אז אחרי שהאדמו"ר מגור, הרב יעקב אלתר, ניהל את משברי חוק הגיוס והקדמת הבחירות לכנסת, לא מפתיע שהוא ניהל גם את הבחירות בבירת ישראל. ההתעקשות להריץ עד הסוף את המועמד החרדי חסר הסיכוי יוסי דייטש, פגעה אנושות במועמדותו של השר זאב אלקין. בשלב מוקדם של ספירת הקולות התברר ששניהם מחוץ למשחק. את כללי המשחק קבע האדמו"ר, אך את ההפסדים קצרו סגן השר יעקב ליצמן ותנועתו אגודת ישראל – לא רק בירושלים, אבל בעיקר בה.
משלחת של אדמו"רים ורבנים שביקשה להיפגש עם הרבי בניסיון לשכנע אותו להוריד את דייטש מהמסלול כדי שיחבור לאלקין ויבטיח לו ניצחון, נשלחה כלעומת שבאה עוד לפני שהספיקה לשטוח את טיעוניה. בסיבוב השני שיתקיים בעוד שבוע וחצי, ב־13 בנובמבר, יתמודדו המועמד החילוני עופר ברקוביץ ומועמד ש"ס ודגל התורה משה ליאון. כל אחד מהם זכה בכ־30 אחוזים מקולות הבוחרים.
אף אחת מהאפשרויות האלה איננה טובה דיה בשביל סגן השר יעקב ליצמן, נציגו ונאמנו של הרבי מגור, והוא יצטרך לבחור בתסריט הגרוע פחות מבחינתו. האפשרויות שעל הפרק: אחדות חרדית מפתיעה והתייצבות מאחורי ליאון, למרות התבוסה הצורמת שנחל דייטש, או "שב ואל תעשה" ופתיחת הדלת לברקוביץ, שאולי יצליח להביס את ליאון. בשלב זה הסיכויים נוטים לטובת ליאון, שעבד קשה מאוד כדי להתבסס בציבור החרדי, אבל בבתי האדמו"רים טרם נאמרה המילה האחרונה.
תמונת הקולות בירושלים בשבוע שעבר הראתה שלושה דברים: האחד – בניגוד להספדים המוקדמים, הוראות הרבנים עודן משחקות תפקיד מרכזי בחברה החרדית, והן שמכריעות בחירות בעיר הזאת. השני – לליאון, שלא הצליח להכניס ולו נציג אחד לעירייה, אין כוח ממשי בעיר גם אחרי חמש שנים במועצה, והוא נתמך בקולות 'דגל' וש"ס ותו לא. והשלישי – הציבור החילוני בעיר מעדיף, שוב, את הספה הנוחה שלו במקום לקדם סדר יום, מה שעשוי להותיר את ברקוביץ על הספסל בעוד עשרה ימים.
במטהו של ברקוביץ נשמעו אופטימיים בשעת ספירת הקולות, וצפו למינימום 37 אחוזי תמיכה. מי שהייתה מפוכחת יותר הייתה אמו של המועמד, אילנה ברקוביץ. "אני מאוד מאוכזבת מהציבור הירושלמי, החילוני והדתי־לאומי, שלא יצא להצביע. כנראה לא מגיע להם מנהיג כמו עופר", אמרה לי בתחילת הערב. ואכן, אחוזי ההצבעה במגזר הכללי בעיר היו מאכזבים למדי. גם יום השבתון לא שכנע את המצביעים לצאת מהבית לקלפי.
היה מפתיע לפגוש במטה פעילים חרדים, חלק מקבוצה של עשרות חרדים (וחרדיות) ירושלמים שפעלו במרץ למען המועמד החילוני היחיד. "ההתפצלות בציבור החרדי והעובדה שאין אמירה אחת של רבנים, מאפשרת לנו לחשוב עניינית מה נכון לירושלים", אמר לי אחד מהם, נטע כץ. "דייטש הוא איש נחמד וטוב, אבל הקונסטלציה הפוליטית שלו לא הייתה מאפשרת לו לנהל את העיר באופן חופשי כמו שעופר יכול".
ביקשתי מכץ להסביר כיצד אדם חרדי מצביע למועמד חילוני, כשמולו שלושה מועמדים דתיים. "עופר הוא לא חילוני, כי החילונים הירושלמים הם לא חילונים רגילים, זה משהו אחר", הוא השיב.
ואתם, התומכים שלו, שייכים למגזר המכונה 'חרדים לייטים' או 'מודרנים'?
"יכול להיות שזה יאפיין חלק משמעותי מהאנשים במטה הזה, אבל הם לא כאלה שיצאו החוצה מהמגזר. מדובר בתופעה שהיא חלק מההגדרות של הציבור החרדי עצמו, והקהילה הזאת הולכת וצומחת. 'הרב אמר' זו כבר לא הדרך היחידה".
יוסי דייטש עצמו ניהל את אחד הקמפיינים המוצלחים שראתה העיר, הצליח לסחוף אחריו את קולות החרד"לים בעיר ואפילו את חיבת התושבים החילונים, גם אם לא את הצבעתם בפועל. המסע שלו הדגיש ערכים של אהבת הזולת וטשטוש תדמיות מחנאיות. גם אם לבחירות הללו זה לא הספיק לו, הוא בהחלט הכין את הקרקע לבחירות הבאות לראשות העיר. בדיוק כמו שעשה ליאון לפני חמש שנים.
נטע כץ, פעיל חרדי במטה ברקוביץ: "עופר הוא לא חילוני, כי החילונים הירושלמים הם לא חילונים רגילים, זה משהו אחר"
זה שהגיע, זה שנטש
בימים שלפני פתיחת הקלפיות, ראש הממשלה נתניהו עשה הכול כדי להירתם לקמפיין של אלקין. הוא יצא איתו לסיור לח וצפוף בשוק, צילם סרטון חביב שקורא לירושלמים להצביע עבורו, ושיגר הודעות למצביעים ביום הבוחר. אחרי שבמשך תקופה ארוכה בתחילת המירוץ הניח נתניהו לאלקין להתבשל מבלי לדעת אם יזכה לתמיכתו, בישורת האחרונה התעשת ראש הממשלה ויצא מגדרו כדי לחבק את בכיר מפלגתו ולנסות להביא לניצחונו בזכות רבבות מצביעי הליכוד בעיר.
ולעומת נתניהו, שלא היה שם בתחילה אך הגיע בסוף, מישהו אחר עשה את הדרך ההפוכה. ראש העיר היוצא ניר ברקת, מי שדחף את אלקין למסע הזה וליווה אותו בראשית הקמפיין, נעלם ביום הבוחר כלא היה. בלי מסרים לתושבי העיר, ובלי המרצת מצביעים מתנדנדים. ברקת נסע צפונה כדי לתמוך במתמודדי הליכוד בבית־שאן ובמגדל־העמק, הרחק מבירת ישראל, זירת ההפסד המשותפת שלו ושל אלקין.
הדיל בין השניים היה בנוי על עסקת חליפין, הצרחה. ברקת תומך באלקין לעירייה, מחנה אלקין בליכוד תומך בברקת. כעת שניהם יתמודדו על משבצת "איש ירושלים" בפריימריס הבאים. בעוד שאלקין מחזיק במטה מתפקדים רחב ומוצק, ברקת יצטרך לשלוף הרבה שפנים מהכובע כדי להתמודד על מקום בעשירייה הראשונה מול גדעון סער, דני דנון, יואב גלנט וכמובן השרים המכהנים. נתניהו הבהיר לשותפיו בקואליציה שהבחירות לכנסת ייערכו עם סיום המערכה המקומית, וככל שהיום הזה קרב, נראה שבליכוד צפויים קרבות קשים.
בינתיים, את הניצחונות המוניציפליים קצר ראש הממשלה במשורה – בשדרות עם ניצחונו הבטוח של אלון דוידי, בבית־שאן עם חזרתו של סגן השר ז'קי לוי לכיסא ראש העיר, ברמלה עם זכייתו של מיכאל וידל, ובפתח־תקווה בניצחונו של רמי גרינברג. נוסף על השמות הללו, זו הייתה הפעם הראשונה שבה נתניהו הביע תמיכה במועמדים רבים שאינם נציגי 'מחל' והליכוד. למשל ליאת שוחט באור־יהודה, מפא"יניקית על פי אנשי הליכוד, שזכתה בניצחון סוחף בעיר בתמיכתו המפתיעה של נתניהו.
יו"ר המחנה הציוני אבי גבאי הביע שביעות רצון מניצחונה של עינת קליש־רותם בחיפה, שהביסה את ראש העיר הוותיק יונה יהב עם 57 אחוזים מהקולות. גבאי ניצב מאחורי מועמדותה של קליש האנונימית יחסית, וניצל את ניצחונה כדי להבהיר: "הוכחנו שאפשר לנצח את הסקרים". בתל־אביב זכה רון חולדאי (גם הוא מועמד העבודה, טורחים להזכיר שם) להיכנס לשנתו ה־21 בלשכת ראש העיר. הוא זכה ב־46 אחוזים הקולות, לעומת 34 אחוזים לסגנו אסף זמיר. בימים האחרונים היה נראה כי למועמד הצעיר יש סיכוי לנצח את המנהיג הוותיק של העיר הגדולה, אך אחוזי ההצבעה הנמוכים באופן מסורתי והעובדה שהקהלים הצעירים שתמכו בזמיר לא יצאו להצביע – הכריעו את הכף. חולדאי קיבל את אמון רוב הבוחרים בפער של יותר מעשרה אחוזים, ונראה שבשונה מיהב בחיפה הוא ידע להעריך נכונה את רחשי לבם של תושבי עירו. ניצחונות נוספים ברחבי הארץ גרמו לאנשי מפלגת העבודה לשחרר אנחת רווחה במוצאי הבחירות, ולקוות שגם הסקרים הארציים, שכרגע מעניקים להם עשרה מנדטים בלבד, ישתנו עם הזמן.
גם בנתניה צפויה ראש העיר מרים פיירברג להמשיך אל שנתה ה־21 במועצה, לאחר שגברה בפער ענק על ח"כ לשעבר יוני שטבון. ראש הממשלה נתניהו התקשר לברך את פיירברג לאחר זכייתה, ואמר לה "כמובן שלא הופתעתי, אבל שמחתי לשמוע". פיירברג התמודדה עם עננת חקירות שריחפה מעל ראשה ותיק פתוח בחשד לפלילים, אך נראה שבוחריה לא נרתעו מכך. אולי נתניהו מקווה לאותה תמיכה בבחירות המתקרבות לכנסת, מול התיקים הפתוחים נגדו.
בעיר אשקלון, לעומת זאת, מסתמן מהפך. נכון למועד כתיבת השורות, לפני ספירת קולות החיילים, נראה כי ראש העיר הוותיק איתמר שמעוני הפסיד את כיסאו לטובת סגנו תומר גלאם, בפער של אחוזים בודדים. עם תיק – שנסגר – בחשד לעבירות מין ותיק פתוח נגד ראש עירם בחשד לעבירות שוחד, תושבי אשקלון העדיפו את המועמד שהצטייר כנקי יותר.
בבית־שמש, הצבעת המחאה של התושבים לטובת עליזה בלוך יכולה ללמד דבר או שניים על התמורות בציבור החרדי. כמו בירושלים, גם בבית־שמש בחרו מאות תושבים חרדים בחרו לתת את קולם לאישה, בניגוד להוראת הרבנים, וכמחאה על מצבה של העיר בהנהגת ראש העיר הנוכחי משה אבוטבול.
מלבד ירושלים, גם בבת־ים, בראשון־לציון וברמת־גן יתקיים סיבוב שני. על רקע המאבק המתוקשר בין גדעון סער לנתניהו, קיבל מועמדו של ראש הממשלה בבת־ים, יוסי בכר, 35 אחוזים מהקולות, לעומת מועמד הליכוד צביקה ברוט שזכה לרוח גבית מסער ול־30 אחוזים מהקולות. גם בראשון־לציון, בצל פרשת השחיתות בעירייה, יתקיים סיבוב שני בין ראש העיר דב צור לרז קינסטליך. ברמת־גן יתקיים סבב נוסף בין ח"כ לשעבר כרמל שאמה־הכהן לראש העיר המכהן ישראל זינגר.
שבתון פתוח
הבחירות המקומיות עברו ללא דרמות גדולות בקלפיות עצמן, למעט התפרעויות מעטות במגזר הערבי. שלוש תקריות תפסו בכל זאת את תשומת הלב. האחת, תעמולת הבחירות שביצעה שרת המשפטים איילת שקד מהקלפי בעיר מגוריה תל־אביב. זמן קצר לאחר שפרסמה סרטון ובו הציגה את פתק ההצבעה שלה וקראה להצביע לרשימת הבית היהודי, הסירה שקד את הסרטון מהרשתות החברתיות ופרסמה התנצלות.
"השרה שקד לא ידעה שהדבר עומד בניגוד לחוק תעמולת הבחירות", מסרו מלשכתה. "רגע שהתברר שהדבר אסור, השרה הסירה מהרשתות החברתיות את הסרטון והתנצלה על הטעות שנפלה בשוגג". הדבר לא מנע מח"כ מיקי רוזנטל לנצל את המעידה של שרת המשפטים ולפנות בתלונה לוועדת הבחירות המרכזית.
במרחק שעה נסיעה משם פורסמה תעמולת בחירות נוספת, והפעם על ידי הרב הראשי לישראל יצחק יוסף. דובריו של משה ליאון הפיצה את תמונתו של הרב מאחורי הקלפי, שבה הוא נראה מכניס למעטפה פתק צהוב עם שמו של ליאון. נציין כי תפקידו הממלכתי של הרב, המקביל לזה של שופט, אוסר עליו להביע תמיכה פוליטית מסוג זה, בתוך הקלפי ומחוצה לה. מלשכת הרב יוסף נמסר כי הוא "מיצר על הפצת תיעוד שלו תוך הפרת פרטיותו".
טענות נוספות הופנו השבוע למטהו של ליאון, כאשר התברר שהפתק שנשא את שמו בקלפי נהנה מבולטות רבה שכן האותיות נכתבו בגופן גדול יותר מהאחרים. היו שייחסו את הפתק החריג לקשריו של ליאון עם שר הפנים האחראי על הבחירות, אך בהמשך התברר שכל מטה מדפיס בעצמו את הפתקים בפונט, בצבע ובבית דפוס לפי בחירתו, ומכאן השוני. מהומה על לא מאומה.
ולבסוף, האם יום השבתון שיזם בעבר גדעון סער הצדיק את עצמו? במשרד הפנים מגדירים את יום השבתון כהצלחה אדירה, וטוענים כי הוא הביא ל־60 אחוזי הצבעה לעומת 51 אחוזים בבחירות 2013 לרשויות המקומיות. נתונים אחרים שפורסמו מצביעים על פער קטן יותר, הנע בין 5 ל־6 אחוזים. האם עבור עלייה כזו בשיעור ההצבעה היה שווה להשבית את המשק? ייתכן שזינוק דרמטי יותר היה מקבע את נחיצותו של יום השבתון הזה. מכל מקום, חברי הכנסת רועי פולקמן ובצלאל סמוטריץ כבר הודיעו כי הם מתכוונים להגיש הצעת חוק לביטולו.
השבוע קיבלה מדינת ישראל הצצה חטופה לבחירות המתרגשות עליה לכנסת, שנראה שאיש מהשותפים הקואליציוניים אינו מעוניין למנוע. בכירי הקואליציה בטוחים שמדובר רק בעניין של זמן ותירוץ עד שנתניהו יכריז על הקדמת הבחירות. הגיוס ממש לא חייב להיות העילה; מה שבטוח הוא שיחסי חרדים־חילונים צפויים לככב בבחירות האלה, ושנתניהו אולי יקבע את נקודת היציאה לבחירות אך לא את התנהלותן.
ונקודה לסיום: תצוגת הכוח שהפגינה ש"ס בבחירות המקומיות מעמידה בפרופורציות את הנבואות השחורות שצפו לה מלחמה על אחוז החסימה. בעבור דרעי, מדובר בבשורות טובות של ממש.
