נשיא צ'אד, אידריס דבי, הוא איש חכם מאוד ושורד מיומן. כבר שלושים שנה מלהטט דבי, בנו של רועה עיזים מכפר נידח על גבול צ'אד, בהצלחה מרשימה בין פוליטיקה מקומית לאינטרסים גלובליים. שרי חוץ וראשי מדינות מחלים את פניו בתדירות גבוהה, אף שדבי עומד בראש אחת המדינות הכושלות, העניות והמושחתות בעולם. צ'אד מככבת בתחתית מדד השחיתות של ארגון 'טרנספרנסי אינטרנשיונל', לצד מדינות כמו אפגניסטן וקוריאה הצפונית. שלטונו רב־השנים של דבי לא היטיב עם אזרחי צ'אד, שרובם ככולם עניים מרודים. הונו האישי של הנשיא, אגב, נאמד ב־50 מיליון דולר. במדד הפיתוח האנושי של האו"ם, צ'אד ממוקמת שלישית מהסוף. תוחלת החיים בה היא 47 שנים, ולידה אחת מכל עשר מסתיימת במות התינוק. המים המזוהמים גורמים לריבוי מקרי כולירה, והבצורת, סופות האבק ונחילי הארבה אינם תורמים למצב.
ועדיין, ביומנו של אידריס דבי מסומנים ביקורים של שרים ומנהיגים מכל העולם. בשנתיים האחרונות, למשל, הגיעו לביקור בצ'אד גם מזכיר המדינה האמריקני הקודם רקס טילרסון, וגם נשיא טורקיה ארדואן. כעת, בעקבות ביקורו ההיסטורי השבוע של נשיא צ'אד בישראל, עומד להצטרף לרשימה גם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. על פי הודעת משרדו, בשבועות הקרובים יֵצא ראש הממשלה לביקור גומלין בצ'אד, שם יכריז יחד עם הנשיא דבי על חידוש היחסים בין שתי המדינות.
האם זו תהיה תחילתה של ידידות מופלאה? על פי ההודעה שיצאה השבוע מלשכת ראש הממשלה, יש דווקא הרבה על מה לדבר. לא רק על "האיומים המשותפים והמאבק בטרור", לשון ההודעה, אלא גם על "הגברת שיתוף הפעולה בתחומי הגנת גבולות, טכנולוגיה, אנרגיה סולרית, חקלאות, מים ובריאות". בהתחשב במצבה העגום של צ'אד, היכולות הטכנולוגיות והחקלאיות של ישראל אכן יכולות לתרום רבות. אולם בעיתונות האפריקנית, הדגש בדיווחים על הביקור הושם דווקא על כך ש"ישראל תעזור לדבי במאבקו במורדים בצפון צ'אד". לא ניתן אלא לקוות שביקורו הקרוב של נתניהו בצ'אד יהיה מוצלח ולא יסתיים בהרעלת מזון חריפה, בדומה לזו שחטף מזכיר המדינה טילרסון בעת ביקורו שם. ולא רק הרעלת מזון. אותו ביקור היה גם סוף הקריירה הפוליטית של טילרסון, שבמהלך ביקורו התבשר גם על פיטוריו על ידי הנשיא טראמפ.
אז מה השתנה, שגרם לנשיא צ'אד לשבור השבוע התנהלות בת עשרות שנים ולהגיע לביקור בישראל? במבט לאחור, הנתק מעולם לא היה טוטאלי. בשלושים שנות שלטונו של דבי נוצר קשר עם ישראל כמה פעמים וחידוש היחסים עמד על הפרק, אך בכל פעם גוועו המגעים בשל שיקולים פוליטיים ואזוריים. דבי, שבארצו יש רוב מוסלמי, העדיף את היחסים עם שכנותיו ועם העולם הערבי־מוסלמי על פני היחסים עם ישראל. אולם פעם בכמה שנים קיבלו היחסים זריקת חמצן, כאשר נראה היה שהקונסטלציה הבינלאומית מתאימה. כך קרה גם בשנות התשעים, בעקבות הסכמי אוסלו.
לפני עשור ניצתה גחלת היחסים מחדש, במהלך כהונתו של סילבן שלום כשר החוץ. משלחת ישראלית בכירה בראשות מנכ"ל משרד החוץ דאז, יואב בירן, ביקרה בצ'אד לדון בחידוש היחסים. אבל ברגע האחרון התפוגגו השיחות עקב רגישות היחסים בין צ'אד לסודן השכנה, שאז נמצאה עדיין תחת השפעה איראנית כבדה, וחשש מתגובתה של לוב החולקת גבול ארוך ונפיץ עם צ'אד.
הסבב האחרון התרחש לפני כשנתיים וחצי. מנכ"ל משרד החוץ דאז, דורי גולד, העומד היום בראש המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, ביקר בראש משלחת של משרד החוץ בצ'אד. "נחתנו לשיחות עם פקידים בכירים בבירה נג'מנה, אולם אז הודיע הנשיא דבי שברצונו לפגוש אותנו. הוא שלח לנו את מטוסו, והמראנו למעונו, שמרוחק מהבירה. כשהגענו המתינו לנו חיילים עם טורבנים צבעוניים, שישבו בג'יפים פתוחים. הם לקחו אותנו לביתו, מרחק 40 קילומטר מהגבול, שם בילינו עמו יום שלם בדיונים".
אך בדומה לסבב הקודם. גם המגעים האלו גוועו. שאלתי השבוע את גולד מה גרם לכך. "אינני יודע", אמר. "הצגתי את הנושא לדבי. אמרתי לו שאם ישראל פתחה באבו־דאבי נציגות לנושאי אנרגיה מתחדשת, אין כל מניעה שגם צ'אד תתקדם ביחסים עמנו. אינני יודע מה היו השיקולים של דבי. בין אם זה היה ענין של עיתוי ובין אם עיקרון, התנאים מבחינתו כנראה לא בשלו אז. על פי ההבנות בינינו, דבי היה צריך להודיע בפרלמנט על חידוש היחסים. זה לא קרה".
גם הפעם הדינמיקה אינה יוצאת דופן. הגורם המכריע בחידוש היחסים בין ישראל לצ'אד הוא הרנסנס היחסי שממנו נהנית ישראל ביחסיה עם העולם הערבי ואפריקה. אולם בניגוד לסבב הקודם, התנאים כנראה בשלו. מה שסגר סופית את הביקור היה כנראה מפגש חשאי בין דבי לנתניהו בשולי ועידת השלום בפריז לפני שבועיים. סימן מקדים נוסף לרצינות כוונותיו של דבי הפעם, היה רצונו לשלוח לכאן את בנו לביקור הכנה, ואולי אף למנותו בהמשך לראש משלחת בישראל. על פי מקורות יודעי דבר, בהיעדר שגרירות בישראל, המשלחת תייצג את צ'אד ואולי גם את שכנותיה מאלי וניז'ר.
ואם לוקחים בחשבון שלנשיא דבי יש בן נוסף המשמש כשגריר במצרים, חידוש הקשרים עם צ׳אד יכול אולי לקדם את הדיאלוג האזורי עם נשיא מצרים א־סיסי. מצרים חולקת גבול משותף עם לוב, ולה ולישראל יש אינטרס משותף שנשק מאפריקה בכלל ומצ׳אד בפרט לא יזלוג דרכה ללוב ולמצרים וממנה לסיני ולעזה.
מליץ יושר בירושלים
אבל האם ייתכן שיש כאן דבר מה נוסף? ובכן, במעין צירוף מקרים מופלא, בשעה שראש הממשלה ונשיא צ'אד נועדו לפגישה בירושלים ודנו "באיומים המשותפים ובמאבק בטרור", נפתח השבוע בניו־יורק משפטו של אחד, פטריק הו, איש עסקים מהונג־קונג. על פי כתב האישום, שהוגש על ידי משרד המשפטים האמריקני, הו, שר הפנים לשעבר בממשלת הונג־קונג, חשוד כי יחד עם שר החוץ הסנגלי לשעבר, שייח' גאדיו, פעל בשירות חברת אנרגיה סינית לשחד את נשיא צ'אד בסכום של שני מיליון דולר, כדי להבטיח זכויות קידוח נפט עבור החברה הסינית. צ'אד היא יצואנית נפט המפיקה 130 אלף חביות נפט ביום. העניין הרב שמגלה סין בצ'אד נובע לא רק מהנפט שהיא מפיקה, אלא מהשילוב שבין הפקת הנפט ובין חשיבותה הגיאו־אסטרטגית של צ'אד במלחמה בטרור בפרט, ובמאבק בין ארה"ב ובין סין ואיראן על שליטה והשפעה ביבשת אפריקה, בכלל.
ערב צאתו של דבי לישראל פרסמה ממשלת צ'אד הודעה רשמית שבה היא דוחה את ההאשמות האמריקניות בשוחד. "הממשלה בנג'מנה זועמת על היחס הבלתי־הוגן ועל המתקפה החריפה נגד ראש המדינה", נכתב בהודעה. "הנשיא אידריס דבי דוגל מאז ומעולם בשקיפות מרבית בטיפול במשאבי הטבע במדינה".
הטענה הזו כמובן לא עומדת במבחן ארגון 'טרנספרנסי אינטרנשיונל', שמיקם את צ'אד בתחתית מדד השחיתות. לפני שנתיים חש דבי היטב את נחת זרועה של ארה"ב, כאשר הנשיא טראמפ פרסם את רשימת המדינות שארה"ב אסרה על כניסת אזרחיהן לתחומה, וכללה בהן את צ'אד. גם אז הביעו אידריס וממשלתו התמרמרות על התנהלותה של וושינגטון. במיוחד בשל העובדה שלצ'אד תפקיד חשוב במאבק בטרור, בעיקר נגד ארגון בוקו־חראם הפועל מניגריה, שלה גבול ארוך עם צ'אד. וושינגטון ניהלה אז משא ומתן קשוח עם צ'אד, שבו הוכרחה צ'אד להעביר מידע על המתרחש בגבולותיה, כמו גם דוגמאות של נייר דרכונים שאינו ניתן לזיוף.
בדיעבד התברר שצ'אד לא עמדה בדרישות מחלקת המדינה ולא סיפקה דוגמאות של נייר דרכונים, לאחר שהאספקה אזלה וממשלת צ'אד לא מצאה תקציב לחידושו. רק אחרי שהעניין הזה ועוד כמה עניינים שהשתיקה יפה להם טופלו, הוסרה צ'אד מרשימת המדינות שארה"ב אסרה על כניסת אזרחיהן אליה. כעת העניין רגיש הרבה יותר מבחינת דבי, לאחר שהוא סומן על ידי משרד המשפטים האמריקני כמנהיג מושחת. על רמת הרגישות של המשפט אפשר ללמוד מכך שבכתב האישום נמנע משרד המשפטים האמריקני מלנקוב בשמה המפורש של חברת האנרגיה הסינית, אם כי מפרסומים קודמים נראה כי מדובר בחברה המהווה כלי פעולה של צמרת המשטר הסיני.
על פי התביעה האמריקנית, איש העסקים ההונג־קונגי, פטריק הו, קידם בין השאר עסקאות מכירת נשק לצ'אד באמצעות כסף איראני שהוקפא בבנקים סיניים. העניין הזה אמנם איננו חלק אינטגרלי של המשפט שנפתח, אולם השופטת החליטה כי המושבעים במשפט ייחשפו לעדות שותפו של הו, שהפך בינתיים לעד מדינה. מבחינת האמריקנים, החלק המרכזי במשפט הוא כספי השוחד הסיני לדבי. אולם עניין עסקאות הנשק חשוב, גם אם אינו חלק אינטגרלי מהמשפט. בצד הזכות של דבי יש לציין כי אמנם הנשק הגיע במימון איראני, אך הוא נועד למאבק בארגון הטרור בוקו־חראם.
על רמת הרגישות הבינלאומית והעניין שהמשפט מעורר אפשר ללמוד גם ממעורבותו של מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש, התומך באיש העסקים ההונג־קונגי הו. לא מן הנמנע שבימים שקדמו לביקורו בירושלים, יכול היה דבי להתרשם מדבריו של בנימין נתניהו בעקבות פרשת חשוקג'י. "מה שקרה היה נורא, אבל יציבותה של ערב הסעודית חשובה לאזור ולעולם", הבהיר ראש הממשלה. על פי הוושינגטון פוסט, בימים שאחרי פרשת חשוקג'י שוחח נתניהו עם בכירים בממשל האמריקני, הגן על יורש העצר הסעודי ואמר לאמריקנים שבן־סלמאן הוא "שותף אסטרטגי חשוב באזור". על פי התקדים הזה, ייתכן שדבי מקווה למצוא בנתניהו שותף ובן ברית, שיגן גם עליו בחלונות הגבוהים בוושינגטון. מה שמבטיח אולי שהפעם הרומן בין ישראל לצ'אד צפוי לשגשג.
מה שעוד צפוי כנראה לשגשג הוא הייצוא הביטחוני. צ'אד חולקת גבולות ארוכים עם לוב מצפון, סודן במזרח, הרפובליקה המרכז־אפריקאית מדרום, ניז'ר במערב, וקמרון וניגריה בדרום־מערב. מיקומה הגיאו־אסטרטגי הופך אותה למדינה חשובה בכל שיתוף פעולה אזורי. אולם בעניין הזה צפויה ישראל לפגוש בתחרות קשה מול צרפת, ערב הסעודית ומדינות נוספות, שכבר מושקעות עמוק בייצוא הביטחוני לצ'אד.
