תוכנית מדינית נוספת הושקה בשבוע שעבר בזירה הציבורית הישראלית, שְׂבעת התוכניות המדיניות בינינו לבין הפלסטינים. אלא שמשיקי התוכנית, אנשי המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מבקשים לטעון שמדובר במתווה אסטרטגי חדש, שאינו מזוהה עם הימין ולא עם השמאל. במשך כשנתיים הם בדקו וחקרו את כל החלופות השונות המבקשות להתמודד עם הבעיה הפלסטינית, שטחי יהודה ושומרון וביטחון ישראל, ובסופו של דבר הגיעו למסקנה אחת ויחידה: מדינת ישראל חייבת לבכר תוכנית המקדמת היפרדות מדינית מהפלסטינים ומשטחי יהודה ושומרון, לקראת היעד של שתי מדינות לשני עמים.
ראש המכון, אלוף במיל' עמוס ידלין, אומר בכל מקום וגם ל'מקור ראשון' כי התוכנית שגובשה במכון המחקר החשוב "איננה ימנית ולא שמאלית, זו תוכנית ישראלית", ואף לא מדובר בתוכנית שעוסקת במדינה הפלסטינית אלא במדינה היהודית, ביטחונה, מוסריותה ומעמדה הבינלאומי. הוא גם בטוח שאחרי הבחירות בארה"ב ובישראל, חלקים רבים מתוכניתו יאומצו על ידי הבית הלבן וממשלת ישראל.
התוכנית הוצגה לבית הלבן ולפני ממשלת ישראל ואף לפני מדינות ערב מתונות כמו מצרים, ירדן וערב־הסעודית. שלושה רמטכ"לים לשעבר, גבי אשכנזי, בני גנץ ומשה (בוגי) יעלון, ליוו את התוכנית מראשיתה, ושניים מהם לפחות אף עומדים מאחוריה, אך בינתיים מעדיפים לא לאמץ אותה בפומבי. לגבי יעלון אפשר להגיד בוודאות שהוא דוחה את עיקרי התוכנית ומשייך אותה – בדימוייו המפורסמים של ה"דרך הארוכה" לעומת "הדרך הקצרה" – לזו האחרונה והמסוכנת, שעלולה להוביל את ישראל, שוב, למבוי סתום ולהרעת המצב הביטחוני.
האם גבולות הגזרה של התוכנית של מכון המחקר INSS מצויים בשמאל הפוליטי או בימין? אנשי המכון טוענים כאמור שמדובר ב"תוכנית ישראלית לא פוליטית". אך מפרטי התוכנית ומסקנותיה נראה שמדובר בעוד תוכנית מדינית־פוליטית מבית המדרש של השמאל הישראלי, המבקשת לצעוד אל עבר שתי המדינות דרך מסירת שטחים ופינוי התנחלויות. זאת, ללא בולדוזרים אלא בחניקה איטית של היישובים, הטבות לפלסטינים ומינימום דרישות מהם. גם זהות המתנגדים לה תומכת באבחנה הזאת. ביניהם נמנים משה יעלון, השר נפתלי בנט וח"כ יאיר לפיד, שהתייצבו השבוע בבית המכון וביקרו את התוכנית. בנוסף, רבים מאלו שעבדו על המתווה נמנים על הצד השמאלי של המפה.
כדי להמחיש עד כמה התוכנית מגיעה מבית מדרש פוליטי מסוים מאוד, צריך להתחיל מסוף כנס ההשקה שהתקיים השבוע במכון INSS. אחרי שהפוליטיקאים עזבו את האולם, ואיתם גם התקשורת הישראלית וחצי מהקהל, עלה אלוף במיל' עמוס ידלין לבמה להגיב לטענות הקשות של בנט ולפיד לתוכנית. ברגע הזה הרשה לעצמו ידלין לשחרר קצת את העניבה ולדבר פחות כחוקר ויותר כיריב, ולתקוף בזעם את מבקריו. "ראינו פה אנשים עם מצפן בעייתי", קבע ידלין בנחרצות.
את בנט האשים ידלין בהובלת מדיניות שמתנגדת למוסר היהודי ולציונות. "שר החינוך בטוח שהוא רואה את עצמו כציוני, אבל הוא מוביל למציאות פוסט־ציונית", טען האלוף לשעבר, "ואם אבות הציונות היו מסתכלים עליה, הם היו נחרדים. בנט רואה את עצמו כיהודי. הבית היהודי זה שם המפלגה שלו. אבל הוא מוביל למדינה שמנוגדת למוסר היהודי. ולכן המצפן שלו פשוט לא בסדר". נגד לפיד טען ידלין שהוא פוליטיקאי בעל יכולות רטוריות לשלול את כל הנקודות בתוכנית, אך מצד שני לאמץ את מסקנותיה. "הוא הדהים אותי", אמר ידלין בציניות.
צריך גם לומר שאנשי המכון עצמם שעמלו על המחקר נמנים, רובם ככולם, על המחנה הפוליטי של השמאל הציוני. חלק מהאנשים שכתבו את המחקר שייכים לצד פוליטי ברור, וחלקם השתתפו במו"מ עם הפלסטינים בממשלות קודמות. ידלין עצמו, כזכור, הוא איש מפלגת העבודה, ובבחירות הקודמות סומן כמועמד לתפקיד שר הביטחון מטעמה. תא"ל במיל' אודי דקל, מכותבי המתווה, היה ראש יחידת המטה למו"מ עם הפלסטינים בוועידת אנאפוליס בימי ראש הממשלה אהוד אולמרט ושרת החוץ ציפי לבני, ואילו קים לביא, אף היא אחת מכותבות המסמך, הייתה עד לא מזמן סגנית יו"ר המשמרת הצעירה במפלגת העבודה.
בין חברי הצוות שייעצו וסייעו בהכנת המסמך נמצאים עו"ד גלעד שר, שפעל רבות לקדם את רעיון שתי המדינות וההיפרדות מיהודה ושומרון כששימש יועצו של ראש הממשלה אהוד ברק, ובהמשך כראש ארגון השמאל 'עתיד כחול־לבן'. גם תא"ל במיל' שלמה ברום נמנה עם חברי הצוות, ובניגוד לעמוס ידלין הוא סבור שהתוכנית מזוהה עם השמאל הישראלי. "אם המושג שמאל אומר תוכנית שתי המדינות, אז התוכנית הזאת מצויה בשמאל", אומר ברום ל'מקור ראשון'. "אני גם לא קורא לזה 'תוכנית' אלא תהליך שימנע גלישה אל מה שמבחינתנו הוא אסוני, והוא פתרון המדינה האחת. במציאות אין סטטוס־קוו ואנחנו רוצים לעצור את זה, וזו המשמעות של הצעדים הפחות נעימים שהצענו כמו הקפאת בנייה בהתנחלויות. ברור לגמרי שאם ההתנחלויות המבודדות יגדלו ויצמחו ויהיו נוספות, וכל הזמן יש נוספות אף שאנחנו משקרים ואומרים שאין, ייווצר מצב שאי אפשר לעשות היפרדות. ציפי לבני אמרה את זה, והיא צדקה".
גם לא מעט מבאי הכנס חשו שאין מדובר בתוכנית חדשה. אחד מהם היה אלוף במיל' גרשון הכהן, שהגדיר אותה כ"מזעזעת" ולא חדשנית במיוחד. "מכון INSS מציגים את התוכנית כחדשנית, כפריצת דרך. בעיניי זה מזעזע. אם יש לי דגים משבת שעברה ואני מוכר אותם כדגים מאתמול, יש בזה רמייה. זו למעשה תוכנית ההתכנסות של אולמרט במלוא ממדיה, רק יש בה שלבים שהוצבו כדי לא ללכת את הכול בבת־אחת. הם יודעים שעם ישראל לא יכול לקחת הכול בבת־אחת וגם המציאות לא יכולה".
היו גם אנשי שמאל שטענו כי לא מדובר בתוכנית חדשה. שניים מהם אנשי ביטחון בדימוס, אחד בצה"ל ושני במוסד, שחברים היום בארגון 'מפקדים למען ביטחון ישראל'. לטענתם, מדובר באותה תוכנית שהציג הארגון שלהם, המזוהה עם השמאל, לפני כשנתיים ושמה "ביטחון תחילה". "זו אותה תוכנית אחת לאחת, רק שאצלנו לא היו כל התקשורת והעטיפה מסביב", אמר אחד מהם.
ליצור תנאים להיפרדות
מה בעצם מציע מכון INSS כדי להחיות מחדש את רעיון שתי המדינות, שכשל פעם אחר פעם ב־25 שנים האחרונות? כפי שאמר תא"ל במיל' ברום, אנשי המכון מציעים תהליך שבו ייווצרו תנאים שיובילו לגבול יציב ולהיפרדות מהפלסטינים. התנאים הללו ייכונו, לשיטתם, באמצעות שינוי מערך הכוחות הצבאיים בשטח; מתן הטבות מפליגות לפלסטינים כמו נתינת סמכויות שליטה באזורי B, שיפור הכלכלה הפלסטינית ויצירת מרחב תחבורתי שלם מג'נין עד חברון; וגם באמצעות חניקת "ההתנחלויות המבודדות" ונתינת חלקים משטחי C לטובת תעשייה פלסטינית, תוך חיזוק יציבותה של הרשות הפלסטינית ומשילותה. כל זאת, בתיאום מלא עם גורמים בינלאומיים וסיוע בינלאומי מסיבי, כולל שותפות של מדינות ערב מתונות. ביצוע התוכנית יוביל, לגרסת יוזמיה, לגבולות בטוחים יותר, העדר שליטה באוכלוסייה הפלסטינית וחיכוך עמה, וחיזוק הלגיטימציה והמעמד הבינלאומי של מדינת ישראל.
בניגוד לתוכנית ההתנתקות, ידלין וצוותו לא מוציאים את צה"ל מיהודה ושומרון. חלקים מיהודה ושומרון, כמו בקעת הירדן וצירים אסטרטגיים, יישארו בשליטה ישראלית. בשטחי A ו־B תקום ישות פלסטינית אחראית ומתפקדת, "וכ־25 אחוזים משטחי C יועברו לידי הפלסטינים לפיתוח תשתיות ופרויקטים כלכליים". ובניגוד להתנתקות, מצהירים אנשי INSS, לא יהיה פינוי יישובים אלא רק הקפאת בנייה ועצירת תמיכות ממשלתיות. במקום לפנות יישובים, ב־INSS מקווים שאנשי "ההתנחלויות המבודדות" יבינו מעצמם שאין להם עתיד במקום. "מומלץ להתחיל לתכנן הכשרת שטחים בגושים ובשטח ישראל שבהם ייבנו יישובים קהילתיים בתנאים מועדפים בעבור מתיישבים שיבחרו לעזוב את מגוריהם בהתנחלויות המבודדות ולקדם חקיקה למהלך זה", נכתב במתווה האסטרטגי. את גושי ההתיישבות ביהודה ושומרון וירושלים יפעלו להשאיר בידי ישראל.
כל התהליך הזה ייעשה ללא דיון בשאלות הכבדות של הסכסוך: שאלת הפליטים, ירושלים, עזה ופינוי יישובים. לפי הוגיו, התהליך יתבצע בין אם הפלסטינים ירצו בכך ובין אם יתנגדו. "ישראל תעצב את גורלה בידיה", נכתב במסמך, אך עם זאת מציעים כותביו לחזק את המשילות הפלסטינית ביהודה ושומרון. ישראל תצטרך לתת יד לרשות כדי להקנות לה "לגיטימציה ציבורית" ברחוב הפלסטיני. אחד הצעדים להגיע לשם, מציעים ב־INSS, הוא "לתת רציפים לשימוש פלסטיני בנמלי ישראל".
"יש אינטרס ישראלי מובהק לתמוך בחיזוקם של מוסדות השלטון הפלסטיניים בכל הרמות באמצעות הרחבת סמכויותיהם האזרחיות, ואף לסייע בחיזוק הלגיטימציה של הנהגת הרשות בעיני הציבור הפלסטיני באמצעות שיפור מצבו הכלכלי ושגרת חייו", כותבים אנשי המכון למחקרי ביטחון לאומי. בד בבד, מערכת החינוך הפלסטינית תהיה חייבת לעצור את ההסתה "ולהנהיג תוכניות לימודים שמחנכות לשלום ולדו־קיום בין העמים".
מול הדברים האלו טען בכנס נפתלי בנט כי מכון INSS עוטף את המסמך במילים רבות, אך בפועל מציג עמדה שמאלית מובהקת, שאותה הוא פועל לטשטש היטב. "עמוס (ידלין, י"פ) השווה את התוכנית המדינית לווייז שמתאים את הדרך לנסיבות, אבל תמיד זוכר מה היעד", אמר בנט בכנס המכון. "היעד שלכם הוא עוד מדינה פלסטינית בין הים לירדן בנוסף לזו שהוקמה בעזה. היעד הוא שגוי. איבדתם קשר עם הלוויין. זה מנותק לגמרי מהמציאות הגיאו־פוליטית באזור. לא רק שהיעד לא נכון ונותק הקשר עם הלוויין, אני גם יכול לומר: ברוך השם שאתם לא הנהג".
לדברי שר החינוך, "משמעות התוכנית, ואי אפשר לייפות את זה, היא לשים חסם עורקים על ההתיישבות הישראלית שמחוץ לגושים. כשאתה שם חסם עורקים על הזרוע יש נמק וצריך לקטוע אותה. אני בונה גני ילדים בכל יום, מי יבנה גני ילדים ביישוב שאין לו עתיד? יש פה עטיפה של המון מילים שלא אומרות את זה, אך המשמעות היא שעלי תיחנק ותגווע, שבית־אל, עפרה וקריית־ארבע ייחנקו. אם זו עמדתכם, העמדה המקובלת של מסירת שטחים, שאני חלוק עליה אבל היא לגיטימית, תגידו את זה".
אפילו רבין לא העז
התוכנית המדינית של INSS לוותה ונתמכה על ידי אנשי ביטחון רבים, אך איש מהם, לרבות הרמטכ"לים לשעבר אשכנזי, גנץ ויעלון, לא התייצב בכנס והודיע פומבית על תמיכתו בה, ויש הטוענים שלא בכדי. בשיחה עם יעלון מתברר שהוא רואה חסרונות רבים בתוכנית ומעט יתרונות.
"בסך הכול יש לי הסתייגויות מהתוכנית הזאת", אומר משה יעלון ל'מקור ראשון'. "באשר להנחות היסוד שלה, אני מסכים עם הקביעה שאין סיכויים להסדר קבע בטווח הנראה לעין. זוהי האשליה של שלום עכשיו. ומנגד, אסור להגיע למדינה דו־לאומית, ובמרחב הזה צריך לפעול על פי האינטרסים של מדינת ישראל. אני גם מסכים עם התפיסה של היפרדות לשתי ישויות, כאשר הישות הפלסטינית יכולה לקרוא לעצמה איך שהיא רוצה אבל היא לא יותר מאוטונומיה".
באשר להפיכת שטחי B ל־A, יעלון אומר שזו תהיה טעות קשה. "אני לא מקבל את שינוי מעמד השטח. מה פתאום אנחנו הופכים באופן חד־צדדי שטחי B ל־A? אני גם לא מקבל את הקפאת הבנייה באיזושהי התיישבות. אם אתה אומר: אני מקפיא בנייה מחוץ ליישובים, בעצם ויתרת, ללא מו"מ, על חלק מהשטח. ולשיטתי, בטווח הארוך, לא מפנים בהסדר קבע, לא ערבים ולא יהודים. אנשים חיים במקומות שלהם, ולכן אין לדבר על הקפאת בנייה באיזשהו מקום".
סוגיה נוספת שגרמה להתנגדות של שר הביטחון לשעבר היא תפיסת ההחזקה הצבאית בבקעת הירדן. כאן, טוען יעלון, הרחיקו אנשי INSS שמאלה הרבה יותר מראש הממשלה לשעבר יצחק רבין. "הם מתייחסים לבקעת הירדן כבקעה שבשליטתנו על זמן שאול; אפילו רבין לא דיבר על זה. רבין דיבר על שליטה ישראלית בבקעת הירדן בפירוש הרחב ביותר של המושג: בקעת הירדן, קרי תוכנית אלון מנהר הירדן ועד גב ההר. ההתיישבות בבקעת הירדן הייתה של תנועת העבודה, רבין לא ויתר על זה וגם אני לא מוותר על זה".
בסופו של דבר, אומר יעלון, כל נתינה של סמכויות שליטה נוספות לפלסטינים ביהודה ושומרון עלולה לחזור לישראל במחיר יקר. "כשניסינו לתת להם לספק את ביטחון הפנים חווינו את מה שחווינו, את גל הטרור הערבי. לכן קנינו בדם את חופש הפעולה שלנו בשטחי A, שמתקיים עד היום. זה מציב אותנו מול הטרור, אבל גם את אבו־מאזן מול חמאס, הג'יהאד האסלאמי ודאעש. בהתמודדות מול הטרור אנחנו עושים את רוב העבודה. 70 אחוז מהסיכול היום הוא של צה"ל ושב"כ, 30 אחוז שלהם. זה משרת אותם ואותנו, ולכן יש שיתוף פעולה ביטחוני. אני לא רואה לזה תחליף בטווח הנראה לעין. הישות הזאת היא ישות שתלויה במדינת ישראל כמו תאום סיאמי, קשה להפריד בינינו. לכן ההיפרדות הזאת היא היפרדות בעירבון מוגבל".
על פי התוכנית המוצעת, צה"ל יישאר בשטח ביהודה ושומרון, ועל כן היא איננה דומה, לטענת יוזמיה, להתנתקות החד־צדדית. בעיני ידלין, ההתנתקות הייתה "הצלחה אסטרטגית שבוצעה בשלומיאליות". התוכנית שלו אמורה להתגבר על הכשלים המרכזיים שהיו בתוכנית שרון, ולא לחזור על הטעויות. "זהו מהלך ששומר את הביטחון בידי צה"ל, בדיוק הפוך מעזה. זהו מהלך שמרים את הכלכלה בגדה המערבית ואת התשתית במקום, בדיוק הפוך מעזה. זה מהלך שלא כרוך בפינוי התנחלויות ולא מחזיר לפלסטינים מאה אחוז מהשטח. אלו השגיאות הטקטיות הקשות, המהותיות־כמעט, שעשה שרון בעזה.
"אבל את העובדה שאנחנו לא אחראים היום לשני מיליון פלסטינים בעזה – אי אפשר לקחת את היתרון האסטרטגי הדרמטי הזה, ואת העובדה שיש גבול שבו ימנים ושמאלנים במדינת ישראל מוכנים להרוג ולהיהרג עליו. אתם יודעים איזה הישג זה שהעם כולו נמצא בעניין הזה באותו מקום? בואו נעשה לנו את זה גם במקום השני".
אחד המשתתפים שנשאר עד לסוף הכנס הוא אלוף במיל' גרשון הכהן. הוא חילק לכמה מחבריו מסמך עמדה שלו על אודות כישלון גדר ההפרדה. הוא סבור שגם במקרה של תוכנית ה־INSS, מדובר בתפיסת עולם שחיה את העולם הישן של ימי אוסלו. "צה"ל לא יוכל לפעול בשטח אם לא תהיה לו תשתית של יישובים. זה לא רק עניין ערכי, זה עניין של מסה נדרשת", קובע הכהן. "צה"ל ביהודה ושומרון פועל באופן פרופורציונלי ביחס השוואתי לכל המקובלוּת בעולם בסדר כוחות מצומצם: לא יותר מעשרת אלפים לוחמים בכל יהודה ושומרון. זה מצליח בזכות המסה של היהודים ביישובים שנוסעים בצירים. הם אלו שמאפשרים לצה"ל להיכנס לשכם עם שניים־שלושה כלי רכב ולתפוס 300 כלי נשק כפי שפורסם השבוע. תנסה היום להיכנס לבית־חנון ברצועת עזה, זה מבצע אוגדתי עם חיל אוויר.
"כשאלוף במיל' ישראל זיו מודה השבוע ברדיו שאין לצה"ל מענה לבלונים ולעפיפוני התבערה", מסכם גרשון הכהן את ממצאיו, "זה אומר שגם אם יש לך עוצמות צבאיות אדירות, הפלסטינים – וזה נכון גם לחיזבאללה, ביצירתיותם שעליה הייתי נותן להם פרס נובל – מוצאים מרחבים לחיכוך שכולאים את ישראל באין אונות. אם בקלקיליה יהיו מיליציות איראניות, מה זה אומר על החיים ביישובי התפר כמו רעננה, כפר־סבא ומודיעין? מה שמאפשר את ההגנה על היישובים האלה ואת ההפעלה היעילה של הכוח הוא שאנחנו לא מקבלים את התוכניות של מכוני המחקר האלה. הם עדיין חיים במאה הקודמת", סיכם הכהן. 
