מאז 7 באוקטובר, אזרחי ישראל חיים במצב תמידי של געגוע למשהו, או למישהו. געגוע לימים הטובים שקדמו למתקפת חמאס בדרום ולמתקפת חיזבאללה בצפון. געגוע לשקט ולחופש. ישראלים רבים מתגעגעים גם למפגש הייחודי עם הטבע, הנופים המרהיבים, הנחלים, המפלים והמסלולים. מעל שנה וחצי מאז פרוץ המלחמה, לאחר שיקום ארוך ומורכב, בטיימינג עונתי אולטימטיבי, הצפון סוף־סוף פותח מחדש את שעריו למטייל הישראלי.
"יש לי חברת טיולים מעל 15 שנה ואני מזהה את תנועת המטיילים בחזרה לצפון. ממש רואים את זה בשטח", מספר ליאור שלף מקיבוץ שניר, שיחד עם אחיו ירון הקים את "דרך השלף", חברה המספקת סדנאות גיבוש בטבע, הפקות שטח מיוחדות, טיולים וסיורים מיוחדים לקבוצות ולמשפחות. "הצפון תמיד היה אטרקטיבי, בייחוד באביב ובקיץ, אבל הפעם ישנה כמיהה לשוב למקומות שבמשך שנה וחצי היו סגורים. במרכז עמק החולה אנחנו בשיא עונת הנדידה. אני מדבר איתך ומעליי להקה של כמה אלפי חסידות", התרגשותו של ליאור ניכרת.
"כשפרצה המלחמה אחי ואני סגרנו את העסק והתגייסנו למלחמה בחזית הצפונית", הוא משחזר. "ראינו ירי בלתי פוסק של טילים במשך שנה, ואת הצפון משתנה מול עינינו. יישובים נסגרו, אתרים נהרסו. היום כל המסלולים עברו שיפוץ והכנה לקראת פתיחתם המחודשת". בקול סמכותי של מורה דרך מנוסה, ליאור מדגיש כי אנו נמצאים בשנת בצורת, הימים נעשים חמים יותר ויותר, וממליץ על מסלולים שמשלבים בין מים לפריחה. "חשוב לטייל בצורה מכבדת ולזכור שאסור להיכנס לתוך החצרות של הבתים הפרטיים", הוא מוסיף.
במבט קדימה
סיפורו האישי של ליאור הוא סיפורו של הצפון כולו. "אני גר בקיבוץ שניר הסמוך לגדר, ובתחילת המלחמה הקיבוץ פונה כולו, חוץ מצוות הכוננות שנשאר בו", הוא משתף. "במשך שנה וחצי הקיבוץ היה ריק לחלוטין ורק לפני כחודשיים התחלנו להחזיר את האנשים לביתם". לצד השמחה, ליאור לא שוכח לרגע את גודל הנזק. "בשניר יש מטע אבוקדו מהגדולים בארץ ועדר הבקר הגדול בארץ. לחלק גדול מהמטע לא יכולנו להגיע ועכשיו צריך לעקור הכול. גם הפרות שלנו נפגעו. מדובר בנזק שייקח הרבה זמן לתקן אותו".
הרוסים במטולה. צילום: חן ליפולד – פלאש 90
כשעיני המדינה הביטו דרומה, בצפון הירוק והשופע התרחש אסון של ממש. "כל עסקי התיירות והמסעדות נסגרו", מציין ליאור. "ספק מתי ואם בכלל הם ייפתחו מחדש. זה אסון כלכלי עבור כל תושבי הצפון, כיוון שחלק ניכר מהעסקים המקומיים עוסקים בתיירות. כדי להבין את גודל הנזק, מספיק לחשוב שמכללת תל־חי עדיין לא נפתחה מחדש. היא מנוע כלכלי חזק מאוד באזור, ועד שהיא תיפתח, הרבה מאוד עסקים יישארו סגורים". לטענתו, קשה להגדיר את מידת הנזק. "כל יישוב נפגע באופן שונה", הוא מאשר. "יש מקומות שנמצאים ממש מול הכפרים הלבנוניים, כמו מנרה ומטולה, ואפשר לראות ש־30 או 40 אחוזים מהמבנים פשוט נהרסו. בכל הבתים שמשקיפים לעבר לבנון אפשר לראות חורים של נ"ט והרס מוחלט".
אבל המבט של תושבי הצפון הוא בעיקר קדימה. ליאור מדגיש כי מטרתם של תושבי הצפון כעת היא לא רק לבנות מחדש ולשפץ את מה שנהרס, אלא להביא לשינוי יסודי שיאפשר להם מכאן ואילך לחיות חיים בטוחים יותר.
כאמור, תושבי הצפון החלו לשוב לביתם וזו תנועה שמעוררת תקווה, אך חשוב לציין כי הערים, המושבים, היישובים והקיבוצים, עדיין לא התמלאו, וודאי שלא חזרו לשגרה. "ביישוב שלי חזרו רק כמחצית מהתושבים", טוען ליאור. "בקריית־שמונה ובמטולה פחות מזה. יש אנשים שחתמו חוזה לשנתיים במקומות אחרים ומשפחות עם בני נוער שהתחילו בגרויות ולא רוצים לחזור באמצע. יש תושבים שכנראה יחזרו רק בעוד כמה שנים". אבל את התמונה הקשה הזו ליאור דואג מיד לצבוע בצבעים אופטימיים יותר. "יש התרגשות גדולה", הוא מבהיר. "יש יישובים שערכו טקסים כדי לקבל את כל מי שחזר הביתה, עם תהלוכות של רכבים מהכינרת ועד קיבוץ יפתח. נפתחו פה גנים חדשים וזה אירוע מרגש מאוד ומעצים מאוד. אנחנו לא מקבלים את זה כמובן מאליו".
סיור אחרי מלחמה
למי שרוצה לראות במו עיניו מה התרחש בצפון המדינה בחודשי המלחמה, ליאור מעביר היום סיורי גבול שבהם הוא מספר את סיפורו האישי ואת סיפורם של כל התושבים שחייהם התהפכו בן לילה. "אני קורא לסיורים האלה סיורי תקומה", הוא מספר. "אנחנו לא רק עוברים מבית לבית ובודקים את הנזקים, אלא מבקרים ביישובים שמתחדשים ובעיקר מספרים את סיפורה של המלחמה דרך האנשים שהשתתפו בה. חשוב שהאנשים יכירו את מה שקרה, אבל חשוב גם שהם יבינו שאנחנו כאן כדי להישאר".
במסגרת סיורו של ליאור לאורך הגבול ניתן לבקר באותם המקומות שהפכו השנה לסמל של גבורה ותקומה. תוכלו לבקר בהם גם בעצמכם. "אנחנו עוברים ממטולה למשגב־עם, ממנרה לקריית־שמונה, לאורך כל קו הגבול", הוא ממשיך. "חשוב לי גם שהמבקרים יכירו את המיקרוקוסמוס הייחודי שקיים כאן, עם הדרוזים והנוצרים, הדתיים והחילונים שחיים יחד". לדברי מדריך הטיולים, ישנו מקום אחד שאולי יותר מכל מקום אחר ממחיש את השלכות המלחמה בצפון. "במנרה יש נקודה עוצמתית מאוד, שבה אנחנו עוצרים תמיד כי היא מסכמת את המלחמה שהייתה בצפון. בגלל הצורה של היישוב ובנייתו על רכס הרי נפתלי מול גבול לבנון, כל הקו הראשון של הבתים חטף הפגזות. קשה מאוד להסתכל על זה. זו שורה שלמה שבה אין בניין אחד שלא נפגע".
אבל זה לא הכול. בשכונת הר צפייה שבמטולה, השכונה הגדולה והצמודה לגבול שמביטה על הכפרים כילא ואל־עדייסה, החורבן עדיין נמצא בכל פינה. הבתים בשכונה נבנו באופן מדורג על הגבעה, וזה אִפשר למחבלי חיזבאללה לצלוף בהם בזה אחר זה. בשכונה יש כ־100 בתים, לפחות 70 מהם ספגו פגיעות קשות שיחייבו הריסה ובנייה מחדש. גם רחוב הלבנון במטולה, שנמצא בקו הראשון לגבול, ספג הרבה אש מחיזבאללה ונפגע באופן קשה. מרבית הבתים ברחוב הזה הם נחלות חקלאיות שנהרסו לחלוטין ושעדיין לא חזרו לקדמותן.
המבקרים בקניון 8 סנטר, מול התחנה המרכזית בקריית־שמונה, יכולים לראות כי המבנה ספג פגיעות ישירות מכטב"ם וטיל נ"ט שהסבו לו נזק קשה ביותר. שתי רקטות כבדות משקל וארוכות טווח פגעו גם ברחובות היישוב הקהילתי מורשת שבמועצה האזורית משגב. הראשונה נפלה ברחוב יפה נוף והשנייה ברחוב השילוח – הן זרעו הרס רב והותירו בתים רבים עם פגיעות רסיסים והדף. גם המתנ"ס הקהילתי השוכן בערב־אל־עראמשה, כפר בדואי ישראלי בגליל המערבי, נחרב מפגיעה ישירה של טיל נ"ט ונושא עדיין את סימני הנזק למרות הליך השיקום שהוא עובר.
לחזור לבית נקי
פעילות נוספת שניתן ומומלץ לעשות במהלך טיול בצפון הארץ היא פעילות שתורמת לאוכלוסייה המקומית שחוותה תקופה מטלטלת ומתקשה לשוב לשגרתה. "רוב ההתנדבויות בצפון מתמקדות כיום בקריית־שמונה וביישובי הגליל המערבי", מציינת עדי בארי מ"החמ"ל הצפוני" אשר הוקם בשיתוף לב אחד, הביתה-חוזרים לגליל, מכינת גליל עליון ומועצת המכינות אשר מטרתו סיוע לשיקום הצפון וחזרת הקהילות והתושבים לבתיהם ולשגרת חייהם באופן מיטבי. "פיתחנו אפליקציה שמאפשרת לתושבי הצפון להעלות את צורכיהם הפרטיים ולבקש עזרה ממתנדבים שרוצים לסייע. לדוגמה, יש משפחות רבות שביקשו ומבקשות עזרה בניקוי הבית לקראת חזרתן". במסגרת ביקורכם בצפון, תוכלו להפוך יום טיול ליום עם משמעות. זה פשוט מאוד: יש להיכנס לאתר בכתובת WeMe.Community ולהירשם להתנדבות המתאימה ביותר. צוותה של עדי בארי ידאג לכל השאר.
לאורך כל קו העימות, "הביתה. חוזרים לגליל" פועל לקשר בין האנשים שרוצים להתנדב לאנשים שזקוקים בליווי רגע לפני חזרתם לשגרה. הארגון קם בעקבות מלחמת חרבות ברזל במטרה למפות ולספק את הצרכים של תושבי הצפון שהחליטו לשוב לביתם לאחר שעולמם התערער בן לילה והם נאלצו לעזוב את הכול מאחור. "מדובר בעיקר בניקיון בתים ובתי עסק – צביעה, שיקום, פינוי, אריזה", ממשיכה עדי. "יש משפחות שהחליטו לחזור לחייהן ולא חשבו שהמצב עד כדי כך גרוע, ורק כשנכנסו הביתה הבינו שהן לא יכולות להתמודד עם זה לבד. בלי להגזים, המתנדבים שמתגייסים לטובת המטרה הזו ממש מצילים את תושבי הצפון שמתקשים להמשיך בחייהם".
אם בדרום התרגלנו לראות אלפי ישראלים מפשילים שרוולים ונכנסים לשדות, ענף החקלאות בצפון הזדקק פחות לסיוע חיצוני. "החקלאים לא פינו את עצמם, אלא נשארו בבתים לאורך כל התקופה הקשה והמשיכו לתפקד גם בזמן מלחמה עם עובדיהם התאילנדים", טוענת עדי בארי. "עם זאת, ישנם מרחבים ציבוריים רבים של יישובים שננטשו, שעדיין זקוקים לשיקום. המתנדבים שלנו שמגיעים למטולה, למנרה ולאביבים נרתמים גם למשימה הזו".
בזכות ולא בחסד
בלב המועצה האזורית מבואות החרמון פועלת עמותה ייחודית: מרכז תעסוקה רב־נכותי הנקרא על שם המקום "מארג מבואות החרמון", ומספק עבודה לאנשים עם מוגבלויות בני 21־70. "רעיון המקום הוא לא לשלב את האנשים האלה בקהילה, אלא לשלב את הקהילה במציאות שלהם", מספרת בגאווה מנהלת המקום נחמה מרדכי. "יש לנו בית קפה ומסעדה כשרים, גלריה שמציגה את כל המוצרים שמייצרים אנשי העמותה, חדרים שניתן להשכיר לכנסים – וכך למעשה הקהילה באה אלינו ופוגשת פנים אל פנים אנשים עם מוגבלויות".
עם הזמן "מארג מבואות החרמון" הפך מארגון חברתי ליעד תיירותי לכל דבר. "אנחנו בעיקר עוסקים באומנות שימושית כמו יצירת כלי בית בעבודות טקסטיל, קרמיקה או עץ", מדגישה נחמה. "אנחנו מעבירים סיורים לקבוצות שמעוניינות להכיר את המרכז שלנו ואת אנשיו, ופותחים עכשיו סדנאות יצירה עם הצוות שלנו ומקבלי השירות שלנו". נדמה ששום דבר לא יכול לעצור את אנשי מבואות החרמון. גם לא המלחמה. "ב־8 באוקטובר התפנינו, אבל המשכנו להעניק שירות לאנשינו בכל מיני מסגרות", נזכרת מנהלת המקום. "בהמשך, פתחנו שלושה מרכזיים חלופיים. עבדנו בצורה אחרת, אבל המשכנו לעבוד. לקראת החזרה שלנו לפני כחודשיים, גייסנו המון מתנדבים שעזרנו לנון לעשות ניקיון, לתקן סדקים, להשקות את הגינה, לסדר דברים שנפגעו. תוך שבוע הצלחנו להשמיש את המקום".
מילת המפתח במארג מבואות החרמון היא "אסתטיקה". ממש כך. "כחלק מהאג'נדה של העמותה, אנחנו מקפידים מאוד על נראות המקום ואיכות המוצרים שאנחנו מייצרים ומוכרים", מבקשת נחמה להבהיר. "הכול אצלנו מאוד מוקפד ויפה, קודם כול לטובת מקבלי השירות שלנו, וגם לטובת מי שבא לבקר אותנו. בדרך כלל, כשאומרים 'מרכז לאנשים עם מוגבלויות', מיד חושבים על מקום נידח, שלא מריח טוב ולא נראה טוב. לא אצלנו. ההפך, הכול במארג מבואות החרמון הכי יפה והכי מתוקתק. זה תקף גם למוצרים שמקבלי השירות שלנו מייצרים ושאנחנו מוכרים לקהל הרחב. אנחנו לא רוצים שיתרמו לנו, אלא שיקנו את מוצרינו בזכות ולא בחסד. התחושה שהעבודה שלהם באמת שווה היא מה שבאמת נותן ערך לאנשים עם מוגבלויות". המקום יהיה סגור בפסח, אך ניתן יהיה ליהנות ממנו בתקופה שלאחר החגים.
על גלגלים
אחרי הטבע, המורשת והתרומה לקהילה, רק עוד אטרקציה אחת חסרה כדי להפוך את החזרה לצפון למושלמת: טיול טרקטורונים. הרי איזה טיול שמכבד את עצמו לא כולל קצת שטח ואקסטרים? "אני ושותפי עופר בן־דלק הקמנו את העסק הזה בשנת 99", מספר תמיר כהן, בעלים של חברת "טרקטורוני דישון", הגדולה בארץ בתחום הטיולים המוטוריים, הפועלת גם בחג הפסח. "היום אנחנו יודעים להוציא בשעה 120 משתתפים בנהיגה עצמית. לפני המלחמה עבדנו עם ארגון תגלית, עם מורי דרך, עם תיירות חוץ ופנים, עם חברות שרצו לספק חוויה כיפית לעובדים שלהם. ערכנו ימי גיבוש, טיולים במקומות מיוחדים מאוד, עם נופים עוצרי נשימה. היום לצערי פחות".
האני מאמין של תמיר הוא שאין דרך טובה יותר ללמוד על הגליל מטיול על גלגלים. "הסיורים שלנו מתבצעים בהרי נפתלי, בקרן נפתלי, בנחל דישון. בתקופות שבהן הנחל זורם, אנחנו נוסעים ממש בתוך החיים נגד כיוון הזרימה. זאת חוויה יוצאת דופן. אנחנו גם מגיעים לתצפיות על עמק החולה, על רמת הגולן ועל החרמון. שם אנחנו עושים עצירה ומסבירים על הנופים, תוך כדי קפה ופריסות שטח מהנות מאוד. הרבה מאוד פעמים קורה שאנחנו מגיעים לתצפיות ורואים את העופות הנודדים בגובה העיניים, זה מחזה מרהיב", מתאר תמיר. "עיקר הפעילות היא נהיגה ברכבי הר. כלומר, הלקוח נוהג באופן עצמאי ויש מדריך שמוביל מקדימה את הפעילות". האתר המוטורי נמצא בכניסה למושב דישון, שבו ניתן למצוא גם מרכז מבקרים גלילי ויקב בוטיק כשר. שם, אחרי פעילות האקסטרים, נוהגים לעשות אתנחתא וללגום טעימות של יין.
"אני, אשתי והילדים חזרנו הביתה רק החודש, כשנה וחצי אחרי שעזבנו", משתף תמיר. "אנחנו נמצאים 900 מטרים מהגבול עם לבנון. גם הבית שלי וגם העסק שלי נפגעו מטילי החיזבאללה. הפגיעה הכלכלית הייתה אנושה, תיירות הפנים עדיין לא חזרה למה שהייתה לפני 7 באוקטובר, אבל שום דבר לא יעצור אותנו. חזרנו כולנו למושב באנרגיות לשפץ, לבנות מחדש את מה שנהרס. מסביבי אני רואה שהרבה מבנים עלו באש, אבל מצד שני אני גם רואה את השקדיות פורחות. יש פריחה מדהימה השנה, הכול מתחיל להיות ירוק בעונה הזאת. בסופו של דבר הטבע מתגבר על הכול".
לא רק מים
נדמה כי הצפון מורכב כולו ממסלולי המתאימים לטיולים משפחתיים אביביים. רק צריך לבחור. לצד סיורי התקומה שליאור שלף מעביר בימים אלה, הוא כמובן גם ממליץ לגלות מחדש את יופיו של הצפון שלנו. רוב ההמלצות שלו יישמעו לכם מוכרות למדי אך עדיין שווה להזכיר אותן; לטענת שלף, אי אפשר לדמיין טיול מבלי לעבור דרך נהר אל־בניאס, המוכר גם בשם נחל חרמון, שהוא המפל הגדול בישראל הבוקע מצוק סלע אדמדם למרגלות הר החרמון ומתפתל בין השדות עד שנשפך לנהר הירדן. בדרכו הוא מאפשר הצצה לעתיקות מלפני אלפיים שנה, צמחיית נחלים עבותה ומפותחת, טחנות קמח שפעלו עד לפני כמה עשורים ובעיקר אווירת נהר אמיתי. ממש כמו באירופה, אבל שעה וחצי מהבית.
במרחק של עשר דקות נסיעה בלבד ניתן גם לבקר בנחל דן, הגדול והחשוב מבין שלושת מקורות הירדן, ובשמורת הטבע תל דן, שבה מעיינות, בריכת שכשוך ושלושה מסלולי טיול המובלים אל שרידי העיר העתיקה. באותו האזור שוכן גם נחל שניר (החצבאני) ולאורכו "יער גדות", יער מפותח של עצי דולב וקירות הבנויים מנטף נחלים. שלא כמו שאר מקורות הירדן, נחל שניר הוא בעל אופי שיטפוני, ולכן יש בו הבדלים ניכרים בין זרימת החורף לזרימת הקיץ.
בקצה הצפוני של הארץ ניתן עוד לבקר בנחל עיון ובמפל התנור – קניון יפהפה ובו מפל הצונח מגובה של שלושים מטר אל תוך בריכת מים צלולה. מסביב לנחל ישנו גם מסלול המתאים לכל הגילאים. הלאה, לשמורת מורדות הגולן – ללא ספק אחד המקומות היפים בצפון. השמורה המדוברת כוללת את נחל ג'ילבון, שאורכו כ־15 ק"מ, ועוד קניונים עמוקים, מפלי מים ומעיינות שופעים. אם לא רוצים להיכנס אל תוך המים אלא לשבת ולעשות פיקניק באזור מוצל עם קצת מים זורמים, שולחנות ומרחבים לילדים – חניון הדרדרה הוא המקום המתאים. זהו פארק לאומי לפיקניק בתוך חורשת עצים עבותה.
אזור מוכר פחות, אך בהחלט לא פחות ראוי, הוא הירדן ההררי. מקום מיוחד המאופיין בטבע פראי וזרימה גועשת של הירדן בכל ימות השנה, לצד שרידים ארכיאולוגיים מרתקים. בירדן ההררי שני מסלולים: האדום שניתן לעשות ברכב או באופניים, והשחור שמומלץ לעשות רגלית. באזור שקט פחות ועירוני הרבה יותר, ניתן למצוא את נחל עין זהב, הנובע בליבה של קריית־שמונה. הוא זורם בכל ימות השנה, מקשט את העיר בגוון ירקרק ומעניק פינות בילוי קסומות.
עדיין לא סיימנו. ברמת הגולן ניתן למצוא גם את עין תינה: מעיין חבוי בין הקיבוצים גדות וגונן שבו ניתן ליהנות מהליכה מרעננת, להביט במפל שפורץ את דרכו מבין עצי תאנה ובעונת הפריחה אפילו לראות את אחד הפרחים הנדירים הגדלים בארץ – אירוס ענף צהוב ואצילי. כאשר עולים מקיבוץ גונן אל רמת הגולן, ממש במרחק הליכה או נסיעה קצרצרה, ניתן ליהנות מעוד מספר מעיינות קטנים עם מים קרירים שבהם מותר לטבול – למשל עין חשק, עין מימון ועין דבשה.
ולא רק נחלים ומעיינות יש בצפון. במקום לטייל בטבע, או במקומות שבהם יש "רק" טבע, אפשר לטייל באתרי מורשת עם היסטוריה ישראלית מפוארת. סמוך לקיבוץ דפנה, לדוגמה, ניתן לבקר באנדרטת אסון המסוקים. המקום מנציח את נפילתם של שני מסוקי היסעור אשר המריאו ממחניים ועליהם 73 ממיטב הלוחמים אשר יצאו להגן על צפון הארץ מתוך מוצבי צה"ל בלבנון. האנדרטה בנויה בצורת מסוק יסעור, ובפתחה מזרקת מים שקטה. מסביבה גיזום דשא בצורת להבי המסוק עם 73 אבנים לזכר 73 הנספים.
בפסגת הר צפייה שבמערב מטולה משתרע מצפה דדו, המוקדש לזכרו של רב־אלוף דוד אלעזר, הרמטכ”ל התשיעי של צה”ל, בתקופת מלחמת יום הכיפורים. זהו מצפה נוף עוצר נשימה המעניק למבקרים תצפית פנורמית מרשימה הכוללת את נופי הגליל העליון, עמק החולה, הרי הגולן והחרמון, הרי נפתלי ויישובים הממוקמים על פסגות ההרים בדרום לבנון.
מה עוד כדאי לעשות באזור? בצידו המזרחי של הגליל העליון ניתן לטייל בגן הלאומי קרן נפתלי, שבו התגלתה בסקרים ארכיאולוגיים מצודה חשמונאית. זהו מקום שמגיעים אליו בגלל האוצרות הארכיאולוגיים, ונשארים בזכות הנוף המרהיב, האווירה הקסומה והחיבור ההדוק לעבר של המקום, שחושף את עצמו למבקרים בכל צעד וצעד.
בהרי נפתלי שוכן גם מצפה בניה, הבנוי משתי קומות. קומה אחת נמצאת בצד רחבת החניה ובה מוצבים שני ספסלים הצופים אל נופי עמק החולה והחרמון. לקומה העליונה של המצפה יש לטפס תחילה בגרם מדרגות קצר ולצעוד בין צמחי נוי אל סככת העץ. מכאן נשקפים הנופים של כפרי דרום לבנון. לא רחוק משם, בין קיבוץ יפתח לקיבוץ מנרה, נמצא "מצפה חוסיין", שהוקם לזכרו של סא”ל חוסיין עמיר עלי עאמר ז”ל שנפל בשנת 1996 בדרום לבנון. המצפה בנוי בצורת מרפסת שנותנת תחושה למבקריו שהם "על גג העולם". או, לפחות, על גג הצפון.
