על הקיר מאחורי שולחנו של שגריר ישראל בוושינגטון ד"ר יחיאל לייטר תלויה תמונה של בנו הבכור, רס"ן במילואים משה לייטר, שנפל בקרב בעזה בנובמבר 2023. "לא הייתה לי שום כוונה לחזור לתחום הציבורי", אומר השגריר השבוע, בריאיון ראשון מאז נכנס לתפקידו. "היו לי כמה הצעות מראש הממשלה בשנים האחרונות ולכולן סירבתי. אבל כשהוא פנה אליי לפני כמעט שנה – זה נשמר בסוד הרבה זמן – לגבי תפקיד השגריר, הייתי צריך רק 30 שניות כדי להגיד כן. מאז שבני נהרג, אני מחפש עוגן חדש בחיים ואני מרגיש שאני צריך לחיות גם בשבילו. אז באיזשהו מקום אני בורח מהשכול, אבל בורח למקום טוב, חיובי, בונה".
לייטר שימש בעבר משנה למנכ"ל משרד החינוך, ראש מטה שר האוצר נתניהו וחבר דירקטוריון חברת נמלי ישראל. הוא אב לשמונה, מרצה לפילוסופיה, עמית בכיר לשעבר במרכז שלם, ולישראל עלה מארה"ב בשנת 1978. למד בישיבת ההסדר בקריית־ארבע, ובמסגרתה התגייס לצה"ל והשתתף במלחמת שלום הגליל. בשנת 1984 נמנה עם ראשוני המתיישבים באדמות ישי שבחברון.
אנחנו משוחחים ביום רביעי בערב, לפני פרסום תוכנית המכסים של טראמפ שיוטלו גם על ישראל. התפקיד הדיפלומטי, הוא מתאר, מזמן שלל מפגשים מעניינים שבהם לעיתים בן השיח מופתע כשהתדמית של השגריר הנוכחי נסדקת. "אני יכול לשבת עם דמוקרטים, כמו הסנטור הדמוקרטי דיק דרבין, שהצביע בעבר בעד אמברגו נשק על ישראל, ולנהל שיחה טובה מאוד. אני עובר מאירוע לאירוע, מציבור לציבור, כמו דרשות בכנסייה, שיחות עם סטודנטים יהודים ("שהיו בקו החזית בשנה וחצי האחרונות") ומפגש עם יזמי הייטק ישראלים".
נורמליזציה בין ישראל לסעודיה היא דבר שעוד יקרה?
"לפני המלחמה ביליתי הרבה זמן באבו־דאבי כחוקר אקדמי, בשיחות עם נציגי מכוני מחקר ערביים, גם מסעודיה. יש שמאוד רוצים, אומרים שזה הפתח לרפורמציה בתוך האסלאם, והמתנגדים רואים את זה כבל־יעבור. לתפיסתם, אם תיווצר נורמליזציה עם ישראל, הסכר לשינוי האסלאם ייפרץ. בקרב הרפורמיסטים יש רצון, והוא גדול מאוד. נכון שקשה להם עם המלחמה. קשה להם לדבר על נורמליזציה באופן גלוי, בלי שהם משלמים איזשהו מס שפתיים לפלסטינים. אני חושב שאפשר להתגבר על זה.
"אירחתי בביתי במהלך חודש רמדאן סעודת איפטאר. הגיעו חמישה אימאמים, שניים שיעים ושלושה סונים. פתחתי את הערב בסיפור על משה בני ועל מה הוא נלחם, ואז ביקשתי שנתפלל יחד לפני התפילה שלהם – לשחרור החטופים. ביקשתי מהאימאם לידי להוביל את התפילה, וכולנו פנינו למזרח, לכיוון ירושלים. התפללנו יחד, יהודים ומוסלמים, לשחרור החטופים. הם רוצים מאוד נורמליזציה. מבינים שהם חייבים להתקדם, שזה סוגר אותם בשלל נושאים, מפיתוח כלכלי ועד רמת החירות, החופש. הם צמאים לכך, ומבינים שזה עובר דרך ישראל. אנחנו בקרבנו מטילים ספק בנס שנקרא מדינת ישראל, אבל הם מסתכלים עלינו ורואים את הנס. זה בלתי נתפס שלפני שלושה עשורים אף אחד לא ספר אותנו, והיום רבים ממי שרוצים להגיע אל הממשל פה בוושינגטון עוברים דרך השגרירות הישראלית. הפניות שאני מקבל פשוט מדהימות. מאירופה, מדרום־אמריקה, מאסיה, מהמזרח התיכון.
"בשבוע האחרון למשל היו שמועות שהממשל עומד למכור מטוסי F35 לטורקיה. לא בטוח שזה נכון, ואם נכון לא בטוח שזה יעבור, אבל מי שמתנגד לזה לא פחות מאיתנו הם היוונים, שמאוד לא רוצים שיהיו מטוסים כאלה לטורקים. בשבוע שעבר הייתה קבלת פנים בשגרירות היוונית, והתקבלתי שם בכבוד שלא שיערתי. זה שונה מאוד ממה שהיה בארבע השנים האחרונות.
"מישהו כתב שדיברתי בצורה לועגת על הממשל הקודם באחד ממכוני המחקר. סתם הוציאו עליי לעז", מתייחס השגריר לפרסום באתר 'וואלה', על עימות בינו לביו יועצו לשעבר של הנשיא ביידן, ברט מקגורק. "לא דיברתי על אף אחד בצורה לעגנית. השיח שלי עם ברט מקגורק היה מאוד מכבד. חלקתי לו מחמאות על כך שהוא מבקר אותי בצורה מכובדת, וגם הוא אמר אותו דבר עליי. הוא אמר שיכולתי להדגיש יותר בדבריי את הסיוע שהממשל הקודם הגיש לנו במלחמה. אמרתי לו שהייתי צריך לפתוח בטוב שיש, אבל בוא נתמודד עם העובדה שבפועל כשהגעתי לכאן, הדבר הראשון שהייתי צריך להתמודד איתו הוא אמברגו נשק בפועל. אולי לא הטלתם אמברגו באופן רשמי, אבל מה שעשו כל הבירוקרטים בצל 'רוח המפקד', הוא לגרום לכל התהליכים שלא להתקדם. וזאת, בזמן שישראל במלחמה בשבע חזיתות ומנהלת כלכלת חימושים. אחר כך בצד אמרתי לו שאני יודע עד כמה הוא באופן אישי סייע לנו שלא תהיה החלטה של מועצת הביטחון נגד ישראל בימים האחרונים של הממשל, ואני מודה לו על כך, אבל אני צריך לתאר את כל האמת. הוא אמר 'כן, אתה בסדר'. סתם, הוציאו עליי מה שהוציאו, כדרכם בקודש של חלק מהעולם העיתונאי".
לא מסתפקים בהבטחות
הרחבת המהלך הצבאי בעזה השבוע מתואמת עם הממשל האמריקני?
"זו שאלה שנובעת מאי הכרה של הדינמיקה החדשה שיש עם הממשל. אני בקשר יומיומי עם המחלקה לביטחון לאומי. הרבה דברים קורים, העברת החימושים למשל. ישנה גם הפעילות בלבנון, הרצון מצד אחד לחזק את הנשיא עאון ומצד שני לשמור שהוא יעמוד על פירוק חיזבאללה. יש גם עניין סוריה: היינו שמחים אם הכוחות האמריקניים היו נשארים. לא בטוח שכולם בממשל מתנגדים לכך שהטורקים ייכנסו, לפחות לחלק מסוריה, ואנחנו מתעקשים שנישאר על רצועה ביטחונית בסוריה. זה דבר שצריך לדבר עליו יום יום. צריכים לשמור על יחסים טובים – גם עם מי שחושבים שצריך לנרמל את סוריה. אנחנו מסבירים שאין לג'יהאדיסטים היסטוריה ארוכה של דמוקרטיה", הוא אומר בחיוך ציני.
"בנושא של מצרים – בשבוע הראשון שלי בתפקיד ציינתי שיש בסיני הפרות שאי אפשר לחיות איתן. כמובן, היו ערוצי טלוויזיה שבהם התנפלו עליי. אמרו שאני לא מבין. עכשיו, יש גם בכירים שאומרים שנעשים דברים חמורים בנושא ההפרות המצריות. התפקיד שלי היה לסמן, להתחיל מהלך של תשומת לב לנושא, והממשל אכן לוקח את זה ברצינות רבה מאוד. ואמרתי להם – אם יש טענות של המצרים כלפינו על ציר פילדלפי, בואו נדבר גם על ההפרות האלו. הממשל הקודם התעלם ממה שמתפתח בסיני, וזה דבר שאסור להתעלם ממנו.
"אחד הדברים שראש הממשלה הכניס להסכם הפסקת האש עם לבנון הוא חדש – מבוסס על ביצועים. אחרי שבעה באוקטובר לא מקבלים יותר הבטחות, ולא מספיקה הבטחה של ממשלת לבנון שהם יפרקו את חיזבאללה באיזשהו שלב. המעשים שלנו תלויים בשלהם: אתה מפרק את חיזבאללה, נחזק אותך. לא תפרק את חיזבאללה, אנחנו נפרק אותו. ההסכמים שלנו צריכים להיות מבוססים על ביצועים, גם כלפי מצרים וכלפי הרשות הפלסטינית. אנחנו לא מחזירים את הרשות הפלסטינית לעזה. כמו שראש הממשלה אמר – הם חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון, כי בינתיים הם לא הוכיחו עצמם כשותפים לנורמליזציה ולשלום.
"לפעמים הימים הכי קשים שלי כאן הם השבתות, כי אני בקושי מרגיש אותן. שיחות בטלפון האדום, שיחות עם הבית הלבן וגם נסיעות. זה פיקוח נפש לאומי"
"בכלל, הנושא של חזרה ללחימה בעזה והפסקת אש נמשך 24/7. לפעמים הימים הכי קשים שלי כאן הם השבתות, כי אני בקושי מרגיש אותן. שיחות בטלפון האדום, שיחות עם הבית הלבן וגם נסיעות בדברים שצריך לטפל בהם פנים אל פנים. זה נותן גוון אחר למושג פיקוח נפש. זה פיקוח נפש לאומי. הייתה לי שיחה עם הרב רימון מגוש עציון לפני שיצאתי לפה, זה נתן לי בסיס לכך שאני עוסק בפיקוח נפש לאומי. אני מרגיש כל הזמן את גודל האחריות על הכתפיים".
להערכתך, חמאס ייענה לדרישות בנוגע לשחרור חטופים?
"זה קשור מאוד ללחץ הצבאי. פס הרוחב של הממשל הקודם בנושא הלחץ הצבאי היה צר מאוד. זה הכביד מאוד על המו"מ בנושא החטופים. כי הצד השני ידע שהאלטרנטיבות שלנו מוגבלות מאוד. כשהנשיא טראמפ אומר שיפתח את שערי הגיהינום, אלו בעצם אנחנו שפותחים את שערי הגיהינום, כי לא המארינס נלחמים אלא אנחנו – אבל זה אומר שארה"ב שותפה של ישראל. זה מה שהעולם שומע. הנשיא ונציגי הממשל, במיוחד מזכיר המדינה מרקו רוביו, מתייחסים אל חמאס כאל מקור הרשע. הם אומרים זאת. זה מזיז את כל השיח למקום אחר".
משנים את המוזיקה
לייטר מתאר את ביקורו של ראש הממשלה בסנאט לפני חודשיים, וכיצד התפתחה אצלו שם אחת התזות המרכזיות בנושא אנטישמיות, שאותה הוא מסביר בכל פורום שבפניו הוא מדבר. "ראש הממשלה סיים סקירה על שבע החזיתות, ואז פנה אליי ובהפתעה שאל אם אני רוצה לומר משהו. אמרתי לחברי בית הנבחרים הדמוקרטים והרפובליקנים שישבו שם – אתם כולכם מאוחדים במאבק באנטישמיות, תבורכו. אבל אני רוצה לומר לכם שכל עוד ראש ממשלת ישראל מגיע לפה והטיסה אורכת 13.5 שעות כי הוא לא יכול לנחות באירופה אם יצטרך טיפול רפואי או משהו, בגלל בית הדין הבינלאומי בהאג, אז תשכחו מניצחון על האנטישמיות. כי הוא היהודי מספר 1 בעולם. ואם הוא אחראי למותם של ילדים, לג'נוסייד, אז גם אני וגם כולנו, כל היהודים אחראים. הדבר הראשון בלחימה נגד האנטישמיות הוא הסרת עלילת הדם מראש ממשלת ישראל. אין הבדל בין ההאשמות של בית הדין בהאג להאשמות שאנחנו מכינים מצות מדם ילדים. אנחנו לא מכינים מצות מדם, ולא הורגים ילדים. נתוני הפגיעה שלנו באזרחים בעזה הם הכי נמוכים בהיסטוריה של לוחמה מודרנית. יכול להיות שאם היינו באמת אשמים במה שמאשימים אותנו – הבן שלי היה חי היום. הוא לא חי היום כי הוא נכנס רגלית עם הצוות שלו כדי למצוא מחבלים. הוא נהרג כי נזהר מלפגוע בחפים מפשע. זה מסר שאני מביא פה לכל הארגונים היהודיים. אנטי־ישראליות היא האנטישמיות החדשה.
"אגב, באותו מפגש היה חבר קונגרס שכל הזמן שאל על אלימות המתנחלים – בלי שום הקשר. מעין דקלום חסר אוריינטציה. ראש הממשלה ניצל את ההזדמנות לא להתגונן ולהתנצל אלא לדבר על הזכות של עם ישראל בארץ ישראל. אלו היה חמש דקות של שיעור היסטוריה מרתק.
"ביומי הראשון פה בתפקיד אמרו שאני צריך לכתוב מכתב למזכיר המדינה רוביו כדי לקבל את כתב ההאמנה של השגריר. כתבתי בפתיח שלו: אני מייצג את העם שארץ ישראל היא מולדתו. אני לא קולוניאליסט ולא אורח".
הנשיא טראמפ אמר במסיבת העיתונאים בבית הלבן כי יהיה דיון על ריבונות ביו"ש. הנושא עלה?
"לא עלה ולא עולה. הנושא עכשיו הוא קודם כול עזה. העיקר בהצעת טראמפ בנוגע לעזה הוא לא כמה יצאו ולכמה זמן, אלא שיש חשיבה אחרת. לא שבלונית שמדקלמת 'שתי מדינות לשני עמים'. זה הפך כבר למין דקלום שפותר את כל הבעיות, בלי שמבינים מה ומי. טראמפ בא ואמר – בואו נשנה את המוזיקה. יכול להיות, אני לא שולל את האפשרות, שהוא יבוא אלינו בעוד חצי שנה, שנה או שנתיים ויחזור להצעה של איזושהי מסגרת של תוכנית המאה, כזו שכוללת מדינה פלסטינית. נצטרך להתמודד עם זה. טוב לומר שמה שהיה לפני שבעה באוקטובר הוא לא מה שהיה אחרי כן, שתפיסת הביטחון של ישראל השתנתה; אבל עיקר הסיפור בעולם הדיפלומטי, הוא על מה דנים עכשיו. זה לא אם אבו־מאזן או דחלאן או מוחמד סינוואר ישלטו בעזה, אלא האם יש מדינות שיקבלו את העזתים, האם הם יהגרו".
ארה"ב עובדת על מציאת מדינות שיקבלו אותם?
"באופן עקרוני, בשלב הזה אני מעדיף שלא להתייחס לפרטים. הנשיא חזר שוב ושוב על הרעיון, והמשמעות היא שאין בכוונתו לנטוש אותו. עמדתנו מאוד ברורה – אנחנו לא מדברים על פינוי בכוח, אלא על החיים בכוח בעזה. בוא נפסיק את ההכרח לחיות שם. בואו ניתן להם לבחור. חמאס ינוצח. הוא לא ישלוט בעזה. כמה זמן ייקח, איך משחררים את החטופים, שני צרכים קיומיים של ישראל – השבת חטופים וניצחון על חמאס, ואז ניתן לתושבים בעזה את האפשרות לבחור. אנחנו יודעים שעוד לפני המלחמה אלפים שילמו עשרות אלפי דולרים כדי לצאת. אולי יהיו כאלה שירצו לבחור בחיים אחרים".
איך אתה מפרש את המכתבים שנשלחו משתי ועדות של בית הנבחרים האמריקני לשישה ארגונים ישראליים, בדרישה לבחון אם הכספים שניתנו להם מארה"ב שימשו להפגנות נגד הרפורמה המשפטית בישראל?
"אין לי מושג. השגרירות לא עוסקת בכך. להערכתי זה יותר נושא פנימי אמריקני, ואני נזהר מלעסוק בו".
האם אנחנו עומדים לפני תקיפה באיראן?
"העמדה הברורה שלנו היא שהמהלך מול איראן חייב להסתיים בדבר אחד – פירוק התשתית הגרעינית שלהם. לא מספיק להוציא את החומר הרדיואקטיבי. התשתית הגרעינית חייבת להיות מפורקת. אם מגיעים לשם דרך משא ומתן, כפי שהיה בלוב, שם החומר הוצא והתשתיות פורקו – מה טוב. האם יש סיכוי שהאיראנים יסכימו למהלך כזה? יש לי הערכה בעניין, אבל הנשיא טראמפ הוא איש מיוחד ויכול להיות שיש לו דרכים לעשות זאת. אנחנו לא מתנגדים למשא ומתן, רק דורשים שבסופו של דבר לא תהיה יותר לאיראן תשתית גרעינית".
