בשבוע החולף כבר הספיקו להדביק לחברת הכנסת רחל עזריה מכולנו את התווית "הח"כית הסוררת", לאחר שהפרה פעמיים בערב אחד את המשמעת הקואליציונית וקראה להסיר את חוק התרבות והאמנות של השרה מירי רגב. במפלגה של עזריה בטוחים שהיא עושה את זה כי אין לה מה להפסיד עוד, ובשפה פרלמנטרית לא מכובסת הם מתכוונים לכך שזו למעשה הקדנציה האחרונה שלה בכולנו. היא טוענת מנגד שמרגע שנכנסה לכנסת לא הפסיקה לפעול בהתאם לערכיה.
"אחד היעדים שהגדרתי לעצמי בפוליטיקה הוא שאוכל להסתכל על עצמי במראה ולומר ששמרתי על הערכים שלי", אומרת עזריה. "לעיתים זה מאתגר, אבל אני משתדלת לעבוד לפי השיטה הזאת. היו חוקים רבים של הקואליציה שלא הסכמתי איתם, ורוקנתי אותם מתוכן, או פעלתי לסכל אותם או שהצבעתי נגד. החל בחוק הכשרות שסיכלתי, דרך חוק המקוואות של גפני וחוק השבת של מיקי זוהר שעצרתי, חוק ההמלצות שהצבעתי נגדו ואחר כך נמנעתי, ועכשיו ב'חוק הנאמנות בתרבות'. בקואליציה של 61 זה מורכב יותר".
גם בשנה שעברה, ברצף חוקי דת ומדינה שעלו להצבעה ולא התאימו לתפיסת עולמם של כמה מחברי כולנו והליכוד, התבקשה עזריה "להתיישר" ולהצביע בעד. "השתדלתי לא להגיע למצבים האלה. גם בחוק הנאמנות בתרבות הצבעתי בעד בקריאה ראשונה כדי להכניס בו שינויים בהמשך. החוק לא מידתי ולא עונה על הצורך".
אבל את מסכימה שיש צורך בחוק למניעת תקצוב מי שמבזים את סמלי המדינה או מביעים תמיכה בטרור?
"יש מקרים קיצוניים כמו וילה תומא או משה תמאם, ולכן הצבעתי בעד בהתחלה. אבל זה חוק לא בהיר דיו, שמכניס את התרבות הישראלית לסטרס מטורף. אמנים פנו אליי בהמוניהם ואמרו לי שהתחילו לעבוד במין צנזורה עצמית. החוק הזה לא היה עוצר את ההצגה על המחבל שכותב על הרגשות שלו. הוא לא נותן מענה, אבל פוגע בתרבות הישראלית".
במפלגה טוענים כי עזריה וכחלון סבלו מהתקררות רצינית ביחסים ביניהם, מאז פנתה להתמודדות קצרה על ראשות עיריית ירושלים לפני ארבעה חודשים. בתחילת השבוע בירכה עזריה את כחלון דרך התקשורת על שהעניק חופש הצבעה לחברי הסיעה בחוק התרבות והאמנות. "הודעתי ללשכה מראש שאני הולכת לקרוא לקואליציה להוריד את החוק מסדר היום. הם ידעו שאני לא אוהבת את החוק הזה וראו את הציוץ שלי, ראו שהצבעתי בעד בקריאה ראשונה והגשתי הסתייגויות. הכול היה שקוף".
אבל לא חיכית לאישור של כחלון.
"אמרתי שאתקשה להצביע בעד, שהחוק בעייתי ולא מידתי, קראתי לא להעלות אותו, בטח לא בתקופה כזו. זה היה מדוד מאוד".
בבחירות הבאות מפלגת כולנו לא תיראה כמו שהיא נראית עכשיו. הרבה מחברי הכנסת צפויים להתחלף. את ביניהם?
"אין עדיין דיון במפלגה על זה, ואני לא יודעת על שום שינוי".
קיבלת הצעות ממפלגות אחרות? מגנץ?
"לא"
על ההחלטה שלך לרוץ בבחירות המקומיות בירושלים שמע כחלון מהתקשורת?
"לא. שיתפתי אותו בהתלבטויות שלי, והוא אמר לי – אם את רוצה לעשות את זה, לכי על זה. אנחנו מתואמים. אנחנו לא מסכימים על הכול, ואני עושה מאמץ גדול לשמור על כל המחויבויות ולפעול לפי צו מצפוני. טענו שאני מתמודדת כי אין לי מקום אצל כחלון, ואז אמרו שלא עדכנתי אותו. מיליון ספינים".
טעית בירושלים? התנהלת באופן נמהר מדי כשקפצת להתמודדות?
"לא 'קפצתי'. מי שלא מעז לא מנצח, ומי שלא מעז לא טועה. למדתי המון, גם על עצמי וגם על העיר. אני בהחלט יוצאת מהקמפיין מחושלת ומפוכחת יותר".
למה את והמועמד שתמכת בו, השר זאב אלקין, נכשלתם?
"כי הבחירות האלה הפכו להיות קוטביות מאוד, ואלקין היה מועמד הגיוני אבל לא שבטי. זה היה כל הסיפור. הציונות הדתית התפצלה, היא הייתה צריכה לבחור אם היא מזדהה עם החרדים או החילונים בשבטיות הזו".
את מצטערת שתמכת באלקין ולא בברקוביץ'?
"לא. ידעתי שאם אלקין עולה לסיבוב השני, הוא מנצח. בסוף גם תמכתי בברקוביץ' בסיבוב השני. ככה זה בקמפיינים פוליטיים, זה היה הכי נכון באותו רגע. לפעמים את יוצאת לקרבות ולא מצליחה, אבל זה לא אומר שלא היה נכון לצאת לקרב. המבחן בעיניי הוא לא רק מבחן התוצאה. הדרך חשובה".
יש בירושלים הרבה כעס וטינה כלפי עזריה, במיוחד בקרב מצביעי "ירושלמים", הסיעה שהקימה בעצמה רק לפני עשור. בבחירות האלו היא הדיחה למעשה את יו"ר המפלגה המכהנת, פלייר חסן־נחום, כדי להוביל את הרשימה לתקופה קצרה. חסן־נחום הצטרפה לרשימה של אלקין, ולאחר פרישתה של עזריה התפרקה סיעת ירושלמים.
בזיגזג הפוליטי הזה ריסקת את המפלגה שהקמת במו ידייך.
"הסיפור הפוך. ירושלמים היו בבעיה גדולה לפני שחזרתי, ובין השאר חזרתי בגלל ירושלמים. לצערי זה לא צלח. לפני שחזרתי ירושלמים עמדו על שליש מנדט, והיה ברור שאם אני חוזרת נביא בין שניים לשלושה מנדטים. זו אחת הסיבות לכך שרציתי לחזור: ראיתי את מעשי ידיי טובעים בים".
על הכעס של הציבור הירושלמי היא אומרת: "אני מכירה את הכעס, אבל כל מהלך שדמות מנהיגותית עושה – יש עליה ביקורת, וזה בסדר גמור. אם לא הייתה ביקורת זה היה עצוב. גם עכשיו, כשקיבלתי את ההחלטה על חוק נאמנות בתרבות, כעסו. אני לא אמורה לבדוק מה אנשים חושבים בכל החלטה שלי. בסוף אני פועלת כדי להשאיר עולם טוב יותר אחריי, עולם טוב יותר לילדים שלנו".
פוליטיקאים אחרים שהצהירו אחת ופעלו אחרת, ממש בשבוע שעבר, היו השרים נפתלי בנט ואיילת שקד, שהחליטו להישאר בקואליציה לפני שבוע. עזריה חושבת שפעלו נכון, ומוצאת גם קווים משיקים לדרכי הפעולה שלה. "פעמים רבות פוליטיקאים עושים מהלכים שנראים להם הגיוניים בהתחלה ובסוף הם נסוגים מהם. אותו דבר קרה לי בירושלים: התחלתי, ראיתי שזה לא עובד וידעתי מתי להפסיק. אחת הסיבות שעזבתי הייתה הרצון לא לפגוע בציבור הציוני בעיר. ראיתי את בנט עושה טעות ויודע לקחת את ההחלטה האחראית".
אבל יש תוחלת לקואליציה של 61? יו"ר המפלגה שלך בעצמו אמר שלא, ההתנהגות שלך מרמזת בעצמה שיהיה קשה מאוד להמשיך ככה.
"אני מאמינה לראש הממשלה שבחירות עכשיו הן בעיה מבחינה ביטחונית, ולכן זה לא הזמן להעלות להצבעה חוקים בעייתיים. יש הרבה חוקים טובים להעלות. בקדנציה הזאת העברתי את חוק הארכת חופשת לידה, ואוכל בריא בצהרונים, וימי מחלת ילד ושעת הורות לגבר, וחוק שמאפשר לעבור מבנק לבנק והמון חוקים טובים מאוד. אנחנו יכולים לעבוד בצורה חכמה בהקשר הזה".
לפי התחזיות הפוליטיות, למפלגה שלך נכון יותר בחירות עכשיו.
"אני חוזרת לעניין של האחריות. אם יש סיבות שבגללן לא נכון שיהיו בחירות, יש דרך לנהל את הקואליציה".
על נקודת המחלוקת הבאה של הקואליציה, חוק גדעון סער של הליכוד המבקש לקבע בחוק שמלאכת הקמת הממשלה תוטל על יו"ר מפלגה בלבד, אומרת עזריה שאינה בטוחה שהוא יעלה להצבעה. "אבל", היא מעירה, "אני גם לא בטוחה שיש פה עניין מוסרי שבו יש לי בעיה להצביע עם הקואליציה. חוק המקוואות היה מוסרי, חוק ההמלצות. פה זה לא המקרה". זו אצבע אחת פחות לדאוג לה מבחינת יו"ר הקואליציה, דודי אמסלם, שלא נותן לאיש לעזוב את המליאה בשום הצבעה, גם כשיחסי הכוחות חוזים עודף של 15 ידיים על האופוזיציה.
עזריה קצת מתגעגעת לעבודה עם אמסלם כשהיה חבר כנסת מן השורה. "הוא התנהל אחרת לפני שהיה יו"ר קואליציה. הוא היה רגוע יותר, והיה אפשר להגיע איתו לסיכומים. עבדתי איתו על הרבה חוקים, אבל מאז שהוא נהיה יו"ר קואליציה יש עליו הרבה לחצים", היא מודה. "עם (דוד) ביטן היה אפשר לסגור דברים, כמו בחוק חזקת הגיל הרך שהתנגדתי לו ואפשרו לי. ניסיתי לשמור על מחויבות קואליציונית, וכשצריך, לעשות את הדברים בדרך שלי".
את "דרכה שלה" מחשבת עזריה עם איש סוד קרוב שאינה מוכנה לחשוף את שמו, אך לראשונה חושפת את קיומו. "יש מישהו שאני מתייעצת איתו בעניינים מוסריים כבר הרבה שנים, והוא מסייע לי בקבלת ההחלטות גם בכנסת. עיתונאי כנסת מצפים מאיתנו להיות ציניים", היא אומרת, "אבל בסוף זאת מדינת ישראל, זה נס גלוי שצריך לשמור עליו".
