בסערת אביב מפתיעה נכנס אביגדור ליברמן בשערי לשכת שר הביטחון בקריה, בחודש מאי 2016. שנתיים וחצי עברו מאז, ובסערה חורפית התפטר איווט מתפקידו, כשמאחוריו כהונה מעניינת בתקופה מאתגרת מאוד במשרד הביטחון. מאופוזיציונר לוחם האריך ליברמן את הפתיל בין לילה והפך לאבי הממלכתיות, המבוגר האחראי והשקול של ממשלת ישראל.
כהונתו התאפיינה בהתעוררות הזירה הצפונית, בדגש על סוריה, שהפכה לחזית ערה לראשונה זה ארבעה עשורים. גל הטרור של 2016-2015 דעך בחודשים שסבבו את כניסתו לתפקיד, וגזרת איו"ש ידעה מאז בעיקר שקט, אך גם כמה פיגועים קשים, בהם רצח משפחת סלומון בנווה צוף והפיגוע בברקן שהתרחש לפני שישה שבועות בדיוק. עזה החלה להעסיק את ליברמן בחודש מרץ האחרון – ובתוך פחות מ-8 חודשים סיימה את כהונתו במשרד הנחשק ביותר בממשלת ישראל.
הוא נהג להתראיין לתקשורת ולענות לשאלות. כשהיה צריך לשהות בירושלים ובסביבת הכנסת העדיף תמיד את המשרד המבודד המיועד לשר הביטחון בבית החייל בירושלים – מרחק קצר מהכנסת – על פני הישיבה בתוך המשכן עצמו. הוא רשם מאחוריו כמה הישגים, אך גם כמה כישלונות כשהגדול בהם הוא חוסר ההצלחה להתוות קו ביטחוני משלו. כמו קודמו בתפקיד, גם ליברמן סיים את תפקידו כשקבלת ההחלטות הביטחוניות נתונה בידי ראש הממשלה נתניהו, והשפעתו היא חצויה במקרה הטוב.
האחרון שבהישגי ליברמן הוא רק ספק הישג. מינוי הרמטכ"ל אביב כוכבי בוצע במעין "מחטף" על ידי שר הביטחון, בזמן שנתניהו שוהה בחו"ל, אבל זה היה המינוי המתבקש בעוד שהמועמד המועדף על ליברמן היה בכלל אלוף ניצן אלון. בכהונתו הספיק לעשות את מה שלא עשו שרי ביטחון רבים – לבחור את המפקד שיעמוד בראש הצבא.
כשמדברים על הישגים נוספים, אפשר להזכיר גם את המצב ביהודה ושומרון. ליברמן הקפיד להתהדר בכמות אישורי הבנייה שיצאו תחת ידו – ואכן הוא עשה זאת יותר ממרבית שרי הביטחון.
בתחנה הצבאית, גלי צה"ל, רשם כמה הישגים. ראשית, הוא דאג למינוי מפקד התחנה החדש, שמעון אלקבץ, לשביעות רצונו. מהלך נוסף, בשלהי כהונתו, הוא תחילת העברתה של התחנה מיפו לירושלים. מבזקי החדשות החלו לשדר מירושלים בשבועות האחרונים, ואף הונחה אבן פינה למבנה חדש שאליו יועברו כלל שידורי התחנה על פי התכנון. האם זה יקרה? נאלץ להמתין ולראות, אך את ההישג של גזירת הסרט והעברת המבזקים לירושלים, הצליח ליברמן לרשום לעצמו.
ההישג האחרון הוא גם הכישלון הראשון של שר הביטחון; בוגי יעלון הגן בחירוף נפש על גלי צה"ל ועל גלגלצ מכל פגע רע ומכל התערבות פוליטית – ליברמן הסתער על התחנה עם כניסתו במטרה לסגור אותה או להעביר אותה למשרדו. אחרי כמה הכרזות בעניין, שבאו לומר כאילו העניין סגור, התוודע ליברמן שהמגבלות המשפטיות לא יאפשרו לו לסגור את גל"צ כל כך מהר, ולא להעביר אותה למשרד הביטחון. הרעיון הזה ירד מהפרק.
וכשמדברים על כישלונות, אי אפשר לשכוח את השלושה המרכזיים: עזה, עזה, ושוב עזה. ראש מערכת הביטחון אביגדור ליברמן לא הצליח לרתום את הקבינט ואת ראש הממשלה מאחורי רעיונותיו – הוא שאף באמת ובתמים להנחית מכה על חמאס בעזה, ולא הצליח בשום שלב להניע את המערכת להסכים איתו. הוא הבטיח שלא ישחק פינג פונג עם חמאס, אבל הציג משחק טניס מרהיב שנמשך חודשים ארוכים; חמאס שורף שדות, ליברמן סוגר את כרם שלום, כרם שלום נפתח – מרחב הדיג מצומצם, חמאס מתפרע על הגדר – מעבר ארז נחסם וחוזר חלילה.
באף שלב לא הצליח ליברמן לעמוד בהתחייבויותיו ולהניע את עמדותיו לכדי תכניות מבצעיות – ובטח שלא לכדי תכניות שיאושרו בקבינט. בכך התאפיינו חודשי סיום כהונתו. במהלך כל כהונתו, אגב, הזדקן איסמעיל הנייה בכ-21,500 שעות.
ולצד ההישגים שצוינו ביו"ש, לבל נשכח כי בתקופתו של ליברמן פונו עמונה ונתיב האבות, וחאן-אל אחמר נכון לעתה נותרה על תלה.
הפרשה שגלגלה את יושב ראש מפלגת האופוזיציה הקטנה "ישראל ביתנו" אל המשרד בקומה ה-14 בקריה – פרשת אזריה – הייתה טובה לליברמן האופוזיציונר, אך פחות מוצלחת בעבורו כשר הביטחון. התמיכה שהביע בחייל לכל אורך הדרך לא התבטאה באף שלב במציאות בשטח. השופטים הרשיעו אותו בזה אחר זה וגזרו עליו עונש מאסר. הרמטכ"ל המתיק אותו רק במעט והנשיא ריבלין סירב לחון אותו – זאת למרות פנייה מפורשת של ליברמן אליו בנושא, שהמליץ כן להעניק חנינה.
כמו קודמו בתפקיד, גם ליברמן היה נתון תחת הדומיננטיות של ראש הממשלה נתניהו – בכל העניינים, ובביטחון ביתר שאת. לעומת יעלון הרמטכ"ל לשעבר, ליברמן – האפסנאי ש"הכדורים היחידים ששרקו לו ליד האוזניים הם כדורי טניס" – התקשה אפילו יותר להעמיד קו משלו. הוא נותר בצלו של הקו שהתווה נתניהו, ובתקופה הקריטית האחרונה, נתניהו התעקש לשמור על איפוק והכלה ברצועה – עמדה הפוכה ב-180 מעלות מעמדותיו של ליברמן.
