"חמאס החוצה" היא הסיסמא שקבוצת המתנגדים לשלטונו של ארגון הטרור ברצועה חרתה על דגלה ושכבר מהדהד לא רק בלב עזה, אלא בעולם כולו. הידיעה כי מאות עזתים יצאו לרחובות אמש (ג') והפגינו נגד שלטון חמאס, העסיקה את גופי התקשורת הבינלאומיים אשר הכריזו, אולי מוקדם מדי, כי מהפך מתחולל ברצועה. זו אמירה שפרשנים רבים ביקשו לדחות, מפני שהיא לא משקפת את המציאות. ובכן, למרות עוצמת קריאות המוחים, נדמה כי הארגון ממשיך לשדר עסקים (וטרור) כרגיל.
"מדובר בתפנית שאנחנו לא יודעים מהי עוצמתה וכיצד היא עלולה להתפתח", מבהיר אלוף (מיל') גרשון הכהן, לשעבר מפקד הגיס המטכ"לי, בריאיון למקור ראשון. "מי שמנסה למנף את האירוע זה פת"ח, שדורש מחמאס לתת את הדעת ובעיקר את תשומת הלב להפגנות שבפועל אומרות לארגון – אתה נגד העם. לאן זה יגיע? קשה מאוד לדעת. נכון להיום, השינוי המשמעותי ביותר שהביאה המחאה היא הבירור הפנימי של הארגון ובדה-לגיטימציה שלו בזירה הבינלאומית".
לטענתו של הכהן, התמונות שרצות ברשת ביממה האחרונה די אותנטיות. "הן משקפות את המצב כפי שהוא, מבלי לנפח אותו", הוא מאשר, "אבל כמו עוד הרבה מחאות המוניות – גם זו יכולה לדעוך, או להיפך – לחולל שינוי גדול. אני לא חושב שהתחושות הקשות של העזתים נגד החמאס חלחלו עוד לפני המלחמה. אני חושב שהן תוצאה של המצוקה שבה תושבי הרצועה חיים היום. עד שחזרו לבתיהם בצפון הרצועה, הנה עוד פעם הם צריכים לעזוב. זה חורבן על חורבן. הם מרגישים שאף אחד לא סופר אותם".
גם בעיניי ד"ר מיכאל מילשטיין, ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז משה דיין, מוקדם מדי כדי להעסיק מסקנות. "אין ספק שמדובר בהתפתחות דרמטית, אבל היא לא חסרת תקדים. כבר ראינו ב־18 חודשים האחרונים מחאות כאלה ואחרות, גם אם מוגבלות יותר", הוא אומר למקור ראשון. "אין פה מחנה של ממש שנלחם בחמאס. מדובר סתם בקבוצה של פלסטינים. אני מניח שיש להם נגישות כלשהי לנשק, אבל הסבירות שנראה אותם יורים על אנשי חמאס – די נמוכה".
לדברי מילשטיין, על מנת שנוכל להתייחס לאירוע ברציניות, נדרשות שלוש אינדיקציות. "א', חשוב שתהיה רציפות והמשכיות. המחאות שהחלו רק אתמול, חייבות להמשיך", הוא מסביר. "ב', צריכה להתפתח הנהגה. נכון להיום, יש רק קריאות ברשת, אבל אין גורם שמוביל את התנועה. ג', חמאס עדיין לא הגיב לאירוע. הוא כמובן מוטרד, אבל לא עד כדי כך שיפתח בירי ויתחיל להילחם במורדים. במילים אחרות, יש פוטנציאל, זה מושך לכיוונים מעניינים, אבל צריך להמשיך לעקוב אחרי ההתפתחויות".
באשר לזהותם של מאות המפגינים, נדמה כי מדבור באזרחים פשוטים, תושבים מבית לאהיה ובית חאנון שבצפון הרצועה שנעקרו מבתיהם ונעו לעבר העיר עזה. "זאת תנועה ספונטנית ללא מנהיג, הרי אם היה מנהיג – חמאס היה מיד מחסל אותו", מבקש להדגיש הכהן. "חשוב לזכור שלארגון יש עדיין שליטה מלאה בשטחי הרצועה, וגם חימוש לא חסר לו. בינתיים אנחנו לא רואים דיכוי ברוטלי, אבל בכל רגע הדברים יכולים להשתנות".
כאמור, אנשי פת"ח החליטו לרכב על הגל. למעשה, הם בירכו, תמכו ואף עודדו את ההפגנות נגד ארגון הטרור השולט בעזה. "הפתרון בעזה הוא החזרתה לקונצנזוס לאומי ולרשות הפלסטינית", אמר מחמוד אל-הבאש, יועצו של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, בראיון לערוץ אל-חדת' הסעודי. "פת"ח לא יכול להבטיח הרבה למדינת ישראל, אבל ברור שטוב למדינת ישראל שחמאס ייהפך לבלתי לגיטימי גם בתוך האוכלוסייה הפלסטינית", סבור הכהן.
מילשטיין חושב מעט אחרת. "ברור שפת"ח לא מהווה אלטרנטיבה", הוא קובע. "אי אפשר להשוות את הכוח הצבאי, השלטוני וגם הציבורי בינו לבין חמאס. ברור שפת"ח מנסה ללבות את האווירה בעיקר באמצעות תעמולה ברשתות החברתיות, אבל דרכו עד החלפת ארגון החמאס – ארוכה מאוד. בכל אופן, אני משער שאם נראה את חמאס מאבד סבלנות מהפעילות של פת"ח, יהיו לא מעט חיסולים, ענישות ומעצרים בארגון".
סוגיה נוספת שבה שני הפרשנים חלוקים, היא מעורבותה של ישראל באירוע. "ישראל לא צריכה להתערב בסכסוך הזה, אחרת רק דברים רעים יצאו ממנו. באופן כללי, אני נגד התערבות ישראלית במאבקים בעולם הערבי. לא רק בעזה, אלא גם בסוריה. צריך לתת להם להסתדר לבד", מציין ד"ר מילשטיין. מנגד, הכהן סבור כי "ישראל יכולה בהחלט לקחת שטח מסוים, להפעיל שם ממשל צבאי ולהראות למפגינים העזתים כיצד נראית מציאות שבה ישראל שולטת – מציאות הרבה יותר טובה. אני לא בטוח שהמדינה מוכנה לצעד הזה".
