החלטת הקבינט לדחות את פינוי הכפר הבדואי חאן אל־אחמר, העניקה לפעילים במקום, הנערכים למאבק בכוחות הביטחון ומקיימים משמרות סביב השעון, סוג של חופשה זמנית. בעודי במורד הדרך המתפתלת מירושלים לבקעה, מעדכנים אותי שלא אופתע מהנוכחות הדלילה יחסית. "הייתי שם בלילה ועכשיו אני עייף, אז הלכתי לנוח בבית", מתנצל אחד הפעילים, ומסביר ש"בינתיים העניין נדחה, אז אפשר להוריד הילוך ולנוח קצת".
הכפר המונה כ־40 משפחות בדואיות, הפך לאחרונה לסמל של הסכסוך הישראלי־פלסטיני ולמוקד התעניינות בינלאומי. מחלון רכבי אני רואה את מקבצי המגורונים של שבט הג'האלין, הפרוסים לאורך הכביש. חלקם מורכבים מקרווילות וממבנים יבילים חדישים, שעליהם מתנוסס בגאון סמל האיחוד האירופי. מבחינת המקומיים, הגיבוי הזה מהווה הוכחה ניצחת לצדקת דרכם. האווירה בחאן אל־אחמר נינוחה ורגועה. להודעה על דחיית הפינוי מצטרפים הדיווחים על כך שישראל פינתה כלים שהציבה במתחם שאליו אמור הכפר להתפנות. מבחינת האנשים כאן זוהי הוכחה נוספת לכך שהפינוי לא צפוי להתבצע בקרוב.
באוהל המאולתר בכניסה למתחם הפחונים, יושבים כמה מקומיים ומעשנים נרגילה. "בוא תשתה תה", מזמין אותי אבו־מוחמד. "אני פה מאז שנולדתי, לפני חמישים שנה. הזמנים השתנו, הנוף לא", הוא אומר. "אני מתגעגע לימים שהיינו כפר אלמוני שאף אחד לא שמע עליו".
אכן, בשבועות האחרונים הפך המקום לאבן שואבת עבור ארגוני סעד ואנשי ציבור פלסטינים, ובעיקר לשיירות תמיכה שזורמות לכאן ללא הרף, מצוידות בדגלים פלסטיניים ובשלטי הזדהות. הפעם זוהי קבוצת כמרים מירושלים, שבאו להפגין אחדות בין־דתית. מבקר אחר שנוכח כאן הוא וליד עסאף, השר הפלסטיני הממונה על "המאבק בגדר ובהתנחלויות". מתורגלים ביחסי ציבור, מעמידים המקומיים את הכמרים האורחים בחצי גורן מול הצלמים והעיתונאים, ומציבים במרכז את השר הפלסטיני לתמונה קבוצתית.
דחיית הפינוי איננה מספקת את עסאף: "אנחנו רוצים לשמוע הודעה על ביטול הפינוי לחלוטין", הוא מכריז באוזניי. "אנחנו מבינים שיש פה עניין פוליטי פנימי בישראל, ושבתוך ממשלת הימין עצמה יש לחצים על נתניהו שמובילים להצהרות שונות וסותרות. אנחנו מצידנו מחפשים פתרון אמיתי לנושא. אנחנו רוצים אישורים לבתים ותוכנית מסודרת לבתי הג'האלין. נהיה מוכנים לקבל כל פתרון, ובלבד שלא יפנו את הבתים האלה. הם טוענים שחאן אל־אחמר לא חוקי, בואו תגידו לנו איך לעשות אותו חוקי. אם הבעיה היא הכביש, אנחנו מוכנים להתרחק ממנו".
במהלך השנים הוצגו בפני תושבי הכפר כמה חלופות לבתיהם, שהוקמו באופן לא חוקי. הפתרון האחרון שהוצע הוא העתקת הכפר לאזור המכונה 'ג'האלין מערב', באזור אבו־דיס. שטח זה מצוי במרחק אווירי של כשמונה קילומטרים מהמתחם הקיים, וניתן לבנות בו כ־70 יחידות דיור. בביקור באזור קשה להחמיץ את עשרות המגרשים המפותחים שהכשיר המנהל האזרחי, ושממתינים לבנייה. על פי החלטת בית המשפט, תושבי חאן אל־אחמר יקבלו את המגרשים הללו חינם, ויוכלו להגיש למוסדות התכנון בקשות להיתר בנייה. אלא שכאמור, התושבים מסרבים.
"זו הצעה מבישה", אומר לי חוסיין, תושב חאן אל־אחמר. "אני לא יכול להתגורר בבית מאבן באבו־דיס, אני בדואי. אנחנו אנשי המדבר, לזה אנחנו רגילים. בכל מקום יש בדואים, ואף אחד לא מכריח אותם להיכנס לבתים מסודרים ולהתגורר בהם. יש לי מרעה, איפה אני אגדל אותו? יש לי תשעה ילדים, איפה יהיה להם מקום באבו־דיס?" מעבר לטענות שמשמיע חוסיין, לסירוב של תושבי חאן אל־אחמר לעקור לאבו־דיס ישנן סיבות נוספות שעליהן הוא לא מדבר. בין תושבי אבו־דיס העירוניים לבדואים שוררת איבה עמוקה. העוינות הזו כבר הכשילה בעבר יוזמות אחרות של ישראל להעתקת שבטים אחרים לאבו־דיס, וכך קורה גם עכשיו.
"אנחנו לא מאמינים להצהרות או לרצון הישראלי המזויף לפתור כביכול את הבעיה של בני הג'האלין", אומר השר הפלסטיני. "הם רוצים לפנות את כל הפלסטינים מאדמותיהם, בלי הבדל. האזור הזה הוא אסטרטגי לישראל, ולכן כל־כך חשוב להם לפנות מפה את הבדואים. אנחנו נלחמים בשבילם, מגייסים תמיכה בינלאומית ופונים לבית הדין בהאג כדי למנוע את הפינוי. אנחנו מרוצים מאוד מהתמיכה שאנחנו מקבלים מהעולם, היא מעודדת אותנו".
אהבה קולומביאנית
לקראת השעה שתיים מגיעה למקום קבוצת פקידים אירופים, והשר הפלסטיני פונה לעשות נפשות. המאבק ההסברתי הפלסטיני בסוגיה רשם עד כה הישגים נאים. בספטמבר פנו הפלסטינים לבית הדין הבינלאומי בהאג וטענו שפינוי הכפר יהיה בגדר פשע מלחמה. פאטו בנסודה, התובעת הראשית בהאג, הודיעה בשבוע שעבר כי הרס הרכוש והעברת אוכלוסייה במקום כבוש "מתאימים למאפיינים של פשע מלחמה". שליח האו"ם למזרח התיכון, ניקולאי מלאדנוב, העניק גם הוא גיבוי לפלסטינים ואמר שהרס הכפר יהיה "מנוגד לחוק הבינלאומי".
אלחנדרו, אזרח קולומביה, מתגורר בחאן אל־אחמר זה חודש. הוא מתנדב מטעם EAPPI ("תוכנית הליווי האקומנית בפלסטין וישראל"), הממומנת על ידי "מועצת הכנסיות העולמית". הוא ומתנדבים נוספים של הארגון מצלמים את ההתרחשויות ומסייעים לתושבים המקומיים. הוא משתתף במחאה המקומית, אך נמנע מלהניף דגלים כמו כולם. "אסור לי להניף דגל, זה בניגוד למדיניות הארגון", הוא מסביר לי. "אנחנו צריכים לשמור על אובייקטיביות בנוגע לסכסוך, למרות שהסיפור פה נוראי. אנשים מסכנים שרוצים להרוס להם את הבתים, כואב הלב".
תוכנית EAPPI נוסדה ב־2002, במטרה "לחוות את החיים תחת כיבוש, להשתלב עם פלסטינים וישראלים השואפים לשלום צודק, ולשנות את המעורבות של קהילות בינלאומיות בסכסוך ולגרום להם לפעול נגד חוסר צדק באזור". רבים מהפעילים חוזרים לאחר הביקור לארצותיהם ומקדמים בהם קמפיינים אנטי־ישראליים. כשאני שואל את אלחנדרו אם ביקר פעם בהתנחלויות ואם שמע על פינוי מגרון או עמונה, הוא מפנה אליי מבט נדהם. נראה שלסכסוך הישראלי־פלסטיני יש מבחינתו רק צד אחד.
במאהל המרכזי של חאן אל־אחמר מתכוננים לארוחת צהריים. המזרנים ששימשו את אלחנדרו וחבריו ללינת לילה נאספים כעת בערימה גבוהה. במקומם מוצבים עכשיו כיסאות פלסטיק בשורות. אחמד אבו־יוסוף, בן המקום, יושב מחוץ לאוהל וממתין בסבלנות לארוחה. "אני לא קונה את הדחייה, השקט מטריד אותי", הוא משתף. "אני חושב שמאחורי ההצהרה על דחיית הפינוי עומדת תוכנית ישראלית סודית. חאן אל־אחמר הוא רק ההתחלה. זו האבן שעוצרת את השיטפון, שאחריו לא יישארו בכלל בדואים באזור. פה אנחנו מדברים על מאתיים איש, אבל הבדואים באזור כולו מונים בערך 7,000 איש".
בימים שלפני הסכם אוסלו, אני אומר לאבו־יוסוף, שררו יחסים טובים בין הבדואים לתושבים הישראלים. עלי, שיושב לצד אבו־יוסוף, מתקומם ומשיב במקומו. "בגלל המתנחלים רוצים להוציא אותנו מפה", הוא קובל. "הם הגיעו מרוסיה ומלטביה, חיים על ההר מעליי בבתים עם מים וחשמל, ואני צריך להתפנות מהאדמה שלי. אם אתה רוצה לדבר על הסכמי אוסלו או לבטל אותם, אין בעיה. אם כבר חוזרים אחורה, אז לפני 1967 כל השטח מירושלים עד הירדן היה שלנו. ואם הולכים עוד יותר אחורה, אז גם תל־אביב, יפו חיפה וצפת שלנו. לממשלה הישראלית אין שום זכות לגרש אותנו מהאדמה שלנו, כי היא בעצמה ממשלה בלתי־חוקית".
אני מזכיר לעלי שממשלת ישראל פינתה גם את יישובי גוש קטיף ואת עמונה ומגרון. הוא מסרב להתרשם. "על מה אתה מדבר, על כמה קרוונים שפינו ליד רמאללה? האדמה הזאת לא הייתה שלהם, היו פלסטינים שהיה להם רישום בטאבו על האדמה הזאת. פה אנחנו מדברים על 200 איש שחיים באדמות שקדמו למדינת ישראל. אנחנו היינו פה לפני ההתנחלויות, ועכשיו הם דורשים מאיתנו להסתלק. איפה החוק שלכם? ישראל היא מעל החוק".
בדרך אנחנו פוגשים בראש הכפר, עיד חמיס, שמגלה קוצר רוח לשאלות עיתונאים. "נמאס לי להתראיין", הוא אומר. "אני במתח. מבחינתי בכל רגע יכולים להגיע ולפנות את המקום. אז נתניהו אמר שזה יידחה, אבל לא אמר בכמה זמן. שעה־שעתיים? שבוע־שבועיים? מבחינתי אין זמן לנוח".
המתנחלים באים
במקום מופצת שמועה על קבוצת מתנחלים שעתידה להגיע בקרוב. צוותי הרפואה של הרשות, שנמצאים כאן כל הזמן, נכנסים לכוננות. אנשי "הוועדה למלחמה בהתנחלויות ובגדר" של אש"ף, הלובשים אפודים אפורים, נערכים למאבק ונכנסים לעמדות תצפית. אלחנדרו ומתנדבת נוספת מ־EAPPI ממהרים לאזור הכינוס ומצלמות בידיהם. מארגני ההפגנות מתחילים להרים טלפונים. אחרי כחצי שעה מגיעות לכאן עשרות מוניות מרמאללה, וחאן אל־אחמר מתמלא אדם. הבאים מוציאים מתיקיהם כרזות ודגלים.
מישהו מצביע על קבוצת אנשים הנראית על הגבעה הסמוכה לכפר־אדומים. העדשות הארוכות של העיתונאים המקומיים מצליחות לקלוט את ח"כ בצלאל סמוטריץ, את סגנית שר החוץ ח"כ ציפי חוטובלי ואת ח"כ יהודה גליק. הם הגיעו לסיור עם פעילי המטה הלאומי בליכוד ועם תנועת רגבים.
רחפן משטרתי הנראה לפתע באוויר, מפקח על הנעשה, מעורר את זעמם של המקומיים ומוציא מהם תגובות נסערות. הקהל מניף דגלים ושלטים, מבצע תנועות מגונות ומשמיע סיסמאות נגד ישראל ונגד הממשל האמריקני, בדגש על נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. עם רדת הערב, המשטרה פורסת מחסומים במטרה למנוע התקהלות גדולה יותר. אני עוזב את המקום ומגיע לתחנת הדלק הסמוכה לכפר־אדומים. בפלאפלייה יושבים הח"כים הנזכרים יחד עם מנהל מערך ההסברה של מועצת יש"ע, יגאל דילמוני.
"חאן אל־אחמר הוא מאחז בדואי בלתי־חוקי, ומדינת ישראל מחויבת לשמירה על שלטון החוק", אומרת סגנית שר החוץ ח"כ ציפי חוטובלי. "הרשות הפלסטינית, בסיוע של האיחוד האירופי, הופכת את הבדואים לכלי משחק פוליטי מתוך רצון להשתלט על שטחי סי. יש צביעות גדולה בדרישה מישראל לא לפנות מאחז בלתי־חוקי. ברור שלא טובת הבדואים עומדת לנגד עיני התומכים בהמשך המגורים שלהם בתנאים מחפירים. אני תומכת בראש הממשלה נתניהו, שאמר במפורש שחאן אל־אחמר יפונה".
ח"כ בצלאל סמוטריץ מתייחס לחשיבות האסטרטגית של המקום: "מי שמסתכל על האנרגיה שהצד השני משקיע במרחב הזה כדי לתפוס דווקא פה שטח, מבין היטב שהחלופות הן או מדינה פלסטינית עם רצף טריטוריאלי מצפון עד דרום, או רצף יהודי מהדרום לירושלים, מעלה־אדומים וצפונה. אני משוכנע שהפינוי יבוצע, ואני חושב שההעתקה למקום חלופי במרחב לא תתבצע. אסור להקים יישוב ערבי חדש במרחב. הביזיון הזה צריך להסתיים כמה שיותר מהר".
על התמיכה הבינלאומית בתושבי חאן אל־אחמר אומר סמוטריץ: "לחץ מדיני תמיד היה, ואם ניכנע לו כעת נזמין לחץ נוסף בגזרות אחרות שפחות נוחות לנו. המקרה של חאן אל־אחמר הוא טוב. אנחנו מכוסים חוקית בעניין הזה גם ברמה בינלאומית. לא צריך להתרשם או להיות מופתעים מהחד־צדדיות של בית הדין הבינלאומי בהאג או של גופים אחרים. אנחנו מכירים את העמדה השקרית, הצבועה והמגמתית שלהם. העולם יודע להעריך נחישות, וככה עלינו לפעול". 
