לפני כשבוע וחצי נכנס ראש הממשלה לישיבת הסיעה השבועית של הליכוד, וסיפר בהתלהבות גדולה לחברי הכנסת והשרים על חוויותיו מפגישה שקיים עם חיילי השריון מוקדם יותר. "אני חייב להגיד לך, דודי", פנה ליו"ר הקואליציה, "האוכל שם לא נופל מהאוכל פה במזנון הכנסת. אני יושב שם ליד חייל שעלה עם הוריו מפלורידה. אמרתי לו, תשיג לי את אמא שלך, והוא אומר לה 'אמא, אני יושב עם ראש הממשלה'".
ראש הממשלה, הלוא הוא שר הביטחון בשבועות האחרונים, משדר הנאה גדולה מהתפקיד החדש שנכנס אליו עם עזיבתו המפתיעה של אביגדור ליברמן. ביקורים בבקו"ם, תמונות עם חיילים צעירים ושיחות בהפתעה לאמהותיהם, ואיך אפשר בלי – סיפורי מורשת קרב על בסיס עלילות יוני נתניהו. בהחלט נראה שנתניהו מתאהב בתפקיד, ויסלחו לו משרד החוץ ומשרד ראש הממשלה. בשלב הזה עוסק נתניהו בשדרוג תדמיתו הפגועה אחרי מופע האימים של חמאס על חשבון תושבי עוטף עזה, לכן בתפריט סדר היום שלו אפשר למצוא את כל מה ששרי ביטחון חדשים אוהבים לעשות: להצטלם.
לא לטעות, ראש הממשלה לא נתן לעצמו יום אחד של חסד בתפקיד הכה חשוב הזה. התמונות הן התפאורה לבוחר, מאחורי הקלעים העסקים חייבים להימשך. כדי לא לזעזע את הספינה יותר מדי החליט נתניהו להשאיר את ח"כ אלי בן־דהן בתפקיד סגנו במשרד, ובשבוע שעבר אישר לו מחדש את כל סמכויותיו. ראש הממשלה החליט להשאיר בתפקידו גם את מזכירו הצבאי של ליברמן, תת־אלוף עופר וינטר, למרות כפל התפקידים עם תת־אלוף אבי בלוט במשרדו. זאת, ככל הנראה, כדי לא לפגוע ב"בייס" הימני, אוהדו של וינטר.
כמוהם יישאר בתפקידו גם היועץ לענייני התיישבות קובי אלירז, שממשיך את כהונתו עוד מימיו של משה יעלון במשרד הביטחון. מה שסייע לאלירז ולסגן השר בן־דהן היה מסע לחצים שיצא מהליכוד לנתניהו בבקשה להשאיר את השניים בתפקידיהם עם אותן הסמכויות. לעומתם, מי שצפוי לעזוב את תפקידו הוא ראש המטה של ליברמן במשרד, שרון שלום, שתחילה התבקש להישאר בתפקידו, אך השבוע כבר החל נתניהו במסע חיפושים אחר מחליף שימלא את מקומו.
בינתיים נמצא ראש הממשלה, הוא שר הביטחון, בכל יום שלישי וחמישי בקריה בתל־אביב. ביום חמישי לפני שבועיים הוא כינס את פורום מטכ"ל, ומאז מקיים נתניהו פגישות עם לשעברים, בניכוי אלה שהוא מחבב פחות, כמובן. בין השאר פגש נתניהו בשבוע החולף לפגישת "חפיפה" את הרמטכ"ל לשעבר וכוכב פוליטי בהתהוות, בני גנץ. האחרון ביקש להבהיר לתקשורת לאחר הפגישה כי השניים עסקו בענייני ביטחון בלבד. נתניהו זימן אליו גם את שרי הביטחון לשעבר משה ארנס ועמיר פרץ, ובקרוב צפוי להיפגש גם עם שאול מופז ובני אשכנזי – אותו הוא צפוי לפגוש בבחירות לכנסת, על פי ההערכות.
נתניהו שואף להיכנס בצורה מסודרת לתפקידו החדש, תוך הרחבת ידיעותיו ככל הניתן בנוגע לאופציות הביטחוניות העומדות לפתחו, ובכל זאת הוא לא צפוי לפגוש במשה יעלון, שישב במשרד הזה עד לפני שנתיים וחצי, וגם לא באהוד ברק, יריבו הפוליטי המר. בשיחות עם כמה מהגורמים שאיתם נפגש אמר נתניהו כי הוא רואה את תפקיד שר הביטחון כחשוב ביותר, והוסיף: "התפקיד מורכב ביותר, במיוחד בתקופה הקרובה", וכי הוא "מתכוון למלא את התפקיד במלוא הרצינות".
במשרד הביטחון אמרו כי נתניהו מנסה לשמור על הקיים, בשאיפה להתקדם הלאה בלי מהמורות נוספות פנים־משרדיות. עם זאת, הם הביעו חשש מזמינותו של ראש הממשלה ושר החוץ לתפקיד הלחוץ במשרד הביטחון, לדיונים הארוכים ולקשב במשימות עומק מורכבות. שנת בחירות היא תקופה בעייתית לפעמים, אומרים שם, אם כי בכל הנוגע לתפקוד השר הטרי שהחליף את ליברמן בעת הזו, עובדי המשרד מוטרדים פחות. כך או אחרת, מדובר בתקופה מאתגרת.
מתוך רצון עז להוכיח כי הוא יכול להסתדר בלי השניים שקראו תיגר על מדיניותו – בנט וליברמן, לפי הסדר הזה – מבקש נתניהו להוכיח את עצמו קודם כל היכן שנטען נגדו כי שגה. ליברמן הזכיר בנאום ההתפטרות שלו את דחיית פינוי חאן אל־אחמאר ואת העברת מזוודות הכסף לחמאס ועזה, ובנט הוסיף לרשימה את הריסת בתי המחבלים המתמהמהת. כל אלו ייבחנו על ידי הציבור, ונתניהו יידרש לצקת לתוך כל סוגיה כזו את האמירה שלו בהקדם האפשרי, בטח לפני שממשלת ישראל תתפרק. בחירות בצל אותם משברים לא מנבאות לו טובות.
אבל לא רק מבחנים פוליטיים נכונים לנתניהו בקריה אלא גם ובעיקר מבחני מהות. בהיבט הביטחוני הוא ייבחן באופן שבו הוא בונה את הצבא לחמש ולעשר השנים הבאות, הן מבחינה תקציבית והן בהכנתו לאיומים המשתנים. מדובר במבחן ארוך טווח מהסוג שפוליטיקאים לא רגילים בו ברוב המשרדים.
על ראש הממשלה ושר הביטחון יהיה להכריע בעסקאות נשק גדולות מול האמריקנים – רכישת מסוקים חדשים ומטוסי תדלוק – עוד לפני שתסתיים השנה האזרחית. כקובע מדיניות, הסוגיות הללו לא העסיקו את נתניהו עד כה. עוד הוא ייבחן ביחסיו עם הרמטכ"ל החדש, שמינויו מתמהמה בינתיים בשל האיומים על ישראל, כך על פי ההערכות. בעבור נתניהו מדובר בעוד קצת זמן של שקט עם איזנקוט המוכר והידוע לו.
בתחום ההתיישבות התגלה כי להתפטרות של ליברמן ממשרד הביטחון, צעד פוליטי לכל דבר ועניין, היה גם צד מעט ציני. בשעה שליברמן עמד בחדר ועדת הכנסת והודיע כי הוא מתפטר, תוך האשמת נתניהו בעיכוב בפינוי חאן אל־אחמאר, הוגשה תשובת המדינה לבג"ץ באשר לנכונות של משרד הביטחון לא לפנות את חאן אל־אחמאר 2, עוד התיישבות בדואית בלתי חוקית על אותו רצף באי־1. תשובת המדינה הזו יצאה היישר ממשרד הביטחון של ליברמן, שעה שבידו השנייה דחה כל ניסיון להידברות עם התושבים הבדואים.
מהצד השני יידרש בקרוב ראש הממשלה ושר הביטחון לאשר פעימת בנייה נוספת ביו"ש. המתיישבים מצפים לנדיבות מצד נתניהו בפעימה המתעכבת, ולהסדרת המאחזים שנדחו מהפעימה הקודמת – איבי־נחל והרועה־העברי. כמו כן, אפשר יהיה לצפות מנתניהו להביא לכדי גימור את הסדרת כלל המאחזים ביו"ש. אחרי שמינה את פנחס ולרשטיין לטפל בנושא ואת אלירז במשרד הביטחון, הגיעה השעה שהשניים יוכלו סוף־סוף לשלב ידיים ולהוציא תוכניות אל הפועל, כשמעליהם עומד כעת אדם אחד בלבד. אם ליברמן עשה לא מעט בעבור ההתיישבות בכובעו כשר ביטחון, הרי שנתניהו יתבקש לעשות הרבה יותר מזה.
ומזירת יו"ש היהודית לזו הערבית. סוף עידן אבו־מאזן כבר כאן, טוענים פרשני הערבים מזה חודשים ארוכים, ונראה כי במשרד הביטחון עדיין לא שמו ליבם לסוגיה העומדת לפתחנו: מי יעמוד בראש הרשות הפלסטינית ביום שאחרי הראיס, ואיך ייראו מלחמות הירושה על גבם של תושבי יו"ש היהודים? ליברמן, כך מעריכים בהתיישבות, לא שם ליבו לבעיה הזו, וצה"ל נטה לשמור על הקיים. נתניהו כבר זיהה את הזירה הזו בפגישתו עם פורום מטכ"ל בשבוע שעבר, כעת הגיע שלב הכנת התוכניות.
אבו־מאזן ניהל נגדנו מערכה אכזרית בזירה הבינלאומית, ולמעשה חישק את ישראל במגוון פעולות – בין שבפינוי חאן אל־אחמאר ובין שבפעילויות לוחמה. כעת ייתכן שיידרש לשאת בעונש מדיני מצד ישראל כדי לעצור את מנוע הפעולה החופשי שלו לסנדול ישראל, בהאג ומול האיחוד האירופי. ההפקרות הזו לא יכולה להימשך באין מפריע, ודאי כאשר במשרד הביטחון יושב גם שר החוץ, ומי שמשמש כראש הממשלה.
בסופו של דבר, ואולי זו בעצם בהתחלה, ייבחן נתניהו בעזה מול חמאס. עזה הפילה את שר הביטחון שלו וכמעט שנפלה הממשלה כולה נוכח מדיניותו של נתניהו; סביב סוגיית עזה יחליט עם ישראל אם לתת בנתניהו את אמונו חזרה. מגוון הזירות שבהן נלחמת ישראל ידוע, הודות לפעולות ההסברה של נתניהו, אך בסיכומו של עניין, אם 500 טילים על העורף הישראלי ייענו בשקט, משמעות הדבר היא שאכן, גם בנט וגם ליברמן צדקו, והאדם היחיד שמורתע במערכה בעזה הוא נתניהו עצמו.
