מחקר שפורסם בכתב העת Nature Scientific Reports מצא שבני אדם בעלי נטייה גנטית לאהבת טעמים מרים יותר מעדיפים בדרך כלל לשתות קפה, המכיל כמות גבוהה יותר של קפאין מריר. ואולם העובדה הזאת אינה אומרת שאלו שמעדיפים קפה "צודקים" – אולי אפילו ההפך.
במהלך התפתחות המין האנושי, היכולת לזהות טעמים מרירים שימשה מערכת אזהרה טבעית שמגנה על הגוף מפני חומרים מזיקים. מבחינה אבולוציונית, אנחנו אמורים לרצות לירוק את האמריקנו ישר אל תוך הכיור. ואולם, המשתתפים בניסוי שהיו רגישים יותר גנטית לטעם המר של הקפאין גם היו בעלי סיכוי גבוה יותר להעדיף קפה על פני תה, ולשתות יותר קפה מאחרים.
"הייתם מצפים שהרגישים לטעם המר ישתו פחות קפה", אמרה מרילין קורנליס, מרצה עוזרת לרפואה מונעת בבית הספר לרפואה פיינברג שבאוניברסיטת נורת'ווסטרן. "אך תוצאות המחקר הפוכות, ומראות שמי שצורכים קפה רוכשים טעם או יכולת לזהות קפאין בגלל החיזוק החיובי שנלמד כתוצאה מצריכת החומר". לכן, לפי קורנליוס, דווקא מי שמתוכנתים גנטית לאהוב את המרירות שבקפה לומדים "לקשר אותה לדברים טובים".
המחקר כלל אוכלוסייה של יותר מ־400 אלף גברים ונשים בבריטניה. החוקרים גם מצאו שמקרב הנסקרים, מי שהיו רגישים לטעמים מרים של כינין ולטעם הקשור לתרכובות של ירקות נטו לנטוש את הקפה לטובת עמיתו המתוק יותר, התה.
ליאנג־דאר הוואנג, חוקר במכון דיאמנטינה באוניברסיטת קווינסלנד ואחד מכותבי המאמר, אמר כי העובדה שאנשים מסוימים מעדיפים קפה מראה שחוויות יומיומיות יכולות לעקוף נטיות גנטיות כשמדובר בטעם. "תפיסת טעם מר מעוצבת לא רק מכוח הגנטיקה אלא גם באמצעות גורמי סביבה. אף שבני אדם לא אוהבים מרירות באופן טבעי, אנחנו יכולים ללמוד לאהוב או ליהנות מאכילת מזון מר". לדברי הוואנג, מכיוון ששותי הקפה היו רגישים פחות מבחינה גנטית למרירות מאלו ששותים תה, היה להם סיכוי נמוך יותר "לשנוא מאכלים מרירים אחרים" כמו ירקות ירוקים.
