כיצד השפיע יורם הלוי על מצב היהודים בהר הבית?

לא לצידנו // עו"ד אביעד ויסולי

לפני שבועות אחדים שיגרתי לשר לביטחון הפנים גלעד ארדן מכתב, ובו בשם מאות מעולי הר הבית הבעתי התנגדות חריפה למינויו של ניצב יורם הלוי, מפקד מחוז ירושלים, למפכ"ל המשטרה. לשמחתי, בסופו של דבר לא מונה הלוי לתפקיד. השמחה שלי נובעת מהיכרות קרובה עם מעשיו החמורים במסגרת תפקידו הנוכחי.

ניצב הלוי הורה ומורה לפקודיו להפלות לרעה יהודים שומרי מצוות העולים להר הבית. מדובר בכ־30 אלף איש מדי שנה שנתקלים באפליה גזענית המופנית כלפיהם בהוראה ישירה של הלוי. במסגרת האפליה הזו ובאורח חסר תקדים, הלוי יצר מערכת של הרחקות מנהליות. הוא או פקודיו מרחיקים יהודים דתיים מהר הבית גם כשאלו לא עברו על כל חוק, וזאת ללא כל הרשאה משפטית.

כך הרחיק הלוי מאות יהודים חובשי כיפה משטח ההר, לעתים מסיבות הזויות לגמרי. שני סטודנטים הורחקו לחודשים ארוכים משום ששרו בהר את המנון המדינה. שני צעירים נוספים סולקו מהמתחם משום שתקעו בשופר בראש השנה, ואחרים הורחקו בצו מפקד המחוז, לא ייאמן, רק משום ששתו מים מברזיות ההר. יהודי דתי מורחק כבר חודשים מהמקום הקדוש מכיוון שלטענת המשטרה הוא הדריך אדם אחר כיצד לצלם את המשתחווים במתחם. די בכך כדי לפסול את הלוי מכל קידום.

לא היו להר ימים יפים יותר מאלו של הלוי // נטעאל בנדל

בקרוב צפוי מפקד מחוז ירושלים במשטרה, ניצב יורם הלוי, להודיע על פרישתו מהמשטרה, לאחר שלא נבחר לתפקיד המפכ"ל. את יחסו לסוגיית הר הבית אפשר לסכם כך: לפעילי הר הבית ולעולי הר הבית לא הייתה תקופה טובה יותר מזו של הלוי. האם היה יכול להיות טוב יותר? התשובה היא כן. האם יש ניצב אחר במשטרה שמסוגל להביא את הטוב יותר, או לכל הפחות את הטוב שהביא ניצב הלוי? התשובה היא לא.

מי שאינו מסתמך על עדותי מוזמן לעדותו של אחד מראשוני פעילי הר הבית, יהודה עציון, כפי שהעיד בבג"ץ לפני כשנה. גם בשיחה טלפונית הוא מאשר: "כשהיינו עולים בעבר להר הבית היינו חשים כזרים שאינם רצויים. ניצב הלוי הוביל מהפכה, אין ויכוח בכלל. זה עדיין לא אומר שהמצב הוא כפי שצריך להיות. יש עוד הרבה מקום לשיפור. הממשלה מתווה מדיניות מפלה ובלתי חוקית בהר, והמשטרה מבצעת, אם כי זו ביקורת יותר על הממשלה והמשטרה ופחות על מפקד המחוז".

ומה מביא את עציון לקבוע כך? שימו לב לציטוט הבא: "המספרים של עולי הר הבית מכפילים את עצמם, וזה בסדר. מה זה 'בסדר'? הלוואי שיגיעו עוד. ההפך, אני קורא ליהודים: בואו להר הבית". את המשפט הזה לא אמר ח"כ יהודה גליק או יהודה עציון, וגם לא פעיל ימין או פעיל הר הבית אחר.

במסגרת האפליה הורה ומורה ניצב הלוי לשוטריו לבדוק במסוף המשטרה את כל תעודות הזהות של היהודים הדתיים, במטרה לאתר את מי שהוא הורה להרחיק מנהלית. כך גם מתועדות במחשב המשטרה כל הכניסות של חובשי כיפה לשטח ההר תוך הפרת חוק הגנת הפרטיות, וזאת מעבר לעצם האפליה הפסולה.

הלוי גם מורה על קיום תדרוך משטרתי המיועד לשומרי מצוות בלבד. המטרה בתדריך המקדים היא להקל על הפללתם של יהודים חובשי כיפה, כאשר כל חריגה קלילה מהנהלים החונקים מוגדרת עתה כ"הפרעה לשוטר במילוי תפקידו". מאות יהודים עוכבו או נעצרו כך, ללא עוול בכפם, בעת כהונתו של ניצב הלוי כמפקד המחוז. בהוראת הניצב מאפשרים לחובשי הכיפות לעלות ההרה בקבוצות ספורות בלבד, כאשר השוטרים מובילים אותם ללא רשות לעצור או לסטות מהמסלול המוכתב בידי המשטרה. יהודים בעלי חזות דתית מולכים בהר הבית כאילו היו קבוצת אסירים המובלת בידי שוטרים מבית המעצר לבית המשפט.

בדיון שהתקיים בבג"ץ לפני קרוב לשנה עלה הלוי על דוכן העדים וטען שם בניגוד גמור לאמת שהליווי המשטרתי נכפה רק על יהודים דתיים המבקשים לעלות להר בקבוצות, ואילו יהודים דתיים רשאים לעלות אליו גם ללא קבוצה, כבחירתם. השופט יצחק עמית שאל אז את מפקד המחוז: "אם אני מגיע למקום, אני חייב להצטרף לקבוצה או יכול להיות בודד? מי חייב להיות בקבוצה?"

הניצב השיב בערפול: "ישנם כאלה הרוצים ומעוניינים להגיע בקבוצות. אם מישהו רוצה להצטרף לקבוצה הוא מצטרף. מישהו רוצה לסייר לבד – עושה זאת".

כדי לוודא את נכונות הדברים שאלה אותו שנית גם השופטת ענת ברון: "אדם בעל חזות דתית שמגיע לפתח ההר, האם הוא חייב להצטרף לקבוצה?"

כאן שינה הלוי גירסה והשיב: "לעתים כן ולעתים לא".
כך או אחרת, בשתי תשובותיו גם יחד מדובר במצג כוזב לחלוטין, שהוצג כך ביודעין לאוזני השופטים. הרי על פי הוראותיו המפורשות של הלוי, כל היהודים שומרי המצוות נאלצים לעלות ההרה רק בקבוצות. לא עומדת להם כל בחירה לסייר לבדם בהר. האם אדם שהעיד באופן כוזב בבג"ץ היה ראוי להתמנות למפכ"ל?

זאת ועוד: בי"ג בניסן תשע"ז (9.4.17) בארבע לפנות בוקר, פשטה משטרת ירושלים בפיקוד הלוי על בתיהם של כעשרה צעירים חובשי כיפה, רובם קטינים, ושלפה אותם ממיטותיהם היישר למעצר. זאת מכיוון שנחשדו בכך שבכוונתם לנסות לקיים את מצוות הקרבת קרבן הפסח בהר הבית, פעולה המעוגנת במסגרת חופש הדת שמדינה דמוקרטית מחויבת לאפשר.

למחרת, י"ד בניסן, ערב פסח, עצרה משטרת ירושלים בפיקודו ובאחריותו של הלוי כל צעיר דתי שנשא תיק או בעל חיים בעיר העתיקה, וזאת אף שאין בכך כל עבירה פלילית. עקב כך עוכבו או נעצרו 19 יהודים דתיים במעצרי שווא, ללא כל בסיס חוקי. מעצרי השווא הסיטונאיים הללו חזרו והתבצעו גם בערב הפסח שעבר. מדובר בהפרת חוק בוטה, חמורה וגורפת מצד ניצב הלוי.

השתבחות המשטרה בגידול במספר היהודים הדתיים העולים להר חסרת כל יסוד. השבחים על הגידול בעלייה אינם מגיעים למשטרה. מקור הצמיחה רק בהתגברות הדרישה הציבורית בעניין ההר. יתרה מכך, לולא האפליה הגזענית, ההרחקות המנהליות ומעצרי השווא של ניצב הלוי, מספר היהודים הפוקדים את ההר היה עולה עשרות מונים.

לא נעלמה מעינינו העובדה שהלוי מציג "מכתבי תודה" מכמה מפעילי ההר, שמשבחים אותו על "ההתקדמות" ועל "היחס הנפלא" שלו זוכים עולי ההר. מדובר בפעילים שלהם העניקה המשטרה טובות הנאה שונות ומשונות. ההפרדה שהלוי מנסה ליצור בקרב הפעילים בין "טובים" ל"רעים" – אלו שמשבחים את המשטרה ללא סייג לעומת אלו המעזים למחות על העוול המקומם – היא התנהלות שחוקיותה מוטלת בספק. מכל מקום אין להעניק כל משקל למכתבים מוזמנים מעין אלה.

מינוי ניצב הלוי למפכ"ל המשטרה היה עלול להחמיר את האפליה נגד יהודים חובשי כיפה בהר. חוטא היה יוצא נשכר. הפרות החוק והפגיעות בזכויות האדם שהוא היה אחראי להן כמפקד מחוז ירושלים היו אך מתעצמות בתפקידו החדש. אלפי יהודים שומרי מצוות היו נפגעים מכך.

יש לקוות שהחלטת השר על מינוי ניצב אחר למפכ"ל מבשרת את סוף דרכו של ניצב הלוי במשטרת ישראל. הצדק מחייב שמי שעולל עוול כזה לאלפי יהודים תמימים לא ימשיך לשאת במשרת פיקוד בכירה כל כך. תפקיד כזה מחייב רגישות עצומה, עדינות ואכפתיות, ולא דורסנות, אטימות והשפלה של רבים כל כך שלא חטאו ולא פשעו.


את המשפט הזה, שימו לב, אמר ניצב יורם הלוי. ניצב במשטרה קורא ליהודים לעלות להר הבית. קריאה שמרבית הרבנים אינם קוראים, ניצב במשטרה קורא.

בעודי כותב מאמר זה, מוציא ניצב הלוי חוות דעת שלפיה יש לאפשר הגברת תדירות ביקורי הח"כים בהר הבית, מפעם בשלושה חודשים לפעם בחודש. עוד ממליץ הלוי שלאחר תקופה כזו יש לאפשר לח"כים לעלות ללא מגבלות כלל. וזאת, יש להדגיש, על אף המתיחות בין ישראל לירדן.

מדוע על ניצב הלוי לקחת סיכון מבצעי ולהוביל קו של פתיחת הר הבית? מדוע אינו נוהג כמו רבים בשמרנות מבצעית מתגוננת? התשובה היא תפיסת עולם – גם תפיסת הריבונות הלאומית של הלוי, גם תפיסתו המסורתית היהודית וגם תפיסת הביטחון האזרחי שלו, שלפיה על האזרח להרגיש בטוח לצעוד בכל מקום בגבולותיה של מדינת ישראל ותפקיד המשטרה לאפשר זאת. את תפיסת הריבונות הלאומית של הלוי ראינו גם בעמדתו הבלתי מתפשרת, לעיתים ימינה ממקבלי ההחלטות, בפרשת המגנומטרים.

הנתונים מלמדים שבכהונתו של ניצב הלוי האלימות הערבית בהר הבית ירדה משמעותית, בין אם מצד העולים המוסלמים ובין אם מצד אנשי הווקף. יש ירידה חדה בזריקות אבנים, ההתפרעויות בהר פחתו גם הן, ותמונות כוחות המשטרה הפורצים להר הפכו אף הן נדירות מאוד.

נכון, עוד לא מתקיים הפסוק "שלום בחילך, שלווה בארמנותייך", אך בוודאי אפשר לקבוע כי מחוז ירושלים בפיקודו של הלוי הביא לתוצאות הקרובות ביותר לכך. וזה לא כי בצד השני, הערבי, הפסיקו לנסות. פעילי ההר מצביעים על נתוני העלייה להר, המציגים צמיחה ניכרת במספר המבקרים בו ככל שהזמן עובר. ההישג הזה אינו רק שלהם, הוא גם של מחוז ירושלים, שהפך את העלייה להר לכזאת שאינה רק לאמיצים בלבד.

תמונת המצב הוורודה ביותר שידע הר הבית אינה פוטרת את ניצב הלוי ואנשי המחוז מביקורת, שנמתחת בדיווחים עיתונאיים במקור ראשון בכלל, ובדיווחיי שלי בפרט. רק לאחרונה חשפתי שפעילי הר הבית עוברים עיכובים ממושכים ומיותרים בנתב"ג. ראשי הפעילים חוו עוגמת נפש רבה מנחת זרועה המוגזמת של משטרת ישראל, שבאה לידי ביטוי בהרחקות, חקירות וצווים למיניהם. נוהלי הביטחון בהר צריכים להשתנות, איסור השתייה מברזיות וההגבלות על לחישת תפילות חייבים להיפסק. יש לדבר על כך, לפרסם ולהציף.

ועם זאת, הר הבית אינו סוגיה "מחוזית" בלבד שמפקד המחוז יכול להכריע בה בעצמאות. הסוגייה ניצבת על שולחן ראש הממשלה, ונידונה במל"ל, בשב"כ ובלשכת המפכ"ל. אל השולחנות האלה, כמו גם אל שולחנו של הלוי, יש להפנות את הביקורת.

ניצב הלוי שבר ומוטט את תפיסתה המסורתית של מערכת הביטחון שההר הוא "חבית נפץ" שכל גילוי ריבונות עלול לפוצץ עלינו. הוא פרץ את הדרך למפקד המחוז הבא, שאם ירצה יוכל להיטיב עוד יותר עם פעילי הר הבית ועוליו. ספק אם יימצא ניצב כזה.

כשיעזוב הלוי את לשכתו בפיקוד המחוז, על הימין בישראל להודות לו ולזכור את שאמר וולטר: "האויב הגדול ביותר של הטוב הוא הטוב מאוד". או בגרסתו של קהלת: "אל תהי צדיק הרבה".