קשה לתאר את ההלם שאחז בקברניטי הפוליטיקה החרדית הבוקר (ה'), אחרי לילה טרוט עיניים שבו אף אחד מהם לא עצם עין. אשפי המספרים, מחוללי הגרפים ואמני הפילוחים, אחרי חודשים של חישובים, דילים, הצנחות והצרחות, פספסו בגדול. בענק. הפוליטיקאים החרדים הפסידו השבוע את העיר החשובה להם ביותר אחרי ירושלים ובני-ברק, והאשמה כולה מוטלת עליהם. הם פשוט לא שמו לב מה צומח בחצר האחורית.
שיהיה ברור – המפלגות החרדיות היו יכולות לנצח שוב בבית-שמש, ובקלות. המצביעים החרדים נתנו את העיר לאבוטבול בפעם השנייה לפני חמש שנים, וגם הפעם הוא הצליח לאחד את כל הסיעות החרדיות, מה שלא קרה באף עיר חרדית אחרת. כולם היו משוכנעים שאת בית-שמש הוא לוקח בהליכה.
שוחחתי עם אבוטבול יומיים לפני הבחירות. הוא דאג יותר לנציגות ש"ס בעירייה (אבוטבול רץ הפעם בראש רשימת יהדות התורה, בגלל טעות טכנית) מאשר לבלוך. "אישה נחמדה בסך הכול", הוא אמר בזלזול, "אבל אני לא מאמין שחרדים יצביעו לה". זה קרס. אבוטבול מסתגר בביתו כבר יומיים, ניתק את הנייד ופרש מכל קבוצות הוואטסאפ. ההלם של תושבי העיר ושל פטרוניו הפוליטיים בש"ס וביהדות התורה מתנקז אליו. תושבי העיר אוהבים לעקוב אחר ה"סטורי" של אבוטבול בוואטסאפ, המתעדכן מדי כמה דקות: בדיחות, דברי תורה, צילומי סלפי ועוד. בבית שמש אומרים שראש העיר היוצא מעלה סטוריז יותר מכל התושבים יחד. זה היה נכון עד לשבוע הזה. כעת הוא נעלם. הוא נראה לאחרונה בבוקר יום רביעי שאחרי הבחירות, אז חדרה לראש של כולם ההכרה שאנחנו בדרך למהפך. קולות החיילים של בית-שמש והמעטפות הכפולות שנספרו לאורך כל הלילה הבא, ממש עד זריחת החמה ביום חמישי, הפכו את זה לסופי.
עד לפני כשבועיים עליזה בלוך נתפסה כקוריוז. אשת החינוך מהציונות הדתית נדחתה בבחירות המקומיות הקודמות על ידי יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט, לטובת אלי כהן. הפעם היא הציגה את מועמדותה רק לאחר שכהן החליט לא לרוץ. אין סיכוי לנצח את אבוטבול, אמרו בסביבתו של כהן, אף שרק לפני חמש שנים הוא ניהל קרב צמוד. בלוך הכריזה מועמדות בשקט. עם מעט העיתונאים המקומיים ששוחחו איתה היא שוחחה על "סחף חרדי משמעותי" לעברה, שמתבטא "בטלפונים שאני מקבלת". לעיתונאים זה נשמע כמו הזיה, משאלת לב או ספין של יועץ גרוע. אף אחד לא התייחס אליה ברצינות. איש מכל הפרשנים והסוקרים לא תיאר לעצמו לרגע שסחף כזה לעברה של בלוך יביא לה את הניצחון ואת ראשות העיר.
רק לפני שבועיים הבינו בעיר שקורה משהו. הקברניטים החרדים עדיין לא דאגו מדי, ומשרדי הפרסום הוציאו קמפיין חביב המיועד לקהל החרדי המתלבט – "אתה החרדי שהחילונים ציפו לו", "ממחר בבוקר לא נוכל לעזור לך", וסלוגנים נוספים. זה לא עזר לעורר את הבייס החרדי, ומאידך – זה רק עצבן את תומכי בלוך. כדי לצאת ידי חובה אבוטבול סגר הסכם עם מועמד המחאה החרדי שפרש, וקיים כמה כנסי בחירות מנומנמים. הוא דיבר על החובה הדתית לצאת ולהצביע. זה לא עבד.
רוב צעירי העיר הליטאים, חסידי גור, ואפילו צעירי ש"ס, נדדו בכלל לבחירות בירושלים. נאמניה של בלוך נותרו בעיר, ונתנו עבודה. אפילו בסוף יום הבחירות, עם סגירת הקלפיות, איש לא תיאר לעצמו את המהפך בהמשך הלילה. הדיון בעיר עסק בשאלה העייפה של חלוקת המנדטים והרכב המועצה. רק לקראת השעה שתיים החלה לחדור ההכרה שאלפי חרדים צעירים ערקו לבלוך, ושהמפלגות החרדיות הפסידו את העיר שנועדה לפתור את מצוקת הנדל"ן החרדית – ולא רק.
המפלגות החרדיות הפסידו, זה נכון. אבל לא החרדים. דרעי וגפני, שרשמו הישגים יוצאי דופן ברחבי הארץ ושהיכו את אגודת ישראל מכה קשה בלא פחות משבע ערים. מירושלים ועד חיפה, בואכה תל-אביב, פתח-תקווה, אשדוד ועוד, יצטרכו להתאמץ מאוד כדי להגן על בית-שמש. אבל החרדים גם ניצחו – מי שהביאו את הניצחון לבלוך היו החרדים שהחליטו שהם מצביעים לה בכל מחיר. אחד מהם היה הדובר יעקב ישראל עמאר, מנהל המטה שלה. אחרת היא אסתי סלומון, מנהלת מטה נשים חרדיות.
והיו עוד רבים שסרקו שכונה אחר שכונה, איתרו את המתלבטים וסגרו עניינים עם מאוכזבי ראש העיר. ניהלו מטה יום בחירות למופת, ושמרו על שקט תעשייתי – בעיקר כדי לא להעיר את הדובים מרבצם. החרדים הביאו את המקצוענות הפוליטית החרדית, והפעם כיוונו אותה בדיוק נגד הממסד שהמציא את השיטה. ההצלחה של בלוך בקלפי היא ההצלחה שלהם, החרדים החדשים, הצעירים והמודרנים, שמאסו בשיטה הקיימת. הגולם שקם על יוצרו.
השאננות החרדית התאפשרה גם בגלל האיחוד החרדי בעיר. הניצחון בהחלט שייך לציונות הדתית בעיר, שבלוך היא בשר מבשרו. אך גם הדתיים וגם השאננות החרדית לא היו יכולים להביא לניצחון של בלוך ללא החרדים שבחרו לערוק ולפעול בניגוד להוראת הרבנים. כל הרבנים. אבוטבול, שידע לנצח עם רוב לא חרדי – הפסיד כאשר היה לו רוב חרדי. בית-שמש קמה לשחר של יום חדש.
