כוחות השריון כבר היו מוכנים להיכנס לרצועת עזה בשבוע שעבר, אילו נדרשו לעשות זאת. תא"ל גיא חסון, קצין שריון ראשי, משוכנע ש"אם החיל היה צריך להפעיל את הכלים והיכולת שלו בתוך עזה, הוא היה עושה זאת היטב". בסופו של דבר הוחלט בצמרת הביטחונית לפנות לאפיק הפסקת האש, והמרכבות הדוהרות נצרו את נשקן.
בראייתך, איך משפיעה ההחלטה ללכת בשלב כזה להפסקת אש על ההרתעה?
"אני לא יכול להגיד שום דבר על מה זה עושה להרתעה ולא יודע אם נכון שאתייחס לזה. אבל אני יכול להגיד שהמוכנות שלנו, של היחידות שהיו אמורות להיכנס במידה שהיו מחליטים, הייתה מאוד גבוהה. אני גם יכול להגיד שאנחנו הרבה יותר חדים ומוכנים מאשר בצוק איתן. הלמידה והשיפורים מאז, הביאו אותנו לרמת מוכנות טובה הרבה יותר".
טיל הקורנט שפגע באוטובוס החיילים – שלמרבה המזל היה ריק – יכול היה לחדור את שכבות ההגנה של טנק מרכבה 4?
"הדברים עדיין בבדיקה", משיב תא"ל חסון. "בכל אופן, זה תלוי איפה הוא יפגע ובאיזה טנק".
בהיתקלות שהייתה בתוך הרצועה, שבה נהרג סא"ל מ', כוחות השריון שבראשם אתה עומד היו מעורבים?
"לא ניתן לפרט, התחקירים המלאים עוד לא בידינו. זה יקרה בשבוע הבא".
העובדה שהייתם לאחרונה משמעותיים יותר, כפי שאפשר היה לראות בעיקר בעזה, היא חלק מהמהלך המוכוון של הפיכת השריון ליותר פעיל מבצעית, במסגרת העלאת המוטיבציה לשירות בחיל?
"בשנים האחרונות יש כל הזמן טנקים בכל הגבולות. גזרת עזה היא מאתגרת ביותר. הטנקים מביאים שם יתרון יחסי גבוה מאוד. אין מישהו ביבשה שיש לו יכולות כאלו. אנחנו למדים מהפעילות הזו הרבה מאוד על הכשירות שלנו ועל המוכנות שלנו למלחמה. החיכוך המבצעי הזה חשוב גם לסיפור שלנו ולעניין המוטיבציה, אבל גם חשוב מאוד לכשירות שלנו".
תא"ל חסון, בן 47, נשוי ואב לשלושה, מתגורר ביישוב שמשית שבגליל. הוא החל את דרכו הצבאית בחיל השריון בשנת 1990, וטיפס בתפקידים השונים בחטיבה 500 עד ששימש כקצין האג״ם של החטיבה וכמג״ד. הוא המשיך בתפקידי פיקוד, ובמקביל השלים לימודים במכללה לביטחון לאומי. אחרי מבצע צוק איתן, שבו הוביל לוחמים ברצועת עזה, הוא יצא לשנת לימודים בארצות הברית. עם שובו מונה לקצין שריון ראשי.
ביוני האחרון העביר חסון את המלצותיו לרמטכ"ל באשר לשילוב הנשים בשריון, עם סיום הפיילוט שנערך בנושא. חסון המליץ להמשיך במהלך לשילוב נשים – בטנקים מגדריים ונפרדים בלבד – ואמר עם הגשת ההמלצות כי "אנחנו מבינים את הפוטנציאל המבצעי שבמהלך הזה, גם בהגנת הגבולות וגם בחיל השריון. נוכל לפנות כך יותר סד"כ ליותר אימונים". בין היתר קבע תא"ל חסון כי צוות טנקיסטיות יכול להחזיק קו בפעילות מערך הגבולות.
איפה עומד שילוב הנשים בשריון? עדיין מחכים להחלטת הרמטכ"ל?
"כן, אנחנו אחרי התנסות. הגשנו את המסקנות ומחכים להחלטה".
הרמטכ"ל איזנקוט יקבל החלטה לפני שיסיים את תפקידו?
"שאלה טובה, צריך לשאול אותו. היינו בפגישה, ומתוכננת עוד פגישה, אבל אני לא יודע. זה שלו לגמרי".
איך הביקוש מצד מתגייסות?
"לא פתחנו את המסלול הזה עדיין, ומכיוון שלא שאלנו אף אחת אם היא רוצה אני לא יודע להגיד מה הביקוש. אני מניח שאם וכאשר נפתח, כמו כל תפקיד חדש זה ימשוך תשומת לב".
להערכתך, ההחלטה תהיה להמשיך לרוץ עם זה?
"אני לא יודע, צריך לחכות להחלטות. הצגנו את המדיניות שלנו ואת ההמלצות איך אנחנו רואים את זה. יש לנו תשובות לכל השאלות, והצבא יצטרך להחליט אם הוא הולך על זה או לא. יש כאן השלכות שלא שייכות רק לחיל השריון. יכול להיות שההחלטה תהיה שממשיכים, יכול להיות שיחליטו שמחכים לתר"ש (תוכנית רב־שנתית, א"ז) הבאה, ויכול להיות שיחליטו שעוצרים. הכול פתוח".
זוכרים את אסד
את מיטב המאמצים משקיעים היום בצה״ל בהיערכות לקרב בזירה הצפונית. התחזיות לקרב כזה מערבות חזית צפונית רחבה מול לבנון וסוריה גם יחד, אך החשש העיקרי הוא מהתפרצות של הזירה הצפונית הרחבה בו־זמנית עם הזירה הדרומית.
אתם ערוכים להילחם בשתי גזרות במקביל, בהתאם לתחזיות שמדברות על המלחמה הבאה?
"אנחנו נערכים לזה, גם בסדיר וגם במילואים, כי זה יחייב את כל סדר הכוחות לפעול. אנחנו מצטיידים בעוד אמצעים, בלי לפרט יותר מדי, אבל אנחנו משדרגים גם חלק מהכלים הישנים שלנו כדי שיהיו יעילים יותר בשתי הזירות. מתאמנים על זה. יש יחידות מוכוונות־זירה, ויש כאלה שמנוידות ומתכוננות לפעולה בשתי הזירות בו־זמנית, איך שנידרש".
מה עוד אפשר לפרט על יכולות חדשות של השריון? מה במלחמה הבאה ייראה אחרת?
"השינוי העיקרי שהולך ומתפתח הוא הלחימה הרשתית. חיל השריון נמצא שם כבר הרבה שנים, וזרוע היבשה כולה נכנסת לשם לאט לאט. זה יאפשר לנו להגיע למצב שבו נצליח לשתף מידע ולפעול הרבה יותר מהר. היכולת שלנו לאתר אויב חמקמק ולפגוע בו מהר תשתפר. אנחנו משתפרים בהגנה שלנו, ועוד ועוד כלים מצטיידים במערכת 'מעיל רוח'. אנחנו מתאמנים יותר. כחיל אנחנו הולכים ומצטיידים עוד ועוד בטנקים סימן 4".
איך המערכה הזו תיראה? מדברים על תרחישים לא פשוטים, ורק השבוע ראש הממשלה הזהיר במעורפל מפני תרחיש כזה.
"האויב בצד השני הוא אויב מתפתח וחושב. אין לי ספק שמלחמת לבנון הבאה, אם תהיה, תהיה שונה מהקודמת. אין לי ספק שהמערכה הבאה בעזה, אם תהיה, תהיה שונה מזו שהייתה. אנחנו מבינים שהאויב גם לומד מה קורה בצד שלנו, ומנסה לזהות את נקודות התורפה שלנו ולפגוע בהן.
"אנחנו יודעים שהאויב יעשה כל שביכולתו כדי לפגוע בעורף, ולכן המשימה שלנו היא להיות הכי אפקטיביים שאפשר, ולהביא להישגים ולפגיעה משמעותית באויב בכל מקום שנגיע אליו עם הכוחות הקרקעיים במהירות המרבית. על זה אנחנו מתאמנים ללא הרף. אנחנו חושבים היטב לאן לנסוע, לאילו מקומות ולאילו עומקים – כדי שהפגיעה באויב תהיה כואבת ומהירה. זו יכולה להיות פגיעה בלוחמים של האויב, וזה משהו שאנחנו נעשה בצורה משמעותית, וזו יכולה להיות פגיעה בתשתיות באופן משמעותי, ולהוריד ככל האפשר את הירי אל העורף. במקומות שבהם יהיה תמרון, זה מה שהוא יביא. בלחימה הבאה נצטרך להתמודד עם אויב ערוך, שינסה לעקוץ ככל האפשר ולהרוויח זמן כדי לפגוע בעורף שלנו".
מדברים לאחרונה על כך שאסד החל לפעול להקמת צבא יבשה חדש. אתם רואים תרחיש של מלחמה מול צבא סדיר בסוריה בנקודת זמן קרובה? זה משהו שנערכים לקראתו?
"חיל השריון לא זנח את היכולות שלו בהתמודדות עם שריון של האויב. אנחנו מתאמנים על זה, גם כי יכול להיות שיהיו טנקים לא רק בסוריה. אנחנו מבינים שעוד יהיה שינוי בסוריה. מה שהיה אתמול הולך להשתנות. חלק מהתרחישים הם שצבא סוריה יבנה את היכולות שלו מחדש. האם נהיה מוכנים לזה? כן. שמרנו על הכשירות ונדע לעשות את זה. במובנים מסוימים זה פחות מאתגר מלוחמים שהם 'ללא פלטפורמות'. אנחנו מזהים שם שינוי, ומבינים שצבא סוריה יחזור למשילות ברמת הגולן הסורית ויבסס אותה. אם הוא יהווה איום, נדע להתמודד איתו. לא זנחנו את הכישורים הנדרשים בשביל זה".
צמחנו מהמשבר
אנחנו נפגשים ימים ספורים לפני הגיוס של מחזור נובמבר לשריון, ביום שני הקרוב. לפני שנתיים בדיוק, כשחסון טרם השלים חצי שנה בתפקיד קצין שריון ראשי, הפתיע אותו אירוע סרבנות המונית, כאשר 80 מיועדים לשירות בחיל סירבו להתפנות מהבקו"ם ונשלחו לכלא.
"היום הזה התחיל מבחינתי בהבנה רגילה שתמיד קרתה לנו בימי הגיוס, שהמוטיבציה נמוכה, אבל הפעם יותר אנשים מהרגיל מסרבים להתפנות מהבקו"ם ולצאת לבסיס בשיזפון. זה דבר טבעי בשריון, אבל במחזור הזה התלכדו שני דברים יחד: קודם כול הייתה לנו התקבצות מקדימה של אנשים בוואטסאפ, שהיו נחושים לסרב. הדבר השני הוא העובדה שהיה לחץ בניהול של האירוע הזה, שהביא למצב שלקחו את הקבוצה הזו ושמו אותה בכלא. אם הם היו נשארים במעצר, זה היה נראה אחרת. כשאנחנו הגענו לבקו"ם לעודד גיוס, כמו שאנחנו עושים תמיד, הקבוצה הזו כבר הייתה בדרך לכלא. משם הם כבר סיפרו להורים שלהם מה קורה, ההורים פנו לכתבים, ואז מתחילות להופיע הכותרות: 'סרבנות גדולה בחיל השריון' וכולי. מתחיל להיות באזז רציני על סרבנות רחבה. אותנו זה תפס בהפתעה גדולה".
עד שזה התפוצץ בתקשורת, מבחינתך זה לא היה אירוע חריג במיוחד?
"לא. הגיוס שלנו הוא תמיד לא פשוט, אבל זה עדיין לא הופך לאירוע חריג. החריגות היא שכל עם ישראל יודע את זה עכשיו. רץ בתקשורת שאנשים רוצים להיות לוחמים, אבל לא בשריון. רץ שהשריון הוא חַיִל 'על הפנים', שלא רוצים להגיע אליו. עכשיו, יש פה אלפי משרתים, וגם אלפי משפחות שכולות. זו לא אמירה שהיא רק למתגייסים, זו סטירה לחיל השריון, סטירה מצלצלת. לקחתי אותה כסטירת השכמה".
ואתה בקושי חצי שנה בתפקיד.
"כן, זה הגיוס השני שלי. התחלנו לנסות להבין מה קרה פה. קודם כול בדקנו עם האנשים האלה למה הם מסרבים. למדנו כמה דברים, בראשם שיש לנו בעיית תדמית חמורה. דבר נוסף הוא ההורים וההשפעה שלהם. אחד הדברים שגרמו לילדים פה לסרב זה הגב שהם קיבלו מההורים שלהם".
משם הוביל חסון תהליך של שיפור בתדמית וביחסי הציבור לחיל השריון, אבל גם שינויים אמיתיים בתוך החיל, כמו הגברת תדירות היציאות הביתה. בחיל גם אפשרו לחיילים שביקשו להתגייס יחד בקבוצה לעשות זאת, ופעלו רבות בהקשרים של יחסי ציבור – תיעוד ופרסום של פעילויות, יציאה לפעולות הסברה בבתי ספר, פנייה למתגייסים ולהורים, מתן הסברים על השירות בחיל ועוד.
"השיא בתהליך שעשינו בשנתיים האחרונות היה מחזור הגיוס הקודם, אוגוסט 2018. זה היה מחזור ראשון מסוגו מזה עשרות שנים שהשריון הצליח להתברג בו לשלישייה הראשונה בביקוש ביבשה", אומר תא"ל חסון בסיפוק. "אנחנו כבר יודעים להעריך שהמחזור הקרוב יהיה פחות טוב, פשוט כי ככה מתנהגים מחזורי הגיוס – מחזורי נובמבר הם בדרך כלל חלשים יותר. אבל אני משווה בין עונות גיוס ואני יודע לומר שנובמבר הזה יהיה חזק יותר מנובמבר 2017, וחזק הרבה יותר מנובמבר 2016. בנובמבר ההוא למדתי משהו חשוב – שאם אנחנו לא נפעל למלא את השורות, נקבל אנשים לא טובים. לקחנו את העובדה הזו ובנינו את העשייה הזו מהטראומה. אשתי תמיד אומרת לי שכשמדברים איתה על מה שקורה בחיל, היא אומרת בצחוק: 'תשמעו, גיא נפגע. אחרת אין איך להסביר את מה שקרה. ממש העליבו אותו הסרבנים האלו'".
וזה נכון? נעלבת?
"יש בזה משהו. תקשיב, זה היה סכין בבטן. זה החיל שבצוק איתן עבד בחזית של החזית. זה החיל שהורג הכי הרבה מחבלים בגבולות. זה חיל שהציל את המדינה הזאת. מתוך 2,500 הרוגים במלחמת יום כיפור, כמעט ארבעים אחוז שריונרים. אז יבוא מישהו שלא מכיר את החיל ויגיד 'אני לסמרטוטים האלו לא מצטרף'? מי הוא בכלל? אבל אפשר להיעלב, ואפשר לקחת את זה ברצינות. אני בחרתי גם להיעלב קצת, ובעיקר בחרתי לקחת את זה ברצינות. אנחנו עובדים בזה. הסלוגן הוא לספר את הסיפור של החיל".
הצלחתם להביא לעלייה במוטיבציה. האם זה יחזיק מעמד בשנים הבאות?
"לשנים הקרובות זה יחזיק, אני לא יודע מה יהיה בעוד עשר ועשרים שנה. אין לנו בעיה בסיפור שאנחנו משווקים. זה חיל מטורף, והרלוונטיות שלו רק תלך ותעלה".
ולא מטריד אותך מה יקרה בעוד עשור או שניים?
"מה שיותר מטריד אותי הוא המוטיבציה הכללית להיות לוחם. מה, בגולני יותר קל? בגבעתי יותר קל? מה פתאום, קשה. זה שנתיים של קריעה. שלא נתבלבל, זה לא קל. אם אתה שואל מה הדבר הכי משמעותי שצריך להמשיך לפעול בשבילו, זה שאנשים ישאפו להיות לוחמים. כשאני מגיע לבתי ספר ולשיחות, על זה אני מדבר עם מלש"בים (מועמדים לשירות ביטחון; א"ז), לא רק על שריון. על להיות לוחם ולכוון הכי גבוה".
אבל כשאתה אומר להם לכוון הכי גבוה, הם יכוונו לסיירות ולצנחנים.
"לא נכון. אצל רוב האנשים זו לא התדמית, כן שואפים לשריון. היום מחזרים אחרינו, קוראים לנו לבתי ספר. העניין של התדמית הוא עניין שאפשר להשפיע עליו. אני מתרשם שהנוער שרוצה לתרום מבין שיש פה משהו רציני, שיש פה תרומה מבצעית, שמתייחסים פה לאנשים כמו לבני אדם ולא כמו מכונות. יש פה גם מגוון של אפשרויות שירות. כשאתה מדבר עם הנוער על הדברים האלו והוא מבין שיש פה פוטנציאל לממש את עצמו ולתרום, הוא רוצה לבוא למקומות האלו. האם אנחנו חסינים לעד? חד־משמעית לא. צריך כל הזמן לשמר את זה, להיות כל הזמן בשיח של הנוער. אם אני לא אהיה שם, מישהו אחר יהיה שם".
