לאחר דיונים ארוכים וסוערים, תקציב המדינה לשנת 2025 אושר לקריאה שניה ושלישית במליאת הכנסת. מדובר בתקציב הגבוה אי פעם, כאשר היקפו הכולל הוא כ־756 מיליארד שקלים: זינוק של 20.6% לעומת מגבלת ההוצאה בשנה שעברה, הנובע בעיקר מהגידול בהוצאות הביטחון.
באופן צפוי, לאורך גיבוש התקציב כולו הושמעה ביקורת ציבורית נוקבת ורחבה באשר לאופיו והרכבו. עם זאת, נדמה כי אזרחים רבים עדיים לא הבינו האם וכיצד המהלך יכול להשפיע לטובה או לרעה על חייהם.
"אנו נמצאים בתקופה של מצוקה – בגלל המלחמה, נכנס פחות כסף לקופת המדינה", פותח ד"ר אלכס קומן, פרשן כלכלי בכיר ומרצה במכון הטכנולוגי חולון -HIT , בריאיון למקור ראשון. "אין תיירות, תחום הבנייה נחנק, כספי ההייטק לא נכנסים. אלפי עסקים סגרו את פעילותם בצפון ובדרום. כמובן, מנגד, יוצאים הרבה מאוד כספים. אולי יותר מכל שנה אחרת. בין אם זה לאנשי המילואים, למימון המלחמה או לשיקום האזורים שנהרסו. המצב הזה מכניס אותנו לגירעון תקציבי".
לדבריו של הפרשן, האשם במצב הכלכלי הקשה הוא בראש ובראשונה שר האוצר. "כל אדם שהיה נבחר לשר האוצר, היה שואל את עצמו – איזה סעיפים אפשר לחסוך בהם. איזה סעיפים הם לא חיוניים", הוא מסביר. "השר סמוטריץ', בתחילת המלחמה, דיבר על לסגור עשרה משרדי ממשלה, אחרי זה דיבר על לסגור חמישה ובסוף הוא פתח עוד משרד ממשלתי חדש. זאת אומרת, אין שום סעיף תקציבי משמעותי ששר האוצר קיצץ בו. כלום, שום דבר. לכן זה תקציב חסר אחריות".
הביקורת ממשיכה. "בעבר, אחרי המלחמות, היו שרי אוצר שהכינוי שלהם היה 'אין לי'. שרים שהיו עושים קיצוצים רוחביים בכל משרדי הממשלה", אומר ד"ר קומן. "אני חושב על הכלכלה הישראלית בתור רכבת שהקטר שלה זה ההייטק, שראינו עכשיו את האקזיטים היפים שלו, ואחר כך יש את שאר הקרונות, ובסוף יש סלע גדול מאוד שנגרר אחרי הרכבת הזאת, והסלע הזה גדל במהירות הבזק מול העיניים שלנו. אנחנו צריכים שהסלע הזה יתרום". לטענתו של הפרשן, הסלע הגדול מאוד זה הציבור החרדי.
"אני אצא מהארון", מכריז הפרשן. "גם אני יהודי. אין לי שום דבר נגד היהדות, אני לגמרי בעדה. עם זאת, אין סיבה שהאנשים האלה לא ילמדו מקצועות ליבה ולא יוכלו להשתלב בכלכלה. אגב, דווקא הנשים מעורבות בהייטק ואני מתלהב מהן, אבל הייתי מצפה שגם הגברים יעשו זאת". אבל זה הכול. מעבר לכספים שהוקצבו לטובת המגזר החרדי, רבים טעונים כי תקציב המדינה לשנת 2025 נטול כל מנוע צמיחה קריטי כל כך עבור מדינה ששואפת לכלכלה בריאה ומשגשגת. ביניהם, גם ד"ר קומן.
"במסגרת התקציב, הממשלה אמורה להשקיע בצמיחה. הרי יש דברים שמשפיעים בטווח המיידי ויש דברים שמשפיעים בטווח הארוך – על הילדים ועל הנכדים שלנו. תחום ההשכלה, לדוגמה", הוא מסביר. "ובכן, התקציב החדש עושה ההיפך. הוא מקצץ משכר המורים, שממילא נמוך בחינוך הממלכתי ושמכשירים בפועל את האנשים שעשו את האקזיט של וויז, ומנגד מגדיל את שכר המורים בחינוך הלא-ממלכתי, מה שמבטיח שיהיה בעתיד דור שאין לו שום ערך מבחינת תעסוקה".
גם באשר לסוגיית תקציב הביטחון, ד"ר קומן מאמין כי חשוב לנהוג באופן אחראי הרבה יותר. "הביטחון חייב מן הסתם לגדול, אבל רצוי להפעיל עליו איזשהו מנגנון של ביקורת", הוא מציין. "אי אפשר לתת צ'ק פתוח ולהגיד – 'יאללה חבר'ה, יעלה כמה שזה יעלה'. פשוט אי אפשר. עם כל המצוקה ועם כל הצורך, לא יכול להיות מצב של גם וגם. ואני לא רואה התייחסות לזה. אני לא רואה מישהו שבא ואומר שחשוב להשקיע, נניח, בשריון ובמערכות הגנה האווירית, אבל פחות בחיל הים".
תקציב ביטחון של 110 מיליארד
בשונה מאוד ממנו, ארז צדוק, מנכ"ל אביב בית השקעות, טוען כי התקציב המדובר דווקא מאוזן ואחראי ביותר. "מדובר בתקציב טוב יחסית לתקציב מלחמה", הוא מבהיר בריאיון למקור ראשון. "מצד אחד יש בו דגש על התמיכה בצפון, בדרום ובאנשי המילואים, ומצד שני יש בו גם מנועי צמיחה – למרות שרבים טוענים שלא. לדוגמה, הכי קל היה לדחות את כל נושא התשתיות בשנה או בשנתיים, אבל הממשלה לא עשתה את זה כי היא מבינה שתשתיות זה מנוע צמיחה משמעותי מאוד".
כאמור, אחת הטענות הרווחות באשר לתקציב החדש היא שאין בו קיצוץ משמעותי. לדברי המומחה, זה לא נכון. "37 מיליארד שקלים קוצצו – זה לא קצת", אומר צדוק. "הגענו לגירעון של 4.9 אחוזים. אני מזכיר שהגירעון בתקופת הקורונה הגיע ל־7.8 אחוזים. היום ישראל נלחמת בשבע חזיתות שונות, והגירעון בכל זאת נמוך יותר. מדוע? בזכות אותו הקיצוץ של 37 מיליארד שקלים. בסוף, צריך להבין, אנחנו עם תקציב ביטחון של 110 מיליארד שקלים. ומי שטוען שזהו סכום מוגזם, מדבר מתוך אג'נדה פוליטית".
צדוק סבור כי הבעיה לא נוגעת רק בסוגיות כלכליות, אלא בתפיסות מחשבתיות שמאפיינות את החברה הישראלית. "מבקשים שלא לפגוע בעשירים כי זה יפגע בצמיחה הכלכלית של המדינה. מבקשים שלא לפגוע במעמד הביניים כי הוא זה שנושא בנטל. מבקשים שלא לפגוע בחלשים כי זה לא הוגן. מנגד, כולם מבקשים גם קיצוצים. כולם רוצים תקציב אחראי, אבל אף אחד לא רוצה להיות זה שייפגע", הוא מנתח. "בסך הכול, אני חושב שהתקציב החדש מביא תוצאה מאוזנת, במינימום נזקים".
גם באשר לסוגית תקציבי החרדים, ד"ר קומן וצדוק חלוקים. "בסיס הבעיה עם החרדים נובעת מכך שהכספים המיועדים להם ולישיבות ההסדר, נמצאים במסגרת הכספים הקואליציוניים", מכריז צדוק ומיד שואל: "למה? למה התקציב של תיאטרון הבימה נמצא במסגרת תקציב המדינה והתקציב של תאגיד השידור הציבורי נמצא בתקציב המדינה – ודווקא הישיבות נמצאות בכספים קואליציוניים? למה הם לא בתקציב המדינה? התשובה היא שמה שנמצא בתקציב המדינה עובר משנה לשנה בשקט".
במילים אחרות, מנכ"ל אביב בית השקעות מאמין כי הכספים אלו נועדו לעורר מחלוק בין המחנות. "כספי הישיבות הם לא בתקציב המדינה כדי שידברו עליהם כל שנה, כדי שיכעסו עליהם כל שנה, כדי שינסו לקצץ בהם כל שנה", הוא מדגיש. "האתגר של מפלגת הציונות הדתית, של החרדים, של שר האוצר ושל הממשלה כולה הוא להפסיק עם נושא הכספים הקואליציוניים ולהכניס אחת ולתמיד את הישיבות לתקציב המדינה. ישיבות ההסדר בכלל צריכות להיות חלק מבסיס התקציב, אין סיבה שהן לא יהיו שם".
בתום שתי השיחות, ביקשתי מהפרשנים המוערכים להתעלם מעמדותיהם הידועות ולחפש משהו חיובי או שלילי בתקציב המדובר, בניגוד לכל מה שאמרו עד כה. "יש עכשיו סכסוך דווקא בין סמוטריץ' לשר הבינוי גולדקנופף בנושא הדיור המסובסד, מפני שרוב הדירות מיועדות היום לחרדים", אומר ד"ר אלכס קומן. "סמוטריץ' רוצה שלפחות חצי מהדירות יהיו מיועדות למילואימניקים משום שזה דבר לא צודק. אני חושב שזה דבר מבורך, פה אני דווקא בעדו", הוא מודה.
"הדבר השלילי ביותר בתקציב החדש זו עובדה שיש שלושים ומשהו משרדי ממשלה", מצהיר ארז צדוק בלי להסס. "אני הייתי רוצה לראות לא יותר מעשרה משרדי ממשלה, כי כל השאר הם די מיותרים. אורי אורבך ז"ל הבדיל פעם בין 'משרד ה' ל'משרד ל'. הוא אמר שכל משרד שהוא 'משרד ה' הוא נחוץ. כמו משרד הביטחון, הפנים, האוצר והבריאות. מנגד, 'משרד ל' הוא לא נחוץ. המשרד לשוויון החברתי והמשרד לאזרחים ותיקים, לדוגמה".
לדבריו, רק פתרון אחד יכול לפתור את הבעיה. "צריך לסגור את אותם המשרדים, בעיקר מפני שהנזק שלהם לא בהכרח בא לידי ביטוי בעלויות שלהם, הרי העלויות שלהם יחסית לתקציב המדינה די נמוכות, אלא בדוגמה האישית. כשרוצים שהציבור יישא בנטל, גם הממשלה צריכה לשאת בנטל ולהוריד מהכיבודים שלה. בנוסף, הנזק הוא גם פיננסי ופוגע בעיקר בנושא ההתייעלות – המשרדים הופכים את עבודתם להרבה פחות יעילה ובסוף, פעם נוספת, זה פוגע באזרח הקטן".
