דרמה לא שגרתית, הנחשפת כאן לראשונה, התרחשה בכנסת כמה דקות לפני שאושר החוק שיזם נפתלי בנט לחשק חלוקה עתידית חלילה של ירושלים ב־80 ח"כים. הכול החל בפנייה של ד"ר דורון דנינו לחברי הכנסת של הבית היהודי עוד בשבוע שעבר. "שימו לב למשמעויות הבעייתיות המסתתרות בנוסח החדש של 'חוק ירושלים', כפי שסוכם בוועדת חוק חוקה ומשפט של הכנסת", כתב דנינו לח"כים ולשרים. "התיקון יאפשר בעתיד לממשלת שמאל לצמצם את גבולות העיר ולחלק בפועל את ירושלים", התריע דנינו.
כיצד ייתכן שחוק שנועד להגן על ירושלים ישיג את התוצאה ההפוכה? התשובה היא תוכניתו של השר לענייני ירושלים, זאב אלקין, להקמת רשות מוניציפלית נפרדת לשכונות הערביות שמחוץ לגדר ההפרדה. מטרת התוכנית היא להשליט שם חוק וסדר ובעיקר להוציא אותן מהמאזן הדמוגרפי של ירושלים. אלקין חשש שחומת 80 הח"כים שמציב בנט תחסל את תוכניתו בטרם נולדה. הוא העביר אפוא בוועדת החוקה נוסח חדש של חוק יסוד ירושלים המוחק את סעיף 5 שבו נאמר כי "תחום ירושלים לעניין חוק יסוד זה כולל את כל השטח… (הכולל את) הרחבת תחום עיריית ירושלים יום כ' בסיוון התשכ"ז".
אלקין, כמובן, לא מעלה בדעתו לחלק את ירושלים ולכן שתל את התוספת הקריטית הזאת בסעיף 6. כך שהשורה התחתונה של החוק החדש אפשרה להוציא שכונות מירושלים המוניציפלית אך בשום אופן "לא תועבר לגורם זר, מדיני או שלטוני". כך גם בנט קיבל את חומת 80 הח"כים שיזם, וגם אלקין שמר לעצמו פתח ליישם את תוכניתו העתידית.
אלא שבשקט בשקט מאחורי הקלעים, מי שהתלהבו מהנוסח החדש היו דווקא האירופים וחוגי השמאל הקיצוני. דנינו, המשמש יועץ למכון הרברט סמואל ליישוב סכסוכים, שמע שדווקא שם רואים בחוק החדש הישג תודעתי. "אם ממשלת הימין מזיזה בקלות שכזו את גבולות ירושלים אחרי 50 שנה, משמע שגם ממשלת שמאל תוכל לעשות זאת ביום מן הימים. לא תוכלו להטיף לנו על חלוקת ירושלים", אמרו לו ידידיו בקצה השני של המפה. נחרד מהאפשרות שבלי משים בנט ואלקין יחלקו תודעתית את ירושלים, פנה דנינו בזה אחר זה לח"כים של הבית היהודי והזהיר שלא לילד הזה פיללו.
את הכפפה הרימו בצלאל סמוטריץ', מוטי יוגב ושולי מועלם, שהובילה את תהליך החקיקה והעלתה את ההתלבטות בישיבת הסיעה ביום שני. מצד אחד, החוק החדש לא מאפשר מסירה של חלקי ירושלים לפלסטינים. מצד שני, מבחינה פסיכולוגית־תודעתית השמאל יוכל לטעון שהימין חילק את ירושלים. בנט התלבט, והחליט להמשיך עם הנוסח המורכב.
לתפנית הביאו, בלי שידעו, אנשי מכון ון־ליר. בעקבות הנוסח החדש נקבע במכון דיון ליום רביעי האחרון על החוק "שמניח את הבסיס החוקי לשינוי גבולותיה המוניציפליים של ירושלים. התפתחות זו מעלה שאלות רבות בנוגע להשלכות הפוליטיות והמוניציפליות של החוק". חברת הכנסת לשעבר אורית סטרוק, שגילתה את המודעה, העבירה אותה לבנט. היה ברור שאם במכון ון־ליר קופצים על המציאה, יש כנראה סיבה לדאגה.
אלא שלשנות את החוק לא יהיה פשוט. הנוסח אושר בוועדת החוקה ונדיר שמליאת הכנסת משנה חוק שאושר. הקואליציה ממילא סובלת מזעזועים, ולפתיחת סיכומים עלולות להיות השלכות. בנט שם את כל כובד משקלו על החוק, כך שסיבוב פרסה יהיה לא פחות מביזיון. מה גם שהבעיה אינה משפטית או פוליטית אלא בעיקר פסיכולוגית.
בשעות הערב של יום שני בלילה, כשחוק המרכולים עלה וירד, כשדודי אמסלם אישר את חוק הפריימריז, וכשהכנסת התאוששה מהסירוב של יואל חסון לקזז ח"כ מהאופוזיציה בשל היעדרותו של יהודה גליק, החלו אנשי ירושלים ששמעו על המתרחש להגיע לכנסת. חברי המועצה אריה קינג ויעל ענתבי, איש עטרת כוהנים מתי דן וחתן פרס ישראל דוידל'ה בארי מעיר דוד. הם פנו לאנשי הליכוד והבית היהודי והתריעו מפני ההשלכות. בתוך המליאה כבר החל הדיון בחוק. סמוטריץ' ניצל את הנאומים הארוכים של חברי האופוזיציה כדי לפתוח שוב את הדיון עם בנט.
בנט, ברגע האחרון, החליט ללחוץ על הבלמים. אף שנותר זמן קצר הוא לקח את סמוטריץ' לאלקין. בדרך הצטרף אליהם דוידל'ה בארי וביחד הם הפעילו עליו מכבש לחצים להותיר על מכונו את סעיף 5, זה הקובע שירושלים היא ירושלים לכל דבר ועניין ולא רק להיבטים המדיניים. התכנים המדויקים של השיחה נשארו ביניהם, ואולם הקו הכללי של בנט היה כזה: "אני מוכן לספוג ביזיון פוליטי ולמשוך אפילו עכשיו את החוק שהוא גולת הכותרת מבחינתי – העיקר שלא נעשה מעשה שעלול אפילו תודעתית לפגוע בריבונות ירושלים".
אלקין, שבמשך חודשים התעקש על הנוסח המוסכם של החוק, נכנע. גם הוא לא מעלה בדעתו לחלק את ירושלים והוא אף משוכנע שתוכניתו תבטיח את הרוב היהודי בעיר. אבל בנסיבות שנוצרו הבין שזה הרושם שעלול להיווצר.
הם הזניקו את יו"ר ועדת חוקה ניסן סלומינסקי יחד עם היועץ המשפטי שלה גור בליי, והחזירו את הסעיף אבל גיבשו נוסח שלא מטרפד את התוכנית של אלקין. הדיון התארך ובנט כבר חשב שההצבעה תידחה בשבוע, כלומר התבזות לא פשוטה מבחינתו. ברגע הזה דווקא אלקין הציע לסיים את ההליך עוד באותו לילה ולאשר בכל זאת את החוק.
סוף הדרמה, התוכנית של אלקין להקים רשות נפרדת לשכונות הערביות טובה אבל גם הוויתור שלו היה במקום. עכשיו, אחרי החישוק החוקי של ירושלים, נותר לנקוט עוד פעולה קטנה אחת שתשמור עליה: בניית העוטף המזרחי.
