נתחיל מהסוף. לאיש בעוטף עזה ובערים הגדולות בדרום לא היה ספק שסבב הלחימה יסתיים כפי שהוא התחיל. חמאס שפתח באש הוא זה שעצר את האש, וישראל לא הביאה להכרעה. אבל רגע לפני שמרים צחי הצלמת ואני עזבנו את העוטף, עצרה אותנו מדלן בוכריס, תושבת המושב זמרת שבתחומי המועצה האזורית שדות נגב, וביקשה מאיתנו: "תגידו לביבי שיפסיק לאיים שהוא יעשה ויפעל. זה פשוט מחליש אותנו, ויבוא יום ולא נעמוד בזה", אמרה בכאב. "כל הזמן אנחנו שומעים בתקשורת שליברמן ונתניהו מאיימים ולא עושים כלום. אנחנו מרגישים כאן כמו ילד שאומרים לו שמחר יקבל פרס על זה שהוא אוכל יפה אבל למחרת לא נותנים לו את הפרס. ככה בכל פעם מבטיחים לנו הבטחות שווא, קצת סבלנות והממשלה תנחה את צה"ל לתת שם מכת מוות. כבר אין לי בעיה שלא יעשו להם כלום, אבל שלא יאיימו סתם. זה מחליש אותנו".
הדיווחים על החלטת הקבינט לעצור את תקיפות צה"ל ברצועה ולקבל את הפסקת האש של חמאס הגיעו מאוחר יותר כשכבר עלינו על כביש 6, האוטוסטרדה למרכז הארץ. בוכריס ידעה עוד קודם מה יהיה הסוף: "הסבב הזה ייגמר ושוב הם לא יקבלו מכה שתיתן לנו סוף סוף שקט מספק".
איש לא יכול היה לצפות בתחילת השבוע את האירועים המתגלגלים שהיינו עדים להם במציאות ההפכפכה כאן. מבצע צבאי מזהיר וסודי של צה"ל נכשל עם חשיפת כוח לוחמי עילית, והסתיים בנפילתו של סא"ל מ' ובפציעתו של קצין נוסף. בעוטף עזה סיפרו לנו כי ירי עוצמתי וממוקד כזה מצד חמאס לא היה אפילו בצוק איתן. מול מסכת שמועות וואטסאפ לא מבוססות ודיווחים סותרים, נראה כי כוחות חיל האוויר שינו לראשונה טקטיקה. הפעם הם לא חיפשו לפגוע במבוקש הבודד או במשגר הרקטות – משימה קשה יחסית ולא תמיד יעילה, הן מהסיבה שהמשגרים מופעלים מרחוק והן בשל העובדה שריבוי מחבלים הרוגים, "שהידים", רק מתדלק את רוח הלחימה של חמאס – אלא פגעו ביעדי טרור משמעותיים שלא ראינו בעבר, כמו מגדלי משרדים רבי־קומות בלב העיר עזה, פגיעות כואבות יותר לארגון הטרור.
יותר מ־400 רקטות נורו במשך פחות שתי יממות לעבר יישובי עוטף עזה, אשקלון, שדרות וערים נוספות, והסבו נזקים. מערכות כיפת ברזל התמודדו עם הירי המסיבי בהצלחה ניכרת ויירטו כמאה מהרקטות. בתגובה לירי מהרצועה תקף צה"ל עשרות מטרות של חמאס והג'יהאד האסלאמי בעיר עזה וברפיח, בעיקר תשתית ומפקדות, מחסנים, אתרים לייצור אמל"ח, מנהרת טרור התקפית ועוד. מוקד התקיפה העיקרי בסבב הלחימה הזה היה ארבעה מבני טרור. אחרי שחיל האוויר דאג – ברגישות שזכתה לביקורת – שהבניינים וסביבתם ריקים מאדם, לצמצום מספר הנפגעים בנפש, שוגרו פצצות רבות עוצמה לעבר בניין הטלוויזיה של 'אל־אקצה', אל מטה ביטחון הפנים בשכונת רימל, אל משרדי המודיעין הצבאי בצפון הרצועה וגם למבנה רב־קומות שמשמש גורמים צבאיים של חמאס.
דובר צה"ל תא"ל רונן מנליס הרבה להתבטא ולתדרך את כלי התקשורת והודיע כי הפגיעות של צה"ל גרמו נזקים כבדים לארגון חמאס. "אנחנו רואים בחמאס פחד וחשש ומציעים לא להתרגש ממספר הרקטות שנורו לעבר ישראל בניסיון למנוע מאיתנו את התקיפות הללו. רוב הרקטות פגעו אצלנו בשטחים ריקים אבל בצד השני ספג חמאס פגיעה בנכסים משמעותיים, וייקח לו זמן רב להשיג בחזרה", אמר מנליס. הוא הבהיר כי צה"ל יפעל בעוצמה רבה וככל שיידרש, בכפוף להנחיות הדרג המדיני. ביום שלישי בערב הורה הקבינט לצבא לנצור את התותחים.
הממ"ד באמת בטוח?
ההתחממות בדרום הביאה, כמו בסבבים קודמים, גם את הפוליטיקאים מימין ומשמאל לחזק ולנאום בשדרות, באשקלון וביישובי עוטף עזה. בעיר שדרות התקבלו חברי מפלגת מרצ בקריאות גנאי וגורשו בבושת פנים. את מירי רגב, שרת התרבות וחברת הממשלה, שהייתה הראשונה שהגיעה משרי הממשלה, קיבלו דווקא באהבה אך לא חסכו ביקורת. "חששתי קצת להגיע לכאן כי אני בקואליציה ואני הגורם הממשלתי הראשון שמתייצב כאן, אבל הייתי מוכנה לקבל גם ביקורת כי זו המציאות. אנחנו לא יכולים להבטיח לתושבים מה שאי־אפשר לעשות", אמרה בבוקרו של יום שלישי. בבניין המועצה האזורית שדות נגב קיבל אותה בחיבוק חם ראש המועצה תמיר עידאן. השניים יצאו ברכב ממוגן בהנחיית השב"כ לאתרי נפילות. "היה פה אתמול ירי ברמות שלא הכרנו אפילו בצוק איתן, ובמשך שעות", סיפר לה עידאן. "אבל התושבים כאן רגילים לחיים האלו, לא תשמעי פה אנשים מרוסקים. הסתובבתי מוקדם יותר ביישובים ופגשתי תושבים והם שאלו אותי בתמיהה למה באתי, הכול בסדר".
עידאן ציין כי הוא שואף שהצבא יאפשר לשגרה להימשך ככל שניתן כי דווקא ההנחיות לשהות במרחבים מוגנים גורמת נזקים. "אם היו לימודים הילדים בכלל לא היו מודעים למה שקורה ולא נלחצים. ברגע שאין לימודים הם מבינים שהמצב באמת לא טוב, ואז מתחילים כל החששות והם שואלים האם הממ"ד אכן בטוח, ומה יקרה אם הוא ייפגע והאם הוא יכול להתמוטט. הילדים הם סוגיה קשה מאוד בהתמודדות כאן כי אין לנו תשובות לתת להם חוץ מ'צריך להתמודד' ו'יהיה בסדר בסוף'". הוא מספר כי ביום שני נאלצו תושבים במועצה להעתיק חתונה גדולה מאולם בנתיבות, שנאסר לקיים בו אירועים המוניים, למרתף ממוגן בבית כנסת מקומי.
אני מצטרף אל עידאן ורגב לנסיעה אל עבר אחד היישובים במועצה האזורית, שם התגלה ראש נפץ של רקטה במשקל 25 קילוגרם. כל הבתים באזור פונו כדי שכוחות חבלה משטרתיים יפוצצו אותו באופן מבוקר. "דין שדות נגב ושדרות כדין תל־אביב ובאר־שבע. אנחנו צריכים להגיב על כל נפילה של טיל, בכל מקום בארץ, ולהחמיר את התגובה ולחזק את ההרתעה", מדקלמת רגב אך נראה שהיא יודעת שהמשוואה הזאת לא באמת עובדת. "אני לא חברה בקבינט אבל אני אומרת לראש הממשלה שצריך לחזור לסיכולים הממוקדים ולהחזיר את ההרתעה באמצעות עבודה מהאוויר בהפגזת בניינים, מפקדות ואזורי אמל"ח, אין דרך אחרת. אני שומעת פה מהתושבים את אי־הנחת שלהם ואת הדרישה למדרגה גבוהה יותר של תגובה צבאית, אבל אני וגם התושבים כאן לא היינו רוצים לראות את החיילים שלנו נכנסים רגלית לתוך עזה. ראינו את אוטובוס החיילים הריק שהופצץ, ואנחנו יודעים מה היו עלולות להיות התוצאות אילו הוא נפגע כשהיה מלא. אנחנו מבינים שצריך להעלות את רף הפעילות מהאוויר ולהעביר לחמאס מסר ברור שהם לא יקבעו את סדר היום שלנו".
יש מהלך צבאי שיכול לעצור את הסבבים החוזרים הללו?
"אף אחד לא חושב שזה זבנג וגמרנו. זו מציאות מורכבת, שיש לנו טרור על הגדר בדרום וגם בצפון. במשך מאה שנה הטרור מנסה להשמיד אותנו. אנחנו מעבירים לתושבים מסר שנהיה חזקים ונפרח כאן ביישובים. זה לא קל ולא פשוט. ביקרתי בשדרות ותושבים סיפרו לי שילדים חזרו להרטיב בלילה. צריך לעשות כאן מהלכים ברורים ומסודרים, אבל בעיקר להגביר את היקף האש מהאוויר כדי להבהיר לחמאס שכשאצלנו לא ישנים בלילה, גם אצלם לא יישנו בלילה. אילו הייתי חברה בקבינט היום הייתי מובילה גישה לוחמנית יותר, אבל בשכל – מהלך של כתישה מהאוויר ולא מהקרקע, כי במקרה כזה גם אנחנו נפסיד. אני לא רוצה כאן הלוויות של עוד חיילים. גם ככה האבדה של נפילת סא"ל מ' כואבת".
בדרכה שלה, רגב לא חסכה מצה"ל ביקורת על נוהל "הקש בגג", מדיניות ההפגזות לצמצום מספר הנפגעים למינימום ההכרחי באמצעות הודעה מקדימה ליושבי הבניין והאזור המופגז. "אנחנו מבקשים להרוג מחבלים, בלי שום הקש בגג, חד וחלק", אמרה.
קציצה במקום פצצה
בביקור בזמרת משמיעים הטלפונים הסלולריים התרעות 'צבע אדום', ואנשי האבטחה של רגב ממלטים אותנו לעבר בית סמוך. הירי כוון לעבר קיבוץ עלומים המרוחק מאיתנו אך החשש הוא שרסיסים מהרקטות המיורטות ייפלו עלינו. בבית אנחנו פוגשים את בעליו, אבי כהן, יו"ר ועד עובדי חברת YES. הוא מגיש לנו קציצות 'כפיתות' תוניסאיות חמות וחצילים מטוגנים ודוחק בנו לטעום מהם. מרגב הוא מבקש להצטלם לסרטון ולברך את העובדים שפזורים בדרום וממשיכים לעבוד גם תחת מטחי הרקטות, והיא נעתרת בשמחה.
פניו של רפי בביאן, קצין הביטחון של המועצה האזורית כאן, מסגירות את המתח שהוא שרוי בו. "אתמול הלכתי לישון אחרי 28 שעות שלא ישנתי, והראש שלי נפל ונרדם כבר בדרך לכרית. כל התרעה של 'צבע אדום' בקיבוץ שלי, עלומים, מובילה את המחשבות שלי לילדים הקטנים שחווים את ההסלמה הזאת, והמחשבות שלי נתונות להתמודדות שלהם ושל אשתי. אני לא יודע לתכנן שום דבר מראש כי הכול עלול להשתבש. השגרה אצלי היא החיים האלה, של האירועים שמתגלגלים. נראה שנגזר עלינו בשנים הקרובות להתמודד עם האתגר הזה שנקרא רצועת עזה. מאז הגירוש וההתנתקות אנחנו אוכלים כאן הרבה קש", הוא אומר בכאב.
לפני שבועיים נפגע רכב השטח שלו מבלון תבערה שנחת סמוך לביתו בקיבוץ. "אנחנו לא מתרגלים למה שקורה כאן אלא לומדים ומשתפרים מפעם לפעם, יחד עם מכלולי המועצה שאחראים לתחומי החירום", מתאר בביאן.
משם אנחנו נוסעים לעיר אשקלון. בפגיעה ישירה בבניין מגורים ישן נהרג אדם אחד, פלסטיני שהתגורר בדירה בקומה השלישית עם בת זוגו. שכנים רבים התגודדו מסביב לבניין. גדי ענביה ופליקס טייגר, תושבי השכונה, אומרים לנו בהשלמה: "אם חמאס לא יצא מפה, אף פעם לא יהיה שקט. אין פתרון אחר. אתה ראית איך הם קיבלו את מזוודות הכסף מקטאר? הרגשנו שזה רע וידענו שנשלם על זה מחיר. אין אמונה בהם עד הקבר. הם טרוריסטים ואי־אפשר לחיות לצד אנשים כאלה". הם מספרים כי בבנייני המגורים הנמוכים שלהם אין חדרי ביטחון ומקלטים. "אין לנו ממ"ד בבית, אנחנו יוצאים לחדר מדרגות ושוכבים על הרצפה. רק הקב"ה מגן עלינו".
אנחנו ממשיכים לשדרות. בלב המרכז המסחרי, ההומה כלי תקשורת וסקרנים שהגיעו לראות את הנזקים הגדולים מנפילת רקטה אנחנו פוגשים את יאיר פרג'ון, ראש מועצת חוף אשקלון היוצא. זו שעת שקיעה וברדיו מדווחים כי דיוני הקבינט הביטחוני הסתיימו. ההחלטה על הפסקת האש שהוביל חמאס לא מפתיעה אותו. "לא ציפיתי לגדולות מהקבינט. איזו החלטה הם כבר יכולים לקבל? ההחלטה ההגיונית בעיניי היא להמשיך ולתת לעזה מהלומה שייקח להם הרבה מאוד זמן להחליט אם הם רוצים לצאת שוב למהלך כזה. אבל אני יודע שאתאכזב וניפגש כאן שוב בעוד סיבוב.
"הנחת המוצא שלי היא שכמה שתהרוג עזתים, מחבלים ולא מחבלים, זה לא יקרב את השקט. מה שיקרב את השקט הוא פגיעה בנכסים הכלכליים שלהם. זו חברה שהמתים שלה הופכים להיות קטליזטור להמשך המלחמה, כי הם הופכים לקדושים. אנחנו מקדשים חיי אדם והם את המוות. הם מקדשים את הכסף יותר מחיי אדם, ולכן צריך לפגוע להם בכסף".
פרג'ון מצדד בתקיפות הצבאיות בבנייני רבי־קומות. הוא משוכנע שהיא אפקטיבית יותר באופן משמעותי מפגיעה נקודתית במשגרי בלונים ועפיפונים. "חייבים לנצל את המומנטום שנפתחה מתקפה, ולא משנה מי פתח בה. אנחנו נמצאים בעימות לאחר שהם ירו עלינו מאות רקטות ואנחנו יורים ופוגעים בלא מעט מבנים גדולים ומשמעותיים. בית של 16 קומות זה נכס כלכלי, הוא לא שייך לאנשים העניים של עזה. הנכסים הללו שייכים לעשירי עזה או לנסיכויות המפרץ שמממנות את חמאס ומי שגרים שם הם אנשי חמאס".
"נובחים כמו כלבים"
מוזיקה דרום אמריקנית מתנגנת כל העת בסטקייה קטנה שסמוכה אלינו. זו העת להפסקה קטנה מחוויות היום בדרום. דייגו שירטה, תושב שדרות מזה שנה וחצי, פתח את העסק הקטן לפני שבוע בדיוק. הוא צורב לי על הגריל סטייק אנטריקוט. 45 שקלים מחיר המנה, עם צ'יפס מתובל כהלכה. "את הבשר אני מביא במיוחד מארגנטינה. אני היחיד בכל הדרום שמכין צ'וריסו אמיתי וכשר", הוא אומר בגאווה ודוחק בי לטעום גם מהנקניקייה השומנית. "אני מבין שזה הסיכון שאנחנו גרים באזור חם, אבל החיים נמשכים. אתמול בלילה לא סגרתי את המקום, וגם באמצע הבלגן מוזיקת הסלסלה ברמקולים לא הפסיקה לרגע. זה היה רגע נאו־ריאליסטי. הניצחון שלנו הוא בלהמשיך את החיים. למרות הנפילות בעיר יצאתי החוצה לשוטרים ולכוחות הביטחון עם ויסקי ועשינו לחיים כי אף אחד לא נפגע. החיים חייבים להימשך. היה כאן שמח עם הלוחמים".
הלשון המתגלגלת והניואנסים הארגנטיניים השורשיים במבטא שלו רק מתחדדים בשעה שהוא פותח בביקורת על התנהלות הממשלה. "חמאס קובע לנו את סדר היום ואני ממש כועס על הממשלה הנוכחית שאיבדה את הכיוון. הם צריכים לעשות מעשים – או שלום או מלחמה או משהו באמצע, אבל תעשה משהו. אני לא חושב שיהיה חכם להכניס צבא לתוך עזה, החיילים הם כמו הילדים שלי ואף אחד לא רוצה את הילדים שלו שם, אבל בלי התנהלות פוליטית ומנהיגותית הילדים שלנו עוד ייכנסו לשם בחזרה. אני לא מבין למה נתניהו לא רוצה לסיים את הסיפור איתם. אני לא מבין למה הוא לא מדבר עם אבו־מאזן שהוא אויב אבל רוצה לדבר. הממשלה שלנו, בשבילי כולם אופורטוניסטים. כולם נובחים כמו כלבים עד דיוני הקבינט ואחר כך יוצאים חתולים".
