"בדרך כלל אני מחזיק מעצמי אדם שמזהה טוב אנשים, יודע למנות לתפקידי מפתח בשיעורי הצלחה גבוהים. כאן לא הצלחתי וצר לי על כך, אבל כל בשר ודם מועד לכך. נראה שאין מישהו עם רקורד של מאה אחוז הצלחות". אומר השבוע שר החוץ גדעון סער על היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב־מיארה, שמונתה לתפקידה ב־2022 בעת כהונתו כשר משפטים.
"צריך להסתכל על המידע שהיה ברשותך כשמינית", הוא מנסה להסביר. "האם היום, כשאני יודע כל מה שאני יודע, הייתי ממנה אותה לתפקיד? ברור שלא. אבל כשהיא באה לוועדה בראשות השופט גרוניס, או אליי, מה שהוצג היה מודל של ייעוץ מאפשר. גלי בהרב־מיארה עברה מייעוץ מאפשר בתקופת הממשלה הקודמת, לייעוץ הכי לא מאפשר בתקופת הממשלה הנוכחית. רואים את זה בחודשים האחרונים באופן מורגש מאוד, ואפילו בהחלטה האחרונה שבג"ץ הפך אותה. היא יצקה אליה תכנים שלא היו בהחלטת בית המשפט בכלל". סער מתכוון לקביעת השופטים, בניגוד להנחיית היועמ"שית, כי נתניהו יכול לראיין מועמדים לתפקיד ראש השב"כ, במקביל לצו הביניים שמקפיא את פיטורי הנוכחי.
"בתקופת הממשלה הנוכחית נעשה שימוש אינפלציוני במילים 'מניעה משפטית', באופן בלתי מוצדק בהרבה מאוד מקרים", מוסיף סער. "וכשאתה רואה את המאבק הבלתי פוסק הזה בממשלה – ואני מוסיף גם להפלת הממשלה – זה לא המינוי שהיה. הפעולה שלה בתקופת הממשלה הנוכחית הפוכה ממה שהציגה לפני שנכנסה לתפקיד, והפוכה מהדרך שבה פעלה בתקופת הממשלה הקודמת".
אפשר לחזור למציאות שבה היועץ המשפטי לממשלה הוא לא שחקן פוליטי?
"זה באמת מקומם. אפילו אביחי מנדלבליט, יועמ"ש שהגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה, ואני מניח שהוא האמין בכתב האישום, לא הפריע לממשלה על כל צעד ושעל כמו שעושה היועמ"שית הנוכחית. אני משוכנע במאה אחוז שגם אנשים שהם מתנגדי הממשלה הזו, שלא רוצים שיפטרו את היועצת המשפטית לממשלה, רואים בדיוק מה קורה. זה פשוט נוח להם כרגע כי הם מתנגדים לממשלה, אבל השאלה היא אם אנחנו רוצים את זה כנורמה. וכנורמה זה בעיניי הרס מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה. התחלתי לעבוד בלשכת היועמ"ש לפני יותר משלושים שנה. מעולם לא היה דבר כזה וגם לא דבר דומה לזה. הייעוץ המשפטי הוא לא כמו ממשלה שהיא תמיד שנויה במחלוקת, יש שהצביעו עבורה ויש שלא; המוסד הזה לא יכול ליהנות מאמון או חוסר אמון על בסיס פוליטי. זו סכנה גדולה".
בעיניך התפקוד שלה מהווה סכנה לדמוקרטיה?
"אני חושב שכן. היא מעמידה את עצמה מעל הממשלה, נכנסת לטריטוריות לא משפטיות בעליל. ההתנגדות שלה למנות את השר בן־גביר – אפשר לאהוב או לא לאהוב, כל אחד על פי טעמו, אבל לא הוגש נגדו כתב אישום, לא נפתחה חקירה, אז על סמך מה? כי הוא לא בא לה טוב בעיניים? זה חלק מהתנהלות שמטרתה הפלת הממשלה, ולכן בכל מקום להכניס טריז, להפריע, בעיקר אם זה יכול לייצר קושי פוליטי. זה לא ייעוץ משפטי לממשלה".
לאחריות יש משמעות
אל הריאיון שאנו מקיימים בלשכתו שבמשרד החוץ מגיע סער ביום שלישי, היישר מהצבעות התקציב בכנסת. משרד החוץ קיבל בו תוספת של 545 מיליוני שקלים, בעבור "לוחמת תודעה" בעולם. "מה שקראו פעם הסברה. זה מיועד לקמפיינים במדיה וברשתות חברתיות, משלחות לארץ, פעילות של תרבות ואקדמיה, קמפיינים על פי מדינות יעד חשובות. התקציב מיועד גם לאפשר גמישות לנציגויות הישראליות המקומיות שיוכלו לפעול, כי היום אין. הכול מבוסס על מחקר, ותהיה מדידה של תפוקות. הנהגנו במשרד גם תדרוך שבועי לעיתונות הזרה – עניין בסיסי, אבל לא היה עד כה. משרד החוץ מתנהל עכשיו במאבק בינלאומי משולב: דיפלומטי וגם על דעת הקהל, דיפלומטיה ודיפלומטיה ציבורית. 2025 תהיה שנת מפנה במובן הזה".
ממי יותר כואב לחטוף ביקורת, מהימין או מהשמאל?
"כאיש ימין, ברור שמהימין. אני יותר קשוב לביקורת מימין. איזו אכזרית יותר? ברור שמהשמאל. גדלתי בתל־אביב ותמיד הייתי מיעוט, אוחז בדעות שהן רוב בארץ אבל מיעוט באזור המגורים. אני יכול לומר שהציבור שמתיימר להיות ליברלי, הוא הציבור הכי לא ליברלי.
"אני באופן אישי מתמודד עם התקפות, בהן מגמתיות ולא מבוססות – אבל כשזה מגיע למשפחה ולילדים, זה מאוד קשה. מכיוון שלפי שעה אנחנו עוד גרים בתל־אביב, אנחנו צריכים להתמודד".
סער מסרב לענות לשאלה מה קרה בין השר בן־גביר לראש השב"כ בישיבת הקבינט: "אני לא חושב שצריך לדווח מה קורה בפורומים ביטחוניים מצומצמים. זה לא התפקיד שלי. ראש השב"כ היה צריך ללכת הביתה זה מכבר, כפי שהלכו הרמטכ"ל, מפקד פיקוד הדרום, ראש אמ"ן. הוא שייך לצמרת הביטחונית של שבעה באוקטובר, שאין שום שאלה שהיא צריכה ללכת. אם הוא קיבל אחריות, מי מחליט מתי הוא מממש את האחריות הזו? האם זו רק מילה אמורפית? רוב הכהונה שלו כבר מוצה. אם הממשלה הצביעה כך פה אחד על פי הצעת ראש הממשלה, שהוא הממונה הישיר מיניסטריאלית על השב"כ, הוא צריך ללכת הביתה".
לך יש חוסר אמון בו?
"ראש הממשלה השתמש במילים חוסר אמון, ויש לזה משמעות רבה. אמר את זה השר אבי דיכטר בישיבה. מי שלא היה ראש שב"כ או ראש ממשלה לא יכול להבין את האינטימיות של מערכת היחסים בין שני בעלי התפקידים האלה, ובציר הזה המילה אמון חשובה מאוד. נימקתי בישיבת הממשלה מהו הטעם העיקרי שלי, וזה שבעה באוקטובר. מי שהיה אז בתפקיד ואומר 'אני אחראי', שנה וחצי אחרי כן צריך ללכת הביתה".
בנוגע להתערבות בית המשפט בהחלטה אומר סער כי "בג"ץ עדיין לא אמר את דברו. בהחלטה שיצאה היום (שלישי) הוא התנער מתנאים מופרכים שהיועצת המשפטית ניסתה להכניס לתוך ההחלטה הקודמת של השופטת כנפי־שטייניץ, שהיו פשוט חסרי שחר. יש הבדל בין להחליף ובין לראיין מועמדים. תיכף יהיה איסור על ראש הממשלה לנשום בתוך משרד ראש הממשלה. אלה דברים כל כך קיצוניים, כל כך מופרכים. טוב שבית המשפט העמיד את הדברים על דיוקם. הוא אמר רק דבר אחד – עד לדיון בצו הביניים אנחנו לא רוצים שתיווצר מציאות בלתי הפיכה.
"לדעתי בית המשפט לא צריך להתערב בהחלטה הזו. זה במסגרת הפררוגטיבה המובהקת של הממשלה, ובנסיבות הקיימות לכפות בצו שיפוטי את המשך כהונתו של ראש השב"כ על הממשלה יהיה דבר לא נכון. אני לא שותף לאלה שאומרים 'לא נכבד פסק דין'. אלה אמירות לא ראויות, וראש הממשלה הבהיר שזה לא ככה, שהוא לא מתכוון לייצר מציאות בניגוד להחלטה הזמנית של בית המשפט".
מה אתה חושב על השתתפותו של השר גולדקנופף בריקוד בחתונה לצלילי המילים "נמות ולא נתגייס"?
"בושה".
בושה שמצדיקה פיטורים שלו מהממשלה?
"ראש הממשלה צריך לשקול את זה. נכון שגולדקנופף התנצל פעמיים, ואפשר לשקול גם את זה, אבל דווקא מי שדורש בשם ציבור 'תהיו רגישים לרגישויות שלי', הרי שכלפי חיילי צה"ל, שכולנו קיימים פה בזכותם, הוא היה צריך להגיב בצורה הכי חד־משמעית באותו אירוע. אני מאמין שהוא מצטער, אבל ההתנהלות כשלעצמה מלמדת על קהות חושים, וראש הממשלה צריך היה לקיים איתו בירור אמיתי, לא תקשורתי".
בנוגע לחוק גיוס, סער מודה שאינו יודע מה יובא להכרעה בסופו של דבר. "אני נוטה לסמוך על יו"ר ועדת חוץ וביטחון יולי אדלשטיין שיביא הצעת חוק ראויה. הוא לא יתמוך בכל חקיקה. חשוב מאוד שהחוק שיחוקק יביא לכך שיהיה שיעור משמעותי, יותר גדול מכפי שקיים היום, של שירות חרדים בצה"ל".
כולל סנקציות אישיות למתחמקים?
"להבנתי יש כוונה לכלול גם סנקציות אישיות. חשוב לשנות את המצב הקיים. ככל שהשינוי יהיה על דעת הנציגות החרדית, יהיה קל יותר להביא לתוצאה. אנחנו צריכים למצוא את הדרך של חוק ראוי שיביא לשינוי המציאות הנוכחית, ואני נוטה לסמוך על יו"ר הוועדה".
די לפסילות
עם חבירת "תקווה חדשה הימין הממלכתי" לליכוד לפני כשבועיים, אומר סער כי סביר שכאשר יגיע הזמן, יתמודד בפריימריז. "נטייתי היא להתמודד. אני תמיד מעדיף לקבל אמון במישרין. ייצגתי את הליכוד כנבחר הרבה שנים, זה היה ביתי רוב דרכי הציבורית זולת ארבע וקצת השנים האחרונות, ובאופן טבעי אעדיף להתמודד. מתי יהיו הבחירות, עוד נראה".
השר בן־גביר חזר כעת לממשלה. נוח לך עם ההתנהלות שלו?
"יש דברים בהתנהלותו שאינם נוחים לי. אבל חלק ממה שהביא את המערכת הפוליטית למצבה הוא הדרך של פסילות. היא הביאה את נתניהו מלכתחילה לבסס את הממשלה על עוצמה יהודית".
הוא היה מעדיף גורמים אחרים?
"כעובדה, היום עוצמה יהודית חזרה לממשלה, אבל הממשלה לא מתבססת עליה במובן הזה שפרישתה איננה מפילה את הממשלה. זה שונה במשקל בתוך הממשלה. ככלל, אחרי שבעה באוקטובר ועכשיו בתקופת המלחמה – והתווכחתי על זה עוד לפני שנכנסתי לממשלה הנוכחית גם עם חבריי לממשלה הקודמת, למשל אביגדור ליברמן – אני נוטה לא לפסול. לא חייבים להסכים על כל דבר, אבל אני לא אוהב לפסול. בסופו של דבר העוצמה של הממשלה היא היציבות שלה והיכולת לנהל מלחמה בלי שכל גורם יוכל לאיים עליה ולהפיל אותה. ההצטרפות שלנו לממשלה לפני חצי שנה הביאה את היציבות הזו. היא גם אפשרה את עסקת החטופים בחודש ינואר, כי היא אפשרה לממשלה להתקיים לאחר קבלת ההחלטה הזו. היא אפשרה לממשלה לקבל גם החלטות קשות אחרות.
"אני לא זוכר פעם אחת שהייתי בממשלה, שבתקופה קצרה כל־כך התקבלו כל־כך הרבה החלטות דרמטיות: מיד אחרי שנכנסתי הייתה החלטה על הכניסה הקרקעית ללבנון, ואז תקיפה באיראן, ואז בסוריה אחרי שאסד נפל – להיכנס לפסגת החרמון ולאזור החיץ, ואחר כך עסקת חטופים. החלטות כבדות. החלטות מהסוג הזה טוב לקבל כשממשלה מקבלת בסיס פרלמנטרי וגם ציבורי רחב ככל האפשר. בסוף זה משטר פרלמנטרי שמתבסס על קואליציות ואי אפשר לנהל אותו בשיטה של פסילות, ומי שהוביל שיטה של פסילות לא הביא את המדינה למקום נכון. את השיעור הזה אני מלמד גם את עצמי אחרי שבעה באוקטובר".
השיעור הזה מצליח לגשר גם על עניינים אישיים?
"אחרי שבעה באוקטובר אני לא יכול להתייחס לעניינים אישיים. אין לי פריווילגיה. אנחנו נלחמים על הקיום שלנו. אני אוהב את ההוא או לא, הוא עשה לי עוול או לא – וכן, עשו לי גם עוול – אבל אני בפוליטיקה בשביל לנהל את ההתחשבנות האישית שלי או כדי לעזור לעם ישראל? אני באמת מרגיש, ואמרתי את זה מהרגע הראשון אחרי שבעה באוקטובר, שהוא חייב להביא לשינוי באסטרטגיה הפוליטית של כל אחד מאיתנו. ולצערי, באמת לצערי, אני מסתכל ימינה ושמאלה וכמעט כולם מתנהלים אותו דבר, כאילו לא קרה שום דבר. חייבים להתנהל אחרת. ובמסגרת הזו, המשקעים האישיים בכלל לא חשובים".
מה אתה חושב כשאתה שומע את ח"כ אביגדור ליברמן מדבר בטרמינולוגיה של מפגיני קפלן?
"היו לי שיחות עם ליברמן לפני שנה, ועלתה בהן השאלה אם אפשר להקים מסגרת ימנית אלטרנטיבית רחבה יותר. היה שם בירור אמיתי. אמרתי לו: אתה רוצה להוביל את הימין אבל אתה פוסל את נתניהו, פוסל את המפלגות החרדיות, פוסל את מי שאתה קורא להם 'משיחיים' – שזה הציונות הדתית ועוצמה יהודית, אז אתה נשאר רק עם השותפים מהמרכז והשמאל. איך אפשר?"
גם אתה היית שם.
"הייתי במקום הזה ב־2021, ואני לא יכול להיות במקום הזה אחרי שבעה באוקטובר. האם אנחנו יכולים היום בעידן טראמפ, שבו אולי יהיו לנו שוב אפשרויות בנושא הריבונות, להקים מפלגה שמבוססת על לפיד וגולן? אז הייתה תקופה אחרת, עם אתגרים אחרים ואפשרויות אחרות. היום אנחנו מתמודדים עם אתגרים ביטחוניים כבירים ועם הזדמנויות בתחום המדיני, וההרכב חייב להתבסס על הצד הימני, הוא בוודאי לא יכול לפסול את כל הצד הימני. זה היה הדבר הבסיסי שבו לא הסכמנו. אותה תנועה עוברת גם על נפתלי בנט, ואני חושב שהוא טועה. אם מכל העיתונאים שמובילים יום־יום אג'נדה של שמאל מובהק הוא בחר לתקוף דווקא את עמית סגל, אני מרגיש שהוא נסחף אל אותו מקום, וזה לא נכון.
"המדינה לא נמצאת שם, הציבור לא נמצא שם, ואסור להיות שם. אני יכול להיות אחראי רק על הבחירות של עצמי. עשיתי את המהלך שעשיתי לפני יותר מארבע שנים, האמנתי במה שעשיתי. אני לא יכול להצטער על משהו שהאמנתי בו, אבל המציאות היא פקטור שצריך להביא בחשבון. קיבלתי את ההחלטות שלי – גם של ההצטרפות לממשלה וגם של החזרה לליכוד – מתוך מקום של שלמות שזה הדבר הנכון. שמעתי לאחרונה בטלוויזיה שני אנשי שמאל שאומרים שבגדתי בערכיי. באילו ערכים בגדתי? אולי בערכים שלהם. אני הלכתי כל החיים בדרך מאוד ברורה. גם כשהתמודדתי מול נתניהו, לא התמודדתי מולו כאיש שמאל. בשם מה אתם דורשים ממני משהו? אתם תמכתם בי? הלכתם איתי? הצבעתם לי?"
מעורבת, לא מתווכת
בוא נעבור לנושא המדיני. אתה חושש מקשרים של גורמים ישראליים עם קטאר?
"קטאר היא מדינה עוינת. למרות זאת, לאורך השנים היו כנראה קשרים מסועפים איתה של בכירים במערכת הביטחון. בעניין החקירה, יש עליה צו איסור פרסום, והאמת היא שאין לי מידע ואני לא יכול להיות לא חוקר ולא שופט".
היה נכון להשתמש בקטאר כמתווכת בינינו לחמאס?
"אני לא חושב שאפשר להתייחס אליה כמתווכת. יש לה קרבה יתרה לחמאס, ולכן התואר מתווכת לא הולם אותה. עם זאת, ישראל קיבלה החלטה בשלב מוקדם מאוד שלצורך שחרור החטופים היא מוכנה להיעזר גם בקטאר ולכן היא מעורבת, לא מתווכת".
החזרה ללחימה כעת היא כדי ללחוץ על חמאס לשוב למו"מ, או עד מיטוטו?
"יש יעדים למלחמה. יעד אחד הוא החזרת החטופים, ויעד נוסף הוא שינוי המציאות הביטחונית, כולל מיטוט שלטון חמאס והסרת האיום באמצעות פירוז. לא ויתרנו ולא נוותר על המטרות הללו. האם נצליח להגיע לשחרור החטופים כתוצאה מהפעולה הצבאית? אני מקווה שכן. אבל היה לנו די ברור שבלי פעולה צבאית, לא תהיה שום התפתחות".
"העוצמה של הממשלה היא היציבות שלה והיכולת לנהל מלחמה, בלי שכל גורם יוכל לאיים עליה ולהפיל אותה. ההצטרפות שלנו לממשלה הביאה את היציבות הזו, ואפשרה את עסקת החטופים בינואר"
גם ככה ניתנו להם שבועיים של הפסקת אש.
"נכון. היו שתי הצעות של השליח האמריקני סטיב ויטקוף, אמרנו להן כן, חמאס אמר לא. הגענו למבוי סתום, ועשינו את מה שהיינו צריכים לעשות – שזה לחדש את המהלך הצבאי. אני לא מוכן לקבל מראש תכתיב לשלב ב' על פי עמדות חמאס. חמאס מנסה להכתיב לישראל תנאי כניעה באמצעות השימוש בחטופים. הוא רוצה נסיגה מלאה, ערבויות בינלאומיות שימנעו את חידוש הלחימה, שיקום עזה כשחמאס נשאר הכוח הדומיננטי – אנחנו לא יכולים לקבל את זה. זו עמידה לא פשוטה. חלפו שנה וחצי, זו תקופה ארוכה, הציבור רוצה להיות אחרי מצב המלחמה, הציבור רוצה ובצדק חזרה של החטופים בהקדם, וכל הדברים חשובים מאוד. אבל צריך להיזהר מלהיכנס לאותו מקום שאליו חמאס מנסה להוביל אותנו, ועד היום ממשלת ישראל בתבונה רבה השכילה לא להיכנס אליו".
בכלי תקשורת ערביים פוסמה הצעה מצרית, שכוללת שחרור חמישה חטופים תמורת חזרה להפסקת האש והכנסת הסחורות.
"עדיין יש ניסיון להביא לשחרור חטופים. בזמן שאנחנו מדברים חמאס מתעקש על עמדות שלא יכולות להביא לעסקה. אני מקווה שיהיה בכך שינוי".
כחבר קבינט, יש לך בראש תוכנית איך ממוטטים את חמאס?
"התוכנית הזו טרם הוצגה לנו. היא תוצג בתוך זמן קצר בידי צה"ל. כחבר קבינט אשאל את כל השאלות הקשות, על בסיס הניסיון שלנו בשנה וחצי האחרונות. אנחנו לא רשאים לצאת מנקודת הנחה שזה יעד בלתי ניתן להשגה. ישראל הוכיחה שאפשר לנצח אויבים חזקים יותר. נחוצים פה נחישות, שיקול דעת ותבונה. ונכון, אנחנו מנהלים את המלחמה הזו כששבעה באוקטובר עדיין איתנו כי החטופים הם שבעה באוקטובר, וזה דבר שצריך כל הזמן לקחת חשבון גם בחתירה ליעד וגם בדרך שבה מנהלים את המלחמה. מזל שקיבלנו את ההחלטות האלה, ואני מרגיש שהייתה לי הזכות להרים את היד פעמיים על שתי החלטות על עסקאות, החלטות קשות עם מחירים כואבים, אבל אני בטוח שהן היו ההחלטות הנכונות".
תוכנית ההגירה מרצון של הנשיא טראמפ עולה בקבינט כתוכנית עבודה ישראלית?
"זה רעיון שהתחילה עבודה לקדם אותו. אם יש אדם שרוצה להגר ומדינה שמוכנה לקלוט, זה הדבר הכי מוסרי ופרקטי. הרעיון הוא לאפשר בחירה חופשית, מתוך ידיעה שיש רבים שרוצים להגר".
משרד החוץ שותף בצוות הבין־משרדי, המִנהלת הייעודית שהוקמה לעניין, בראשות שר הביטחון. בנוגע לפניות למדינות כדי שתקלוטנה עזתים, סער אומר כי לא ניתן להתייחס למה שישראל או ארה"ב עושות בנושא.
לקרוע את המסכה
משימה חשובה נוספת על שולחנו של שר החוץ בתקופה הנוכחית, היא להבהיר לעמיתיו האירופים מהן פניו האמיתיות של השלטון החדש בסוריה. "הנושא הזה עולה כל הזמן מול האירופים. יש להם אינטרס מובהק ביצירת סוריה חזקה ויציבה, שתאפשר להם להשיב פליטים סורים שנמצאים באירופה ומייצרים קושי פוליטי לממשלות באירופה. אנחנו מעמתים אותם עם האופי האמיתי של המשטר בדמשק, עם מעשי הטבח שהוא כבר עשה בעלווים, עם האופי האסלאמיסטי והלא מכיל של המשטר הזה ועם הדאגה למיעוטים – בעיקר הכורדים והדרוזים. בלי ספק זו תקופה מעצבת לסוריה, שעדיין לא התייצבה. מה שחשוב לנו הוא האינטרסים הביטחוניים בדרום סוריה כדי למנוע איום אסלאמיסטי בגבול שלנו. הפעולות שנקטנו בתפיסת השטח, וגם השמדת רוב מערכות הנשק של צבא סוריה כדי שלא ייפלו בידיים של אסלאמיסטים, הן מהלכים חשובים מאוד ששיפרו את המצב הביטחוני".
הירי השבוע מלבנון למטולה הפתיע אותך?
"יש הפתעות כל הזמן, והיה חשוב לוודא שהדברים לא יחזרו למה שהם היו בלבנון ובגבול שלנו עם לבנון, לא מבחינת אפשרות התקיפה של חיזבאללה, לא מבחינת התחמשות הארגון ולא מבחינת שיקומו באמצעות כסף איראני. לכן הייתה תגובה תקיפה מאוד. צריך למנוע את התבססותו של חיזבאללה בלבנון בכלל ובאזור הגבול בפרט. אנחנו עומדים לא רע במשימה הזו, ואני מאמין שאפשרות הפלישה של כוחות רדואן שהייתה להם לפני 8 באוקטובר, לא קיימת ולא תחזור".
הדיאלוג הצפוי עם לבנון בשותפות אמריקנית, אומר סער, לא אמור להוות איום. להפך, מדובר בהליך "חיוני וטוב". "נקבעה ישיבה בנאקורה, וגם מבחינת התכנים יש צוותים בין־משרדיים של משרד החוץ ושל המל"ל. יש לנו עניין שהסכם הפסקת האש יישמר, ויש עניין עוד יותר גדול שיהיה תהליך של שינוי בלבנון".
אתה שותף לאופטימיות של שינוי עד כדי נורמליזציה?
"בשלב הנוכחי, אין לממשלת לבנון עוצמה פנימית מספקת כדי להתקדם לכיוון של נורמליזציה. אבל אני לא שולל בהמשך, אם יהיה שינוי בהרכב הכוחות בין ממשלת לבנון, צבא לבנון וחיזבאללה. עדיין מוקדם לזה. בשלב הזה אנחנו עדיין ממוקדים בנושא הביטחוני, בשימור וביצור ההישגים מול לבנון".
עד כמה אנחנו קרובים לתקיפה באיראן?
"היעד שלנו הוא מניעת נשק גרעיני מאיראן. אנחנו מחויבים ליעד הזה, נמצאים בשיח עם ארה"ב, ואין לי שום ספק שנדע לעמוד ביעד הזה".
אחד הדברים שהמאמץ הדיפלומטי בשבועות האחרונים הצליח להבהיר, הוא התרמית בהודעת הרשות הפלסטינית כי הפסיקה את מדיניות התשלום למחבלים ובני משפחותיהם. "אבו־מאזן אמר לבני עמו שהם ממשיכים לשלם, וגם בפועל – הם ממשיכים לשלם בצורה שונה, ומנסים לרמות את הקהילה הבינלאומית. המידע הזה בידינו, וחלקנו אותו גם עם שרת החוץ של האיחוד האירופי קאיה קאלאס. כשהייתי בבריסל בפברואר הראיתי לה מה אבו־מאזן אומר. יש לנו סרטון שלו בערבית שתורגם במשרד החוץ. בהתחלה, מיד לאחר הכרזת הרש"פ, שמעתי תגובות ממדינות אירופיות כמו גרמניה שבירכו על זה. היום הם לא חוזרים על הדבר הזה. גם ארה"ב לא קונה את המרמה שלהם".
לאחר חילופי הממשל בארה"ב, ההגבלות שמדינות שונות הטילו על מכירת אמצעי לחימה לישראל עדיין מטרידות?
"עדיין יש מדינות שלא מספקות לנו דברים מסוימים, כמו בריטניה. אנחנו צריכים להיות ערוכים למלחמה בכמה חזיתות כל הזמן. זה אחד הלקחים של המערכה האחרונה, ולכן צריכים מלָאים בכל ההקשרים – האיכותיים והכמותיים. אחרי חילופי הממשל, ארה"ב בהחלט הסירה מגבלות שהיו קיימות והעבירה לנו הרבה פצצות ודחפורי D9. גם בגרמניה, שעומדת בפני שינוי בשלטון בעקבות הבחירות, הקנצלר הבא הודיע שיאפשר לישראל נשק להגנתה. אבל ברוב המדינות האירופיות עדיין יש הגבלות על מכירת נשק לישראל, וזה בהחלט אתגר גדול. האתגר למדינת ישראל הוא גם לקיים יותר ייצור באופן שיצמצם את הצורך שלנו בהסתמכות על מדינות זרות, וגם את זה אנחנו עושים. צריך להבין שבכל העולם, בעקבות המלחמה באוקראינה והתפתחויות אחרות, יש עלייה דרמטית בתקציבי הביטחון וגידול בביקושים, ואין גידול דומה בהיצע. לכן ההתחמשות היא אתגר מאוד גדול".
חילופי השלטון בארה"ב מאפשרים לשנות את השיח הדיפלומטי מול מדינות אירופה?
"זה אתגר היום, כשארה"ב ואירופה מדברות שפה אחרת. צריך לדבר גם עם אירופה ולהבין איפה עומדת דעת הקהל בכל מקום. גם כשממשל איתך ותומך בך, צריך לטפח מערכות יחסים עם מי שנמצא באופוזיציה. האתגר של הדיפלומטיה הציבורית הוא יותר מלהסתדר עם ממשלות, צריך לדעת לדבר עם חברה אזרחית על כל המגוון שיש בה. יש לנו אתגר ענק בארה"ב וגם באירופה עם צעירים מתחת גיל 30. יש שם שחיקה בתמיכה בישראל. זה אחד היעדים שהצבנו לעצמנו. משרד החוץ מטפל אסטרטגית וטקטית גם בתופעה של רדיפת חיילי צה"ל בחו"ל".
הפגנות פרו־חמאסיות היו בעיה בביקורים שלך בחו"ל?
"בחלק מהנסיעות שלי היו הפגנות, לא מאוד המוניות, והן לא השפיעו על הלו"ז. לפעמים זה מגיע למקומות כמעט משעשעים – כמו נסיעה ללונדון שתוכננה ובוטלה, אבל ההפגנה נגדה התקיימה בכל זאת".
