גם אחרי הפתיחה המחודשת של מעבר קוניטרה לפני כשבועיים, אזרחים עדיין לא יכולים לעבור בו. למרות זאת, כמה תושבים מבוגרים וזקנים, בני העדה הדרוזית, הגיעו בזמן טקס הפתיחה הצנוע אל מעבר הגבול היחיד בין ישראל לסוריה. כמעט ארבע שנים שהמעבר היה סגור, מה שמנע מהם בין היתר לעבור ולפגוש את בני משפחותיהם המתגוררים בצדו הסורי של הגבול – וחוו שנים קשות מאד בצד ההוא. הם יצטרכו להמתין עוד עד שיוכלו לעבור לשטח סוריה ולפגוש את קרוביהם, אבל ככל שזה תלוי במקבלי ההחלטות בישראל – הדבר הזה עוד יקרה.
ולא רק זה, אלא גם מעבר של סטודנטים ללימוד באוניברסיטאות סוריות, מעבר של תפוחים כמובן – שיקלו גם על החקלאים הדרוזים שמעוניינים למכור אותם בסוריה, אבל גם על יתר החקלאים שיוכלו למכור יותר סחורה בישראל – וגם מעבר לצורכי נישואין, שאותו אפשרה ישראל בעבר.
אחת מאלו שהגיעו, הייתה אמירה אברהים ממג'דל שמס, שביקשה להודות לצבא סוריה, אותו כינתה "צבא סוריה שלנו". "אני שמחה שהדלת נפתחת ושאני אפגש עם ההורים שלי ועם המדינה שלי. אני מאד מודה לצבא הסורי שלנו שניקה את כל סוריה מהטרוריסטים", היא אמרה, "ואני מאד שמחה שאני אפגוש את כל הקרובים שלי ואת כל העם הסורי שלי. שאני אהיה בתוך-תוכם. אני מאד שמחה".
על קרוביה שמעבר לגבול, סיפרה אמירה: "ברוך השם עכשיו הם בסדר וכולם בסדר, יש שלווה ושקט. אני מאד מקווה שיעברו תפוחים, וכלות, ותלמידים שיילמדו באוניברסיטאות. אנחנו גם סובלים, שלא כל התלמידים שלנו מתקבלים לאוניברסיטאות פה בישראל. אז אני מקווה שגם התלמידים יחזרו, והתפוחים יימכרו שם, והכל יחזור להיות כמו שהיה קודם".
אבל שלב אחרי שלב. דבר אחד שב בשבוע החולף להיות כשהיה – עם חזרת כוח אונדו"ף של האו"ם לסוריה. המעבר ישמש כרגע רק את חיילי האו"ם למעבר בין המדינות אבל בישראל תולים בו תקוות. הטקס לפתיחתו של המעבר היה צנוע – סגן מפקד אונדו"ף הגיע אל הצד הישראלי, ובתום הרמת כוסית קצרה ליוו אותו חיילי המעבר הישראליים בחזרה לסוריה. כוח אונדו"ף עזב את עמדותיו בסוריה בשנות המלחמה, אחרי שחיילי הכוח ספגו מתקפות של ארגוני טרור וארגוני מורדים שהשיגו את השליטה בגבול. השליטה הזו, שכללה גם את שטח מעבר קוניטרה ואת קוניטרה הישנה בצד הסורי, הייתה שליטה של ארגוני ג'יהאד המשתייכים לארגון אל-קאעידה. ישראל סגרה על כן את המעבר, והפעילות בו – האזרחית והביטחונית באמצעות האו"ם – הופסקה לחלוטין.
פתיחת המעבר היא סיבה לאופטימיות בישראל. ראשית, נתלות תקוות בחזרת כוח אונדו"ף של האו"ם לשטח, בתקווה שהדבר יביא לאכיפה מלאה של הסכם הפרדת הכוחות משנת 1974, שאותו הזכירו רבות בישראל בשנה החולפת, עם חזרת צבא אסד אל הגבול.
אמירה אברהים ממג'דל שמס: "אני שמחה שהדלת נפתחת ושאני אפגש עם ההורים שלי ועם המדינה שלי. אני מאד מודה לצבא הסורי שלנו שניקה את כל סוריה מהטרוריסטים"
כוח אונדו"ף מונה כיום 994 חיילים. 680 מתוכם מוצבים בסוריה ועוד כ280 בישראל. בקרוב עתיד להצטרף גדוד נוסף של כ500 חיילים, ממדינה שזהותה עדיין לא נקבעה. המדינות שכבר מאיישות את הכוח הנוכחי הן פיג'י, שחיילים ממנה ניצבים בעמדות. חיילים הודים אחראים על הלוגיסטיקה, בחרמון מוצבים חיילים מנפאל, והאחרונים הם כוח אירי, שמוכן להתערבות בחירום.
מבחינת ישראל יש משימה מרכזית סמוך לגדר, שאותה רואים כאתגר הרציני ביותר. "מדברים כל הזמן על הציר, ועל האיראנים", אמרו לנו בצה"ל, "אבל באמת באמת, מי שנמצא פה זה חיזבאללה, והחשש שלנו הוא מהתבססות של חיזבאללה".
רס"ן נחמיה ברקי, מפקד הקישור לאו"ם של עוצבת הבשן, שאחראי בפועל על התקשורת עם אונדו"ף, מגביר ציפיות מכוח האו"ם. "פתיחת המעבר מסמלת את שימור הסכמי הפרדת הכוחות בין שני הצדדים מ1974 ואת חזרת האו"ם כגורם משפיע לאזור החיץ ולשני הצדדים. אנחנו מצפים כי לאחר הפתיחה יחזור האו"ם לאכוף את אזור החיץ ואת הסכמי הפסקת האש על ידי מניעת התקרבות גורמים עוינים צבאיים לשני הצדדים". אך צריך לומר את האמת – בלבנון, שם מוצב כוח יוניפי"ל של האו"ם, לא מוכחת יעילות של הכוח הזה נגד התעצמות חיזבאללה והתבססות הארגון בסמוך לגבול.
כשמדברים על המעבר ככלי יעיל להבטחת השקט בגבול, בצה"ל מקווים שהוא יועיל גם בהיבט האזרחי. רוב הכפרים הסמוכים לגבול עם ישראל הם סונים – כפרים שבהם קשה יותר לחיזבאללה השיעית להתמקם, כפי שעשתה בדרום לבנון. כך יצא שדווקא בחאדר, היישוב הדרוזי המקושר ליישובים הדרוזיים שבגולן, זיהו בצה"ל את מרבית תשתיות הטרור של חיזבאללה בגבול סוריה. כעת מקווים במערכת הביטחון שהפעלת מעבר קוניטרה על הפן האזרחי שבו, תאפשר להוות מנוף לשמירה על השקט – כך שלכולם, גם בצד השני, יהיה מה להרוויח משקט בגבול ומהרחקת חיזבאללה. בצה"ל מקווים שהנוסחה הזו, שלא הצליחה להביא לתוצאות מהותיות בעזה, דווקא כן תעבוד בגבול הזה, שמחלק בין משפחות שגרות משני צדיו מזה שנים רבות.
החשש מהתייצבות של חיזבאללה בגבול הגולן הוא גדול; המטרה הרחבה בסוריה היא עדיין הרחקת איראן, וישראל מעוניינת להמשיך בתקיפות נגד איראן ושלוחותיה ברחבי סוריה. התייצבות של חיזבאללה בגבול הזה עלולה להוביל, למשל, למצב שבו ירי רקטות לעבר יישובים ישראליים כתגובה על תקיפות של חיל האוויר, הופכת לחלק מ"כללי המשחק" – לתגובה שנחשבת מבחינת מקבלי ההחלטות לפרופורציונלית ולא מובילה למלחמה (בדומה לירי חמאס לעוטף עזה). חשש נוסף בצה"ל הוא מכך שחיזבאללה תנסה להעביר לגולן מלבד רקטות גם גדודי פשיטה, בדומה לאלו שהיא מחזיקה בלבנון. מול כל האיומים הללו, טוענים במערכת הביטחון, התקוות שנתלות בפתיחת מעבר קוניטרה מוגבלות. "זה רק מאמץ משלים", אמרו לנו בימים האחרונים. "המאמץ המרכזי הוא עדיין צבאי".
