מחקר חדש מכה באחד מהדימויים האיקוניים המוכרים ביותר בכנסיות ישראל: הפסיפס המפורסם ברצפת כנסיית הלחם והדגים בטבחה שעל שפת הכנרת. לפי מחקר חדש, שעתיד לראות אור בכתב העת הצרפתי לארכיאולוגיה Revue Biblique, הזיהוי של הדגים המצוירים ברצפת הכנסייה עם אמנון הגליל, המכונה גם "דג פיטר הקדוש" ונחשב לדג הניסי מסיפורי הברית החדשה, הוא זיהוי שגוי לחלוטין.
על רצפת כנסיית הלחם והדגים בטבחה שעל שפת הכנרת מוצג במוזיאקה עתיקה, מהמאה החמישית לספירה, איור של שני דגים וכמה ככרות לחם. לפי אחד הסיפורים החשובים בברית החדשה, הדגים והלחם המעטים הצליחו להאכיל המונים. במשך השנים נהרו נוצרים רבים לחזות בפסיפס, ולאחר מכן לאכול מהדג שהאמינו שראו בו, דג האמנון. ואולם, מתברר שבאיורים על רצפת הכנסייה נראים דווקא דגים מיובאים ממצרים וכלל לא דגים מקומיים.
מחברי המאמר הם פרופ' משה גופן, חוקר הכנרת, ופרופ' עומרי לרנאו, חוקר עצמות דגים עתיקות. "הנושא הזה מנקר לי בראש כבר חמישים שנה", אומר גופן. "תמיד אמרו לי שבמוזאיקה שבכנסייה העתיקה והמפורסמת חקוקים אמנונים, אך אני ידעתי שלדגים המופיעים בפסיפס יש סנפירי גב עם שני חלקים, וזה לא מתחבר לאמנונים". לאמנון הגליל הידוע לנו מהכנרת יש סנפיר גב עשוי חטיבה אחת רצופה: הקוצים הקדמיים של הסנפיר קשים, והאחוריים רכים, אך אין רווח ביניהם והם נראים כמקשה אחת. רק בשנת 1958 התחילו לאכלס בכנרת את דגי הבורי, שסנפיר הגב שלהם מחולק באופן ברור לשני חלקים נפרדים, קדמי ואחורי.
גופן ולרנאו, כירורג בכיר ובעל תחביב בזיהוי עצמות דגים בחפירות ארכיאולוגיות, ניסו להבין אילו דגים מצוירים בפסיפס. "הגענו למסקנה שאלו יכולים להיות רק נסיכת הנילוס או קיפון, בורי. אלו דגים שחיים בנילוס והיו נפוצים מאוד כדגי מאכל בכל האגן המזרחי של הים התיכון. שרידים שלהם נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות ברחבי המזרח, עד טורקיה", אומר גופן.
לטענתו, אמני המוזאיקה בכנסייה בטבחה כלל לא הכירו את דגי הכנרת. תמונת המוזאיקה שברצפת כנסיית הלחם והדגים בטבחה מתארת הרבה אלמנטים ריאליסטיים האופייניים לחי ולצומח של הנילוס וסביבתו הקרובה, ולכן משערים השניים שאמני הפסיפס "באו עם גלופות מוכנות, כנראה ממצרים". בתוך המוזאיקה יש שני אלמנטים מצריים מובהקים: המילומטר – קונוס ששימש את המצרים לסימון גובה המים בנילוס – ופרח הלוטוס.
גופן ולרנאו מניחים כעת, בעקבות זיהוי הדג, שהפסיפס כלל לא מייצג נאמנה את התיאור בברית החדשה, ואין שום קשר בין הדגים שסיפור הברית החדשה מתבסס עליהם ובין דגי הפסיפס.
רצפות מוזאיקה נוצרו בתקופות ההלניסטית, הרומאית והביזנטית בידי קבוצות של אמנים שמכרו את כישוריהם לארמונות, כנסיות או בתים פרטיים מפוארים בכל העולם העתיק. ככל הנראה, לקבוצות האמנים היה מאגר של דפוסי פסיפסים שהם סיפקו לאתרים שונים בעולם העתיק, לפי טעמם של הלקוחות אך לאו דווקא ממקום מושבם אלא פעמים רבות בהשראה זרה ממקור מרוחק. לדברי גופן, "לדגי הכנרת יש מקום נרחב מאוד בסיפורים על מייסד הנצרות, ישו, שמופיעים בברית החדשה בכל ספרי הבשורות. הדגים נקשרים לא רק לישו אלא גם ליוחנן המטביל, שמספר שהוא יצא לדוג. האמנונים של הכנרת תופסים מקום נרחב מאוד בסיפורים האלה, ויש הרבה רמזים לכך שהתפתחו במסורות. הדגים במוזאיקה אינם אמנונים, אלא דגים מצריים". גופן מספר כי התגלית עוד לא פורסמה ברחבי העולם אך זכתה לאהדה ולביקורות טובות בקרב חוקרי ארכיאולוגיה ודתות ששותפו בתוצאות המחקר.
