5 במארס 2003, תקופת האינתיפאדה השנייה. מחמוד עמדאן סלים קוואסמה, סטודנט בן 20 מחברון, עולה על קו 37 בעיר חיפה. השעה היא שתיים בצהריים, ועל האוטובוס ילדים רבים שעושים את דרכם הביתה מבית הספר. כאשר האוטובוס נעצר בתחנה בשדרות מוריה, מפוצץ קוואסמה את חגורת הנפץ שנשא על גופו במשקל עשרה קילוגרמים. הפיצוץ הקטלני גודע את חייהם של 17 ישראלים, בהם תשעה תלמידי בית ספר.
עד מהרה התברר כי המחבל המתאבד לא פעל לבדו. לאחר חקירה עצרו כוחות הביטחון ארבעה אנשים שסייעו בתכנון הפיגוע ובביצועו. בית המשפט הצבאי גזר 19 מאסרי עולם על מעאד אבו־שרח ועל מג'די עמרו, ו־18 מאסרי עולם על פאדי אל־ג'וועבה – פעילי חמאס שהשתתפו בתכנון הפיגוע וביצועו. הסייען הרביעי הוא מוניר רג'בי, ערבי־ישראלי תושב חיפה. רג'בי המליץ על מיקום הפיגוע, הלין את המחבל בביתו בלילה הקודם, וידע על המועד המדויק שבו עתיד הפיגוע הרצחני להתרחש.
חמש־עשרה שנה חלפו מאז. חמש־עשרה שנה למודות מאבקים של בני המשפחות השכולות כלפי התנהלות המערכת, ובראשה עסקת טיעון שסגרה הפרקליטות עם רג'בי ולפיה הוא לא הואשם באחריות לרצח ובקשירת קשר לרצח אלא רק בסעיפים קלים יותר, של קשירת קשר לסיוע לאויב במלחמה וחיפוי על עבירה, בתמורה למאסר עולם שנקצב לעשרים שנה.
בשנים האחרונות הם מובילים מאבק נוסף – למנוע מהמחבל שהיה לו חלק מרכזי בתכנון הפיגוע לחזור ולהתגורר בעירם חיפה בעוד שנים אחדות.
"זה לא עניין של הורים שכולים, זה מאבק של כולם", קובע בכאב רון קרמן, אביה של טל ז"ל, בת 13 בלבד בהירצחה. "אמרו שאנחנו מתוך פועלים מתוך נקמה, אבל ממש לא. אני לא רוצה לראות את אותו מחבל מסתובב בחיפה בשישה במארס 2023. אומרים שהוא ריצה את עונשו, אבל אני את הבת שלי לא אראה לעולם. הזבל הזה יש לו לאן לחזור, לחברון, שלא יסתובב בחיפה. אני לא מבין את הליברליות הזאת. זו אידאולוגיה של מחבלים שהעולם המערבי לא מסוגל להבין, ואנחנו מתמודדים איתה בכלים של דמוקרטיה ובמילים שלא מתאימות למזרח התיכון. זה לא אזור אוטופי, אנחנו במלחמה. תודה לא־ל היום נרצחים פחות, אבל עדיין יש טרור סכינים ושורפים שדות. זה לא אסיר משוחרר שעבר שיקום בכלא, אלא מחבל שרצח 17 ישראלים. אסור לו לחזור לחיפה. הוא יתרום לחברה משהו? כמו שאת יגאל עמיר אף אחד לא חושב לשחרר, כך גם פה. אני מנהל עסק בחיפה, והמסגד של המחבל נמצא 150 מטר מהעסק. אני מפחד".
אבל גם אחרי פניות חוזרות ונשנות לשרי הפנים בשנים האחרונות, וגם כאשר שר הפנים הנוכחי, אריה דרעי, שהחל במהלך של שלילת תושבות ממחבלים ערבים־ישראלים, הודיע להם כי יפעל בנושא – התהליך עדיין תקוע.
בתחילת החודש שיגרו ההורים השכולים מכתב לשר דרעי, עם העתקים לשרת המשפטים איילת שקד וליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. תוכנו מתפרסם כאן לראשונה. "אנו נאלצים לפנות אליך שוב כי הנושא תקוע ולא מתקדם, וכדי לחלץ את העניין מן הבוץ הטובעני שבו הוא נמצא", כתבו בני המשפחות השכולות. "לצערנו אנחנו עוברים עינוי דין זה שנים רבות. ההתמודדות של קבוצת משפחות שכולות עם משרדי הממשלה והבירוקרטיה המשפטית, סוחטת את כוחותינו ומותירה אותנו מותשים. איננו מבינים מדוע אחרי שהנושא נפתר בבג"ץ וחוקק בכנסת, הוא נתקע שוב במשרד הפנים? מה השתנה מאז שהחלטת לשלול את תושבותו? מדוע יש לבחון את הנושא מחדש?"
המשפחות הסבירו את הצורך הדחוף בזירוז ההליכים: "בעוד חמש שנים ישתחרר המחבל מהכלא לאחר ריצוי מאסר עולם, ואיננו מסוגלים לראותו חוזר לגור בישראל כתושב, כאחד האדם". המשפחות חוששות כי עיכוב בשלילת התושבות, לצד עתירה שבוודאי תוגש נגד ההחלטה ותיגרר זמן רב, עלולים ליצור הליכים שיימשכו יותר מחמש שנים וחזרתו של המחבל לחיפה לא תימנע. מלבד זאת, בשנה הקרובה יתקיימו בחירות לכנסת, והמשפחות מעריכות כי כמו במקרים הקודמים, גם הפעם חילופי השרים יאלצו אותן להיאבק בבירוקרטיה מחדש. "אנו מבקשים שתקבלו אותנו, נציגות המשפחות, לפגישה, ותשמעו את קולנו ואת כאבנו מיד ראשונה", חתמו בני המשפחות את מכתבם לשרים וליועצים המשפטיים. "איננו יכולים לעמוד עוד בעינוי הדין שנכפה עלינו, אנו מבקשים צדק לילדינו שנרצחו באכזריות".
כנגד חמישה שרים
"המחבל הזה היה עמוד התווך של הפיגוע בחיפה", אומר יוסי צור, אביו של אסף ז"ל, בן 17 בהירצחו. "הוא ארגן ותדרך אותם. אח שלו היה הנהג שהסיע את המחבל, והוא קיבל ממנו מילת קוד שהמחבל בדרך. אחד כזה לא יכול להחזיק בתעודת זהות ישראלית, לגור במדינת ישראל ולקבל הטבות. אז החוק לא מאפשר לגרש אותו, אבל כן אפשר לשלול את תעודת הזהות ולהרחיק אותו בחזרה לחברון. אפשר גם לסוריה או לעזה, לא בתוך מדינת ישראל. אנחנו נדרוש גם צו הרחקה שלא יאפשר לו לגור בחיפה, שלא ייתקל בו מישהו ברחוב. בעינינו אין עונש מספיק לאדם כזה. הוא קיבל רק 20 שנה בכלא בגלל עסקת טיעון. מבחינתנו נמשיך לרדוף אותו כל חייו".
את דבר עסקת הטיעון בזמנו גילו המשפחות באמצעות דיווחים בתקשורת. הן מחו ונאבקו נגד העסקה אך ללא הועיל. בית המשפט המחוזי בחיפה אימץ את ההסדר וגזר על רג'בי מאסר עולם שנקצב כאמור לעשרים שנה. המשפחות לא אמרו נואש, ועתרו לבית המשפט העליון נגד העסקה. בין השאר הן טענו כי לא הייתה בעיה ראייתית להרשיע את רג'בי בכל סעיפי האישום, אך העתירה נדחתה.
הסדר הטיעון עם האיש שסייע לטבח ילדיהן הפתיע את המשפחות השכולות ואכזב אותן, אך היה זה הפרק הראשון בלבד בשורה ארוכה של מאבקים שהן מנהלות למען מיצוי הדין עם רוצחי ילדיהן. בקיץ 2011 התבשרו המשפחות כי שלושת מתכנני הפיגוע, למעט רג'בי, משתחררים במסגרת עסקת שליט. גם אז ניסו בני המשפחות לעצור את העסקה באמצעות עתירה לבג"ץ, ושוב עתירתם נדחתה.
עם הזמן הבינו ההורים השכולים כי גם אם רג'בי לא ישתחרר לפני המועד בעסקאות שונות ומשונות, בתום עשרים שנות המאסר שנקצבו לו הוא עתיד לשוב לעירם חיפה, ולמרבה הזוועה הם עוד עלולים לפגוש אותו בסופרמרקט, בחוף הים או סתם ברחוב באמצע היום. זה אמור לקרות בעוד ארבע שנים וחצי בלבד, במארס 2023.
הוריו של יובל מנדלביץ' ז"ל, בן 13 בהירצחו, עזבו את חיפה בעקבות הפיגוע. "זה היה קשה לנו מדי", אומר האב, יוסי. "אתה עובר במקום שהילד שלך גמר את החיים שלו בצורה ברוטלית, ובכל פעם הייתי מקבל עור ברווז. כמה אפשר להצטמרר? אז אני ואשתי חגית החלטנו לעבור לתל־אביב. לא לעבור במקום הזה יותר.
"המחבל הזה היה איש המודיעין של הפיגוע, מסר את נתיב האוטובוס ותיאם. אם הוא משתחרר ולא שוללים תושבות, הוא יכול להתייצב מחר בחיפה ואולי לעשות אותו דבר. אתה מבין מה זה שהמחבל יחזור בחופשיות לאזור הפיגוע? אין א־לוהים? כלום לא קרה? סייענים הם שותפים לשרשרת התועבה בדיוק כמו רוצחים. אני לא יכול לסמוך על שום דבר חוץ מהרחקה שלו, לא משנה אם חיפה או תל־אביב. זו לא רק נקמה ברוצחים הנתעבים הללו, אלא חשש שהוא שוב יבצע את מעשיו. שילך לשועפאט, מעבר לגדר, שלא יסתובב במדינת ישראל".
המשפחות גילו כי רג'בי – יליד חברון שעבר לירושלים, קיבל תעודת זהות כחולה ומשם הגיע לחיפה והתגורר בה 15 שנה – מוגדר תושב ולא אזרח, וכי חוק הכניסה לישראל מאפשר את שלילת תושבותו בגין השתתפות במעשי טרור. אגב, גם אילו היה מדובר באזרח, תיקון לחוק האזרחות שעבר בכנסת ב־2011 מאפשר לשר הפנים, במקרים של הרשעה בטרור, להגיש לבית המשפט בקשה לשלילת אזרחותו של המורשע בגין הפרת אמונים למדינה.
בעקבות זאת שיגרו המשפחות במארס 2011 מכתב לשר הפנים דאז, אלי ישי, בדרישה לשלול את תושבותו של רג'בי. "בן־בליעל זה אחראי לרציחתם של 17 ישראלים, תשעה מתוכם תלמידי בית ספר בגיל 13־18 אשר היו בדרכם מבתי הספר לביתם לאחר יום לימודים", נאמר במכתב. "על מדינת ישראל לשלול את תושבותו באופן מיידי, ולשלול את כל זכויותיו כאזרח ישראלי. צעד זה יוסיף להרתעה ולהגנה על תושבי המדינה, מפני מי שחיים בתוכנו וחורשים את רעתנו".
ישי התמהמה מלהשיב לבקשה ולטפל בה, וב־2013 תמה כהונתו בעקבות פיזור הכנסת והקדמת הבחירות. לאחר הרכבת הממשלה החדשה פנו המשפחות לשר הפנים הבא, גדעון סער, אך לאחר שנה פרש גם הוא לטובת פסק זמן מהחיים הפוליטיים. מחליפו של סער במשרד הפנים היה גלעד ארדן. גם הוא בתורו קיבל מכתב מההורים, אך כהונתו הייתה קצרה יחסית בשל הקדמת הבחירות ב־2015. שר הפנים הבא, סילבן שלום, לא הספיק לטפל בנושא לפני שפרש בעקבות תלונות נגדו. הפנייה הבאה שוגרה לראש הממשלה בנימין נתניהו, שקיבל את האחריות לתיק הפנים, אך לאחר זמן קצר נכנס למשרד יו"ר ש"ס אריה דרעי. גם בתיבת הדואר של שר הפנים הנוכחי התקבל מכתב מהמשפחות השכולות, הדורשות לשלול את תושבותו של האיש שאִפשר את רצח בניהן. כך עברו אפוא כחמש שנים, בלי ששרי הפנים המתחלפים במהירות נדרשים לנושא.
בעודן ממתינות לתגובה מהשר דרעי, הבינו המשפחות בינואר 2016 כי עונשו של רג'בי, המרצה את מאסרו בכלא אשל בבאר־שבע, עלול להתקצר לפני שתושבותו תישלל. "גילינו שהוא הגיש לוועדת השחרורים בקשה לקיצור שליש", מספר יוסי צור. "פנינו לפרקליטות כדי להופיע בוועדת השחרורים, ואמרו לנו שאנחנו לא צד בדיון ולכן לא יכולים להופיע בוועדה". ביום שבו התכנסה ועדת השחרורים לדון בבקשתו של רג'בי, יצאו המשפחות השכולות לדרום כדי למחות ולנסות לסכלה. כשהגיעו התברר כי בעקבות מחאת המשפחות משך רג'בי את הבקשה. מצד אחד חשו המשפחות כי מאבקן צלח, אך מצד שני ההתעלמות אכזבה אותן. "נסענו שש משפחות שכולות לבאר־שבע, כי אף אחד לא טרח להודיע לנו שהוא משך את בקשתו", אומר צור.
שבעי הבטחות
באפריל 2016 חל מפנה משמעותי, לכאורה: השר דרעי הודיע למשפחות כי החליט לשלול את תושבותו של רג'בי. "לאור פנייתכם החלטתי, בתיאום עם הגורמים הרלוונטיים, לפעול לשלילת התושבות", מסר השר. "על מנת להתקדם בתהליך נדרשת עמדת היועץ המשפטי לממשלה, ולכן פניתי אליו לקבל את עמדתו. אעדכנכם בהמשך".
נדמה היה שהנה המדינה מתייצבת לצד המשפחות, אך חלפו ארבעה חודשים ואין קול ואין עונה מלשכתו של אביחי מנדלבליט. יוסי צור התראיין בתקשורת ותקף את היועמ"ש: "מנדלבליט בורח מהחלטה ומאחריות", קבל. "הסמכות לאשר את הבקשה היא שלו. זו שערורייה. איך ייתכן שרג'בי יחזור לחיפה, מקום שבו המשפחות יכולות להיתקל בו ולראות את רוצח ילדיהן חי, מקים משפחה וחופשי מכל מגבלה?"
עם קשר או בלי קשר, בספטמבר 2016 קיבלו המשפחות זימון לפגישה במשרדו של מנדלבליט. בפגישה שיתפו נציגי המשפחות השכולות את היועמ"ש ואת בכירי משרד המשפטים במסע התלאות שהן עוברות בניסיונן להביא לביטול תושבותו של המחבל, והדגישו את החשיבות בקבלת החלטה מהירה, בעקבות ניסיון העבר והתמהמהות השרים השונים. מנדלבליט ואנשיו הסבירו למשפחות את הסוגיות המשפטיות, ובעיקר טענו כי בבג"ץ נידונה עתירה שעשויה לשנות את כללי המשחק בנוגע לחוק הכניסה לישראל. לכן, אמרו למשפחות, נצטרך להמתין עם בקשתכן עד לקבלת פסק הדין.
באיזו עתירה מדובר? לפני יותר מעשור החליט שר הפנים דאז, רוני בר־און, לשלול את תושבותם של שלושה תושבי מזרח ירושלים שנבחרו לפרלמנט הפלסטיני מטעם חמאס. אחד מהם, ח'אלד אבו־ערפה, אף נבחר לכהן כשׂר לענייני ירושלים ברשות הפלסטינית. השלושה עתרו נגד ההחלטה. ב־2017 קיבלו שופטי בג"ץ עתירה שהגישו השלושה נגד החלטת משרד הפנים, וביטלו אותה. הנימוק: "הסעיפים בחוק הכניסה לישראל אינם אוצרים את הסמכות לשלול רישיון ישיבת קבע של תושב מזרח ירושלים מחמת 'הפרת אמונים', ועל מנת להוציא לפועל החלטה מנהלית דוגמת זו נדרשת הסדרה חקיקתית מפורטת ומפורשת", כתב השופט עוזי פוגלמן.
ואולם, אף שהשופטים ביטלו את ההחלטה לשלול את תושבותם של אנשי חמאס, הם לא חסמו את האפשרות הזאת אלא רק קבעו שבינתיים היא איננה מעוגנת בחוק. אחרי שהכנסת תחוקק אותה מחדש, כך השתמע מן הפסיקה, אפשר יהיה לשוב ולבטל את תושבותם של פעילי טרור וסייענים. את הכפפה הזאת הרים ח"כ אמיר אוחנה מהליכוד, והגיש הצעת חוק המסדירה את אותה סמכות ששופטי בג"ץ קבעו כי החוק איננו מעניק. בחודש מארס השנה אושר החוק, ובכך לכאורה שב המצב לקדמותו.
ואכן, כבר באותו חודש החליט השר דרעי לשלול את תושבותם של ארבעה צעירים ממזרח ירושלים שהורשעו בהריגה לאחר שב־2015 יידו אבנים לעבר רכבו של אלכסנדר לבלוביץ' ז"ל והביאו למותו. דרעי הורה לשלול גם את תושבותו של המחבל מפיגוע הדריסה בארמון־הנציב, שבו נהרגו ארבעה חיילי צה"ל ונפצעו 13, אולם החלטה זו מצויה עדיין בהליך משפטי. ולא רק שלילת תושבות: דרעי הורה לשלול את אזרחותו של המחבל מהפיגוע בקיבוץ גן־שמואל ביוני 2016, שבו נפצעו ארבעה. ההחלטה הזאת אף אושרה בבית המשפט המחוזי בחיפה.
ומה עם מוניר רג'בי, המחבל החיפאי? מתברר שלמעט המקרים שצוינו, מאז בג"ץ אבו־ערפה תקועות במשרד הפנים הוראות רבות של השר לשלילת אזרחות ותושבות של מחבלים. אם לדייק, הגוף שממונה על הנושא בתוך משרד הפנים הוא רשות האוכלוסין וההגירה. היועץ המשפטי שלה, עו"ד דניאל סלומון, החליט לבחון מחדש את כל הוראות השר דרעי לשלילת אזרחות או תושבות של מחבלים, מה שיצר סתימה בצנרת המשרד. אם בעבר הסביר מנדלבליט למשפחות שעד למתן פסק־דין בבג"ץ אבו־ערפה אי אפשר להתקדם, הרי שחלפה כבר שנה ממתן פסק הדין המיוחל, וחצי שנה מאישור תיקון החקיקה שדרשו השופטים – והנושא עדיין תקוע אצל היועצים המשפטיים.
במשך השנה החולפת עמדו המשפחות בקשר עם עו"ד נעמה פלאי מהלשכה המשפטית של רשות האוכלוסין וההגירה, והיא השיבה להם בכל פעם כי "הנושא בטיפול". "יש איזו אדישות וזלזול בנושא הזה", קובל יוסי צור. "אתה צריך להכריח את המדינה לעשות דברים שהיא אמורה לעשות ביוזמתה. למה אני צריך לבקש בכלל בקשה כזו ולדחוף אותה? המחבל הזה אחראי ל־17 הרוגים. המערכת עצמה הייתה צריכה להודיע שלא ראוי שהוא יישאר עם תעודת זהות ישראלית. כל פעם מסבירים לנו למה זה קשה ולמה זה בעייתי, במקום לשדר 'אנחנו נילחם על זה'. חמישה שרי פנים, וכל פעם הבירוקרטיה מחדש. ואחרי שדרעי סוף־סוף אישר, התחילה סאגה של היועצים המשפטיים. הכול ממתין אצל מנדלבליט במגירה.
"לבג"ץ לקח עשר שנים לסיים (בתיק אבו־ערפה, נ"ב), איך השופטים לא רואים את הרגישות שלנו? היינו צריכים לדחוק את מנדלבליט לפגישה. ואחרי שבג"ץ שחרר סוף־סוף את ההחלטה, מתברר שהיועץ המשפטי של רשות האוכלוסין החליט לפתוח ולבדוק הכול מחדש, למרות שנעשתה בדיקה והשר כבר המליץ. יש תחושה של דון קישוט, של מלחמה בטחנות רוח, שהמערכת נגדנו ולא איתנו. מהפה ולחוץ פוליטיקאים אומרים 'כל מה שצריך, רק תפנה', ויש רושם שכמשפחה שכולה כל הדלתות ייפתחו לפניך. בפועל זה לא קורה. זו מלחמה יומיומית, אבל תודה לא־ל יש לנו כוחות להמשיך לעשות ולדחוף את המדינה לעשות צדק".
"אני לא בקי בניואנסים המשפטיים ולא רוצה להשמיץ את היועצים המשפטיים", אומר יוסי מנדלביץ'. "המערכת לכאורה מסכימה איתנו, הגיבוי המשפטי ניתן, אז אני מצפה שלא תגרור רגליים ושלא תיגרר לאיזו אג'נדה של זכויות אדם. הזכות לחיים ללא פחד גוברת על זכויות של מחבלים. אם הוא משוחרר, אני נכנס למגננה. שילך לגור ברשות הפלסטינית. אני מקווה שהמערכת המשפטית תגן על אזרחי ישראל ותרחיק מהם את אותם רוצחים נתעבים. אחרי פיגוע המדינה ממהרת למחוק את השרידים ולנקות את הדם, אחרי שהורידו קרעי בשר מהעצים. אנחנו מפריעים עם השכול שלנו. לא ייאמן כמה אנחנו צריכים להילחם. לא אנחנו צריכים להוביל את המלחמה בטרור".
"הבטחות היו מפה ועד אינסוף, אבל נעשה מעט מאוד", מסכם רון קרמן. "גם כשבית המשפט הואיל בטובו לפסוק אחרי עשר שנים, אנחנו עדיין צריכים להילחם על שלילת התושבות. זה לא צריך להימשך כל כך הרבה זמן. אני דורש מהמדינה להפעיל מהלכים. אם הוא נופל בקריטריון של לקיחת התושבות, אז שיעשו את זה כבר. היום למחבל אין מה להפסיד. בתים לא נהרסים, בכלא המעמד שלו גדל, הוא עושה תארים, וכשהוא יוצא הוא זוכה לכבוד מלכים. איפה ההרתעה? אנשים לא מבינים איפה אנחנו חיים, כי קשה להסתכל למציאות בעיניים".
ממשרד הפנים נמסר בתגובה: "שר הפנים אריה דרעי רואה חשיבות בשמירת ביטחונם האישי של תושבי ישראל. שר הפנים הביע פעמים רבות את עמדתו כי מי שפוגע בביטחון ישראל מפר את נאמנותו למדינה, והשר יפעל לפגיעה במעמדו בישראל. לאחר תיקון החוק, פועלת רשות האוכלוסין וההגירה לקידום הטיפול בנושא".
