מינויו של ד"ר פלאח סמארה לפני כשנה ליו"ר סניף מרצ בכפר־סבא, חולל היסטוריה קטנה במפלגת השמאל. סמארה הוא המזכיר הערבי הראשון בסניף יהודי של מרצ. ביוני האחרון הוא התייצב סמארה לראשונה לדיון של הנהלת מרצ. כשהגיע תורו לדבר הוא ביקש לדון בשאלה כיצד לחבר את המגזר הערבי למפלגה, והציע לחברי הנהלת מרצ להבין שהגיע הזמן לשים את הציונות בצד.
"היום זו ישיבה חגיגית", אמר סמארה, "אבל בעתיד הקרוב ההנהלה הזו תהיה חייבת – בלי חשש ובלי למרוח את העניין – להחליט על דרכה האידאולוגית של מרצ, האם זו מפלגה ציונית או מפלגת כל חבריה, מפלגה המגדירה עצמה כך שכל ישראלי, ציוני ולא ציוני, יכול למצוא בה את עצמו". אי אפשר לחמוק מהדיון הזה, הבהיר סמארה, וטען כי ביטול הגדרתה של המפלגה כציונית רק יועיל לה. "מצד אחד יהודים ושמאלנים יישארו, ומצד שני קהלים ערביים דמוקרטיים חדשים יצטרפו. אם המפלגה דוגלת בשוויון ודמוקרטיה, היא לא יכולה להגדיר את עצמה כך שחמישית מהאוכלוסייה לא יכולה להזדהות".
לקראת הבחירות הקרבות מבשילה בשמאל הישראלי ההבנה שאם הוא חפץ שלטון, אפשר להגיע לשם אך ורק דרך המגזר הערבי. השאלה כיצד מחברים את המגזר הערבי למפלגות היהודיות וגם שומרים על הצביון הציוני שלהן, מעסיקה גם פעילים במפלגת העבודה. רמי הוד, מנהל המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון, גוף של מפלגת העבודה, ביקש לאחרונה לפתוח את הנושא ו"לדבר על הפיל הלבן שבחדר". "השאלה החשובה באמת היא לא מי ישב ליד מי במליאה, אלא מי רואה במי שותף לגיטימי להרכבת ממשלה", כתב הוד בפייסבוק, בהתייחסות לסירובו של אביגדור ליברמן לשבת ליד ח"כ איימן עודה. "אני מאמין שבתשובה לשאלה הזאת תלוי עתיד המחנה הדמוקרטי בישראל. זו עמדה לא פופולרית, אבל זו האמת. מוסרית, דמוגרפית, מתמטית. עם ליברמן כבר ישבנו. עכשיו תשאלו את עצמכם אם אתם מוכנים לשבת עם עודה".
חלק מהפעילים בעבודה לא אהבו את העמדה הזו. הם הזכירו להוד את עמדותיה של חד"ש בעניין סוריה ואסד, ואת הסירוב של הרשימה המשותפת לחתום על הסכם עודפים עם מרצ. הוד השיב באזכור רבין והגוש החוסם: "אנחנו בשמאל הציוני צריכים למצוא דרך לשיתופי פעולה עם הציבור הערבי ונבחריו. יש פערים גדולים מאוד בין התפיסות שלנו. יום העצמאות שלי הוא יום הנכבה שלו; אני מדליק מנגל, והוא חושב על המשפחה שלו שנעקרה או שברחה. אבל יש גם מציאות. אני בטוח שרוב הציבור הערבי וחלק ניכר מחברי הכנסת הערבים, לא כולם, רוצים השתלבות ושותפות ונאבקים בקריאות לא להצביע בגלל 'המדינה הציונית'. התפקיד שלנו בשמאל הציוני הוא לחשוב על שותפויות אפשריות איתם. במערך הפוליטי שאמור לייצר אלטרנטיבה לימין, הערבים הם חלק מזה".
ויכוח סוער
אבל הסערה העיקרית בסוגיה מתחוללת במרצ. פרוטוקול דיון בהנהלת מרצ שהגיע לידינו חושף חילוקי דעות עמוקים במפלגה בנוגע לשיתופי פעולה עם הרשימה המשותפת ועם המגזר הערבי בכלל. באותו דיון נשאלה השאלה האם בעקבות סערת חוק הלאום צריכה מרצ לתמוך בהליכת הרשימה המשותפת לאו"ם ולאיחוד האירופי. יו"ר הנהלת מרצ, יניב שגיא, תיאר את חוק הלאום כחוק ש"נועד לשרת את הגזע העליון". אחת החברות, פרופ' גליה גולן, השוותה את המציאות הנוכחית לגרמניה הנאצית של שנות השלושים. "תחשבו מה זה להיות יהודי בגרמניה של שנות השלושים. אנחנו שם. אנחנו צריכים להיות בכל מקום עם הערבים".
רוב חברי מרצ התנגדו להזדהות פומבית עם המהלך של הרשימה המשותפת באו"ם, והסתייגו בדרכם מהתנהלותה. ח"כ עיסאווי פריג' אמר כי הרשימה המשותפת מייצרת אויבים מבית. ח"כ מיכל רוזין ואורי זכי, בן זוגה של תמר זנדברג ובכיר במפלגה, ביקשו להזכיר כי מרצ מתייצבת להגן על הרשימה המשותפת, אבל זו האחרונה לא מוצאת לנכון לתמוך ביוזמות של מרצ, אם בענייני להט"ב ואם בהגנה על זכויות נשים. בעקבות פרסום הפרוטוקול באתר 'מקור ראשון' השבוע, תקפו ח"כ חנין זועבי וג'מאל זחאלקה את ח"כ רוזין ודרשו "שלא תטיף להם מוסר".
ח"כ מוסי רז ביקש להציג לחברים את מה שבעיניו הוא מציאות בלתי נמנעת: השמאל הישראלי לא יוכל להגיע לשלטון בלי המגזר הערבי. "צריך להבין משהו שיש לו השלכות רחבות", פנה רז לחבריו. "הימין מנסה לתקוע טריז בינינו לבין המיעוט הערבי, כי ברור לו שבלי המיעוט הערבי השמאל לא יחזור לעולם לשלטון. מפלגת העבודה מעולם לא הייתה בשלטון בלי התמיכה הערבית. רבין קיבל מהם תמיכה. ברק קיבל מהם יותר מ־90%. אין לנו סיכוי להיות בשלטון בלי המיעוט הערבי, ואסור לנו להתבלבל – גם אם יעשו משהו שלא כל כך נראה לנו, אנחנו צריכים לתמוך בזכותו של המיעוט להביע את דברו בארץ וגם בחו"ל. בכל מקום שתוקפים אותם, אנחנו צריכים להיות שם".
בנקודה זו נטל את רשות הדיבור נציג הנהלת ההסתדרות הציונית במרצ, דרור מורג, ומתח ביקורת על החברים שגוררים את המפלגה למחוזות אנטי־ציוניים. לדברי מורג, בעבר מזכ"ל מרצ, במפלגה מסתובב מסמך שאם יהפוך לנייר רשמי ויצא לתקשורת הוא יביא ל"חיסול הציונות של המפלגה". "מה שקרה לנו עם חוק הלאום", הסביר מורג לחברים, "הוא שחברים מסוימים לקחו את זה צעד אחד קדימה, ומנסים על ידי קביעת עובדות בשטח להפוך אותנו למפלגה לא ציונית. אני לזה לא מוכן לתת יד".
המסמך שממנו הזהיר מורג הגיע לידינו. מדובר במסמך המייסד של "פורום מרצ לקידום שותפות יהודית־ערבית". המחבר הוא ניר אבישי כהן, סמג"ד במילואים וחבר הנהלת מרצ, וחתומים עליו כ־150 אנשי מרצ, בהם ח"כ מוסי רז, השגריר ומנכ"ל משרד החוץ לשעבר אלון ליאל, ואשתו רחל ליאל, לשעבר מנכ"לית הקרן החדשה לישראל.
מדוע טוענים מי שטוענים במרצ כי המסמך גורר את המפלגה למחוזות אנטי־ציוניים? ובכן, המסמך קורא לערוך שינויים מרחיקי לכת בסמלים הלאומיים, ובמקומה של מרצ במוסדות הלאומיים. הוא מגדיר את מרצ כמפלגה יהודית־ערבית ולא כמפלגת שמאל ציוני.
גורם במפלגה טוען שמקימי הפורום ביצעו מחטף, ושעשרות החותמים לא הבינו את משמעויות הסעיפים שעליהם חתמו. "עמדת אותם חברים על שינוי הדגל וההמנון איננה מקובלת על רוב חברי המפלגה, וכך גם בעניין התפיסה של הציונות במרצ", אומר הגורם. "מרצ היא מפלגה ציונית, וכך הקימו אותה מייסדיה שהיו ציונים מובהקים".
מקימי הפורום מצדם מכחישים את הטענות על מחטף, וטוענים כי ישנה הסכמה כללית על רוח המסמך, לצד חילוקי דעות על סעיפים מסוימים. לדבריהם, הקמת הפורום היהודי־ערבי במרצ אושרה בהנהלת המפלגה וכך גם המסמך, שגם יו"ר המפלגה תמר זנדברג קראה אותו.
עוד על פי המסמך, "על הסמלים הלאומיים של מדינת ישראל לתת ביטוי לכלל אזרחיה, לרבות ההמנון והדגל". סעיף נוסף במסמך מדגיש ש"הפורום יפעל לייצוגה של מרצ רק במוסדות שוויוניים ודמוקרטיים". מחבר המסמך, ניר אבישי כהן, מבהיר שכוונת הסעיף היא שמרצ לא תהיה שותפה במוסדות כמו ההסתדרות הציונית, שמפלה את הערבים. "נכון, המסמך מעורר ביקורת בקרב חברים במרצ, בעיקר אלו הנמנים על הצד הציוני במפלגה", הוא מודה. "המסמך מתעקש לא להגדיר את מרצ כמפלגה ציונית. אנחנו אומרים שהסמלים הלאומיים צריכים לתת ביטוי לכלל האזרחים. אני לא יכול לדרוש מאזרח ערבי לשיר 'נפש יהודי הומייה' ואני רוצה שהוא ישיר את ההמנון, ולכן צריך לשנות את ההמנון".
מה תשנה או תוסיף להמנון?
"יש מנעד רחב של אפשרויות, בין להוריד את השורה של 'נפש יהודי', עד ללכת להמנון חדש לגמרי. עוד לא דנו בפרקטיקה בתוך הפורום, אבל האמירה שלנו היא חד־משמעית ולא משתמעת לשתי פנים: ההמנון, הדגל וכל הסמלים הלאומיים צריכים לתת ביטוי לכלל האזרחים. האזרח הערבי צריך להרגיש שההמנון הוא גם שלו". השאלה כיצד ייראה הדגל החדש על פי הפורום היהודי־ערבי במרצ טרם הובררה, אבל משהו בו יצטרך לטעמם להשתנות.
אתם לוקחים את מרצ לכיוון חדש, היא לא הייתה שם.
"נכון, אתה צודק. אנחנו רוצים שותפות אמיתית ושוויון אמיתי עם האזרחים הערבים במדינת ישראל. זה לא קיים כרגע במרצ, לכן הוקם הפורום. בפרקטיקה שלה, מרצ היא ממש לא יהודית־ערבית. בעשירייה הראשונה יש חבר ערבי אחד. מספר המצביעים בציבור הערבי הוא זניח. פחות מחצי מנדט. אנחנו רוצים לשנות את זה". ההתנגדות לחוק הלאום היא ענין מובן מאליו במרצ, אבל כהן מתנגד גם לחוק השבות: "בטווח הארוך, לפי דעתי, גם הוא יצטרך להתבטל".
אתה לא קורא לשנות רק את הזהות של מרצ, אלא את המדינה כולה.
"אני לא מסכים. הרוב היהודי במדינת ישראל מובטח, אבל אני רוצה לדאוג לאזרחים שבתוך המדינה, יהודים וערבים. לדעתי יש לפתוח את השערים ליהודי העולם לתקופת זמן מסוימת, אבל לא כל הזמן יהודים נמצאים בצרה". כהן מתנגד לשיבת הפליטים הפלסטינים, אך סבור שחוקי ההגירה לישראל צריכים להיות שווים ליהודים וערבים.
הצגה במליאה
הדברים נתפסים כמרחיקי לכת גם בתוך מרצ. גם חברי הפורום, כמו מוסי רז ואלון ליאל, לא מסכימים על כל הסעיפים, אם כי שניהם תומכים בשינוי ההמנון. "הצטרפתי לפורום כי לדעתי שיתוף הפעולה היהודי־ערבי הוא הדבר הכי חשוב היום בפוליטיקה המפלגתית", אומר ליאל. הוא ורז שותפים לתובנה שבלי הערבים אין לשמאל אפשרות לחזור לשלטון. "תעשה חשבון פשוט: יש 61 בקואליציה ו־59 באופוזיציה. ה־59 שבאופוזיציה כוללים את ה־13 של הרשימה המשותפת. אי אפשר להפיל ממשלה בלעדיהם. זה מתמטיקה, כולם מבינים את זה".
העבודה ולפיד אמרו שלא ישבו עם הרשימה המשותפת.
"גבאי זה לא מפלגת העבודה, במפלגת העבודה לדורותיה התנהגו אחרת לגמרי. גבאי אמר שהוא לא רוצה להישען על הרוב הזה ובגלל זה הסקרים צופים לו שמונה מנדטים, ומיאיר לפיד אין מה לצפות".
ליאל מתנגד לשינוי הדגל, אך תומך בשינוי ההמנון. "ב־1996 הייתי ב'פורום מאה הימים' של שמעון פרס. הוא התמודד אז מול נתניהו, ואני הייתי אז מנכ"ל משרד הכלכלה והתכנון. פרס כבר התחיל לעבוד על איך תיראה הממשלה שלו אחרי הניצחון, שלא הגיע בסוף. באותו פורום היו שהציעו להוסיף בית להמנון הלאומי כדי שהציבור הערבי ירגיש יותר בנוח. בנבחרת ישראל היו השנה שישה שחקני כדורגל שלא שרו את ההמנון. קפטן הנבחרת לא שר את ההמנון. 20 אחוזים מאזרחי המדינה לא שרים את ההמנון, זה לא בעיה בעיניכם? אני חושב שזו בעיה וצריך להקל עליהם".בנוגע לשינוי הדגל, ליאל אומר שהוא לא זוכר דבר כזה במסמך ושלטענתו החברה הערבית לא דורשת שינוי כזה. עם זאת, הוא מזכיר שבדרום אפריקה שינו את ההמנון והדגל.
מוסי רז מתנגד להוצאת מרצ מהמוסדות הלאומיים. בשאלת הדגל וההמנון הוא אומר שמדובר בהעתק־הדבק ממצע מרצ, אם כי במצע נכתב שהדבר "יישקל". "אני לא בעד שינוי הדגל ולא נגד. נלחמתי ונפצעתי למען הדגל, ואני בעד שמרצ תהיה חלק מההסתדרות הציונית. המסמך עצמו נכתב על פי המצע שלנו. מטרת הפורום היא להגביר את שיתוף הפעולה בין יהודים לערבים במרצ. הימין מנסה לתקוע טריז בינינו לבין הערבים מסיבות ברורות. רבין לא יכול היה להגיע לשלטון וגם לא להישאר שם בלי הערבים, ואותו דבר ברק. זה מצבו של השמאל ב־44 השנים האחרונות. מעבר לעניין המוסרי, גם כאסטרטגיה זו טעות אדירה".
חודש לאחר שד"ר סמארה נאם על כך שמרצ צריכה להגדיר עצמה כמפלגה לא ציונית, הוא החליט להתפטר. הסיבה לכך הייתה חוק הלאום. כאשר איימן עודה נאם בכנסת ונופף בבד שחור על הפודיום, היה זה עיסאווי פריג', שמילא את מקומו של יו"ר הכנסת באותה ישיבה, שקרא למאבטחים להוציא אותו מהמשכן. "מאוד כעסתי והתפטרתי", מספר לנו ד"ר סמארה, אך הוא התפייס עם מפלגתו לאחר שפריג' ביקר אותו. "עיסאווי בא אלי ואמר שהיה תיאום עם איימן עודה מאחורי הקלעים. פריג' עצמו נתן לו את הבד השחור. גם עודה סיפר כך" (מלשכתו של ח"כ עיסאווי פריג' נמסר: "לצערנו אין לנו דרך להתמודד עם פייק ניוז, חוץ מאשר להדגיש שמדובר בפייק ניוז").
אבל ד"ר סמארה אינו מרוצה מהכיוון שמרצ מובילה ביחס למגזר הערבי. "כשמרצ מגדירה עצמה כציונית, היא מגדירה אותי כסוג ב'. זה חוק לאום שני. מרצ צריכה להיות מפלגת כל אזרחיה שבה יש יהודים וערבים, ציונים ולא ציונים. להגדיר את מרצ כציונית זה מדיר ושם אותי בפינה".
אתה בעד שינוי הסמלים הלאומיים?
"תתפלא, אבל זה לא מטריד אותי. אני מכיר את היוזמה של הפורום היהודי־ערבי. הם רוצים להיות מעשיים, אבל לדעתי הרבה יותר מעשי במרצ הוא להכריז שלא נשב עם ליברמן באותה ממשלה. תמר זנדברג, לצערי, אמרה שהיא מוכנה לשבת לצידו. היא גם הופיעה בתוכנית של אייל ברקוביץ, שאמר שלא יראיין חברי כנסת ערבים.
"אותי לא מעניינים הסמלים הלאומיים, אני יכול לחיות עם זה, אבל אני מצפה ממרצ לפתוח את השורות באמת לציבור הערבי, לעשות דברים נכונים ולדאוג לבעיות האמיתיות של הערבים – האלימות, האדמות, תוכניות מתאר. רק מפלגת שמאל שתיתן פתרונות לכל האוכלוסייה, ערבית ויהודית, תנצח. אבל לבוא ולומר אנחנו ציונים, זה לא יביא את הערבים".
ממרצ נמסר בתגובה: "אנחנו מבינים שהימין חושש מהתחזקותה של מרצ ומהצגת אלטרנטיבה לזרם המשיחי הקיצוני שמייצג 'מקור ראשון', שמאיים על דמותה של מדינת ישראל. מרצ היא מייצגת הציונות כמו שבוטאה על ידי האבות והאימהות המייסדים שלה: דמוקרטית, שוויונית ומכילה. הניסיונות הפתטיים והאובססיביים של 'מקור ראשון' וצייצני הימין לא יעזרו. מרצ לא תומכת בשינוי הדגל וההמנון וביציאה מהמוסדות הלאומיים. במרצ אין משטרת מחשבות והיא לא ממשטרת את דעותיהם של חבריה". 
