שעות מורטות עצבים עברו השבוע על תושבי ירושלים, במוצאי הסיבוב השני של הבחירות המקומיות. אם לפני יום הבחירות ובמהלכו הבטיחו התחזיות ניצחון למשה ליאון, על בסיס גוש ש"ס־דגל, בשעות הראשונות של ספירת הקולות הוביל המועמד המתחרה עופר ברקוביץ בפער של עשרה אחוזים, שנראה היה כי לא ייסגר בקלות. אך ככל שספירת הקולות התקדמה והקלפיות מהשכונות החרדיות נספרו ודווחו, המגמה התהפכה. לקראת השעה אחת בלילה כבר היה ברור: ראש העיר הבא של ירושלים הוא משה ליאון. רואה החשבון מגבעתיים הצליח לכבוש את הקומה השישית בכיכר ספרא.
בשבועיים שבין סיבוב הבחירות הראשון לשני נחלקו תושבי ירושלים לשני מחנות: אלה שהאמינו בכל ליבם שהפוליטיקה החדשה של ברקוביץ תגבר על הדילים של העסקנים הוותיקים, ואלו שידעו שקשה מאוד עד בלתי אפשרי להביס גוש חרדי יציב וממושמע, גם לא בעזרת החסידים הכועסים על הליטאים והפלג הירושלמי המורד.
בזירה החרדית זהו בראש ובראשונה ניצחונו של יו"ר ש"ס אריה דרעי, שדחף וקידם את ליאון. הכישלון הצורב רשום בעיקר על שמו של יו"ר יהדות התורה יעקב ליצמן. יעידו על כך קריאות הקרב שנשמעו במטהו של ליאון במהלך נאום הניצחון שלו, סמוך לשעה שתיים לפנות בוקר. "אריה דרעי… אריה דרעי", צעקו מאות בחורי הישיבה שהתכנסו באולם 'פביליון' בשכונת תלפיות בעיר, כאשר ליאון עלה לקטוף את הניצחון שעליו עבד חמש שנים תמימות. בפתח נאומו לא קיבלו אותו קריאות אהדה, אלא קריאות שמחה לאיד על הפסדם של החסידים: "ליצמן הביתה, ליצמן הביתה".
בשלב שבו הכף נטתה נגדו, בתחנות הרדיו החרדיות כבר הספיקו להספיד את ליאון. ברדיו קול חי הודה ח"כ משה גפני בתבוסה, כשסביבו שורת פרשנים הקובעת כי הפילוג החרדי דחק אותם מחוץ להנהגת העיר. זמן קצר לאחר מכן, במהפך של 180 מעלות, נשמעו הפרשנים בתחנה מייחסים את הניצחון ל"גדולי התורה" ולדרעי, ומסמנים את היעד הבא של הציבור החרדי: חוק הגיוס.
מערכת הבחירות בירושלים סימנה את עומק השבר שנפער בין החסידים לליטאים, שאת תוצאותיו אנו עשויים לראות כבר בבחירות הקרובות לכנסת. אחרי שהריצו את דייטש ונכשלו, החסידים בחרו שוב בצד המפסיד כשהחליטו להימנע ולא לפרסם הוראה ברורה לקהילותיהם. הם יכלו ללכת עם ברקוביץ, להבטיח לו את הניצחון ולזכות בתיקים, או לחלופין להסתפק בפירורים לאחר תמיכה בליאון. משלא עשו לא את זה ולא את זה, בחמש השנים הבאות בירושלים הם יהיו רחוקים מהצלחת. ההתנהלות התמוהה לעתים של ההנהגה החסידית ובראשה האדמו"ר מגור הסתיימה בכישלון.
מראשית מערכת הבחירות התנהל ליאון כמי שהניצחון מונח בכיסו. כמעט ללא יועצי תקשורת או צוות קמפיין חזק, ועם דוברת אחת צמודה בלבד, יצא מנכ"ל לשכת ראש הממשלה לשעבר לדרך. הוא הבטיח לכל מי שרצה לשמוע שהניצחון בידיו, אם לא בסיבוב הראשון אזי בסיבוב השני. הוא אמנם לא ציפה לקרב צמוד כל־כך עם ברקוביץ, ולא שיער שיגיע לקו הגמר כשהוא מרוט ותשוש, אך בסוף זה קרה. למרות המשבר והקרע הפנימי, החרדים הוכיחו שוב שבירושלים הם אלו שממליכים ראשי עיר.
בחברה החילונית והדתית, לעומת זאת, שררה אדישות באשר לזהותו של ראש העיר הבא. העדפתם של רבים ממנה להישאר בבית היא הגורם הראשון במעלה לכישלונו של ברקוביץ במערכה השנייה. מבצע הקש בדלת, שבמסגרתו עברו מאות פעילי 'התעוררות' מבית לבית, לא הצליח להביא את המצביעים ברגע האמת. ליל הספירה הדרמטי וההפכפך נבע כאמור מאופי ההצבעה החרדי, המגויס והגורף בהשוואה לציבור הכללי. הספירה של קלפיותיו העמוסות הסתיימה לאחר יתר הקלפיות, וכך נוצר במשך שעתיים מצג שווא של ניצחון גורף לברקוביץ, שאכן נהנה מתמיכה רבה בשכונות האחרות.
ליאון יפתח את כהונתו בכיכר ספרא בלי חבר אחד במליאת העירייה, ועם קואליציה שנשענת כולה על טוב לבם של החרדים ושיתוף הפעולה שלהם. דרעי, שמעריציו הצעירים במטה ליאון שבו וצעקו את שמו, אכן קיבל את המפתחות לשליטה בעיר. התלות המוחלטת של ליאון בפוליטיקאים החרדים שהביאו אותו לתפקיד, עלולה לגרום להתגשמות אזהרותיהם של ברקוביץ ולפניו אלקין. אם ברקוביץ ישכיל להתעלות על הכישלון בבחירות ולהצטרף לקואליציה העירונית, התמונה תיראה אולי קצת אחרת.
ובכל זאת, אי אפשר לדבר על הבחירות בירושלים רק במונחי ניצחון והפסד מוחלטים. אם נחזור לסקרים הראשונים בעיר ולדרך שברקוביץ יצא אליה לפני שנה – עם הרבה עבודה קשה הצליח המתמודד הצעיר לעשות את הבלתי ייאמן, ולהגיע לקו הסיום צמוד לליאון, שנתמך בידי כוחות חזקים ומנוסים. מי שניסה והצליח לשים רגליים לברקוביץ היה ראש העיר היוצא ניר ברקת, שהיריבות האישית בין השניים מנעה ממנו לתמוך ביורשו הטבעי לכאורה.
במטה ברקוביץ נראתה בליל הבחירות תערובת נוגעת ללב של חילונים, דתיים וחרדים שהתגייסו ועבדו בעבורו בהתנדבות במשך חודשים ארוכים. רפרטואר השירים שקיבלו את פניו של ברקוביץ, שנכנס אל המטה בפנים שטופות דמע, נע בין "כל העולם כולו גשר צר מאוד" ל"הדרך ארוכה ומפותלת, אני נופל וקם". תחושת ההפסד הייתה כואבת. לא רק המועמד המובס בכה, דמעות ניבטו על פנים רבות מאוד באולם. "היינו כל כך קרובים", מלמלו מכל עבר.
הבירות והמוזיקה הצוהלת במטה נעצרו קצת אחרי חצות, כאשר תמונת המצב התהפכה, אך אנשיו של ברקוביץ סירבו לומר נואש. מנהלי הקמפיין והתומכים ניסו להיתלות בזיופים שבוצעו לטענתם בקלפיות, במאבק משפטי ארוך או בקולות החיילים שישנו את תמונת המצב המתגבשת. נאום ההפסד של ברקוביץ נשמע כמו נאום ניצחון, ונראה כי הוא לא התכונן כלל לאפשרות של הפסד. "החילונים ניצחו היום, הדתיים ניצחו היום, החרדים ניצחו היום", קרא מול קהל עצוב, שלא ממש הצליח להיתלות במילות התקווה. המעטפות הכפולות בקלפיות המונגשות וקולות החיילים לא שינו בסופו של דבר את התמונה, אלא רק צמצמו במעט את הפער בין השניים: 3,765 קולות בסך הכול לטובת ליאון. מי שציפה למהפך נוסח בית־שמש ועליזה בלוך, התבדה.
ובינתיים מחוץ לירושלים
בניגוד לירושלים, במקומות אחרים ברחבי הארץ דווקא עלתה רוח של התחדשות מהסיבוב השני של הבחירות המקומיות. ברמת־גן הצליח חבר הכנסת לשעבר כרמל שאמה־הכהן לגרוף ניצחון, לאחר שגבר על ראש העיר הוותיק ישראל זינגר; בראשון־לציון ניצח רז קינסטליך את ראש העיר המכהן דוב צור; ובבת־ים הפיצול בין חברי הליכוד בעיר והמאבק המתוקשר בין גדעון סער לראש הממשלה נתניהו הסתיימו בניצחונו של צביקה ברוט (מקורבו של סער ומועמד הליכוד, אך לא של נתניהו) ברוב מוחץ.
במעלות־תרשיחא הפסיד ראש העיר הוותיק בישראל, שלמה בוחבוט, לאחר 42 שנות כהונה לטובת ארקדי פומרנץ. בכפר־סבא ניצח רפי סער את יוסי סדבון, ובקריית־שמונה הצליח אביחי שטרן, בן 32 בלבד, להביס את ניסים מלכה. צעירים מול מבוגרים, חדשים מול ותיקים – אזרחי ישראל בחרו הפעם בחדש. בירושלים המגמה הזו נבלמה.
השבוע האחרון המחיש גם העומס הקדחתני של המציאות הישראלית. שעות ספורות לפני נעילת הקלפיות בירושלים היו העיניים נשואות לדרום הארץ ולתמונת התבוסה הצורמת מול חמאס: 400 רקטות מול כמה בניינים הרוסים. ניתוח המערכה תפס את הכותרות, ומנהיגי הימין ספגו קיתונות של ביקורת על ישיבתם באפס מעשה. ואז הגיעה השעה עשר בלילה, ומשדרי החדשות דילגו בין הקולות מהדרום לקולות מירושלים.
לרגע אחד קטן יכול היה גם שר הביטחון ליברמן להשמיע אנחת רווחה בעקבות ניצחון מקורבו ליאון בבירה. בבוקר היא כבר התפוגגה, לאחר הפצצה שהטיל ליברמן עם התפטרותו ממשרד הביטחון. היישר מהבחירות המקומיות, ישראל עוברת כנראה למערכת הבחירות לכנסת. 
