלל מחירי היבוא אפילו ירד. כמות המלט המיובא לישראל אף גדלה במחצית השנייה של 2024, עם החזרה המדורגת של ענף הבנייה לפעילות אחרי ההאטה של תחילת המלחמה. חלק מהיבוא מטורקיה המשיך להגיע דרך צדדים שלישיים – ביניהם יצוא טורקי לרשות הפלסטינית, ומשם לשוק הישראלי.
על פי בנק ישראל, זהו מקרה בוחן לחשיבותה של פתיחות מסחרית ככלי להגנה מסנקציות. העובדה שהמחירים לא עלו בצורה דרמטית ושהיקף היבוא אף גדל, גם בתחום שבו הדומיננטיות הטורקית הייתה מובהקת כמו מלט – מעידה על החשיבות של מדיניות סחר חופשי. טורקיה של ארדואן ניסתה לפגוע בישראל, אבל כשהעולם פתוח וכשישראל לא מטילה מגבלות על יבוא, היכולת של מדינה בודדת להשתמש במגבלות סחר כנשק מדיני היא מוגבלת.
בניגוד לטענות שנשמעו בישראל, ולפיהן האמברגו הטורקי מעיד על הצורך לתעדף את התעשייה הישראלית לפתח “עצמאות יצרנית” ולהציב מגבלות על יבוא, נראה שהלקח מפרשת החרם הטורקי צריך להיות הפוך. “פתיחות כלכלית וגיוון מקורות היבוא – ולא הסתגרות וייצור מקומי – נתנו מענה למגבלות על סחר במוצרים סחירים שיש להם שוק בינלאומי המתפקד היטב”, מבהירים בבנק ישראל.
ברקע אותה החלטה עמד התסכול הטורקי בשל חוסר השפעתה על המלחמה בעזה, בניגוד למדינות כמו מצרים וקטאר. ישראל לא אפשרה הצנחת סיוע טורקי, כפי שאפשרה באותה העת לארה"ב, למצרים ולירדן. נשיא טורקיה ספג ביקורת רבה מצד האופוזיציה על המשך קיום היחסים המסחריים עם ישראל בצל המלחמה בעזה, וזאת למרות התבטאויות חריפות מצידו נגד ישראל, כולל האשמתה בפשעי מלחמה. ההחלטה הטורקית על אמברגו מסחרי הייתה אפוא גם עניין פוליטי פנימי.
