"'כיבוש', 'אפרטהייד', 'טיהור אתני' – בכל המונחים האלה נעשה שימוש מעוות. בפועל זוהי מתקפה שיטתית על הלגיטימיות של המדינה היהודית", קובעת עו"ד נטשה האוסדורף, מומחית למשפט בינלאומי. "הסוגיה של יהודה ושומרון היא מעבר לכל שאלה של דעה פוליטית. הגיע הזמן לעצור את שִכתוב ההיסטוריה, ולהתעמת עם השימוש הציני שנעשה במשפט הבינלאומי כלפי מדינת ישראל. מאשימים אותה שוב ושוב בהפרת הדין הבינלאומי, אבל בפועל היא לא מפירה אפילו החלטה אחת של מועצת הביטחון, ולפי פרק 7 של מגילת האו"ם, הן היחידות המחייבות מבחינה משפטית. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להפקיר את הזירה הזאת. מה שאני מנסה לעשות הוא פשוט להשיב את הדיון המשפטי למשפט אמיתי".
מולה יושב ישראל גנץ, ראש מועצת בנימין. הטיעונים המשפטיים מוכרים לו, אך כשהוא נדרש לדבר על זכותם של ישראלים לגור ביהודה ושומרון ועל זכותה של ישראל להחיל ריבונות באזור הזה, הוא משתמש בשפה אחרת. "מי שחי כאן יודע שאלה שורשי הזהות שלנו", אומר גנץ. "מה שהעולם מנסה להוציא מגבולות הלגיטימיות, בעיניי זהו הלב הפועם של הזהות היהודית־ישראלית. כל גבעה כאן מספרת את הסיפור שלנו. אנחנו יושבים סמוך למעלה־מכמש, יישוב שנושא שם מקראי. לא רחוק מהבית שלי יש מקווה עתיק שאנשים טבלו בו בדרכם לבית המקדש. אחרי אלפיים שנות גלות, גם הקהילה הבינלאומית הכירה בזכותנו לשוב ולהקים פה מדינה. אורחים שמגיעים לכאן מכל העולם – חוקרים, מבקרים, דיפלומטים – עומדים נדהמים מול השרידים הארכיאולוגיים. הם רואים כאן חרסים, אתרים, עקבות מוחשיים של נוכחות יהודית. זה מרגש אותם לא פחות מאשר אותנו. זאת הנקודה הקריטית בעיניי".
ישראל גנץ (47) מתגורר בפסגות, נשוי ואב לשבעה. מאז 2007 הוא חבר במליאת מועצת בנימין, ולפני שש שנים נבחר לראשות המועצה. בקרוב יסגור גם שנה ראשונה בתפקיד יו"ר מועצת יש"ע. התפקידים הללו מיצבו אותו כאחד הקולות הבולטים בדיון על החלת הריבונות ביהודה ושומרון. עו"ד נטשה האוסדורף, תושבת לונדון, נולדה בבריטניה לאב ישראלי ואם גרמנייה. היא למדה משפטים באוקספורד ובתל־אביב, התמחתה בבית המשפט העליון בישראל בכהונתה של נשיאתו מרים נאור, ובעשור האחרון היא מתנדבת בארגון "עורכי דין בריטים למען ישראל". שמה אינו מוכר במיוחד בציבור הישראלי, אבל ברחבי העולם, המשפטנית בעלת המבטא הבריטי הרהוט היא אחת הדוברות המבוקשות ביותר בדיונים על הסכסוך באזורנו. בראיונות בבי־בי־סי, בדיונים בפרלמנטים, בדיבייטים אקדמיים מתוקשרים ובהסכתים פופולריים היא מתייצבת פעם אחר פעם להגנתה של ישראל. כשאני שואל אותה אם גל ההופעות שלה בתקשורת מאז תחילת המלחמה הפך אותה לידוענית, היא נבוכה: "אני משתדלת להתרכז ב'שליחות' שלי", היא מדגישה את המילה בעברית. "להגן על מדינת ישראל מפני השקרים והסילופים שמוטחים בה".
בשנים האחרונות שניהם פועלים, כל אחד ממקומו, מול מקבלי החלטות, דיפלומטים ובעלי השפעה בזירה הבינלאומית, במאמץ לשכנע שמדינת ישראל אינה בגדר "כובשת" בשום מקום בין הנהר לים. גנץ עושה זאת בכובעו כאיש ציבור. לאחרונה נפגש בוושינגטון עם בכירים בממשל טראמפ, ואף יצא לאיחוד האמירויות, לביקור היסטורי כראש מועצת יש"ע. האוסדורף פועלת בזירה המשפטית והתקשורתית, ומדברת על נורמות, אמנות ותקדימים. בשיחה עם שניהם יחד ביקשנו להבין אם אפשר לשנות את השיח העולמי על יהודה ושומרון, שגולש לא פעם לשלילת זכות קיומה של מדינת ישראל.
ממש בימים האלה, אומר גנץ, ישראל צריכה לא רק להגן על נוכחותה ביהודה ושומרון, אלא לחולל מפנה היסטורי. "אנו בעיצומה של הזדמנות חד־פעמית לשנות את מעמד יהודה ושומרון בזירה הבינלאומית, ולהניע מהלך להחלת ריבונות ישראלית. אסור להחמיץ את הרגע, אחרת אנו עלולים לשלם מחיר מדיני לדורות", הוא קובע.
הגשמת חזון החלת הריבונות תלויה במידה רבה בעמדתה של וושינגטון, ושם אל גנץ ואל מה שהוא מייצג השתנה דרמטית מאז חזרתו של טראמפ לבית הלבן. ראש מועצת בנימין, שנחשב בעבר לפרסונה נון־גרטה במסדרונות הממשל, הפך לאורח רצוי. על השינוי החד אפשר ללמוד גם מהצעת חוק חדשה בקונגרס שמבקשת לעגן את המונח "יהודה ושומרון" בתור השם הרשמי של האזור במסמכים פדרליים, וכן מאמירות פומביות של דמויות מפתח כמו חברת הקונגרס אליס סטפניק, שדיברה בשימוע בקונגרס על "הזכות התנ"כית של ישראל על יהודה ושומרון", ומזדהה בגלוי עם עמדותיהם של סמוטריץ' ובן־גביר. לצד התמורות האלה צריך לציין את הקשרים האישיים שטיפח גנץ במשך השנים. בסיורים שקיים לאורחים מחו"ל הוא פגש לא מעט בכירים רפובליקנים שמאיישים כיום עמדות מפתח, ובהם יו"ר בית הנבחרים מייק ג'ונסון, שר הפנים דאג ברגהם והשגריר המיועד לישראל מייק האקבי.
ההרכב הנוכחי של הממשל בוושינגטון נשמע כמו התגשמות חלומה של מועצת יש"ע.
"עם כל ההערכה לתמיכה האמריקנית, האחריות לצאת למהלך היסטורי של החלת ריבונות ישראלית היא קודם כול שלנו", גנץ מצנן את ההתלהבות. "המהלך הזה חייב להגיע מירושלים, לא מוושינגטון. לכן הדרישות שלי מופנות קודם כול אל נתניהו".
"אני מסכימה עם מר גנץ: זו אכן הזדמנות היסטורית לשנות את הכיוון", אומרת האוסדורף. "אני נזכרת איך אובמה, בכהונתו בנשיאות, כינה את ההתנחלויות 'מכשול לשלום'. זה היה מהלך שטותי, שיצר אפקט הרסני. כמובן, אבו־מאזן הכריז 'איך אני יכול להיות פחות פלסטיני מהנשיא האמריקני?'. התוצאה הייתה שיתוק של השיח. לעומת זאת, אנשי טראמפ למדו מניסיון הממשלים הקודמים, והבינו שהקו הזה רק מחזק את המכשולים האמיתיים לשלום – כמו אבו־מאזן עצמו. זה צריך להיות מסר גם לממשל בוושינגטון וגם לקהילה הבינלאומית: כשאתם מחבקים עמדות פלסטיניות באופן אוטומטי, אתם מציבים רף שהפלסטינים עצמם לא יכולים לרדת ממנו".
"מהשיחות שלי עם אנשי טראמפ ברור לי שהפעם יושבים בוושינגטון אנשים מפוכחים", אומר גנץ. "הם מבינים את מה שרבים בישראל לא הפנימו עד 7 באוקטובר: יש כאן סכסוך דתי עמוק, בין תרבות של חיים לתרבות של מוות. היום בבית הלבן יודעים היטב מי בצד הנכון של ההיסטוריה, ומי בחר בטרור ובאכזריות".
הראיון המלא יפורסם מחר (יום ו') בדיוקן
