שופטי בג"ץ חושדים כי צה"ל הרחיב את צו ההריסה לבית המחבל אשר רצח את החייל רונן לוברסקי, בעקבות מכתב ששלחה המשפחה השכולה לצבא. קבלת החלטה על הריסה בשל שיקול לחץ המשפחה עשוי לפסול את ההריסה. יועמ"ש איו"ש בעצמו הופיע בפני השופטים והסביר את הרחבת הצו: "הקומות הללו יוכלו להיות משוקמות תוך זמן קצר כי הן מינוריות, התכלית ההרתעתית לא תושג". השופטים רמזו כי צה"ל לא מצליח להסביר מדוע הרחיב את הצו על בסיס מידע שלא היה בפניו קודם, ולכן ייתכן כי ישנה בעיה משפטית בקבלת ההחלטה.
לוחם דובדבן לוברסקי ז"ל נהרג לפני כארבע חודשים, בעת פעילות מבצעית לעצירת מבוקש ברמאללה. פעיל חמאס אסלאם יוסף אבו חמיד השליך עליו לוח שיש גדול מגג אחד הבתים וכך הרגו. כעבור שלושה שבועות של חיפושים וסריקות נעצר אבו חמיד וב- 25.08.18 צה"ל הודיע למשפחתו כי בכוונת הצבא להרוס שתיים מקומות הבית, המונה ארבע קומות.
לאחר הודעת הצבא על כוונתו לבצע הריסה חלקית בלבד של הבית, חלפו שלושה חודשים וההריסה לא בוצעה. משפחת לוברסקי שיגרה מכתב נוקב לצבא אשר סוקר בהרחבה בתקשורת. "לפני שלושה חודשים וחצי בני היקר נפל במהלך פעילות מבצעית", כתב האב ולדימיר לאלוף הפיקוד. "הפעילות שלו הצילה חיי אזרחי ישראל. הצלת חיים זו המטרה למענה רצה רונן להתגייס ליחידה הזאת, ולמענה בסופו של דבר הקריב את חייו. עברו יותר משלושה חודשים והבית של רוצחו של רונן עדיין עומד לו. הבית שהוא לא רק מקום מגורים של משפחת רוצחים דגולה, אלא מקום תכנון הפיגוע וגם זירת הרצח, הבית הזה עדיין עומד? ההחלטה בעניין הריסת בית המחבל, שרצח את חברם לנשק, חייבת להראות להם שהמדינה מגבה ולא מפקירה אותם בחיים או במוות. ההחלטה להרוס את בית המחבל היא החלטה מוסרית ממדרגה ראשונה".
שישה ימים לאחר שליחת המכתב צייץ שר הביטחון אביגדור ליברמן בטוויטר: "נלחמים בטרור בנחישות. אנו הולכים להרוס מהיסוד את כל בניין 4 הקומות, שבו התגורר המחבל המתועב, יימח שמו, שרצח את לוחם צה״ל, סמ״ר רונן לוברסקי ז״ל. ההריסה תבוצע בהקדם. אין פשרות במלחמה בטרור. רק יד ברזל". ואכן, ב-28.10.18 הוציא צה"ל הודעת הריסה מחודשת, במסגרתה הרחיב את החלטתו מהריסה חלקית של שתי הקומות בלבד להריסה מלאה של כל הבית.
בדיון מותח שנערך בשבוע שעבר בבג"ץ ניסו השופטים דפנה ברק ארז, ג'ורג' קרא ויעל וילנר להבין מה הביא פתאום את צה"ל להרחיב את ההריסה, תוך שהם מנסים לברר האם ההחלטה נבעה משיקולים שאינם קבילים משפטית – כמו התחשבות ברצון המשפחה. השופטים רמזו כי ייתכן שלצה"ל היו בעיות בהחלטה על הרחבת הצו. בצה"ל צפו את הבעייתיות וכדי לגבות את הפרקליטה שייצגה את צה"ל בדיון מטעם מחלקת הבג"צים, ערין עטילה-ספדי, נשלח יועמ"ש איו"ש בעצמו – סא"ל יותם הר ציון. הר הציון כבר מתח ביקורת בעבר, שלפיה "הביטוח הטוב ביותר של פלסטיני היא פניה לבג"ץ".
"רציתי לחדד כמה נקודות באשר לתהליך קבלת ההחלטה", פתח סא"ל הר ציון, "כמו בכל מקרה לאחר ביצוע פיגוע יוצאים גורמי ההנדסה ומבצעים ניפוי ראשוני בבית משפחת המחבל. לאחר מכן, לאחר קבלת חומר מודיעיני נשלחים חומרים ליו"ש. במקרה הזה ההוראה הייתה להריסת שתי קומות עם מידע שככל הנראה יש צו ישן שיש להעמיק בו. הדרישה הייתה להעמיק באותו צו ולבדוק משפטית להרחיב את ההמלצה. בעקבות זאת משפטית אנו כמחלקה מביעים את עמדתנו מול משרד המשפטים. במקביל גורמי הנדסה ממשיכים לבחון את ההתעמקות למבנה".
השופטת ברק-ארז הקשתה: "כלומר הודעתם למשפחה שיש כוונה להרוס את חלקו, שתי קומות, כשבאותה עת כבר ידעתם, לפי מה שאדוני אומר שאולי תוכלו להרוס יותר ולמרות זאת לא אמרתם זאת. כלומר ניהלתם הליך מנהלי בו הזמנתם את המשפחה לטעון לגבי הריסת שתי קומות בלי שנתתם להם אינדיקציה למשהו אחר באותה עת? אדוני אומר לא רק שהתקבלה החלטה, אלא שההחלטה הייתה במובן זה סוג של החלטה זמנית". גם השופטת וילנר הצטרפה: "הייתה היתכנות משפטית להריסה של 4 קומות, הייתה התכנות משפטית לצו הריסה עוד משנת 1990. כל המידע הזה היה בפני האלוף ולמרות זאת הוא קיבל החלטה להריסת שתי קומות?"
"נכון", השיב דא"ל הר ציון, "הייתה דילמה ומפקד ההנדסה ביקש להיפגש עם האלוף בנושא הזה לאחר ההודעה הראשונה שיצאה למשפחה. בפגישה זו הוא שטח את המשמעויות של הריסת שתי הקומות שמבחינתו הריסת קומות פנימיים וסכנה של חיילים שמסכנות אותם בזמן המבצע. מבחינתו הקומות הללו יוכלו להיות משוקמות תוך זמן קצר כי הן מינוריות. הוא הבין שתכלית הרתעתית לא תושג, והוא אמר שהוא מבין שנוכח הדילמה יש את האפשרות לשתי קומות או 4 קומות".
"כל המידע הזה היה קודם, אז מה השתנה?" הקשתה שוב וילנר, "זו החלטה שעל מנת לשנותה צריך שיהיו סיבות. המידע ההנדסי יכול להיות שלא היה בפניו. החלק ההנדסי הוא שינוי שיכול להיות שמצדיק, אך פתאום לשקול מחדש את העניין ההרתעתי?" השופטת ברק ארז הוסיפה: "ככל שאני יושבת כאן יש לי תחושה מאוד לא נוחה".
"הסיבות הן הרתעתיות אל מול הצו", ניסה שוב סא"ל הר ציון להסביר. "2 קומות גוררות הליכי שיקום. התכלית ההרתעתית היא נמוכה ולא מספקת. זו תכלית של המפקד ולא של מהנדס. בפגישה הוא שינה את החלטתו ואך ורק בשל הדברים הללו, הצו והמשמעויות ההנדסיות. הוא פנה אלינו, שקלנו את הנושא והגענו למסקנה שכיון שמדובר בהחלטת ביניים מנהלית ולא בהחלטה סופית מנהלית השיקולים הם אחרים. מבחינתו זה קריטי. לא מדובר בהחלטה של המשפחה. שקלנו את הדברים בטווח הזה יחד עם משרד המשפטים. הבנו שזה אפשרי. נתנו פרק זמן נוסף למשפחה לטעון את כל טענותיה הפעם כנגד הריסת 4 קומות ואפשרנו להם לטעון את כל טענותיהם".
בשלב זה פנתה השופטת ברק אז אל הפרקליטה ושאלה: "היו דברים נוספים שגברתי רוצה לשתף את בית המשפט? למשל האם הייתה פנייה של המשפחה השכולה". הפרקליטה השיבה כי "הייתה פניה מאביו של סמ"ר רונן לאלוף". ברק ארז הקשתה שוב: "האם לא נכון היה לציין זאת במסגרת שיתוף שלנו בכל ההחלטות הרלבנטיות?". הפרקליטה שוב השיבה: "לא ציינו את זה, הטענה הזאת שכאילו מעורבים שיקולים זרים…". "לא נקטתי עמדה", מיהרה לומר השופטת ברק ארז, "ברור שיש הרבה רגשות סוערים לכל הצדדים, ההערה הייתה במישור הדיוני שאנו מצפים לציין עובדות ובמיוחד בהליכים בג"ציים". "הטענה לקיומן של שיקולים זרים לנוכח פניית המשפחה למפקד הצבאי עלתה והיא נשללה", סיימה את דבריה עו"ד ספדי. "אנו רוצים לקבל תשובה על השאלות שהצגנו לגבי פניות שנעשו עובר להחלטה המתקנת, לא אומרת אם אלה שהשפיעו או לא, ברמה העובדתית", הפטירה השופטת, "מתוך היש צריך ללמוד על האין? זו הדרך, הדברים לא נאמרו בצורה מפורשת. לפעמים מה שנאמר במפורש הוא יותר חזק, כי אחר כך כל אחד יכול לחשוב דברים שונים למה משהו לא נאמר. עדיף מבחינת שקיפות ציבורית לומר. זה כל כך מובן מאליו שלא צריך לציין את זה?"
