בית משפט השלום בתל-אביב קיבל תביעה של בחורה שטענה כי במהלך מסע לפולין, לפני למעלה מעשור, רופא המשלחת פגע בה מינית. למרות ההתיישנות בנושא, השופט שי משה זרחי קבע כי הרופא נדרש לפצות את הנפגעת ב-177 אלף שקלים, אך הפרקליטות סירבה לפתוח נגדו בחקירה פלילית והמתלוננת הגישה עתירה לבג"ץ המתנהלת בימים אלה. בלב המחלוקת: האם רופא מוגדר משפטית כמי שהיה "אחראי על קטין", הגדרה המרחיבה את ההתיישנות הפלילית.
לפני למעלה מעשר שנים, יצא תיכון למסע לפולין אליו התלווה אביו של אחד התלמידים, רופא משפחה אשר הוגדר כ"רופא המשלחת". כאשר שבו מן המסע, החלה הידרדרות נפשית אצל אחת התלמידות הכוללת הפרעות אכילה, הקאות בלתי נשלטות, דיכאונות, בעיות זיכרון, הסתגרות חברתית ועוד. התלמידה סיפרה לחברתה אז, כי "קרה משהו לא נעים עם אחד ההורים המלווים של המשלחת", אך לא פירטה.
בעקבות טיפולים שעברה, לאחר למעלה מעשר שנים מהמקרה, סיפרה לראשונה כי נפגעה מינית על ידי רופא המשלחת. לגרסתה, נהג הרופא לקבל תלמידים כמטופלים בחדרו במלון, וכאשר הגיעה אף היא ביצע בה מעשים מיניים חמורים. במקרה אחר, לטענתה, אף הגיע הוא לחדרה אך היא סירבה לפתוח בפניו את הדלת. עוד הוסיפה כי לאורך כל המסע המשיך להטריד אותה בניסיונות להתקרב אליה. הבחורה הגישה תלונה במשטרה אולם התיק נסגר מחמת התיישנות.
הנפגעת, באמצעות עו"ד רוני אלוני סדובניק המומחית לעבירות מין, הגישה לבית משפט השלום בתל אביב תביעת פיצויים נגד הרופא בגין הנזק שנגרם לה במהלך השנים. הרופא, המיוצג ע"י עו"ד ליאור אפשטיין, הכחיש את הטענות נגדו ודרש לסלק את התביעה על הסף מפאת התיישבות ומחמת שיהוי ניכר בהגשתה.
כאמור, השופט שי משה זרחי, בהחלטה נדירה, קיבל את התביעה. "אין לזקוף לחובת התובעת את השתהותה בגילוי האירוע", כתב השופט, "מטבע הדברים, ועל אחת כמה וכמה על רקע גילה הצעיר, נדרש לה זמן לעכל את האירוע והשלכותיו על חייה".
כחלק מהחקירה הנגדית, היא עברה פגישות עם פסיכולוגית מטעם ההגנה שקבעה כי היא מסתירה פרטים. השופט ביטל את חוות הדעת בכך "שלא הוגן לזקוף לחובתה של התובעת אי זכירה של פרטים שוליים שאינם נוגעים לאירוע עצמו". באשר לטענה כי למרות שהייתה בטיפול פסיכולוגי ארוך וסיפרה רק כעבור שנים לפסיכולוגית אחרת קובע השופט: "לא מן הנמנע כי היה לתובעת קל יותר לחשוף את האירוע בפני אישה מטפלת בניגוד לגבר".
לבסוף קובע השופט: "שוכנעתי כי התובעת הרימה את נטל ההוכחה הדרוש להראות כי האירוע הנטען אכן קרה. חרף הקשיים שנערמו בתיק זה: חלוף הזמן, סגירת התיק במשטרה, היעדר עדים נוספים לאירוע, כבישת עדותה של התובעת, דומה כי ארגז הכלים הייחודי לבחינת תביעות מן הסוג הנ"ל הוביל לתוצאה לפיה יש לקבל את התביעה במישור האזרחי. התוצאה היא כי אכן בוצעו המעשים הנטענים. מצאתי כי קיים קשר סיבתו מלא בין הפרעות האכילה ממנה היא סובלת".
בעקבות פסק הדין, הגישה הבחורה עתירה לבג"ץ נגד פרקליטות המדינה בדרישה שיורה לפתוח בחקירה פלילית נגד הרופא. הפרקליטות מצדה מתנגדת לפתיחה בחקירה מאחר והמקרה סובל מהתיישנות. המחלוקת בין הצדדים היא האם על הורה מלווה, ששימש כרופא המשלחת, חלה ההגדרה המשפטית של "אחראי על קטין" המאפשרת פתיחה בהליך פלילי גם לאחר ההתיישנות של עבירות רגילות. העתירה ממתינה כעת להחלטת בג"ץ.
תגובות
ממשרד המשפטים נמסר: "לא נוכל להתייחס כיוון שהתיק מסווג כחסוי".
מעו"ד רוני אלוני סדובניק נמסר: "בית המשפט שמע עדויות וראיות ופסק בחוכמה כי אכן רופא ילדים מפורסם וידוע תקף מינית ילדה שהייתה באחריותו כהורה מלווה, אני סבורה שהיה ראוי שמערכת המשפט תדבק בעקרון היסוד של פומביות הדיון ותפרסם את שמו ברבים למען יזהרו הורים וילדים, אין לנו ספק שהערעור שלנו על סכום הפיצוי הנמוך לדעתנו – יתקבל, והערעור של רופא הילדים ידחה בשתי ידיים".
עוד הוסיפה: "במקביל עתרנו לעליון כנגד החלטת הפרקליטות שלא להעמידו לדין מחמת התיישנות, בדרך כלל בית המשפט העליון אינו מתערב בשיקול הדעת של הפרקליטות אלא שבמקרה ספציפי זה טענו כי לא שיקול הדעת הוא הבעיה אלא הפרשנות שבחר פרקליט המדינה לתת ללשון החוק בסוגיה ״האחראי על קטין״, המחוקק הרחיב את גבולות ההתיישנות במקרי עבירות מין שבוצעו בקטין בידי מי שהיה באותה עת ״אחראי על הקטין״, פרקליט המדינה גורס כי הורה מלווה בפעילות בית ספרית איננו ״אחראי על קטין״ ולכן יש התיישנות ואני חולקת על דעתו המלומדה ואף הוכחתי זאת בדיון בבית המשפט העליון. הגורם היחיד המוסמך בישראל לתת פרשנות ללשון החוק הוא רק בית משפט ולא פרקליט המדינה. הפרקליטות אט אט נכנסת לנעלי בתי המשפט, חוסמת את הדלת מפני כניסת מתלוננות בעבירות מין במרבית התיקים ומונעת ממגדר שלם זכות למשפט צדק".
עו"ד ליאור אפשטיין לא מסר תגובתו.
