בדצמבר 2006 הטילה מועצת הביטחון של האו"ם סנקציות על איראן בפעם הראשונה. בשנים שקדמו להחלטת המועצה פגעו רוסיה וסין ביוזמות בינלאומיות להעמיד את איראן לדין על הפעילות הגרעינית שביצעה, אך בהצבעה על השתת הסנקציות לא רק שרוסיה וסין לא ניצלו את זכות הווטו שלהן במועצת-הביטחון, אלא שהן אף תמכו בה. עם זאת, בשנים שלאחר מכן הן חזרו לסייע לאיראן באמצעות החלשת הסנקציות ועידוד של ויתורים מצד המערב.
לפני כשבועיים, ב-14 במארס, נפגשו שלושת סגני שרי החוץ של סין, רוסיה ואיראן בבייג'ינג. מטרת הפגישה הייתה לגבש מדיניות בנוגע לסוגיית הגרעין האיראני. המפגש עצמו לא הביא עמו בשורות וכלל בעיקר הדהוד מסרים מהעבר. ההצהרה המשותפת שפורסמה לאחר המפגש גינתה את הטלת "הסנקציות החד-צדדיות והבלתי חוקיות נגד איראן" והבעת רצון להגיע לפתרון דיפלומטי. מאידך, קיום המפגש כשלעצמו היה אקט דקלרטיבי שאותת לעולם כי שלוש המדינות ניצבות יחד בחזית אחת. הפגנת האחדות הזו עשויה להיות בעלת השפעות מעשיות מידיות, בהתחשב בפקיעה החלקית של תכנית הפעולה המקיפה המשותפת בשנת 2025 – לרבות הוראת ה-"snapback" (חזרה לאחור), המאפשרת לאו"ם להטיל סנקציות מלאות על איראן אם צד ל-JCPOA מפעיל את המנגנון. על האינטרסים הפנימיים של רוסיה וסין, והאם הם הולכים יד ביד עם האינטרסים האיראניים ופרויקט הגרעין.
סין: להיות עם, להרגיש בלי
כפי שכתב הגנרל הסיני ליו מינגפו בספרו "החלום הסיני", המטרה המרכזית של סין במישור הגלובאלי היא להפוך למעצמה המובילה בעולם, ובהיבט הזה שמירה על חזית אחידה עם רוסיה ואיראן משדרת חוסן אל מול הציר הפרו-אמריקני והמערב. במזרח התיכון המטרה של סין היא לשמור על יחסים טובים עם כל הכוחות המקומיים ולהבטיח אספקת אנרגיה יציבה מהאזור שמספק קרוב למחצית מהנפט המיובא שלה.
מחד, איראן היא שותפת סחר מרכזית של סין בעיקר בתחום האנרגיה, הגם שאינה חשובה כבעבר. טהראן מספקת לבייג'ינג שיעור משמעותי מהנפט שלה ובמחיר מוזל מאוד לאור הסנקציות המערביות. המצב הקיים שבו קיימות סנקציות כבדות על תעשיית האנרגיה האיראנית ומאידך סין לא משלמת מחיר מול המערב על כך שהיא ממשיכה לקנות נפט איראני במחיר מוזל (גם אם במתכונת חלקית) משרתת היטב את האינטרס הכלכלי הסיני. מנקודת המבט הסינית, פגיעה במתקני הגרעין של איראן תפגע בשותפה שלה כנגד הציר הפרו-אמריקני ועלולה גם לפגוע באספקת הנפט לסין.
מאידך, בייג'ינג נוקטת במדיניות של הימנעות מעימות והיא מציגה את עצמה כגורם מתווך באזור. ככזו, היא מרבה להבליט את הסכם איראן-סעודיה משנת 2023, שאת חתימתו היא אירחה ובעקבות כך זכתה לשבחים. העמדה העקרונית הזו מונעת מסין לקחת את הצד האיראני באופן אוטומטי וקבוע, למרות שהיא מנסה לסייע לאיראן לחמוק מסנקציות.
במהלך המלחמה עלו גם טענות לפיהן סין סיפקה נשק לחמאס, שכן כלי נשק סיניים מצאו את דרכם לידיו של ארגון הטרור בעזה, לרבות טילי נ"ט, מקלעים ורובי AK-47, אך דו"ח של הפרלמנט הבריטי מצא כי החימושים הגיעו ממדינות מוסלמיות שרכשו את הנשק מסין – בין היתר: איראן, עיראק, לוב – ומשם הוא התגלגל לרצועה.
רוסיה: אחרי המעשים נמשכים הלבבות
לעומת הסינים, הרוסים משחקים באופן גלוי יותר. כמדינה בעלת משאבים טבעיים רבים רוסיה רגישה הרבה פחות לפגיעה באנרגיה האיראנית, והיא מייצאת בעצמה דלקים מאובנים למדינות שונות במזרח התיכון, כגון טורקיה, סעודיה, האמירויות, לוב ואחרות. בניגוד לסין היא גם לא מנסה לצייר עצמה כגורם מתווך, אלא תומכת במוצהר בגורמים המשרתים את האינטרס שלה, ובעיקר באיראן ועד לא מזמן גם בסוריה של אסד, כאשר שיתוף הפעולה שלהן בסוריה קירב בין רוסיה לאיראן.
מאז, השתיים תמכו זו בזו צבאית, כאשר הרוסים מספקים לאיראנים מערכות הגנה שונות ומאידך מקבלים כטב"מים, טילים ורחפנים ששימשו אותם במלחמה באוקראינה. רוסיה אומנם לא תיפגע ישירות מפגיעה במתקני הנפט האיראניים, אך התמיכה ההדדית בין המדינות כאמור בשנים האחרונות הופכת על פניו את האינטרס הרוסי לכזה שמבקש למנוע תקיפה אמריקנית/ישראלית של מתקני הגרעין.
רובד נוסף של יחסי מוסקבה-טהראן מתבטא באופן שבו רוסיה משתמשת בהם כמעין מנוף להפעלת לחץ על המערב. בשנת 2010 גורמים רוסיים הצהירו כי יתמכו בהחלטת מועצת הביטחון כנגד פרויקט הגרעין האיראני, אם האמריקנים יסכימו להפשיר את הסכם שיתוף הפעולה הגרעיני האמריקני-רוסי, שהוקפא בעקבות הפלישה לגיאורגיה שנתיים קודם לכן. גם בתחילת דרכו של ממשל ביידן הרוסים ניסו להצטייר כגורם מתווך בין האמריקנים למשטר האייתוללות, אך הפלישה לאוקראינה סתמה את הגולל על המהלך ההוא.
ההתקרבות בין טראמפ לפוטין ורצונו של האחרון לסיים את המלחמה עם אוקראינה בהסדר מיטבי, העלתה באיראן את החשש לפיו האינטרס הרוסי יהיה להזניח אותם, אך על פניו נראה שמדובר בתרחיש פחות סביר וכי מוסקבה תצטרך לקבל הצעה מפתה מאוד כדי לזנוח את שותפתה הקרובה.
הגרעין הקשה
איראן קרובה מתמיד לגרעין. לפי דו"ח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) שנחשף בסוכנות הידיעות AFP, נכון ל־8 בפברואר היו לאיראן 274.8 ק"ג של אורניום מועשר ברמה של 60%. לפי סבא"א, כ-42 קילוגרמים של אורניום מספיקים לייצור פצצת אטום אחת, כך שאיראן תוכל לייצר כ-6 פצצות אם תעשיר את האורניום במידה מספקת של כ-90%.
אם ב-2006 בבייג'ינג ובמוסקבה עוד הסכימו להטלת הסנקציות על איראן, במאמץ המערבי הנוכחי לפגוע בפרויקט הגרעין האיראני כנראה שהן ינסו לסכל מהלך כזה ויציעו חלופות מרוככות בהרבה וודאי לא יתמכו בדרישות האמריקניות המקסימליות, כגון פירוק מעגל הדלק הגרעיני של איראן. אחרי שהקדנציה השנייה של טראמפ נפתחה ברגל שמאל בכל הנוגע ליחסים עם הסינים על רקע המכסים ההדדיים שהוטלו, סביר להניח שאם השיחות עם איראן ייכשלו, בייג'ינג תתלה את האשמה בוושינגטון, אך כאמור במוסקבה – על רקע הקרבה בין נשיאי המדינות – המצב מורכב יותר.
כאשר איראן קרובה מתמיד לגרעין ובפרט לאחר שמערכת ההגנה האווירית האיראנית נפגעה ולפי גורמים מודיעיניים טרם התאוששה לגמרי, ובזמן שהזרועות האיראניות במזרח התיכון נפגעו משמעותית ויכולתן להצטרף ל"מכה השנייה" מוגבלת מאוד, נראה שארה"ב וישראל מגיעות לנקודת הכרעה. הרפובליקה האסלאמית שועטת לנשק גרעיני ורק תקיפה מאסיבית של מתקני הגרעין הרבים – הפזורים במדינה העצומה ששטחה גדול פי 80 מזה של ישראל – והמוגנים היטב, כאשר חלקם תת-קרקעיים, עשויה לעצור את הקטר האיראני.
ספק רב אם שיחות הגרעין מסוגלות להניב הסכם שימנע מאיראן להגיע ל"פרוץ" הגרעיני אליו היא מייחלת כל-כך. אם כן, הדרך לשם תעבור דרך איומים בתקיפה צבאית ככל שאיראן תפרוש מאמנת הנשק הגרעיני ותמנע ביקורות של סבא"א בכלל המתקנים שלה וגישה מלאה לכל החומרים הרלוונטיים. אם יש היתכנות להגיע להסדר כזה, הוא כנראה יעבור בעזרת מעורבות רוסית.
לצד הפעולות הישירות נגד הגרעין, ארה"ב עשויה לפגוע בתעשיית האנרגיה האיראנית על-ידי התנהלות חכמה מול סין. בתחילת הקדנציה של טראמפ סין חתכה משמעותית את שיעור הנפט שהיא מייבאת מאיראן, אך בדיעבד הסתבר שגופים פרטיים בסין ממשיכים לרכוש אותו דרך נמלים פרטיים. יתכן שטראמפ יוכל להשיג שתי ציפורים במכה אחת ולבטל את המכסים שהוטלו על סין בתמורה להתחייבות סינית לאכוף את הסנקציות על הנפט האיראני, ובכך להימנע ממלחמת סחר ובד-בבד לפגוע בזרימת הכספים מסין לאיראן שנאמדת במיליארדי דולרים, ולו באופן חלקי. עם זאת, סביר להניח שכדי להשיג הסכמה סינית להפנות עורף לבת-בריתה, טראמפ ייאלץ להציע לנשיא סין, שי ג'ינפינג, תמורה מפתה במיוחד שלא תתמצה בביטול המכסים בלבד, כאשר היהלום שבכתר מבחינת הסינים הוא הכרה בריבונותה על טאייוואן, מתנה שטראמפ לא צפוי להעניק לה.
באופן דומה, ההצעה האחרונה של מוסקבה לתווך בין ארה"ב לאיראן מתלווה לציפייה שהאמריקנים יקלו בסנקציות שהוטלו עליהם בעקבות הפלישה לאוקראינה. מהזווית הישראלית, יש לקוות שהבית הלבן לא ינקוט בצעד הזה בטרם הושגה התקדמות ממשית בחזית האיראנית, ושיבחן כל הצעה רוסית בעניין בעין חשדנית.
