בזמן שראש הממשלה דוחה ככל האפשר את מינוי השרים החסרים בעקבות פרישת ישראל ביתנו, ושיו"ר הקואליציה ח"כ דודי אמסלם מעכב הצבעות על חוקים שאין להם רוב מובטח – הקואליציה מוכיחה יכולת הישרדות קצרת־מועד שתאפשר לנתניהו לקבוע את מועד הבחירות הנוח ביותר עבורו, ככל הנראה עניין של חודשים ספורים. את מרווח הזמן הזה מנצלים חברי הכנסת בליכוד לחמם מנועים לקראת הפריימריז המתקרבים. במקביל, בבית היהודי חוזרים לשאלת הבסיס שמלווה אותם במערכות הבחירות האחרונות: לחוד או ביחד.
בתחילת השבוע התקיים כנס של מרכז האיחוד הלאומי. מזכ"ל המפלגה, אופיר סופר, הציג בו את רשימת הדרישות של האיחוד הלאומי במסגרת ריצה משותפת עם הבית היהודי: שריון מקומות בשיעור של שליש מהרשימה לכנסת, חופש הצבעה בנושאי דת ומדינה, ושותפות של יו"ר המפלגה בפורום ראשי הקואליציה. המשא ומתן המקרטע בין המפלגות מתקיים כבר שנתיים, ללא התקדמות.
אנשי האיחוד הלאומי חששו מחתימה בדקה התשעים, שתביא אותם להסכמה בכל מחיר לריצה משותפת. לפיכך הם ניסו השבוע להציג בפומבי את תג המחיר שלהם, כדי לגרום ליו"ר הבית היהודי נפתלי בנט לבוא לקראתם. ההזדקקות הדדית: בנט הבין כנראה בשנה החולפת שגם בבחירות הבאות הוא לא יוכל לוותר על השותפות הזו. עם זאת, יו"ר סיעת הבית היהודי, ח"כ שולי מועלם, הגדירה השבוע את דרישות האיחוד הלאומי "לא הגיוניות" ו"סחטניות", והבהירה כי אין סיכוי שמפלגתה תיענה להן בחיוב. "מה ההבדל בין סמוטריץ לביני שהוא צריך שריון"? תהתה. דבריה של מועלם מבטאים את תחושות השטח בבית היהודי, הרוחש התנגדות עזה לתביעות אנשי האיחוד הלאומי, ומצפה מהם להתמודד כמו כולם, ללא שריונים.

באיחוד הלאומי עבדו בשנה החולפת על מיתוג מחדש, וקיימו אירועים וכנסים כדי לבדל עצמם מהבית היהודי. לטענתם, הסקרים שהם מחזיקים מעניקים להם ארבעה מנדטים בריצה נפרדת, אך כפי שהיסטוריית הפיצולים במחנה הלאומי מלמדת, ריצה כזו עלולה גם להביא להיעלמותם מהמפה. גם לבנט יש מה להפסיד במקרה של פיצול, שעלול להפחית מכוחו. במצב כזה, הוא לא יוכל לדרוש מנתניהו תיקים בכירים ולהציב אולטימטומים למיניהם.
בבית היהודי מאמינים כי הדרישות הגבוהות שהוצגו הן חלק מהמאבק בין יו"ר האיחוד הלאומי אורי אריאל לח"כ בצלאל סמוטריץ, שיתמודדו בקרוב על הראשות, כאשר אריאל מבקש להצטייר כמי שנאבק בנחישות על מעמדה של המפלגה. בשבועות האחרונים מקיים אריאל פגישות יומיות עם חברי המרכז כדי לזכות בתמיכתם. סמוטריץ לא מחכה, ונפגש גם הוא עם רבנים ומעצבי דעת קהל בציונות הדתית. העילה הרשמית לפגישות היא המשא ומתן עם הבית היהודי וקריאה לאחדות המחנה, אך המפגשים הללו מסייעים לסמוטריץ להצטייר כמי שנוטל את המושכות לידיו ומנהיג בפועל את האיחוד הלאומי, ולגייס תמיכה רבנית. אריאל מצידו לא מתכוון להפקיר את הזירה ללא קרב.
באופן מפתיע, השניים נעדרו מישיבת הסיעה ביום שני, לאחר פרסום רשימת הדרישות בערב הקודם. את העקיצות שהכינו ח"כי הבית היהודי לחבריהם, הם שיגרו לכיוונו של סופר. "אתם חיים בסרט", התריס לעברו אחד הח"כים. "תתכונן, אני יוצא להתקפה", אמר לו יועצו של השר בנט, טל גן־צבי. "מה, אתה עושה לי הקש בגג?" צחק סופר. רצו לומר: בבית היהודי לא ממש מתכוונים להתמסר לדרישות עמיתיהם. בינתיים ההצעה הנגדית שלהם כוללת שריון אחד נוסף מלבד אריאל, ועוד אי־אלו תופינים. לא יותר. את הנזק שגורמות למפלגה התבטאויותיו של סמוטריץ או כהונתו של אריאל במשרד החקלאות, אמרו שם השבוע, נוכל להמשיך לספוג, אך לא בכל מחיר.

לא כולנו
"צריך ללמוד מכחלון איך לבחור אנשים שאפשר לעבוד איתם", אמרו השבוע בלעג בבית היהודי. אז מה באמת קורה במפלגתו של שר האוצר? אחרי שאבי גבאי עזב לטובת ראשות מפלגת העבודה, הצליח בקושי יו"ר כולנו להחזיק אצלו את שר השיכון יואב גלנט עד סוף הקדנציה. ולא כי הוא מעריך או מחבב אותו במיוחד, אלא כדי למנוע את הרושם כאילו כולנו היא מפלגת אווירה שבסך הכול מהווה מקפצה פוליטית. בין השניים שוררים יחסי עבודה צוננים בלבד, במטרה לשמור על אחידות מפלגתית כלפי חוץ, אך בליכוד כבר מחכים לגלנט. הוא מצידו מקפיד להיראות בכנסי מפלגת השלטון, ומתחזק בסיס תמיכה במרכז לקראת הפריימריז הקרבים ובאים. גלנט אינו היחיד: גם השר אלי כהן מתחזק יחסים צפופים עם בוחרי הליכוד, אך כנראה יישאר בכולנו, וכמותו ח"כ מייקל אורן. אולי ככה זה כשהיו"ר, שגדל וצמח בליכוד, מתכנן בעצמו לשוב אליו לאחר עידן נתניהו.
ח"כ נוסף שצפוי להיעלם מרשימת כולנו בבחירות הבאות הוא יו"ר ועדת העבודה והרווחה, ח"כ אלי אלאלוף, שמלכתחילה סיכם עם כחלון על קדנציה אחת בלבד. גורמים בכולנו מעריכים כי ח"כ רחל עזריה סיימה גם היא את דרכה במפלגה, אם כי היא עצמה טוענת שלא שמעה על כך. מתוך 11 הח"כים שנבחרו מטעם כולנו לכנסת הנוכחית, לפחות ארבעה לא ימשיכו לכנסת הבאה, ויש מי שלוטשים עיניים למקומות המתפנים. על פי אנשי המפלגה, נדב שיינברגר, ראש המטה של כחלון, דורש ממנו להשתבץ ברשימה, וכך גם מנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד.
ב'גלובס' פרסמו השבוע כי יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן מתכוון גם הוא לסגור עם כחלון על ריצה משותפת. היחסים הטובים בין השניים אינם בגדר סוד, וכך גם המתיחות בין יו"ר ההסתדרות למפלגת האם שלו, העבודה. במפלגה מכחישים את הדיווחים הללו, וכך גם את השמועות על מגעים עם הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי. מכל מקום, תוך שבועות או חודשים ספורים יידרש כחלון לאייש רשימה חדשה, וכל המגעים הכמוסים והגלויים ייצאו לאור ויעמדו לבחירה.

אחריות לאומית
ועוד מהנעשה באגף הימני של המפה. עוצמה יהודית מתכוונת לרוץ שוב, ואנשיה אוספים תרומות במסגרת מיזם גיוס המונים למען "הצלת המדינה". בתוך כחודש גויסו כ־200 אלף שקלים מתוך ה־800 אלף שהוצבו כיעד, ושבעזרתם מקווים מיכאל בן־ארי וחבריו לחזור לכנסת. יו"ר זהות, משה פייגלין, שנשאל מדוע אינו מתאחד עם השחקנים החדשים־ישנים שעלו למגרש, השיב בסרטון שהפיץ כי הוא "מעוניין בהנהגה ולא בהפגנה". לא ברור כיצד מתכנן פייגלין להגיע להנהגה, ועל איזה מאגר קולות הוא מסתמך. חסידיו מבטיחים שהוא יהיה "הפתעת הבחירות", אבל כך עושים גם תומכי עוצמה יהודית ומפלגת יחד.
בהתחשב בכך שסל המנדטים בימין איננו בלתי מוגבל, חלק מהמתמודדים או כולם צפויים להתאכזב. משום מה הם אינם רואים בבחירות 92' תמרור אזהרה מהבהב. אז, הפיצול בימין והתמודדותן של כמה מפלגות קטנות הביאו לאובדן קולות קריטי, שבעקבותיו מפלגת העבודה הרכיבה את הממשלה ולא הליכוד. יוזמתו של נתניהו להוריד את אחוז החסימה נחסמת בינתיים על ידי השותפות הקואליציוניות. מהמפלגות הלאומיות נדרשת אחריות לאומית.
