בבית שתמרה אהרוני גדלה בו אבא נהג לבשל, אבל אמא – היא "הכינה" אוכל. בזמן שאבא ישראל היה במסעדה, מנצח על סרוויסים, מגיש מנות ותוכניות טלוויזיה על אוכל, כותב את הנוסחה לטעם הישראלי, אמא חגית הייתה מכינה את הסנדוויצ'ים לבית הספר, את ארוחות הצהריים, החביתה והסלט, השניצל והפסטה, ואילו את ארוחות שישי והחג המשפחתיות היה אבא מבשל. "זו לא הבחנה שלי, ככה ההורים שלי הגדירו את זה: אבא מבשל ואמא מכינה אוכל", אומרת אהרוני בריאיון שאנחנו מקיימות לקראת מדור האוכל החדש שלה שיעלה בשבוע הבא כאן, במוצש.
אנחנו יושבות בבית קפה שנמצא בין תיאטרון הבימה לבית שגדלה בו, שם תמיד היה עניין סביב אוכל. סבתה מצד אביה הייתה בשלנית מעולה, העמידה סירים מלאי אוכל בוכרי קלאסי, והיא בישלה כי היה צריך להאכיל את המשפחה. אבא שלה לא נשאר מתחת לסינר של אמו והרחיב את הרפרטואר, למד ממטבחים אחרים ואימץ אותם למסעדות שפתח. היו לו מסעדה צרפתית ומסעדה סינית וכך חשף את בני הבית לתרבויות שונות של אוכל.
היא למדה חמש שנים לתואר ראשון באדריכלות באוניברסיטת תל־אביב, והחלה לעשות סטאז'. אלא שאז נולד הבן השני שלה, נורי, ולמחרת הקורונה פרצה, וחוץ מלסגור אותה בבית היא גם גרמה לאהרוני לעשות שינוי בחיים. "היינו בסגר, לא יצאנו מהבית, בטח לא עם התינוק הקטן, ובזמן הזה התחלתי להעלות מתכונים לבלוג ולשתף באינסטגרם. כשזה תפס תאוצה זה הפך להיות עניין והתחיל להכניס כסף. עם שני ילדים קטנים היה לי מאוד נוח לעבוד מהבית בקצב שלי, ובסך הכול לעשות משהו שאני מאוד אוהבת. וזה היה הסטארטר של כל הדבר הזה. בהמשך חזרתי לעשות גם תוכניות טלוויזיה, ואז זה כבר כן היה מכוון והפך לעוד שאיפה".
אהרוני (37) מתגוררת בתל־אביב, נשואה לסיימון ואמא של יולי, בן שבע וחצי, נורי, בן חמש ויאני, בת ארבעה חודשים, שבדיוק הצטרפה אלינו לבית הקפה אחרי שבילתה כמה שעות עם סבתא. ויש גם את הכלבה שוש. היא נולדה בתל־אביב, בתם הבכורה של חגית וישראל אהרוני. יש לה עוד אחות, אח מאומץ והאח אורי שאיתו ועם אבא היא שותפה בעסקים המשפחתיים.
אהרוני אינה שפית, והיא גם לא מעוניינת להכניס את עצמה להגדרה הזאת. "אנשים מגדירים את עצמם שפים בקלות רבה מדי", היא אומרת. "לא כל מי שזוכה במאסטר שף ואחר כך מציג את עצמו כשף הוא באמת כזה. אני לא כל כך מתחברת לזה, ואני לא שפית, ולכן אני לא מגדירה את עצמי ככזו. לא למדתי בישול ולא קיבלתי הסמכה של שפית, מעולם לא עמדתי בראש מסעדה והייתי שפית של מסעדה. אני פועלת בתחומי הקולינריה, אבל שפית אני לא".
איך התחושות לקראת המדור החדש?
"אני מאוד אוהבת להוסיף דברים לרשימה. מדור חדש זה סופר־מרגש, אני מודה שאני אדם שלא נלחץ בקלות מדברים. אם היית אומרת לי עכשיו לעשות עוד תוכנית טלוויזיה – קל, בלי בעיה. אני קצת לחוצה כי זה חדש לי, זה משהו שלא עשיתי. אני חושבת שזה מלחיץ כי אני עוד צריכה להוכיח את עצמי במשהו שלא עשיתי קודם. אפילו שיש לי בלוג, זה סוג אחר של תקשורת עם הקהל שלי. ובאופן כללי כתיבת טקסט עבורי היא קצת כמו ללכת לחדר כושר – זה הדבר הזה שאני נורא לא רוצה לעשות ואני דוחה ודוחה אותו, ואז שכשאני עושה אותו אני ממש נהנית ובסוף אני כותבת טקסטים שצריך לקצר. זה מרגש ומלחיץ בו־זמנית, מצד שני יש לי כבר רשימה של 200 רעיונות".
הראיון המלא יפורסם מחר (יום ו') במוצש
