לאליוט היגינס, העורך הראשי של אתר התחקירים האינטרנטי bellingcat, שחשף את סוכני החרש הרוסים שהרעילו את סרגיי סקריפל ובתו יוליה, הייתה השבוע בקשה מיוחדת: הוא פנה לעוקביו בטוויטר וביקש לשלוח לו תמונות מאירוע ההשקה של כנס "דאבוס במדבר". הכנס הוא חלק מתוכנית 'חזון 2020' של יורש העצר הסעודי, הנסיך מוחמד בן־סלמאן. בשנה שעברה הציג הנסיך לראשונה לעולם את תוכניתו המהפכנית להקמת עיר עתידנית במדבר, בהשקעה של 500 מיליארד דולר. על פי התוכנית, העיר תכלול גשר ענק מעל הים האדום, שיחבר את הממלכה עם חצי האי סיני וממנו עם אפריקה כולה.
התוכנית קנתה לה תומכים רבים, והזניקה את מעמדו הבינלאומי של הנסיך הסעודי. עד הימים האחרונים הצטייר הנסיך בן ה־33 כתקווה הגדולה של הממלכה. סוג של דובי חמוד בעל חיוך כובש, צחור שיניים, ומי שלראשונה אִפשר לנשות הממלכה לנהוג. הנסיך, קיוו במערב, יצעיד את סעודיה אל המאה ה־21. אבל אז נעלם העיתונאי ג'מאל חשוקג'י, ובשבועיים האחרונים לא עבר יום מבלי שהצטברו עוד ועוד הוכחות למעורבות של אנשי סודו הקרובים ביותר של הנסיך ברצח האכזרי שזעזע את העולם כולו. במקביל החלה להתארך גם רשימת הביטולים לבייבי של הנסיך, כנס 'דאבוס במדבר'.
בין הראשונים לבטל היה ריצ'רד ברנסון, הבעלים של מותג־העל וירג'ין, שפשוט עצר השקעה סעודית בגובה מיליארד דולר בחברה שלו. גם קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל ביטלה עסקת נשק עם הממלכה. כשליש מהמוזמנים לכנס, בהם שרים וראשי מדינות, משקיעי־על וראשי חברות בינלאומיות, ביטלו את הגעתם. מביך, ללא ספק. אבל הסעודים היו נחושים לפתוח השבוע את הכנס ויהי מה. הנחת העבודה הסעודית היא שפוטנציאל ההשקעות של הממלכה גדול מכדי לוותר עליו. 500 מיליארד דולר לא הולכים ברגל, והאימפקט של הרצח, מזעזע ככל שיהיה – יחלוף. סעודיה תתגבר. הכול שאלה של זמן.
ואכן, הסעודים לא היו צריכים לחכות יותר מדי. לאירוע הפתיחה החגיגי הגיעו 4,000 איש מרחבי העולם. מכונת יחסי הציבור עבדה שעות נוספות, והסעודים גם דאגו לפרסם תמונות של באי הכנס עומדים בתור לסלפי מחויך עם יורש העצר בן־סלמאן. אבל באותה מידה הגיעו דיווחים על אנשים שבחרו הפעם לוותר על נאומים או להסיר את תגי הזיהוי, ושהעדיפו לא להצטלם ולהיות מזוהים עם האירוע, שבהמשך עלול להביך אותם. ב־bellingcat קלטו את הפוטנציאל התקשורתי, וכאמור ביקשו מקוראיהם ברחבי העולם לשלוח תמונות. לא מן הנמנע שהופעתה של המשלחת הרוסית בכנס היא שדגדגה להיגינס את קצות האצבעות ושלחה אותו אל המקלדת.
כן, אפשר לסמוך על הנשיא פוטין שידע לזהות הזדמנויות. ואכן, לתוך החלל שנוצר עם פרישתם של חברות, שרים וראשי מדינות במערב בעקבות רצח חשוקג'י, נכנסה משלחת רוסית גדולה מטעם "הקרן הרוסית להשקעה ישירה", שהיא בעצם קרן ההון הסוברנית הלאומית של רוסיה. באופן רשמי נאמד הונה בעשרה מיליארד דולר, בפועל מדובר בהרבה יותר. השקעות כמו בניית הגשרים ומסילות הרכבת של עיר העתיד הסעודית הן בדיוק תחום ההתמחות שלה, והחלל שנפער ב'דאבוס במדבר' מתלבש עליה כמו כפפה. כעת נותר לראות כיצד יגיב נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, אם לוושינגטון יגיעו דיווחים על סימני היענות סעודית לחיזורים הרוסיים.
בעוד שהרוסים נחתו בסעודיה בנפש חפצה, יש מי שלא היו יכולים להרשות לעצמם שלא להגיע, בהם גם עבדאללה מלך ירדן, שצולם יושב לצד הנסיך. אמנם ההבעה על פניו של המלך הייתה חמוצה בעליל, אבל רצח או לא רצח, הממלכה ההאשמית תלויה בממלכה הסעודית. אפילו במים. לסעודיה וירדן יש פרויקט התפלת מים משותף. בלעדיו מצבה של ירדן היה בכי רע, עוד יותר מהמצב האקוטי הנוכחי. ירדן לא מתייבשת, ירדן מיובשת.
סוגיית המים מחברת אולי בין הכנס בסעודיה להודעה הירדנית השבוע על ביטול החכרת האדמות הירדניות לישראל במסגרת הסכם השלום. מעבר לניסיון של המלך לרצות את האסלאמיסטים, ברקע ההודעה הזו עומד המחסור הירדני במים. סיום הסכם החכירה סיפק למלך הזדמנות פז ללחוץ על ישראל לספק פתרונות מים. בראייה הירדנית, ישראל גוררת רגליים לא רק בנושא תעלת הימים, אלא גם לא ששה לקחת חלק בתחליף המוצע. במסגרת התחליף הזה אמור לקום מתקן התפלה ענק בעקבה, שגם יספק מים לירדן וגם יזרים מים לים המלח. ישראל אף אמורה לרכוש ביוקר מים מותפלים מהירדנים בעקבה, ולמכור להם בזול מים מן הכנרת. אבל לדאבונם של הירדנים, העסק תקוע. ישראל פשוט לא מעוניינת. בהקשר הזה, כאשר הנשיא טראמפ אמר השבוע ש"סעודיה עוזרת לנו גם עם ישראל", ייתכן שהתכוון לא רק למשא ומתן עם הפלסטינים אלא הרבה מעבר לכך. שלום עם הפלסטינים יצטרך כנראה להיות חלק ממארג הסכמים אזורי כולל, שייקח בחשבון אינטרסים רחבים בהרבה, והסעודים הם אבן פינה במארג הזה.
ג'ינה המרסנת
בשעה שהסעודים ניהלו מתקפת חיוכים בריאד, ניהלו הטורקים הצגה משלהם. נשיא טורקיה ארדואן הבטיח לעצמו קהל צופים גלובלי כאשר בישר השבוע שיחשוף את האמת העירומה על רצח העיתונאי חשוקג'י במהלך נאומו השבועי בפרלמנט. ואכן, ביום רביעי נצמדו מיליונים לערוץ אל־ג'זירה הקטארי, שהעביר בשידור חי את נאום ארדואן. האולם היה מלא מקצה לקצה, ותחושת הציפייה זלגה אפילו מהמסך.
בחליפה יוקרתית אפורה ועניבת פייזלי תואמת בגוני אפור וזהב, נשא ארדואן נאום בן חצי שעה. ניכר היה שהוא נהנה מכל רגע. זה היה נאום מחושב, אסטרטגי. הוא לא חשף, כפי שקיוו כולם, את פרטי השתלשלות הרצח, וגם לא טרח להציג הוכחות אודיו או וידאו. דבריו העניקו גושפנקה הרשמית לכל מה שהודלף לתקשורת הטורקית על הרצח, ומכאן גם לאחריותו הישירה של יורש העצר הנסיך מוחמד בן־סלמאן. זאת אף שלכל אורך נאומו לא הזכיר ולו במילה את הנסיך עצמו. הנמען המפורש היחיד בנאומו של ארדואן היה המלך סלמאן, אביו של הנסיך.
"ושימו לב", אומר חי איתן כהן־ינרוג'ק, חוקר במרכז דיין ובמכון ירושלים למחקרי מדיניות, "ארדואן בשום שלב לא תקף את סעודיה כמדינה. להפך. הוא כיבד את המלך סלמאן, אמר שאינו מטיל לרגע ספק בהגינותו, ואף פנה אליו כמה פעמים בתואר הרשמי האהוב על המלך, 'מגן המסגדים הקדושים במכה ומדינה'. המסר היה 'יש פה כנופיה שהתלכלכה מכף רגל ועד ראש, הם עשו מעשה נבלה, ועליהם לתת על כך דין וחשבון. מעצרם של 18 איש אינו מספיק. אני דורש את ראשו של האחראי לכך'. ובלי להזכיר אותו בשמו, המסר של ארדואן למלך היה: 'בתמורה אני מבקש כעת את ראשו של בנך, יורש העצר'. לא פחות".
מי שעצר כנראה את ארדואן מללכת את כל הדרך היא ארה"ב. לשם כך שלח הנשיא טראמפ לטורקיה את ראש ה־CIA ג'ינה הספל, כדי לברר אילו הוכחות יש בידי הטורקים לרצח. וההערכה היא כי הספל היא שעצרה את ארדואן מלחשוף את האמת עד הסוף כמו שהבטיח. ארדואן נעתר, כי זה חלק מהאסטרטגיה הכוללת שלו.
"מקרה חשוקג'י סיפק לארדואן הזדמנות לחזור מן הקור", מסביר כהן־ינרוג'ק. "בין ארדואן לאמריקנים מתנהל כנראה משא ומתן חשאי. ארדואן רוצה לעשות שריר גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ, גם לבני עמו וגם למערב. להראות שהנה הוא חזר, הוא חזק, הוא נראה ומצטלם טוב, הוא שולט. ואם במסגרת התנאי שהציב בנאומו, לשפוט את 18 המתנקשים על אדמת טורקיה, הסעודים יזרימו מיליארדים לטורקיה ככופר – הכלכלה הטורקית, שספגה זעזוע קשה בשל הסנקציות האמריקניות בעקבות פרשת הכומר ברנסון, זקוקה להם כאוויר לנשימה. בתמורה ארדואן יירגע ולא יחשוף את כל האמת הידועה לו בפרשה, שעם הזמן תלך ותגווע".
ארדואן השכיל אפוא לנצל באופן מזהיר את המשבר, ולשוב ולמצב את עצמו כמנהיג אזורי. כל הרבדים האחרים, כולל שאיפתו של ארדואן להנהיג את העולם המוסלמי, מהדהדים לתוך הפרשה הזו, אבל ערב גל הסנקציות השני על איראן, האמריקנים לא יתנו לארדואן להתפרע. מזכיר המדינה האמריקני מייק פומפאו בשבוע שעבר, והספל השבוע, העבירו כנראה את המסר הזה לארדואן.
שייקספיר באנקרה
האמת היא שביקור הספל הקנה לכל העניין ממד אירוני. אירוניה היא אמנם לא הצד החזק של טראמפ, אבל מרגע שהוא החליט לשלוח את ראש ה־CIA לטורקיה כדי לבחון מקרוב את ההוכחות והממצאים לרצח שבידי שירות הביון הטורקי, אי אפשר היה להתעלם מהאירוניה שבדבר. הטורקים טוענים שיש בידם הקלטות אודיו ווידיאו שבהן מתועדים האיומים, העינויים והצרחות הנוראות שליוו את רצח חשוקג'י. היה מי שכתב השבוע שאם יש מי שידע לזהות את האותנטיות של העינויים והצרחות, זו ג'ינה הספל.
ההקשר ברור. הרקורד של הספל, שבגללו כמעט נפסלה מועמדותה לראשות ה־CIA, הוא תפקידה באגף החקירות האפל של הארגון בתחילת שנות האלפיים. הספל ניהלה מתקן כליאה חשאי בתאילנד שבו נחקרו חשודים בעינויים, כולל שיטת ה'ווטר בורדינג', המדמה את הטבעתו של החשוד. האירוניה כפולה, שכן אחת החקירות שהרישומים שלהן השתמרו היא של אזרח סעודי, נאשירי שמו, שעונה בשיטת הווטר־בורדינג, הוכנס לארון קבורה צר וראשו הוטח בקיר. לא מן הנמנע שהחלטת הסעודים להודות תחת לחץ ברצח חשוקג'י הייתה מבוססת על תקווה, כוזבת אמנם, שגם לאמריקנים יש רקורד אפל של חקירות ועינויים. כך שאם הסעודים יוכלו לייצר בדוחק הקבלה כלשהי שבה יתואר רצח חשוקג'י כסוג של חקירה שהסתבכה, זה משהו שהספל והבית הלבן יצטרכו איכשהו להכיל. זה היה עשוי אפילו לעבוד, אלא שממצאי חקירת חשוקג'י הודלפו לתקשורת על ידי ממשלת טורקיה על בסיס יומי, מה שיצר את המומנטום שהביא את ארדואן לנאום מלאכת המחשבת שלו בפרלמנט.
אם יותר לארדואן להמשיך במסעו על גב פרשת חשוקג'י, רצח העיתונאי עלול להתגלות כניצוץ שנתן לארדואן את ההזדמנות לייצר סוג של ביג־בנג, מפץ גדול במזרח התיכון, שמרעיד מוסכמות ומזעזע גבולות, ושישתול שוב בלבו את התקווה להנהיג את העולם המוסלמי. בינתיים הוא נע בין גאגוזיה הטורקית במולדובה לקוסובו, וחולם על החומה הסינית.
אבל בכל הסיפור הזה יש אלמנט נוסף, אישי ועמוק. ארדואן דיבר אל המלך סלמאן ממקום של הבנה ושל ידיעה אישית. הייתה בנאומו סוג של איכות שייקספירית, תובנה הנובעת מאימה ומניסיון גם יחד. ארדואן מילט את בנו הבכור, בוראק, מהסתבכות שבכל מדינה מערבית הייתה שולחת אותו לשנים ארוכות בכלא. בגיל 19 דרס בוראק זמרת טורקית ידועה, הפקיר אותה לנפשה ונמלט מן המקום. חמישה ימים לאחר מכן מתה הזמרת מפצעיה. ארדואן ומשפחתו הבריחו בשעתו את בוראק מטורקיה. בהמשך מוסמס משפטו, והוא לא ישב יום אחד בכלא. מאז כפתה עליו הפרשה חיים אנונימיים למדי. היום הוא עומד בראש חברה בעלת מכליות נפט, שאחדות מהן אף תועדו פורקות נפט כורדי בישראל.
כאשר ארדואן דיבר אל המלך סלמאן ודרש את ראשו של בנו אהובו יורש העצר, הוא דיבר כמי שמבין בדיוק מה עובר על המלך הזקן. מבין את הדילמה שבה המלך נתון, בין עתיד בנו לעתיד הממלכה. בין ההישרדות של סעודיה לההישרדות של בית סעוד. בנתונים הללו, יוצרי 'בית הקלפים' יכולים ללמוד פרק או שניים דווקא מהמציאות. 
