שופטי בית המשפט המחוזי מרכז בלוד, ליאורה ברודי, מיכל ברק נבו ומיכאל תמיר הרשיעו היום (א') את כפיר עטיה בעבירה של רצח בנסיבות מחמירות, לאחר שקבעו כי רצח את אביה של בת זוגו לשעבר, דוד אגייב. עטייה הורשע גם בעבירות של הפרת הוראה חוקית, נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה והתנגדות למעצר חוקי.
ברקע הרצח הנורא עומדת היסטוריה של מעשי אלימות קשים שבוצעו כלפי קרוביה של בת הזוג. למעלה מעשרים שנה לפני ביצוע הרצח, ניהל עטיה מערכת יחסים זוגית בת מספר שנים עם בתו של אגייב, בר. בשנת 2006, שנים ספורות לאחר פרידתם של עטיה ובר, דקר עטיה בסכין את בעלה של בר דאז בפניו וגרם לפציעתו. בסוף שנת 2009 חבט עטיה בגרזן בראשו של האב, וגרם לו חבלה חמורה. לאחר האירוע הקשה נעצר עטיה, נכלא, ונדון למאסר שממנו שוחרר באפריל 2019. לאחר שחרורו ממאסר, נקבע שעליו להיות בתנאי מעצר בית מלא בבית אחותו, אך על אף זאת במועד מסוים עבר עטיה להתגורר בבית הוריו.
בהכרעת הדין נקבע כי ב-11 באוגוסט 2019, בזמן שבו היה חייב לשהות בתנאי מעצר בית, הגיע עטיה בשעת לילה, בחסות החשכה, לבניין שבו התגורר דוד אגייב בנתניה. במבואת הבניין התנפל עטיה על אגייב, דקר אותו בסכין מספר רב של דקירות בחלקי גופו השונים, וכך גרם למותו. לאחר ביצוע הרצח, נמלט עטיה מהבניין, נטל רכב השייך למשפחתו ונהג בו עד תל אביב, אף שלא היה לו רישיון נהיגה. הוא נתפס רק כיומיים לאחר מכן, התנגד למעצרו, ונעצר בסיוע אזרח ושוטרים נוספים שהוזעקו למקום.
עטיה הכחיש שביצע את הרצח, והורשע על יסוד ראיות נסיבתיות רבות הקושרות אותו למעשה, ובהן: המניע לביצוע הרצח; דברים שאמר עטיה לאמו ימים ספורים לפני הרצח; סרטונים ממצלמות אבטחה של בתי עסק קרובים לזירה, שצולמו סמוך מאוד למועד הרצח, ובהם נראית דמות בעלת קווי דמיון רבים לעטיה; איתורו ותפיסתו של עטיה רק כיומיים לאחר הרצח בתל אביב, סמוך לרכב שנהג בו ללא רישיון נהיגה; ההתנגדות למעצר והניסיון שעשה עטיה להסתיר את מפתחות הרכב; גרב כיס שבה נהג אגייב לשאת כסף מזומן נמצאה על גופת המנוח ללא כסף בתוכה.
בנוסף, ברכב שבו נהג עטיה נמצאו ונתפסו שטרות כסף מוכתמים בחומר חשוד כדם; על גופו של עטיה נמצאו לאחר מעצרו חבלות; על גופו ועל בגדיו נמצאו כתמים רבים של חומר חשוד כדם; שתי טביעות נעל שהועתקו מהזירה נמצאו מתאימות בצורתן, בגודלן ובדוגמה שלהן לנעלו הימנית של עטיה; על שתי סוליות הנעליים שנעל עטיה בעת שנעצר נמצאו כתמי דם אשר בדיקתם העלתה שמדובר בסבירות גבוהה ביותר בדמו של אגייב.
לכל הראיות הללו הצטרפה התנהלותו של עטיה בחקירותיו במשטרה, שבהן לא הציג גרסה ברורה, עקבית או מהימנה לגבי מעשיו בערב הרצח. כשנשאל אם רצח את אגייב, השיב שאיננו יודע או שאיננו זוכר. עטיה אף סירב לשתף פעולה בביצוע פעולות חקירה. בעדותו בבית המשפט נתן עטיה תשובות מתחמקות ומניפולטיביות, שלא פעם כללו סתירות בין גרסאותיו במשטרה לגרסאותיו בבית המשפט; ולא סיפק הסברים מתקבלים על הדעת לראיות הקושרות אותו לרצח.
בהכרעת הדין ציינו השופטים כי די בראיות הללו כדי להרשיע את עטיה ברצח, אך על אף זאת מצאו לנכון לדון גם בראיה משמעותית נוספת הקושרת את עטיה לרצח, שהצדדים היו חלוקים לגבי קבילותה ודנו בה בהרחבה. מדובר בחוות דעת של מומחית ממעבדת דנ"א של המכון לרפואה משפטית, שלפיה בדגימה שנלקחה מאחד משטרות הכסף שנתפסו ברכב, נמצא דם המכיל תערובת דנ"א שמקורה בסבירות גבוהה ביותר בנאשם ובמנוח. חוות דעת זו מבוססת על שימוש בתוכנה שטרם נדונה קודם לכן בפסיקה הישראלית: תוכנה לניתוח גנוטיפ הסתברותי בשם EuroForMix.
בית המשפט בחן את הראיה ואת עדות המומחית, בין היתר על רקע מבחני העזר שנקבעו בפסיקה הישראלית בנוגע לקבילותן של ראיות מדעיות חדשות, ועל רקע פסיקה אמריקנית שבה נדונה קבילותן של חוות דעת המבוססות על תוכנות דומות אחרות לניתוח גנוטיפ הסתברותי. נקבע כי הממצאים בחוות דעת המומחית בעניין שטר הכסף הם בעלי משקל גבוה וערך ראייתי רב. בית המשפט דחה את טענתו החלופית של עטיה כי יש להרשיעו, לכל היותר, בעבירת הרצח הבסיסית, וקבע כי נסיבות ביצוע הרצח מלמדות שהמעשה בוצע בנסיבות מחמירות לפי סעיף 301א(א)(1) סיפה לחוק העונשין, לאחר הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית.
בנוגע למצבו הנפשי, קיבלו השופטים את מסקנת המומחית מטעם בית המשפט בחוות דעתה, שלפיה בעת ביצוע הרצח לא היה עטיה במצב פסיכוטי. בית המשפט דחה את טענת ההגנה כי קיים לכל הפחות ספק בנוגע למצבו הנפשי, כיוון שימים ספורים לפני הרצח לקחו אותו בני משפחתו לבדיקה בבית חולים פסיכיאטרי, והפסיכיאטר שם ביקש להוציא הוראה לבדיקה כפויה של הנאשם באשפוז. בהקשר זה ניתן משקל לעדותה של סגנית הפסיכיאטרית המחוזית אשר דחתה את הבקשה, וקבעה שבדברים שכתב הפסיכיאטר לא היה כל בסיס להורות על אשפוז. כמו כן נבחנו לעומק את כל יתר הראיות והעדויות הנוגעות למצבו הנפשי של עטיה במהלך חייו, לרבות מצבו סמוך לפני הרצח ואחריו, ונקבע כי עולה מהן שהוא לא אובחן כמי שסובל ממחלת נפש (אבחנה שהיא תנאי בסיסי לאשפוז), אלא כבעל הפרעות התנהגותיות חמורות.
על רקע זאת, נדחו טענות ההגנה שלפיהן חל בענייננו הסייג של אי שפיות הדעת לפי סעיף 34ח לחוק העונשין, או לחלופין שיש להרשיעו את הנאשם בעבירה של המתה בנסיבות של אחריות מופחתת לפי סעיף 301ב(ב)2 לחוק העונשין. כמו כן נדחתה הטענה כי בשל מכלול נסיבות התיק, לרבות מצבו הנפשי של הנאשם, מתקיימים בענייננו התנאים לשימוש ב"פתח המילוט" הקבוע בסעיף 301א(ב) לחוק העונשין ולהרשעת הנאשם בעבירת הרצח הבסיסית, חרף קיומן של נסיבות מחמירות. נקבע כי נסיבות ביצוע הרצח מלמדות על דרגת חומרה יתרה, ואין בהן כדי להצדיק כל סטייה לקולה ממדרג העבירות הקבוע בחוק העונשין.
