האם מדינת ישראל מתכוונת לאפשר לקטאר להעביר בתחילת דצמבר תשלום נוסף לחמאס? עשרה ימים להפסקת האש עם חמאס, הגיע הזמן לשאול מה הלאה, ומה כוונותיה של ממשלת ישראל. האם סבב האלימות האחרון מבטל את ההבנות שהושגו בתהליך ההסדרה מול חמאס, או לא?
ערב פרוץ האלימות הובילה ממשלת ישראל תהליך שמטרתו שחרור קיטור מסיר הלחץ העזתי, בניסיון להגיע לרגיעה ארוכת־טווח מול חמאס. בשלב ראשון החלו להגיע לעזה מכליות סולר במימון קטארי. השלב הבא נועד למסד את התהליך, באמצעות העברת תשלומים חודשיים קבועים לחמאס. במסגרתו אמורה קטאר להעביר לעזה בששת החודשים הקרובים שישה תשלומים שווים בסך 15 מיליון דולר בכל חודש. רשמית, הכסף נועד לתשלום משכורות לעשרות אלפי פקידי חמאס ולמשפחות נזקקות.
על פניו, אפשר היה להעביר את התשלומים הללו בצ'קים אישיים, וכך לוודא שהכסף אכן הגיע לנמען ולא למימון משהו אחר. למשל רקטות, במיוחד רקטות לטווח קצר עם ראש נפץ כבד מאולתר מתוצרת עצמית. אבל בחמאס התעקשו על מזומנים, וישראל קיבלה את הדרישה הזו, אף שהעברת שטרות מזומנים לחמאס כמוה כהלבנת הון לצורכי טרור, ולא משנה אם פורמלית הכסף נועד לתשלום משכורות לפקידי חמאס. כל כסף שיורי הוא בבחינת פוטנציאל לייצור רקטות, אלה שכמותן נורו על יישובי הדרום.
וכך, בראשית השבוע שעבר נחת בשדה התעופה בן־גוריון השליח הקטארי מוחמד אל־עמאדי. הוא הגיע בטיסה פרטית כשעל סיפון מטוסו שלוש מזוודות עמוסות מזומנים, בדיוק כפי שדרשו בחמאס. 15 מיליון דולר. ב־9 בנובמבר כבר היו מזוודות הכסף בדרכן לעזה, ואז החלה החגיגה. בדיעבד התברר שלא רק בישראל העברת מזוודות הכסף התקבלה באופן שלילי מאוד. מאותו רגע שבו פורסמו לראשונה תמונות התושבים העזתים עם מניפות הדולרים, התגלה המהלך כבומרנג. הדבר האחרון שלו ציפו בחמאס היה הביזיון והלעג מקיר לקיר, איך מכרו את עצמם תמורת מזומנים עלובים. האינטרנט התמלא בתמונות פוטושופ של דולרים שראשו של יחיא סנוואר מתנוסס עליהם. בקריקטורה אחרת הושתלה תמונה של משאבת דלק בליבו של סמל חמאס, רמז עבה למשאיות הסולר שנכנסו לרצועה במימון קטארי. מבחינה זו, עיתוי התקרית בחאן־יונס שבה נחשף כוח צה"ל היה בבחינת הצלה של ממש בעבור הנהגת חמאס. התחושה הייתה שמטחי הרקטות שהחל חמאס לשגר לא היו רק תגובה על החדירה הישראלית לעומק שטחה של עזה, אלא ניסיון להשכיח את ביזיון הדולרים. מטחי הרקטות בהיקף חסרי התקדים שחמאס והג'יהאד האסלאמי החלו לשגר, היו תצוגת תכלית של הדוקטרינה של חיזבאללה. זו נועדה לכתוש את ישראל במטחי ירי רווי, שיאתגר את יכולת התגובה של כיפת ברזל. בסך הכול נורו 520 רקטות במשך שתי יממות. באחד המטחים, כפי שמסר דובר צה"ל תת־אלוף רונן מנליס, נורו 80 רקטות בחמש דקות לעבר תא שטח קטן.
השאלה כעת היא מה הלאה. ב־9 בדצמבר, עוד שבועיים ויומיים, יגיע תורו של התשלום השני. בינתיים הפסקת האש מחזיקה. לחמאס אין כרגע שום סיבה לשבור אותה. לתחושתם של העזתים, לא רק שהם יצאו מהסבב הנוכחי כשידם על העליונה, אלא שבעוד שבועיים צריך להגיע עוד כסף באדיבות הקטארים וישראל. אז למה לשבור את הכלים אם אפשר גם לאכול את העוגה וגם להשאיר אותה שלמה. אלא מאי, החשש בחמאס, כפי שדיווח העיתון הלבנוני 'אל־אחבאר' המקורב לחיזבאללה, הוא שבישראל מכינים להם מלכודת בדמות סיבוב שני. וכדי שזה לא יקרה יצאו השבוע לקהיר משלחות של חמאס והג'יהאד האסלאמי, לדון עם ראשי המודיעין המצרי על עיבוי הבנות הפסקת האש וחזרה למתווה ההסדרה. ביום רביעי הודיע חמאס כי משלחת בכירים ובראשה סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס, סאלח אל־עארורי – מי שרק לפני שבוע קצבה ארה״ב פרס של 5 מיליון דולר על ראשו – תגיע לדיונים בקהיר בהזמנת המצרים.
נשק שובר שוויון
בישראל, לעומת זאת, תושבי העוטף היו עסוקים השבוע בפינוי ההריסות ובחזרה לשגרה. אחרי שמונה חודשים של טרור בלונים, עפיפונים ורקטות, ששיאו היה בסבב האחרון, הציגה רשות המיסים מתווה־פיצוי לנזקים העקיפים שנגרמו לתושבי העוטף במהלך כל אותם חודשים. והנזק גדול. הרבה מעבר ל־15 מיליון דולר. בכלל, במונחים ישראליים 15 מיליון דולר הם טיפה בים. משהו כמו ארבע דירות יוקרה בתל־אביב או עשר דירות בדרום תל־אביב, במקומות שבקלות מזכירים את עזה. בעזה כוח הקנייה של 15 מיליון דולר אדיר. ערכו הנומינלי גדול עשרות מונים מערכו הריאלי. בחמאס ידעו בדיוק מה הם עושים כשדרשו מזומנים.
השבוע הפניתי שאילתה ללשכת ראש הממשלה: האם הסבב האחרון מול חמאס מייתר או מבטל את ההבנות שהושגו ערב העימות. ואם לא, האם ישראל תתיר לקטאר להעביר את התשלום הבא בסדרה, כבר ב־9 בדצמבר. התשובה הגיעה בנוסח המוכר והחביב: "לא נוכל להתייחס לפנייתך". מה שככל הנראה אומר שלא משנה מה היה, ההסדרה כנראה תימשך והכסף ימשיך לזרום לעזה. אחרת, התשובה הייתה פשוט "לא".
ובכל זאת, גם למי שחושב שישראל לא צריכה להעביר מזומנים לחמאס ולא משנה איך, יש מה לעשות בנידון. עקרונית, תושבי העוטף יכולים להגיש תביעת נזיקין ייצוגית נגד חמאס, ולדרוש מהמדינה לחלט את הסבב הבא של מזוודות הכסף. המדינה כנראה תתנגד ובית המשפט יפסוק לטובתה, ובכל זאת לתביעה כזו יש חשיבות. מעבר לכך, אפשרויות הכניסה של השליח הקטארי למדינת ישראל מוגבלות למדי. במיוחד אם ברצונו להגיע בדלת הראשית של שדה התעופה בן־גוריון, כמו לפני שבועיים, אף שבלית ברירה הוא יוכל להגיע גם דרך המעברים היבשתיים, גשר אלנבי, שייח' חוסיין או מעבר ארז. ואם יחוש הסוכן הקטארי, כמו בשיר של משינה, שעליו להגיע אל הארץ בדרכים עקלקלות, הרי שגם המרינה בתל־אביב היא אופציה. אמיר קטאר תמיד יוכל לשכור בעבורו יאכטה בטורקיה, אף שמסע בלב ים עם מזוודות מלאות מזומנים איננו אפשרות מפתה במיוחד. בנתונים אלה, אפילו טיסת אל־על מקפריסין נשמעת כמו משהו אטרקטיבי.
תושבי העוטף יכולים להגיש תביעת נזיקין ייצוגית נגד חמאס, ולדרוש מהמדינה לחלט את הסבב הבא של מזוודות הכסף. המדינה כנראה תתנגד ובית המשפט יפסוק לטובתה, ובכל זאת לתביעה כזו יש חשיבות
ועדיין, למי ששואל את עצמו מדוע החליט ראש הממשלה לחתוך את הסבב הנוכחי למרות כל הביקורת והטענות הכבדות על פגיעה בהרתעה, התשובה כנראה היא שעם כל יום שחולף, הסיכויים לפגיעה חמורה יותר גדלים. די לשאול היכן הייתה ישראל היום אם טיל הקורנט היה פוגע באוטובוס החיילים בעודם בתוכו.
אותו שיקול נכון כנראה גם בנוגע למטחי הרקטות הרוויים, ובפרט לגבי הרקטה שהתפוצצה באשקלון. בעקבות הירי על אשקלון הציג הג'יהאד האסלאמי בעזה סרטון תעמולה שממנו עולה כי הייתה זו רקטה לטווח קצר שהורכב עליה ראש נפץ כבד. משהו פרימיטיבי בעלות של כמה מאות דולרים בלבד, אבל עם ראש נפץ גדול וכוח הרס סביבתי עצום. הרקטה הזו אינה בדיוק הפתעה. במארס 2017 פרסם חמאס כרזה שכותרתה "קיבלנו את האתגר", ובה הציג את הרקטה החדשה. בעקבותיה פרסמו כמעט כל כלי התקשורת בישראל כי "חמאס פיתח רקטה חדשה ועוצמתית המיועדת לירי לטווח קצר, בעלת ראש נפץ כבד במיוחד. טווח הרקטות קצר, אך בשל חומר הנפץ הרב שהן מכילות הן שונות מכל מה שהכרנו עד כה בעזה, והן עלולות לזרוע הרס רב ביישובי העוטף בעימות הבא". הרקטות הללו מוכרות משימוש שעשה בהן חיזבאללה בסוריה ובלבנון, שם הן מכונות 'אל־בורקאן'. תרחישים עתידיים של מלחמה עם חיזבאללה בצפון כוללים מטחים רוויים של רקטות כאלה על יישובי הצפון והגולן הסמוכים לגבול. על פי הדוקטרינה של חיזבאללה, בסיטואציה כזו יצטרף אליהם חמאס ויפתח נגד ישראל חזית שנייה מדרום.
ד"ר עופר ישראלי פרסם השבוע מאמר באתר 'ישראל דיפנס', ובו הוא כותב כי "רקטת 'הר הגעש', הנקראת 'אל־אשתר' באיראן ובעיראק ו'אל־בורקאן' בלבנון, נמצאת כיום בשימוש חיזבאללה בסוריה. זוהי רקטה לטווח קצר – עד שלושה קילומטרים, בעלת ראש נפץ של כ־500 ק״ג. היא פשוטה להפעלה וזולה מאוד, 300־400 דולרים ליחידה בלבד, ונראה כי חמאס הצליח להאריך לה את הטווח ליותר מ־10 קילומטרים". במאמרו מבקר ישראלי, מומחה למדיניות ביטחון, את מערכת הביטחון על התמודדותה עם חמאס. "רק לאחר תשלום כבד בחיי חיילים ואזרחים", הוא כותב, "מערכת כיפת ברזל סיפקה פתרון שנראה בתחילה בלתי אפשרי לטילי הקסאם הפרימיטיביים. המכשול התת־קרקעי הנבנה כעת על גבול הרצועה, בשילוב מערכות ניטור מתקדמות, יספק בהקדם פתרון למנהרות התקיפה חוצות הגדר. אולם מחדל שלישי מתפתח, וזהו מחדל רקטת הר הגעש ודומותיה".
במלחמה בסוריה השתמש חיזבאללה ברקטות הללו לפגיעה בכוחות המורדים. הדיווחים משטחי הקרבות הציגו את החורבן העצום שהרקטה זורעת באזורים מאוכלסים. גם היכולת להתגונן באמצעות ריצה למקלטים כמעט לא קיימת, עקב שיגורה מטווח קצר. "לפי דיווחים שונים הרקטה מצויה בידי חמאס ברצועה, והארגון מחזיק בעשרות רקטות מסוג זה או דומות לו", מציין ישראלי. "בשל עוצמת ההרס של הרקטה, ניתן להתייחס אליה כאל נשק שובר שוויון שעלול לזרוע הרס רב ולגרום לנפגעים רבים ביישובי עוטף עזה. זאת בנוסף לנזק התודעתי העצום להרתעה הישראלית. גם אם צה״ל יצליח לפנות את היישובים בקרבת הגבול ולא יהיו נפגעים, עדיין תמונת הניצחון של חמאס וחיזבאללה תהיה דרמטית. אך הדרגים הצבאי והמדיני־ביטחוני טרם הפנימו את גודל האיום מהרקטה הפרימיטיבית הזו".
זה גם המסר של סרטון הג'יהאד האסלאמי בסבב האחרון, שהועלה ליוטיוב לאחר הרקטה על אשקלון. אם זוהי הסיבה לכך שבממשלה ובצה"ל החליטו על הגעה להפסקת אש והליכה בנתיב של הסדרה, הם העדיפו משום מה להצניע את המידע ולא לחלוק אותה עם הציבור הרחב, אף שהוא גלוי ואין כאן סודות. במציאות כזו, נראה שבמדינה דמוקרטית זה מה שצריך לעשות.
